אבי סבח
אבי סבח (נולד ב-15 במרץ 1977) הוא אמן ישראלי ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
 | |
| לידה |
6 במרץ 1977 (בן 47) מַעֲלוֹת-תַּרְשִׁיחָא, ישראל  |
|---|---|
  | |
ביוגרפיה עריכה
אבי סבח נולד ב-1977 במעלות-תרשיחא. ב-2004 סיים תואר ראשון בהצטיינות במחלקה לאמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ומלמד בה משנת 2006. ממקימי גלריה ברבור, בירושלים. היה חבר בהרכב הסאונד "שלישיית אותו עולם" עם האמנים גבי קריכלי ופסח סלבוסקי.
עבודות עריכה
סבח יוצר בעיקר על נייר ונגזרותיו, תוך התכתבות עם מסורות ובמקביל לכך חריגה מאופני פעולה מקובלים. עבודתו מושפעת ומונעת מזיכרון וריאקציות בין חומרים, ומהמפגש בין חומרים פיזיים לחומרים מנטליים. לדבריו: "בשלבים מוקדמים יותר כשהתלבטתי מה ללמוד, התלבטתי בין אמנות לכימיה. ואז הבנתי שבאמנות יש את כל הכימיה שאני צריך, ולא להפך."[1] בעבודותיו ניתן למצוא השפעות של המראות שספג בילדותו בגליל המערבי בתחילת שנות ה-80: אזור לחימה, שהייה במקלטים ומנוסת אנשים.
סבח יוצר בסדרות, ונוהג לעבוד על כמה במקביל, כאשר כל סדרה יכולה להכיל יחידות בודדות עד מאות עבודות. בתחילת יצירתו השתמש סבח בצבעוניות עזה מובחנת, אך במהלך השנים עבודותיו "דהו" והצבעים העזים פינו את מקומם לפלטות מצומצמות, כרומטיות, בצבע גרפיט לפי האוצרת רותי דירקטור "הציור של אבי סבח הוא ציור ישראלי עכשווי, הניזון מחומרי המציאות, אבל בה בעת ספוג בכמיהה למציאות אחרת, לציור אחר".[2]
צאלים עריכה
בשנת 2014 הוצגה התערוכה "צאלים" בסדנאות האמנים, בתל אביב, שמרפררת לשני האסונות צבאיים שהתרחשו במקום בתאונות אימונים במהלך שנות התשעים, והיא בעלת מימד אוטוביוגרפי של האמן על תקופת שירותו הצבאי במקום. התמה המרכזית בתערוכה היא אפשרות קיומה של תנועת מטוטלת: בין הפיזיקלי לאקראי. בתערוכה הוצגו עבודות שצוירו בגירי שמן, פוליפטיך בן תשעה חלקים בצבעי פסטל – ורוד ותכלת – ואובייקטים מלוחות ומוטות נחושת. העבודות הוצבו בגלריה כסדרות, כיחידים, תלויות על הקירות, מהתקרה באופן לא צפוי. הדימויים החוזרים בתערוכה – מדורות, מגדלי עץ ממוטטים וסכינים – הם מוטיבים חוזרים בגוף עבודתו של סבח. [3]
עונשין עריכה
בשנים 2015–2018, יצר סבח את הסדרה הארוכה ביותר שלו – "עונשין". הסדרה החלה להתהוות כשנולד בנו השני של סבח. מכורח המציאות החדשה היה לו צורך לעבוד עם חומרים זמינים ולא מזיקים, כך 'שעונשין' כולה צוירה בעפרונות צבעוניים על ניירות בגודל A4. הסדרה צוירה במשך שלוש שנים, מרגע הולדת הבן, עם פרוץ אינתיפאדת הסכינים והמשיכה לתוך אירועי שגרה וחולין, אותה צייר סבח כמעט יום יום. הסדרה מונה כמעל אלף רישומים ותוארה כ"מעין יומן של חזיונות אפוקליפטיים של סוף, אלימות ומיתות משונות, במושבת העונשין קפקאית הנובעת מחרדותיו הקיומיות של האב לילדיו — שיש בהם צמצום כבמחזותיו של בקט. רישומים בעלי איכות פלסטית סיפורית יוצאת דופן." [4]
אפיים ארצה עריכה
באוקטובר 2020 הציג סבח תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בשם "אפיים ארצה".[5] התערוכה הוצגה כחלק מאנסמבל של שבע תערוכות יחיד במוזיאון תחת הכותרת "החלום השלישי". התערוכה נוצרה כתולדה ממפגש של האמן עם ציור קיר מתקופת הקיסרות הרומית הקדומה, במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בתערוכה הוצגו שמונים לוחות נייר, תלויים וסדורים בשורות לאורך קירותיו של החלל, היוצרים 'חדר שחור' עכשווי ורדוף. שמה של התערוכה לקוח מהפעולה הציורית של סבח, בה השתמש בכל גופו ליצירת הציור, כורע על ארבע על הריצפה כדי לדחוס את הגרפיט אל הצבע, ולהעלות מעומקי המסה החומרית את הדימויים המופיעים בעבודות.
