אביעזרי זליג אוירבך

רב ומחנך אורתודוקסי יהודי-גרמני

הרב אביעזרי זליג אוֹיֶרבַּך (בכתיב שנהג בזמנו: אויערבך; בגרמנית: Sigmund Auerbach; חנוכה ה'תר"א, דצמבר 1840ט' בתשרי ה'תרס"ב, 22 בספטמבר 1901) היה רב ומחנך אורתודוקסי יהודי-גרמני. רבה של הלברשטאדט, חבר הנהלת בית המדרש לרבנים בברלין, חבר הנהלת "איגוד הרבנים הכללי בגרמניה", ויו"ר ועד ההלכה של "התאחדות הרבנים נאמני התורה והמסורת בגרמניה".

אביעזרי זליג אוירבך
רבי אביעזרי זליג אוירבך
רבי אביעזרי זליג אוירבך
לידה דצמבר 1840
ה'תר"א
דרמשטאדט, הדוכסות הגדולה של הסן
פטירה ספטמבר 1901 (בגיל 60)
ט' בתשרי ה'תרס"ב
הלברשטאדט, הקיסרות הגרמנית
מקום קבורה הלברשטאדט
מדינה הקיסרות הגרמנית
מקום פעילות פיורדא, הלברשטאדט
תחומי עיסוק רב העיר הלברשטאדט
תפקידים נוספים מנהל בית ספר תיכון יהודי בפיורדא, חבר הנהלת בית המדרש לרבנים בברלין
רבותיו רבי צבי בנימין אוירבך, רבי מיכאל זקש, רבי יצחק אלחנן ספקטור
תלמידיו הרב פינחס וולף, הרב נחמיה אנטון נובל
בני דורו רבי עזריאל הילדסהיימר, רבי מרדכי הורוויץ, רבי שלמה זלמן ברויאר
אב רבי צבי בנימין אוירבך
צאצאים רבי משה אוירבך
מספר צאצאים 12
חתנים רבי פינחס וולף

ביוגרפיהעריכה

נולד בדרמשטאדט ללאה ולרב צבי בנימין אוירבך, למד תורה מפי אביו ורכש השכלה כללית בגימנסיה המקומית. אחרי בחינת הבגרות למד פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטת מינכן ובאוניברסיטת ברלין. בעת שהותו בברלין למד בבית המדרש הישן שברחוב היידרויטר ונעשה מקורבו של הרב מיכאל זקש.

בשנת ה'תרכ"ג (1863), תכנן לנסוע לפריז כדי ללמוד אצל המזרחן שלמה מונק, אך נענה לבקשת אביו להשתתף בצוות המייסד של בית ספר תיכון חרדי בפיורדא. הוא שימש כמנהל בית הספר. הקהילה בפיורדא הייתה רובה ככולה רפורמית ובית הספר נפתח עם מספר תלמידים מצומצם שהגיע בשיאו לכמאה וחמישים תלמידים. בשנת ה'תרכ"ז (1867), נישא לרוזה (רייזכא) בת יוסף הירש, בת למשפחת הירש האמידה.[1] בלילות השלים את לימודי הרבנות לבקשת אביו, ולאור סירובו של אביו לסמוך אותו בעצמו לרבנות הוא נסמך לרבנות בידי הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה.

עם פטירת אביו בשנת ה'תרל"ב (1872), נקרא למלא את מקומו כרבה הראשי של הלברשטאדט. בהלברשטאדט ניהל לצד תפקידיו הרבניים גם את בית הספר המקומי, וסביבו התרכזו בבית המדרש המקומי, צעירים רבים שבחרו לעסוק בתורה. מלבד לתלמידי הישיבה, נהג גם להעיבר שיעורים קבועים גם לכל בני הקהילה, בין השאר בספר חובות הלבבות.[2] מעמדו בקרב רבני האורתודוקסיה הגרמנית היה חשוב ורבים הריצו אליו שאלות בהלכה. הוא תמך ברב עזריאל הילדסהיימר בעת פתיחת בית המדרש לרבנים בברלין ואף נמנה עם חברי הנהלת המוסד. עם זאת, כשהוצע לו לעמוד בראשות המוסד כשחלה הרב הילדסהיימר, דחה את ההצעה.

