אבישי ברוורמן

פוליטיקאי ישראלי

אבישי ברוורמן (נולד ב-15 בינואר 1948) הוא פרופסור לכלכלה, פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. לאחר מילוי תפקידים בכירים ככלכלן בבנק העולמי, כיהן כנשיא החמישי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1990 - 2006). כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה (2006-2015), שימש כשר המיעוטים, יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת. חתן פרס ישראל לשנת תש"ף 2020 על מפעל חיים, על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון.[1]

אבישי ברוורמן
AvishayBravermanNew.jpg
אבישי ברוורמן, 2013
לידה 15 בינואר 1948 (בן 72)
רמת גן, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת סטנפורד
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי, איש חינוך עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה עבודה-מימד, העבודה
שר המופקד לענייני המיעוטים
31 במרץ 200919 בינואר 2011
(שנה ו־42 שבועות)
חבר הכנסת
17 באפריל 200631 במרץ 2015
(9 שנים)
כנסות 17 - 19
יו"ר ועדת הכספים ה־16
23 ביולי 200824 בפברואר 2009
(31 שבועות)
יו"ר ועדת הכלכלה ה־26
24 באפריל 201331 במרץ 2015
(שנתיים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ברוורמן נולד ברמת גן. אביו, יעקב, יליד פולין, היה נגר ואימו, שרה, ילידת ליטא, הייתה גננת. סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון בליך ברמת גן שם היה קפטן נבחרת הכדורסל. ב-1968 סיים לימודי תואר ראשון בהצטיינות יתירה בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, ולאחר מכן שירת כקצין בדרגת סגן ועסק בניתוח מערכות. למד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב והמשיך את לימודיו לדוקטורט בכלכלה, בהנחייתו של פרופ' ג'וזף שטיגליץ, באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.

הבנק העולמיעריכה

עם קבלת תואר דוקטור ב-1976, הצטרף לבנק העולמי בוושינגטון שבארצות הברית ושירת שם 14 שנה ככלכלן בכיר ומנהל חטיבה. במהלך אותן שנים הוביל מדיניות, מחקרים ותוכניות לפיתוח בדרום אמריקה, באפריקה, באסיה, במזרח התיכון ובמזרח אירופה. בתפקידו האחרון הופקד על המדיניות החקלאית של הבנק. במשך שנים אלו פרסם מאמרים רבים וערך ספרים העוסקים בנושאים הקשורים בכלכלת פיתוח, כלכלה חקלאית, ארגון תעשייתי, מדיניות ציבורית וניהול משאבים ומקורות מים.

אוניברסיטת בן-גוריוןעריכה

באוקטובר 1990 התמנה לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכיהן בתפקיד 16 שנים. באוניברסיטיה למדו אז כ-5,700 סטודנטים ובנאומו הראשון כנשיא הכריז כי האוניברסיטה תגדל משמעותית תחת שלושה עקרונות: מצוינות במחקר, פתיחת האוניברסיטה לאוכלוסיות מוחלשות, ובניית פארק טכנולוגי ־ תעסוקתי.[2] בתקופת כהונתו הוקמו מכוני מחקר, בהם בית ספר קרייטמן ללימודי מחקר מתקדמים, המכון הלאומי לביו־טכנולוגיה בנגב על שם משפחת דה־פיצ'וטו ומכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננו־מטרי, וכן קרן לקידום מצוינות במחקר על שם הווארד ולוטי מרקוס ששוויה כ־450 מיליון דולר.[3] ברוורמן גייס תמיכה גדולה מממשלת גרמניה למכונים לחקר המדבר בשדה בוקר, על שטח הצמוד לאוניברסיטה יזם הקמת פארק תעשיות והביא אליו את חברת התקשורת "דויטשה טלקום". כמו כן גייס תרומות מיוחדות לבניית תחנת רכבת וגשר, שחיברו את האוניברסיטה והפארק למרכז הארץ. בסוף כהונתו למדו באוניברסיטה כ-18,000 סטודנטים, בהם כ-400 סטודנים מהפזורה הבדואית.

בשנים 1991–2005 כיהן שלוש פעמים כראש ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), היה חבר הוועדה הציבורית לבחירת דירקטורים לבנקים (1993), שימש יו"ר פרס ירושלים לספרות (2003), יו"ר הוועדה לרפורמה במילואים במינוי שר הביטחון (2005) ודירקטור מטעם הציבור בחברות מכתשים אגן, חברה לישראל, אי־די־בי פיתוח ומפעלי ים המלח.

