ויקטור יעקובסון
ד"ר ויקטור (אביגדור) יעקבסון (ברוסית: Якобсон, Авигдор (Виктор Исаакович); 1869 סימפרופול, חצי האי קרים, האימפריה הרוסית – 23 באוגוסט 1934, ברן, שווייץ) היה מנהיג ודיפלומט ציוני ובנקאי, מראשי ציונות רוסיה, כיהן בתפקידים בכירים בהסתדרות הציונית. כימאי בהשכלתו. תמך בתנועה הלאומית הערבית מתוך רצון לראות את הציונות משתלבת באמנסיפציה הערבית ובתחיית הלבנט.[1]
 | |
| ויקטור יעקובסון | |
| לידה |
24 באוקטובר 1869 סימפרופול, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 1934 (בגיל 64) ברן, שווייץ |
  | |
קורות חיים עריכה
יעקובסון נולד בסימפרופול שבחצי האי קרים, בדרום האימפריה הרוסית. בנעוריו הצטרף לתנועת חיבת ציון. למד כימיה באוניברסיטת ברן ובברלין וקיבל תואר דוקטור. בברלין היה לאחד ממייסדי "אגודת הסטודנטים הציונים בברלין", יחד עם ליאו מוצקין, שמריהו לוין, נחמן סירקין ויוסף לוריא. משנת 1899 היה חבר בוועד הפועל הציוני וראש "לשכת המידע" הציונית ברוסיה. בעת הפולמוס על תוכנית אוגנדה היה בין ציוני ציון והתנגד בתוקף להקמת מדינה יהודית במקום אחר מאשר בארץ ישראל.
בשנים 1906–1908 כיהן כיו"ר סניף בנק אנגלו-פלשתינה בביירות. בין השנים 1908–1914 היה מנהל סניף הבנק בקושטא, בירת האימפריה העות'מאנית והיה למעשה הנציג המדיני של ההסתדרות הציונית בעיר. בתפקידו זה ניהל יעקובסון את מגעי התנועה הציונית עם השלטונות העות'מאניים ויצר קשרים עם הטורקים הצעירים שהשתלטו על המדינה ב-1908. באותה תקופה התכתב עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי ששקלו להציע ליהודי ארץ ישראל להתעת'מן (לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית), כמו כן הכיר בעיר את זאב ז'בוטינסקי.
בשנים 1911–1920 היה חבר ההנהלה הציונית.[2] בניגוד לדעת רבים, תמך יעקובסון בתנועה הלאומית הערבית מתוך ראייה לפיה יכולה התנועה הלאומית היהודית להשתלב ברוח המהפכנות, הקידמה והבנייה מחדש של הארץ על בסיס שוויוני בין יהודים לערבים. בשנת 1913 הוזמן והשתתף כציר בקונגרס הערבי הלאומי הראשון בפריז.
בימי מלחמת העולם הראשונה ניהל את משרד ההסתדרות הציונית בקופנהגן והטיף לתנועה הציונית לנקוט בנייטרליות. לאחר המלחמה עבר ללונדון כחלק מקבוצת מנהיגי התנועה הציונית שעברו לשם. היה ממארגני הוועידה הציונית של 1919 והשתתף בכינוסים של 26 בפברואר ו-1 ביולי 1919. לאחר מכן עבר לברלין, היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם שישב בברלין וכיהן בשורת תפקידים בהסתדרות הציונית, בהם נציג התנועה ליד מטה חבר הלאומים בפריז ולאחר מכן בז'נבה.
בשנים 1925–1934 היה נציג ההסתדרות הציונית בפריז ושימש שם כנציג שלה לחבר הלאומים.[2]
בשנת 1929, לפני מאורעות תרפ"ט, הציע יעקובסון, שהיה אז דיפלומט בכיר המקורב לחיים ויצמן, לחלק את ארץ ישראל לקנטונים יהודיים וערביים, ובסוף תהליך שיימשך כ-15 שנים, במהלכן יש לכוון את ההתיישבות היהודית כך שייווצרו ריכוזים בעלי רוב לאומי, תוקם מדינת קנטונים מאוחדת בנוסח שווייץ. תוכניתו של יעקובסון הכניסה לחשיבה המדינית הציונית את המונח "קנטון לאומי", אולם היא לא עלתה לדיון במוסדות הציוניים. בשנת 1932 הוא נטש את רעיון הקנטוניזציה. הוא הגיע למסקנה כי יש לחתור לריבונות יהודית בחלק מארץ ישראל והכין תוכנית מפורטת לחלוקת הארץ.[2] הוא היה הנציג הציוני הראשון שהעלה את רעיון תוכנית החלוקה של ארץ ישראל.[3]
בשנים 1933–1934 שוב היה חבר ההנהלה הציונית.[2]
יעקובסון נפטר ב-23 באוגוסט 1934[4] בברן, בעת שהיה בדרכו לקונגרס בז'נבה.[5] נקבר בבית העלמין היהודי בז'נווה (צר').
לקריאה נוספת עריכה
- יוסי גולדשטיין, בין ציון לציונות: תולדות התנועה הציונית 1881–1914 האוניברסיטה הפתוחה, עמ 309.
קישורים חיצוניים עריכה
- מ. יארבלום, ד"ר ויקטור יעקבסון (1869–1934): זכרונות מקרוב, דבר, 28 בספטמבר 1934
- Richard Lichtheim, Dr. Victor Jacobson: An Appreciation, פלסטיין פוסט, 3 בספטמבר 1934
הערות שוליים עריכה
- ^ ישראל קולת, התנועה הציונית והערבים מתוך: הציונות והשאלה הערבית:קובץ מאמרים, הוצאת מרכז זלמן שזר.
- ^ 1 2 3 4 אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 157–158.
- ^ מאיר חזן, מתינות, עם עובד 2009, עמוד 208
- ^ Dr. Victor Jacobson gestorben, Palästina 1934, Heft 10 (Oktober 1934), S. 428, באתר Compact Memory (בגרמנית).
- ^ אביגדור יעקבסון, דבר, 24 באוגוסט 1934.