בשנת ה'תרנ"ז (1896), הוחלט להרחיב את "איגוד הרבנים הכללי בגרמניה" (Allgemeiner Rabbiner Verband in Deutschland), שעד אז כלל רבנים ליברלים בלבד, כדי שיכלול גם את רבנים מן האורתודוקסיה הגרמנית, וכך יוכל להוות חזית מאוחדת נגד האנטישמיות המתגברת. בין הרבנים האורתודוקסים שהובילו את ההצטרפות לארגון היו הרב אוירבך והרב הילדסהיימר.[3] הרב אוירבך, יחד עם רבי מרדכי הורוויץ מהקהילה הכללית בפפד"מ, מונה כנציג האורתודוקסים בוועד המנהל של הארגון. במקביל, הקימו הרבנים האורתודוקסים שהצטרפו לארגון הכללי גם ארגון נפרד בשם "התאחדות הרבנים נאמני התורה והמסורת בגרמניה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner). ארגון זה כלל גם רבנים שסירבו להצטרף בעצמם לארגון הכללי, אך מאידך לא פסלו שיתוף פעולה עם הרבנים שהצטרפו אליו.[4] הרב אוירבך מונה ליו"ר ועד ההלכה של הארגון החדש.[5]

הוא התנגד לציונות החילונית וראה בה פן של תהליכי החילון הכלליים, וכחלק מהנהלת איגוד הרבנים הכללי היה אחד מרבני המחאה. למרות זאת, היה פעיל למען היישוב היהודי בארץ ישראל, נמנה עם גבאי פקוא"ם ויזם פעולות צדקה אחרות עבור עניי ארץ ישראל. בנו משה אף עלה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים והיה פעיל בהקמת החינוך הדתי המודרני במושבות בארץ ישראל. בעלייה החמישית עלה ארצה גם בנו צבי בנימין,[6] כמו גם ארבע מבנותיו.

הרב אוירבך נפטר לאחר מחלה בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים ה'תרס"ב, 22 בספטמבר 1901. בנו הרב יצחק אוירבך מילא את מקומו כרבה של הלברשטאט. נכדו פיליפ אוארבך היה פוליטיקאי בווארי לאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנת תשנ"א הוציאו צאצאיו מכתב יד את הספר אבי הנחל הכולל חידושים שלו על מסכתות פסחים, ראש השנה, יומא וסוכה.

לקריאה נוספתעריכה

  • משה אוירבך, "הרב ד"ר אביעזרי זליג אוירבך", בתוך: יוסף הירש, ר' בנימין הירש ז"ל: רשומות ופרקי זכרונות לקורות בית הירש ואויערבך, ירושלים תש"ח

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בת אחרת של יוסף הירש נישאה לרבי עזריאל הילדסהיימר.
  2. ^ פל"י, מכתבי־סופרים, הלבנון, 29 בנובמבר 1878.
  3. ^ הרב הילדסהיימר, שכבר היה זקן, לא השתתף בארגון באופן פעיל, והרב שלמה זלמן ברויאר מפרנקפורט, ממתנגדי ההצטרפות לאיגוד, טען ששמו צורף לארגון מבלי רשותו.
  4. ^ יעקב צור, "האורתודוקסיה היהודית בגרמניה ויחסה אל הציונות", בתוך: שמואל אלמוג, יהודה ריינהרץ ואניטה שפירא (עורכים), ציונות ודת, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"ד, עמ' 128–129.
  5. ^ נתן רפאל אויערבך, שומרי משמרת הקודש, ירושלים תש"ע, חלק שני, עמ' 444–445, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ ישראל אידלמן, ד"ר צבי בנימין אויערבך ז"ל: שבעה למותו, שערים, 14 ביולי 1952, עמ' 3.