גישור רמת חובב

במרץ 2005 פרופ' ברוורמן התבקש לשמש כמגשר בסכסוך שהתגלה בין המפעלים באזור התעשייה רמת חובב שבנגב, לבין המשרד לאיכות הסביבה, בנוגע לדרישות החדשות לטיפול בשפכים התעשייתיים שפרסם המשרד. המפעלים טענו כי מדובר בדרישות בלתי סבירות והגישו עתירה לבית המשפט כנגד המשרד לאיכות הסביבה. הארגונים הסביבתיים "נגב בר-קיימא" ו"אדם טבע ודין" הצטרפו לעתירה כמשיבים. לאחר חקר הנושא וקבלת חוות דעות מקצועיות ממומחים מהארץ ומחו"ל, ברוורמן יחד עם ד"ר אהרון זהר, הציעו פתרון שהתקבל על כל הצדדים, כולל הארגונים הסביבתיים. הפתרון אפשר גם את הקמת קריית ההדרכה של צה"ל (עיר הבה"דים) בצומת הנגב, המרוחק כ-10 ק"מ מרמת חובב, לאחר שנקבע ששפכי המפעלים לא יסכנו את בריאות החיילים. [4]

הדוח על משק המים

ב-1991 יזם הבנק העולמי סדרת מחקרים שיעריכו את צורכי המים בארצות שסביב אגן הירדן. החלק הישראלי של המחקר הוטל על פרופ' אבישי ברוורמן. [5] במחקר השתתפו גורמים שונים בישראל בהם חברת תה"ל, משרד הביטחון ומומחי מים המובילים בישראל ונוהל על ידי נחמיה חסיד. מסקנות המחקר [6] הוגשו לבנק העולמי באוגוסט 1994 והמליצו על פיתוח טכנולוגיית להתפלת מי ים ועל טיהור מי שפכים, זאת על מנת לספק את צורכי המים של ישראל ושטחי יו"ש בהתאם לגידול הצפוי באוכלוסייה. נכון להיום הדוח הזה מיושם כמעט במלואו,[7] הוא שימש את מתכנני המים וגם את נושאי המשא ומתן עם ממלכת ירדן והפלסטינים.

קריירה פוליטיתעריכה

בנובמבר 2005 הצטרף למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. בינואר 2006 נבחר למקום הרביעי ברשימת עבודה-מימד, ונבחר לכנסת ה-17. כיהן כחבר בוועדת הכספים והכלכלה וכיושב ראש השדולה למען הגמלאים, ומ-23 ביולי 2008 עד סוף כהונת הכנסת ה-17 כיהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת. בראשותו אישרה הוועדה את "רשת הביטחון לחוסכים" כחלק מההתמודדות עם שחיקת החסכונות ודאגה לציבור הגמלאים בישראל. לאחר קביעת מועד הבחירות לראשות מפלגת העבודה ל-26 במאי 2007, החליט לתמוך בעמי אילון לתפקיד זה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת העבודה לכנסת.

לאחר הבחירות לכנסת ה-18 היה בין המתנגדים לכניסת מפלגת העבודה לממשלה בראשות בנימין נתניהו.[8] אולם לאחר שמפלגת העבודה החליטה להצטרף לממשלה, מונה לשר בלי תיק לענייני המיעוטים בממשלה ה-32. בתפקיד זה שם ברוורמן דגש על קידום יוזמות כלכליות ופיתוח כלכלי בקרב אוכלוסיות המיעוטים בישראל. בשנת 2010 יזם והגיש לאישור הממשלה תוכנית רב שנתית בעלות כוללת של 800 מיליון ₪, שתכליתה קידום יוזמות כלכליות ופיתוח תשתיתי וכלכלי ביישובי המיעוטים. ברוורמן פעל גם לקידום תוכנית להקצאת 305 מיליון ש"ח למען סטודנטים ערבים ולהענקת 1,600 מלגות לסטודנטים בדואים מצטיינים, השקיע בקידום מעבדות לצורך מחקר ביישובי המשולש וסייע להקמת מרכז מחקר ופיתוח ארצי לאוכלוסיית הדרוזים בישראל. בנוסף קידם את התוכנית "מחשב לכל ילד" ותוכנית "אוטו ספר" שעיקרה עידוד הקריאה וההשכלה בקרב יישובי הבדואים. כמו כן פעל להכללת 40% מאוכלוסיית המיעוטים בישראל במפת העדיפות הלאומית.

ב-17 בינואר 2011 התפטר מתפקידו כשר, בעקבות פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה.

לקראת הבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה בספטמבר 2011 תמך ברוורמן במועמדותה של שלי יחימוביץ'. הוא הוצב במקום התשיעי ברשימת העבודה בבחירות לכנסת התשע עשרה וב-2013 מונה ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. ועדת הכלכלה ברשותו העלתה על סדר היום את נושא מונופול הגז הטבעי ודרשה מהממונה על ההגבלים העסקים להטיל פיקוח על מחירי הגז.[9] במסגרת פועלו כיו"ר הוועדה נשא באחריות לרפורמות בתחומי המסחר והתעשייה, התחבורה, התקשורת, הגנת הצרכן ועוד. כמו כן הוא העלה לסדר היום את הצורך בתכנון כלכלי לטווח ארוך, הצורך בבניית מסגרות לחינוך תעשייתי ושילוב כל רובדי האוכלוסייה בשוק העבודה. זאת כחלק מתפיסה כוללת של ״קפיטליזם נאור״ ,[10] המדגישה צמיחה וחלוקה צודקת יותר של פירותיה. [11]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע ברוורמן כי לא יתמודד לכהונה נוספת בכנסת.

