אבישי ברוורמן

אבישי ברוורמן (נולד ב-15 בינואר 1948) הוא פרופסור לכלכלה, פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. לאחר מילוי תפקידים בכירים ככלכלן בבנק העולמי, כיהן כנשיא החמישי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1990–2006). כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה (2006–2015), שימש כשר לענייני המיעוטים, יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת. חתן פרס ישראל לשנת תש"ף 2020 על מפעל חיים, על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון.

אבישי ברוורמן

אבישי ברוורמן, 2013
לידה	15 בינואר 1948 (בן 76) רמת גן, פלשתינה (א"י)
מדינה
השכלה	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת סטנפורד
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית
סיעה	עבודה-מימד, העבודה
שר בלי תיק 31 במרץ 2009 – 19 בינואר 2011 (שנה ו־42 שבועות) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת 17 באפריל 2006 – 31 במרץ 2015 (9 שנים) כנסות 17 - 19
יו"ר ועדת הכספים ה־16 23 ביולי 2008 – 24 בפברואר 2009 (31 שבועות) → סטס מיסז'ניקוב משה גפני ←
יו"ר ועדת הכלכלה ה־26 24 באפריל 2013 – 31 במרץ 2015 (שנתיים) → כרמל שאמה הכהן איתן כבל ←
תפקידים בולטים בכיר בבנק העולמי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ביוגרפיה

ברוורמן נולד ברמת גן. אביו, יעקב, יליד פולין, היה נגר ואימו, שרה, ילידת ליטא, הייתה גננת. סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון בליך ברמת גן שם היה קפטן נבחרת הכדורסל. ב-1968 סיים לימודי תואר ראשון בהצטיינות יתירה בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, ולאחר מכן שירת כקצין בדרגת סגן ועסק בניתוח מערכות. למד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב והמשיך את לימודיו לדוקטורט בכלכלה, בהנחייתו של פרופ' ג'וזף שטיגליץ, באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.

הבנק העולמי

עם קבלת תואר דוקטור ב-1976, הצטרף לבנק העולמי בוושינגטון שבארצות הברית ושירת שם 14 שנה ככלכלן בכיר ומנהל חטיבה. במהלך אותן שנים הוביל מדיניות, מחקרים ותוכניות לפיתוח בדרום אמריקה, באפריקה, באסיה, במזרח התיכון ובמזרח אירופה. בתפקידו האחרון הופקד על המדיניות החקלאית של הבנק. במשך שנים אלו פרסם מאמרים רבים וערך ספרים העוסקים בנושאים הקשורים בכלכלת פיתוח, כלכלה חקלאית, ארגון תעשייתי, מדיניות ציבורית וניהול משאבים ומקורות מים.

אוניברסיטת בן-גוריון

באוקטובר 1990 התמנה לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכיהן בתפקיד 16 שנים. באוניברסיטיה למדו אז כ-5,700 סטודנטים ובנאומו הראשון כנשיא הכריז כי האוניברסיטה תגדל משמעותית תחת שלושה עקרונות: מצוינות במחקר, פתיחת האוניברסיטה לאוכלוסיות מוחלשות, ובניית פארק טכנולוגי־תעסוקתי. בתקופת כהונתו הוקמו מכוני מחקר, בהם בית ספר קרייטמן ללימודי מחקר מתקדמים, המכון הלאומי לביו־טכנולוגיה בנגב על שם משפחת דה־פיצ'וטו ומכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננו־מטרי, וכן קרן לקידום מצוינות במחקר על שם הווארד ולוטי מרקוס ששוויה כ־450 מיליון דולר. ברוורמן גייס תמיכה גדולה מממשלת גרמניה למכונים לחקר המדבר בשדה בוקר, על שטח הצמוד לאוניברסיטה יזם הקמת פארק תעשיות והביא אליו את חברת התקשורת "דויטשה טלקום". כמו כן גייס תרומות מיוחדות לבניית תחנת רכבת וגשר, שחיברו את האוניברסיטה והפארק למרכז הארץ. בסוף כהונתו למדו באוניברסיטה כ-18,000 סטודנטים, בהם כ-400 סטודנים מהפזורה הבדואית.

