אביגדור שחן

היסטוריון, סופר ומחנך ישראלי

אביגדור שחן (16 באוקטובר 1933 - 21 באוגוסט 2023) היה היסטוריון צבאי, מחנך, סופר וחוקר שואה ישראלי, יליד בסרביה.

אביגדור שחן
לידה 16 באוקטובר 1933
חוטין, ממלכת רומניה ממלכת רומניהממלכת רומניה
פטירה 21 באוגוסט 2023 (בגיל 89)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה היסטוריה צבאית
תקופת הפעילות מ-1965
פרסים והוקרה פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר (על ספרו "כנפי הניצחון")
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שנותיו המוקדמות עריכה

אביגדור שחן נולד ב-1933 בחוטין שבבסרביה, אז ברומניה, ליעקב וטניה שדכן. בפרוץ הכיבוש מחדש של בסרביה מידי ברית המועצות (שפלשה אליה ב-1940), ביולי 1941, גורש יחד עם הוריו ואחותו לגטו סקורני ומשם לטרנסניסטריה; אזור זה הפך בתקופת השואה לגיא ההריגה של יהודי בסרביה ובוקובינה. לימים תיעד את חוויותיו במחקר מקיף שכתב על שואת יהודי טרנסניסטריה, ברוח דברי אימו שציוותה עליו לספר את מה שחוו וראו בגטאות. מחקר זה התפרסם בספרו "בכפור הלוהט". לאחר השואה הגיע עם משפחתו, לרבות אחותו הקטנה מרים, לרומניה, בניסיון לעלות משם לארץ ישראל. ברומניה היה פעיל בתנועת הנוער הציוני. בדצמבר 1947 העפיל לארץ ישראל בספינת המעפילים "קיבוץ גלויות (פאן יורק)"[1] ונכלא על ידי השלטון הבריטי במחנה מעצר בקפריסין. במרץ 1948 שוחרר מהמחנה והגיע ארצה. הוא התחנך בכפר הילדים והנוער הדסים, התגייס לצה"ל, שירת שירות סדיר בגדוד 13 של חטיבת גולני והדריך בבית הספר למ"כים של החטיבה. הוא השתתף כלוחם במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל. התקבל ללימודי תואר ראשון במדעי הרוח ובחינוך, במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים וסיים שם גם תואר שני בחוג ליהדות זמננו בהצטיינות (1970), וכן תואר דוקטור לפילוסופיה.

הקריירה האקדמית והספרותית עריכה

ב-1974 מונה למנהל בית המדרש למורים במקסיקו, שם גם הקים מכון גבוה ללימודי יהדות, ולימד קבלה באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו (Universidad Nacional Autonoma de Mexico) בדרגת פרופסור. במשך ארבע שנות שהותו במקסיקו הקדיש שחן את עיקר עתותיו לסיורים בג'ונגלים ובארצות שונות בניסיון למצוא עדויות לקיומם של עשרת השבטים האבודים ונהר הסמבטיון. הוא המשיך במחקריו בנושא לאורך השנים ופרסם תגליותיו בספרו "אל עבר הסמבטיון" (2003). התזה העיקרית בספר היא שחלק מגולי ממלכת ישראל התיישבו בצפון-מערב אפגניסטן, סין ויפן של ימינו, והיא מתבססת בין היתר על כתובות ושמות יישובים עבריים שנמצאו באזור.[2] הספר כולל בחלקו גם תיאורים דמיוניים של מסע השבטים.[3]

ספרו "כנפי הניצחון" מ-1966 עוסק בתולדות חיל האוויר הישראלי, עליו זכה שחן בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר. ספרו השני בנושא היסטוריה צבאית: "מבצע כדור הרעם" (1993), הוא אחד הספרים המקיפים על אירועי מבצע אנטבה ותהליך הבשלתו. בין היתר קובע בו שחן כי גיבור המבצע היה דן שומרון, לא רק בשל היותו מפקד המבצע אלא בזכות אישיותו, מנהיגותו והביטחון שנסך סביבו.

ב-1988 פרסם את ספרו "בכפור הלוהט: גיטאות טרנסניסטריה", שמציג מחקר מקיף על שואת יהודי טרנסניסטריה, אשר הביא לראשונה להכרה ממסדית בכך שמספר הנרצחים במקום הגיע ל-400 אלף יהודים, בניגוד להערכות קודמות (שמקורן בין היתר בממשלת רומניה) לפיהן נהרגו במחנות בין 35,000 ל-70,000 יהודים בלבד. הספר זכה בפרסים: "יעקב פיכמן לספרות ולאמנות" וכן בפרס "שרה וחיים ינקולוביץ".