פרסים ומלגות עריכה
- 2008 - פרס לציור על שם אסנת מוזס.
- 2011 - פרס לאמן צעיר מטעם משרד התרבות.
- 2014 - מענק קרן רבינוביץ'.
- 2014 - מענק מפעל הפיס עבור קטלוג "צאלים".
- 2018 - פרס שרת התרבות לאמנות.
- 2020 - מענק מפעל הפיס עבור ספר אמן.
- 2022 - פרס רפפורט לאמן צעיר, מוזיאון ת"א לאמנות.
תערוכות יחיד עריכה
- 2005 - ג'סי k, בית האמנים, ירושלים, אוצרת: אירית חמו.
- 2005 - Wax, סדנאות האמנים, תל אביב.
- 2008 - לילה כפול, בית האמנים, ירושלים.
- 2009 - בדד, הגלריה ע"ש ברר, מעלות, אוצרת: מרים אסא.
- 2010 - משמרת לילה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, אוצרת: רותם רוף.
- 2011 - שכוח אל, גלריה 39, תל אביב, אוצרת: טלי בן נון.
- 2014 - צאלים, סדנאות האמנים, תל אביב, אוצרת: ורד זפרן גני.
- 2016 - 18 לילות, חלל פרויקטים, גלריה רג'ינה רקס, ניו יורק, אוצרת: יבגניה באראס.
- 2016 - עורף, גלריה עודד שתיל ליברמן 8, תל אביב.
- 2016 - עונשין, המחלקה לאמנות, בצלאל, ירושלים, אוצרת: דרורה דומיני.
- 2017 - עונשין, הביאנלה לאמנות בקוריטיבה, ברזיל, אוצרים: רויס סמית ודניס מונטס דה אוקה.
- 2017 - עונשין, הביאנלה לאמנות באסונסיון, פאראגואי, אוצרים: רויס סמית ודניס מונטס דה אוקה.
- 2020 - אפיים ארצה, מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה, אוצרת: טלי בן נון.[6]
תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה
- 2005 – פנים חדשות, גלריה נגא, תל אביב
- 2007 – Marking Space, גלריה לינדה, המבורג, גרמניה
- 2007 – פוליגרף, הביאנלה לרישום, רשמים III, ירושלים
- 2007 – לדעת אש, גלריה פלורנטין 45, תל אביב
- 2008 – עוד שקיעה, גלריה ברבור, ירושלים
- 2008 – What Game Shell We Play T.W.S שיבויה, טוקיו, יפן
- 2008 – קצוות, הגלריה החדשה, ירושלים
- 2009 – ריו, גלריה הפנרנד, המבורג, גרמניה
- 2009 – סופרמרקט, סטוקהולם, שוודיה
- 2009 – אחרי המבול, בניין עלית, שנקר, רמת גן, אוצרת: ורד זפרן גני
- 2009 – דחף מאולף, גלריה ברוורמן, תל אביב, אוצרות: עדי גורה ושרון קרון
- 2010 – No Soul for Sale, מוזיאון טייט מודרן, לונדון
- 2010 – איווט, הגלריה של המדרשה, תל אביב, אוצרת: דורית לויטה
- 2010 – בחברה הכי יפה, גלריה ברבור, ירושלים, אוצר: פסח סלבוסקי
- 2010 – ציור, הגלריה במכללת אורנים, טבעון, אוצר: דוד וקשטיין
- 2010 – Hamburg Subvision, המבורג, גרמניה
- 2011 – נאמן למקור, בית הגפן, חיפה
- 2011 – נשל, גלריה הרצל 121, תל אביב
- 2011 – ט"ו איש על תיבת מת, גלריה גל-און, תל אביב
- 2011 – התיבה, בית מאני, תל אביב, אוצר: עדו בר-אל
- 2012 – הזוכים, מוזיאון פתח תקווה, אוצרת: נעמי אביב
- 2012 – Re:Visiting Rockefeller, מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה, ירושלים, אוצרים: סאלי הפטל נווה וינאי סגל
- 2012 – יש קציצות במקרר, הגלריה של המדרשה, תל אביב, אוצר: בועז ארד
- 2012 – לילה טוב, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: קובי בן מאיר
- 2012 – חיפה-ירושלים-תל אביב, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה. אוצרת: רותי דירקטור
- 2013 – Deadwood, סדנאות האמנים בתל אביב, אוצרת: ורד זפרן גני