בשנים 1991–2005 כיהן שלוש פעמים כראש ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), היה חבר הוועדה הציבורית לבחירת דירקטורים לבנקים (1993), שימש יו"ר פרס ירושלים לספרות (2003), יו"ר הוועדה לרפורמה במילואים במינוי שר הביטחון (2005) ודירקטור מטעם הציבור בחברות מכתשים אגן, חברה לישראל, אי־די־בי פיתוח ומפעלי ים המלח.

גישור רמת חובב

במרץ 2005 פרופ' ברוורמן התבקש לשמש כמגשר בסכסוך שהתגלה בין המפעלים באזור התעשייה רמת חובב שבנגב, לבין המשרד לאיכות הסביבה, בנוגע לדרישות החדשות לטיפול בשפכים התעשייתיים שפרסם המשרד. המפעלים טענו כי מדובר בדרישות בלתי סבירות והגישו עתירה לבית המשפט כנגד המשרד לאיכות הסביבה. הארגונים הסביבתיים "נגב בר-קיימא" ו"אדם טבע ודין" הצטרפו לעתירה כמשיבים. לאחר חקר הנושא וקבלת חוות דעות מקצועיות ממומחים מהארץ ומחו"ל, ברוורמן יחד עם ד"ר אהרון זהר, הציעו פתרון שהתקבל על כל הצדדים, כולל הארגונים הסביבתיים. הפתרון אפשר גם את הקמת קריית ההדרכה של צה"ל (עיר הבה"דים) בצומת הנגב, המרוחק כ-10 ק"מ מרמת חובב, לאחר שנקבע ששפכי המפעלים לא יסכנו את בריאות החיילים.

הדוח על משק המים

ב-1991 יזם הבנק העולמי סדרת מחקרים שיעריכו את צורכי המים בארצות שסביב אגן הירדן. החלק הישראלי של המחקר הוטל על פרופ' אבישי ברוורמן. במחקר השתתפו גורמים שונים בישראל בהם חברת תה"ל, משרד הביטחון ומומחי מים המובילים בישראל ונוהל על ידי נחמיה חסיד. מסקנות המחקר הוגשו לבנק העולמי באוגוסט 1994 והמליצו על פיתוח טכנולוגיית להתפלת מי ים ועל טיהור מי שפכים, זאת על מנת לספק את צורכי המים של ישראל ושטחי יו"ש בהתאם לגידול הצפוי באוכלוסייה. נכון להיום הדוח הזה מיושם כמעט במלואו, הוא שימש את מתכנני המים וגם את נושאי המשא ומתן עם ממלכת ירדן והפלסטינים.

קריירה פוליטית

בנובמבר 2005 הצטרף למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. בינואר 2006 נבחר למקום הרביעי ברשימת עבודה-מימד, ונבחר לכנסת ה-17. כיהן כחבר בוועדת הכספים והכלכלה וכיושב ראש השדולה למען הגמלאים, ומ-23 ביולי 2008 עד סוף כהונת הכנסת ה-17 כיהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת. בראשותו אישרה הוועדה את "רשת הביטחון לחוסכים" כחלק מההתמודדות עם שחיקת החסכונות ודאגה לציבור הגמלאים בישראל. לאחר קביעת מועד הבחירות לראשות מפלגת העבודה ל-26 במאי 2007, החליט לתמוך בעמי אילון לתפקיד זה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת העבודה לכנסת.