בסדרת הרומנים לבני הנוער שלו, "עלילות גבורה ומסתורין", מוצג בין היתר נושא השואה באופן שאינו גורם לרתיעה ולחרדה, דרך הרפתקאותיהם של קבוצת ילדים רומנים ניצולי השואה אשר יוצאים למסע עלייה לארץ. במסגרת הסדרה יצאו לאור ארבעה ספרים: "חבורת הרפאים", "ספינה ללא תורן", "הצילו את המפקד!" ו"המשימה בוצעה". בספרו "זה סיני" (מ-2011) מציג שחן את מסלול נדודי בני ישראל במדבר, וטוען בין היתר כי בניגוד לתפיסה המקובלת, בני ישראל לא עברו דרך חצי האי סיני אלא דרך אפריקה.

שחן כיהן במשך עשרים שנה כמפקח על המכללות במשרד החינוך וכמזכיר פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. בנוסף נמנה בין מייסדיו ומנהליו של האגף לחינוך ולתרבות בדימונה, וכיהן כמנהל בית הספר המקיף אורט בלוד. כמו כן שימש כמרצה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת אריאל.

נפטר ב-21 באוגוסט 2023. הותיר אחריו אישה, רבקה, ושלושה ילדים - יאיר, נילי ותהילה. התגורר במושב בית יהושע.

ספריו עריכה

  • המשלט הגלילי (קובץ סיפורים), ציורים: משה מלמד, הוצאת נחום טברסקי, 1966
  • כנפי הניצחון: לתולדות חיל האוויר ומח"ל, הוצאת עם הספר, 1966
  • כוחות מודעים וכוחות לא מודעים בעיצוב דמויות הגיבורים בסיפורי אשר ברש, דיסרטציה, אונ' ירושלים. 1967
  • גיטאות טרסניסטריה: 1941-1944, עבודת מ.א, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1981
  • בכפור הלוהט: גטאות טרנסניסטריה, הביא לדפוס שמוליק בדאור, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1988 (מהדורה ב' 1990) (יצא לאור גם באנגלית)[4]
  • חישול הכנפיים, מערכות 1991
  • מבצע כדור הרעם: הוא מבצע אנטבה, שנסב שמו למבצע יונתן, מסדה, 1993 (יצא לאור גם באנגלית)[5]
  • עלילות גבורה ומסתורין: רומן לבני הנעורים בשלשה כרכים:
    • חבורת הרפאים: רומן נעורים, עלילות גבורה ומסתורין חלק א', איורים יואב בז'ראנו, הוצ' דני ספרים, 1998
    • ספינה ללא תורן, עלילות גבורה ומסתורין, חלק ב', הוצ' דני ספרים, 1998
    • הצילו את המפקד, עלילות גבורה ומסתורין, חלק ג', הוצ' דני ספרים, 2007
    • המשימה בוצעה, הוצ' דני ספרים, תשס"ח 2008
  • אל עבר הסמבטיון: מסע בעקבות עשרת השבטים, הקיבוץ המאוחד, 2003 (יצא לאור גם באנגלית וביפנית)[6]
  • ד"ר אביגדור שחן, נהר הסמבטיון - ועשרת השבטים שמעבר להרי החושך, ישראל, תשע"ז 2017 (יצא לאור גם ביפנית)
  • זה סיני!, ההר והמדבר שבו נדדו בני ישראל ביבשת אפריקה, א. שחן, תשע"א, 2011, הפצה - דני ספרים, קריית גת.
  • בעריכתו:
    • המכללה העתידית בישראל, משרד החינוך והתרבות מחלקת הפרסומים, 1993 (בעקבות יום עיון ב-1992, מכון ון ליר בירושלים)
    • דגמים למכללות אזוריות, משרד החינוך והתרבות אגף המכללות, 1995 (בעקבות יום עיון)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ באתר על מחנה עתלית של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
  2. ^ רבקה שפק ליסק, הבריחה של בני עשרת השבטים לאפגניסטן מגלותם באשור, באתר e-mago,‏ 29/09/2009
  3. ^ עפרה לקס, עשרה, אני יודע, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2005
  4. ^ Avigdor Shachan, Burning Ice: The Ghettos of Transnistria, East European Monographs, 1996
  5. ^ Avigdor Shachan, Operation Thunderball, Japan: The Daring Entebbe Rescue, 2019
  6. ^ Avigdor Shachan, In The Footsteps Of The Ten Lost Tribes, Jerusalem-New York: Devora Publishing, 2003