אבי בנימין (כדורגלן)

שוער הפועל תל אביב, אוסטריה וינה, הפועל רמת גן ונבחרת הנוער של ישראל בכדורגל

אבי בנימין (19522004) היה כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער ומזוהה בעיקר עם קבוצת הפועל תל אביב.

אבי בנימין
אבי בנימין, 1969
אבי בנימין, 1969
מידע אישי
לידה 3 בינואר 1952
תל אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באפריל 2004 (בגיל 52) עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.92 מטרים
עמדה שוער
מועדוני נוער
הפועל תל אביב
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1968–1972
1973
1976
1976–1978
1980
הפועל תל אביב
אוסטריה וינה
מכבי פתח תקווה
הפועל רמת-גן
הכח מכבי רמת גן
41 (0)
5 (0)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קריירה עריכה

בנימין שיחק בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב והתחרה על אפודת השוער עם אריה בז'רנו. בעונת 1968/1969 עלה לקבוצה הבוגרת, ובמקביל שיחק בנבחרת הנוער של ישראל תחת המאמן שמואל פרלמן. באפריל 1969 ניצחה נבחרת הנוער את נבחרת הנוער של ברית המועצות בתוצאה 0–1 משער של משה שלומוביץ'. בנימין הצטיין במשחק שהיה הניצחון הרשמי הראשון של נבחרת ישראלית על נבחרת מברית המועצות.[1] בנימין המשיך והצטיין במשחק עם מכבי שעריים, בו ניצחה הפועל תל אביב וזכתה באליפות המדינה. ב-1970 עמד בשערה של הפועל תל אביב במשחק גמר ליגת האלופות האסייתית, בו הפסידה הקבוצה לטאג' טהרן מאיראן. בעונת 1969/1970 הפסיד את מקומו בהרכב הראשון לאריה בז'רנו, לאחר תבוסת קבוצתו 0–5 במשחק הדרבי של תל אביב נגד מכבי תל אביב.[2] בנימין השלים 41 הופעות במדי הפועל תל אביב ונכנס להסגר בשל רצונו להשתחרר מקבוצתו.[3]

בספטמבר 1972 חתם לשנתיים בקבוצת אוסטריה וינה אותה אימן בלה גוטמן, תוך סיכום שישחק עם תום שירותו הצבאי.[4] בינואר 1973, במהלך עונת 1972/1973 בבונדסליגה האוסטרית (אנ') הצטרף בנימין לסגל הקבוצה, שיחק מספר מועט של משחקים בהרכבה הראשון וזכה בתחילת דרכו לביקורות אוהדות בעיתונות.[5] עם זאת, הוא התקשה להסתגל למשמעת ואורח החיים הספורטיבי ואיבד את מקומו בהרכב הראשון. בתום העונה שוחרר מהקבוצה.[6] באוסטריה נישא בנימין לצעירה מקומית. בהמשך עבר לגרמניה המערבית וניהל משא ומתן על הצטרפות לאחת מקבוצות הבונדסליגה. במהלך שהותו בגרמניה המערבית נעצר לתקופה ממושכת על ידי המשטרה הגרמנית[7] בחשד לשימוש בסמים בהסתמך על עדות שקר.[8] במרץ 1975 הוגש נגדו כתב אישום בגין סחר בסמים.[9] בנימין הודה באשמה, הורשע ונדון לשלוש שנות מאסר, וזאת במסגרת עסקת טיעון עם התביעה במסגרתה סוכם שיודה באשמה, יורשע ויגורש מגרמניה המערבית. לאחר ההרשעה בספטמבר 1975 שב לישראל.[10][11] בפברואר 1976 הצטרף בנימין למכבי פתח תקווה,[12] ולאחר שנפצע, עבר ביולי באותה השנה לקבוצת הפועל רמת-גן.[13] הוא שיחק בקבוצה עונה מלאה ועוד מספר חודשים בעונה השנייה ושוחרר. בתקופה זו, נעצר בנימין על ידי משטרת ישראל בחשד להחזקת רכוש גנוב.[14][15] ב-1980 הצטרף לקבוצת הכח מכבי רמת גן.[16]

בערוב ימיו נקלע בנימין לקשיים כלכליים ובריאותו הדרדרה. הוא סבל מסוכרת ולקה באירוע מוחי שהוביל לאשפוזו בבית חולים סיעודי, שם הלך לעולמו ב-2004 מדום לב בגיל 52. נקבר בבית הקברות הדרום.[2]

תארים עריכה

הפועל תל אביב

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אבי בנימין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נבחרת הנוער של ישראל מנצחת את ברית המועצות בטורניר קאן, באתר ההתאחדות לכדורגל.
  2. ^ 1 2 אשר גולדברג, "הענק המרחף" עצר את בריה"מ, אבל לא את שפיגל, באתר הארץ, 09 במאי 2004.
  3. ^ שחקני הפועל תל אביב ומספר הופעותיהם, באתר htafc.co.il.
  4. ^ השוער אבי בנימין חתם חוזה מקצועי עם אוסטריה וינה, מעריב, 4 בספטמבר 1972.
  5. ^ השוער בנימין מצטיין באוסטריה, דבר, 21 בפברואר 1973.
  6. ^ אוסטריה אינה רוצה עוד את אבי בנימין, מעריב, 29 ביוני 1973.
  7. ^ הכדורגלן אבי בנימין עצור, מעריב, 28 בינואר 1975.
  8. ^ יהודה גורן, העד שהחשיד את הכדורגלן אבי בנימין חזר בו, מעריב, 28 באפריל 1975.
  9. ^ יהודה גורן, בגרמניה הוגש כתב אישום נגד הכדורגלן אבי בנימין, מעריב, 20 במרץ 1975.
  10. ^ הכבוד האבוד של אבי בנימין, העולם הזה, גיליון 2069, 27 באפריל 1977, עמוד 49.
  11. ^ יהודה גורן, אבי בנימין ישוחרר ויחזור בסוף החודש, מעריב, 9 בספטמבר 1975.
  12. ^ הפצועים של מכבי פתח תקווה שלא יכלו להושיע במשחק ההפסד, מעריב, 22 בפברואר 1976.
  13. ^ הכבוד האבוד של אבי בנימין, העולם הזה, גיליון 2069, 27 באפריל 1977, עמוד 50.
  14. ^ דליה מזורי, אבי בנימין נעצר ושוחרר, חשוד בהחזקת רכוש גנוב, מעריב, 17 בנובמבר 1977.
  15. ^ עמיר שינקמן, הפועל רמת גן מתוצרת בית, מעריב, 27 בדצמבר 1978.
  16. ^ מוריס צפניה, השוער אבי בנימין הוחתם בהכח, מעריב, 15 בינואר 1980.