פרס ישראלעריכה

פרופסור ברוורמן הוא חתן פרס ישראל לשנת תש"ף (2020) על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנימוקים להענקת הפרס ציינו השופטים כי "הקריה האקדמית שברוורמן הגה, השתתף בתכנונה וגייס את הכספים להקמתה, הזניקה את העיר באר שבע ואת הנגב כולו... סביב האוניברסיטה נבנו שכונות המציעות דיור ברמה גבוהה, שאף תרמו לעליית ערך הנדל"ן בעיר באר שבע".[12]

פרסים נוספיםעריכה

על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון זכה ברוורמן גם בפרס בן-גוריון לשנת 1999, בתואר "יקיר העיר באר שבע" לשנת 2005, ובתואר "אביר איכות השלטון" לשנת 2001.[13]

ברוורמן עוטר באות הגבוה ביותר במסדר הדקל האקדמי של צרפת, הוא חבר האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות וחבר האקדמיה הרוסית למדעי הטבע. ב-2017 קיבל את אות הסובלנות מטעם האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות על פועלו לקירוב בין יהודים, נוצרים ומוסלמים וחתירה לצדק. כמו כן הוא דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת Rands Afrikaans בדרום אפריקה ושל הסמינר התאולוגי היהודי JTS, ניו יורק.

משפחהעריכה

אבישי ברוורמן נשוי לאדריכלית יעל ברוורמן ואב לשניים. מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצונייםעריכה

מאמרים בעיתונות

פרסומים נבחריםעריכה

K. Hoff, A. Braverman and J.E. Stiglitz (eds.) The Economics of Rural Organization: Theory, Practice and Policy, Oxford University Press 1993, 589 pp.

A. Braverman and J.E. Stiglitz, “Sharecropping and the Interlinking of Agrarian Markets”, American Economic Review, Vol. 72, No. 4, pp. 695–715, 1982

A. Braverman and J.L. Guasch, “Rural Credit Markets and Institutions in Developing Countries: Lessons for Policy Analysis from Practice and Modern Theory”, World Development, Vol. 14, pp. 1253–1267, 1986

A. Braverman, “Consumer Search and Alternative Market Equilibria”, Review of Economic Studies, Vol. 47, pp. 487–502, 1980

A. Braverman and T.N. Srinivasan, “Credit and Sharecropping in Agrarian Societies”, Journal of Development Economics, Vol. 9, pp. 289–312, 1981

K. Brooks, J.L. Guasch, A. Braverman and C. Csaki, “The Transition to Post-Collectivist Agriculture in Eastern Europe and the USSR: Dilemmas and Strategies", Journal of Economic Perspectives, Vol. 5, No. 4, pp. 149-61, 1991

A. Braverman, N. Hassid and S. Drori, “Solving the Water Problem of the Middle East”, in G.H. Peters (ed.) Agricultural Competitiveness: Market Forces And Policy Choice, pp. 496–508, Dartmouth University Press 1995

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרס ישראל למפעל חיים הוענק לנשיא האוניברסיטה לשעבר, פרופ' אבישי ברוורמן, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ‏30.04.2020
  2. ^ יהודה גרדוס ויצחק (יאני) נבו, אוניברסיטת בן–גוריון בנגב ותולדותיה בראי המחקר - חזונות מנוגדים להקמת אוניברסיטת בן–גוריון", ישראל: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, 2014
  3. ^ מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה – לפרופ' אבישי ברוורמן, משרד החינוך - פרסי ישראל
  4. ^ אמנון ברזילי, ועדת ברוורמן: מפעלי רמת חובב לא יזהמו את עיר הבה"דים, אתר גלובס, ‏1.5.2006
  5. ^ דו"ח ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משק המים, כנסת ישראל, ‏2.6.2002
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , Israel Water Study for the World Bank, Ben-Gurion University of the Negev in cooperation with Tahal Consulting Engineers Ltd. August 1994 (study implemented under the guidance of Dr. Avishay
  7. ^ סבר פלוצקר, איפה המנהיגות?, Ynet, ‏21/03/2020
  8. ^ אטילה שומפלבי, מחר: נתניהו יבקש ארכה מפרס, וימתין לברק, באתר ynet, 19 במרץ 2009.
  9. ^ אבישי ברוורמן, סיכום פעילות ועדת הכלכלה בכנסת ה-19, כנסת ישראל, ‏דצמבר 2014
  10. ^ צבי זרחיה, "יש פה הכי הרבה שכל למ"ר בעולם ועל זה מושתתת הכלכלה", דה מרקר, ‏06.05.2014
  11. ^ אבישי ברוורמן, ישראל לא חייבת להפוך למדינת עולם שלישי, כלכליסט, ‏03.02.2014
  12. ^ נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לפרופ' אבישי ברוורמן, משרד החינוך- פרס ישראל
  13. ^ הודעה לעיתונות באתר האוניברסיטה.