לאחר הבחירות לכנסת ה-18 היה בין המתנגדים לכניסת מפלגת העבודה לממשלה בראשות בנימין נתניהו. אולם לאחר שמפלגת העבודה החליטה להצטרף לממשלה, מונה לשר לענייני המיעוטים בממשלה ה-32. בתפקיד זה שם ברוורמן דגש על קידום יוזמות כלכליות ופיתוח כלכלי בקרב אוכלוסיות המיעוטים בישראל. בשנת 2010 יזם והגיש לאישור הממשלה תוכנית רב שנתית בעלות כוללת של 800 מיליון ₪, שתכליתה קידום יוזמות כלכליות ופיתוח תשתיתי וכלכלי ביישובי המיעוטים. ברוורמן פעל גם לקידום תוכנית להקצאת 305 מיליון ש"ח למען סטודנטים ערבים ולהענקת 1,600 מלגות לסטודנטים בדואים מצטיינים, השקיע בקידום מעבדות לצורך מחקר ביישובי המשולש וסייע להקמת מרכז מחקר ופיתוח ארצי לאוכלוסיית הדרוזים בישראל. בנוסף קידם את התוכנית "מחשב לכל ילד" ותוכנית "אוטו ספר" שעיקרה עידוד הקריאה וההשכלה בקרב יישובי הבדואים. כמו כן פעל להכללת 40% מאוכלוסיית המיעוטים בישראל במפת העדיפות הלאומית.

ב-17 בינואר 2011 התפטר מתפקידו כשר, בעקבות פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה.

לקראת הבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה בספטמבר 2011 תמך ברוורמן במועמדותה של שלי יחימוביץ'. הוא הוצב במקום התשיעי ברשימת העבודה בבחירות לכנסת התשע עשרה וב-2013 מונה ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. ועדת הכלכלה ברשותו העלתה על סדר היום את נושא מונופול הגז הטבעי ודרשה מהממונה על ההגבלים העסקים להטיל פיקוח על מחירי הגז. במסגרת פועלו כיו"ר הוועדה נשא באחריות לרפורמות בתחומי המסחר והתעשייה, התחבורה, התקשורת, הגנת הצרכן ועוד. כמו כן הוא העלה לסדר היום את הצורך בתכנון כלכלי לטווח ארוך, הצורך בבניית מסגרות לחינוך תעשייתי ושילוב כל רובדי האוכלוסייה בשוק העבודה. זאת כחלק מתפיסה כוללת של ״קפיטליזם נאור״ המדגישה צמיחה וחלוקה צודקת יותר של פירותיה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע ברוורמן כי לא יתמודד לכהונה נוספת בכנסת.

פרס ישראל

פרופסור ברוורמן הוא חתן פרס ישראל לשנת תש"ף (2020) על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בנימוקים להענקת הפרס ציינו השופטים כי "הקריה האקדמית שברוורמן הגה, השתתף בתכנונה וגייס את הכספים להקמתה, הזניקה את העיר באר שבע ואת הנגב כולו... סביב האוניברסיטה נבנו שכונות המציעות דיור ברמה גבוהה, שאף תרמו לעליית ערך הנדל"ן בעיר באר שבע".

פרסים נוספים

על פועלו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון זכה ברוורמן גם בפרס בן-גוריון לשנת 1999, בתואר "יקיר העיר באר שבע" לשנת 2005, ובתואר "אביר איכות השלטון" לשנת 2001.

ברוורמן עוטר באות הגבוה ביותר במסדר הדקל האקדמי של צרפת, הוא חבר האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות וחבר האקדמיה הרוסית למדעי הטבע. ב-2017 קיבל את אות הסובלנות מטעם האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות על פועלו לקירוב בין יהודים, נוצרים ומוסלמים וחתירה לצדק. כמו כן הוא דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת Rands Afrikaans בדרום אפריקה ושל הסמינר התאולוגי היהודי JTS, ניו יורק.