- 2013 – Encounter, גלריה זורצ'ר, ניו יורק, אוצרת: יבגניה בארס
- 2013 – אדומים, גלריה הקיבוץ, תל אביב
- 2014 – The Museum as Workshop, Central Museum, אוטרכט, הולנד
- 2014 – נחש הנחושת, גלריה שלוש, תל אביב, אוצר: אורי גרשוני
- 2014 – מזל וברכה, בית התפוצות, תל אביב, אוצרת: כרמית בלומנזון
- 2015 – נוף ושכחה, מגזין 4, ברגאנץ, אוסטריה
- 2015 – חשד ליצר, גבירול, תל אביב, אוצרת: רוני קרני
- 2015 - כיסויים, בית אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות, אוצרים: חן חוברס ויונה פישר
- 2016 – הופעה חיה, גלריה גבעון, תל אביב, אוצרת: טלי בן נון
- 2016 – רשמים 6 – שובו של הנייר, הביאנלה לרישום, בית האמנים בירושלים, אוצרות: באלי הפטל נווה ועדנה מושנזון
- 2016 – התלוש, מוזיאון תל אביב, תל אביב
- 2016 – מעגל החיים, נורדארט, בודלסדורף, גרמניה
- 2017 – צירוף לא מקרי, האטליה בקיבוץ כברי
- 2017 – Dangerous Professors, טריומף, שיקגו
- 2018 – מידה, פורום גבעון לאמנות, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
- 2018 – עוד רגע, תערוכה זוגית עם דרורה דומיני, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן
- 2018 – חומר קריאה, בית אוסף קופפרמן, לוחמי הגטאות
- 2018 – נימוסי שולחן, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוצרת: נירית נלסון
- 2018 – בחירת המורה, גלריה בסיס, הרצליה
- 2019 – משת"פים, תערוכה זוגית עם דור אבן-חן, אתר, יפו
- 2019 – המאמינים, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים, אוצרת: הילה כהן שניידרמן
- 2019 – אגודת לרווה לחקר העל טבעי, בית האמנים, ירושלים
- 2019 – מעט אש בכלי, תערוכה זוגית עם נטלי אילון, אורנים
- 2019 – לא גוף, לא אדמה, לא דם, לא ארץ, מוזיאון בר-דוד לאמנות, קבוץ ברעם
- 2020 – מקיר לקיר, גלריה גבעון, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
- 2020 – AGE – NDA, פורום גבעון לאמנות, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
לקריאה נוספת עריכה
- רותי דירקטור, אבי סבח עבודות: 2005–2008, ירושלים: בית האמנים, 2008
קישורים חיצוניים עריכה
- אבי סבח, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מערכת ערב רב: אור מוצק, באתר ערב רב, 6 באפריל 2019
- יונתן אמיר, המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים, באתר ערב רב, 2 במאי 2019
- גליה יהב, איך מציגים תערוכה של אמנים שהם גם מוזיקאים, באתר הארץ, 12 באפריל 2017
- אתי יעקבי ואבי סבח הם זוכי פרס רפפורט 2022, באתר ערב רב, 23 בפברואר 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ יונתן צופי, שיחה עם האמן אבי סבח, באתר מרבה עיניים, 2 ביולי, 2019
- ^ רותי דיקרטור, ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח הבהייה, באתר בית האמנים, נובמבר 2008
- ^ זפרן-גני, ורד, אבי סבח: צאלים, סדנאות האמנים בתל אביב, 2014
- ^ עוזי צור, העורף כשטח מת, לא רואה, ההיפך מפנים, באתר הארץ, נובמבר 2016
- ^ טלי בן נון, אבי סבח, אפיים ארצה, באתר מוזיאון הרצליה, אוקטובר 2020
- ^
עוזי צור, עוצם עין אחת, רוח אלוהים מרחפת על־פני החושך, באתר הארץ, 1 ביוני 2021