משפחה

אבישי ברוורמן נשוי בשנית לאדריכלית יעל ברוורמן ואב לשניים. מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים

• אבישי ברוורמן, באתר הכנסת
• אבישי ברוורמן, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – אבישי ברוורמן, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• פרופ' אבישי ברוורמן, באתר פרס ישראל
• ראיון בתוכנית "הנבחרים" ברדיוס 100 אף אם מ-7 באוגוסט 2011
• יהונתן ליס, יוזמה בכנסת: שירות לאומי בשכר כדי לעודד ערבים וחרדים להתנדב, באתר הארץ, 19 ביוני 2011
• אפרים צדקה, תשלום עבור שירות צבאי - חובה לאומית, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2011
• יהודה שרוני, ח"כ אבישי ברוורמן: "המשק העולמי בסכנת מיתון", באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2011
• רותם שטרקמן, סמי פרץ, אבישי ברוורמן בחשבון נפש: "מעריצים רק את מי שעושה כסף. זו התבהמות", באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2012
• גיא רולניק, צבי זרחיה, "הקפיטליזם אצלנו נהפך לאוליגרכיה - בלי תחרות ועם קבוצה קטנה ששולטת בכל", באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2012
• מוטי בסוק, ראיון // ברוורמן: "נתניהו נותן גיבוי עיוור לביטחון", באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2012
• איתן אבריאל, "יש קבוצה קטנה ששולטת בישראל באמצעות הון; צריך ועדי עובדים חזקים שיעמדו מולם", באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2012
• דוד בן בסט מראיין את אבישי ברוורמן, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏14 במרץ 2014
• סבר פלוצקר, הערת אזהרה, באתר "ידיעות אחרונות", 24 באפריל 2020

מאמרים בעיתונות

• מדינת סטארטאפ? מדינת אקזיט, באתר אפוק טיימס ישראל, 25 ביוני 2014
• אבישי ברוורמן, למה אסור למכור את תנובה לסינים, באתר כלכליסט, 24 בפברואר 2014
• מונופול הגז // כמה מרוויחה דלק ממכירת הגז, באתר TheMarker‏, 26 במרץ 2014
• מנדלה בראיון, 1998: נתניהו רוצה שאבוא?, באתר ynet, 6 בדצמבר 2013
• די לשלטון נערי האוצר; עוצמתם חסרת פרופורציה, באתר TheMarker‏, 20 בפברואר 2012
• רוצים קפיצת מדרגה? תעסיקו עובדים ערבים, באתר TheMarker‏, 20 בדצמבר 2010
• מעשור אבוד - לעשור של שגשוג ופריחה, באתר TheMarker‏, 31 במאי 2010
• ערביי ישראל הם מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2010
• העניים מתים מהר יותר, באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2009
• איך שודדות המדינות העשירות את המדינות העניות, באתר TheMarker‏, 31 בדצמבר 2008
• אין לנוח על זרי הדפנה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2007
• התחרות מחייבת אפליה לטובה של הבנקים הקטנים, באתר TheMarker‏, 14 במרץ 2007

פרסומים נבחרים

K. Hoff, A. Braverman and J.E. Stiglitz (eds.) The Economics of Rural Organization: Theory, Practice and Policy, Oxford University Press 1993, 589 pp.

A. Braverman and J.E. Stiglitz, “Sharecropping and the Interlinking of Agrarian Markets”, American Economic Review, Vol. 72, No. 4, pp. 695–715, 1982

A. Braverman and J.L. Guasch, “Rural Credit Markets and Institutions in Developing Countries: Lessons for Policy Analysis from Practice and Modern Theory”, World Development, Vol. 14, pp. 1253–1267, 1986

A. Braverman, “Consumer Search and Alternative Market Equilibria”, Review of Economic Studies, Vol. 47, pp. 487–502, 1980

A. Braverman and T.N. Srinivasan, “Credit and Sharecropping in Agrarian Societies”, Journal of Development Economics, Vol. 9, pp. 289–312, 1981

K. Brooks, J.L. Guasch, A. Braverman and C. Csaki, “The Transition to Post-Collectivist Agriculture in Eastern Europe and the USSR: Dilemmas and Strategies", Journal of Economic Perspectives, Vol. 5, No. 4, pp. 149-61, 1991

A. Braverman, N. Hassid and S. Drori, “Solving the Water Problem of the Middle East”, in G.H. Peters (ed.) Agricultural Competitiveness: Market Forces And Policy Choice, pp. 496–508, Dartmouth University Press 1995