אברהם אמינוף
הרב אברהם אמינוף תלמודי (ה'תרי"ז, 1857 – ט' בשבט ה'תרצ"ט, 1939) היה רבה ומנהיגה של הקהילה הבוכרית בירושלים.
 | |
| הרב אברהם אמינוף | |
| לידה |
1857 תרי"ז |
|---|---|
| פטירה |
1939 (בגיל 82 בערך) ט' בשבט תרצ"ט  |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום פעילות | שכונת הבוכרים, ירושלים |
| תקופת הפעילות |
?–1939 |
| השתייכות | הקהילה הבוכרית |
| חיבוריו | ליקוטי דינים, שולחן טהור |
  | |
-SamuelPhotos-0007ica.jpeg)
קורות חיים
עריכהנולד בשנת 1857 (ה'תרי"ז) בבוכרה, לרבי בנימין ולציפורה. בבגרותו למד בישיבה של סבו, רבי פנחס הידוע בכינוי "פנחס הקטן"[1], אשר היה חתנו של רבי יוסף ממן מערבי[2].
למד בבוכרה עם הרב יוסף כוג'הינוף, הרב משה יצחקוף הכהן, הרב שלמה מוסיוף ועם השד"ר הרב יהושע שושן. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה עבר עם משפחתו ועם הרב יוסף כוג'הינוף להתגורר בעיר סמרקנד, שם פעל רבות בקרב היהודים לחיזוק ידיעותיהם בלימוד התורה ובקיום המצוות.
רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים
עריכהבשנת 1889 (ה'תרמ"ט) עלה מבוכרה לישראל והשתכן בירושלים. בשנים אלו גדל זרם העולים לישראל מארצות אסיה התיכונה, ובעידודו של הרב יעקב מאיר הוקמה חברת "חובבי ציון" במטרה לספק את צורכי הקהילה הבוכרית בירושלים. יחד עם חבריו הרב שמעון חכם הרב שלמה מוסיוף, הרב יוסף כוג'הינוף ועוד, הקימו שכונה בשם "רחובות" (המכוּנה כיום "שכונת הבוכרים") לבני הקהילה.
הרב אמינוף הקים בבית הכנסת שושנים לדוד את תלמוד תורה בני ציון, בו למדו בעשורים שלאחר מכן עשרות רבנים מוכרים.
בשנת 1891 (ה'תרנ"א) התמנה לשמש כרבה של הקהילה היהודית הבוכרית בירושלים וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.
חיי שכונת "רחובות" עד מלחמת העולם הראשונה התנהלו בפיקוח וועד השכונה אשר רבי אברהם עמד בראשו, הוועד זכה לתמיכת מוסדות השלטון המקומיים ונהנה מיוקרה רבה בקרב בני הקהילה בארץ ומחוצה לה, פעילות הוועד הייתה רחבה וסיפקה את כל צורכי התושבים.
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פעל הוועד רבות למען בניית השכונה ומוסדותיה, בתקופה זו נבנו בשכונה בנייני פאר ובניהם "הארמון", בית דוידוף (אשר שימש כמשכנה של הגימנסיה העברית), בית משהיוף (אשר היה הבית הגדול בשכונה, כחמישה דונמים שטחו), בית שמחיוף ועוד.
על מנת לאפשר גם לבני הקהילה מעוטי היכולת לגור בשכונה הוקמו 25 בתי דירות אשר היו כמעין "שיכון" ומחירן היה נמוך ממחירו של בית פרטי וכן הוקם במרכז השכונה חצר אשר כולה נבנתה מכספי הקדש ואשר פעלו בה חמישה בתי כנסת, ישיבות, תלמוד תורה של הקהילה ובור מים גדול אשר שימש את תושבי החצר הרבים. הוועד דאג לסלילת כבישים ונטיעת עצים בשכונה "גן אילנות ופרחים כדי להיות אוויר חשוב לילדים"[3].
בבקרים למד עם הרב מרדכי אקלר.
מותו
עריכהרבי אברהם נפטר ב-29 בינואר 1939 (ט' בשבט ה'תרצ"ט). רחוב "אברהם תלמודי" בשכונת הבוכרים בירושלים נקרא על-שמו.
לאחר פטירתו מונה הרב משה יצחקוף הכהן לשמש כרב העדה.
פועלו הספרותי
עריכהאת כל ספריו הוציא רבי אברהם בירושלים ושלח אותם לבוכרה כדי שיופצו לרבים ללא תשלום, כל ספריו היו מנוקדים וחלקם תורגמו לתג'יכית על ידי רבי שמעון חכם. ספרו העיקרי הוא "ליקוטי דינים" הכולל דינים והלכות מעשיות לכל השנה על פי מנהגי יהדות בוכרה, וכך כתב בהקדמתו לחלק א' של ספרו:
חלק ראשון, אשר לקטתי ואספתי במאמרים, מפי ספרים וסופרים, דינים הנצרכים, משולחנם של מלכים, פוסקים אחרונים ובראשם מרן זכרו לברכה, גדול הסגנים, אנא זעירא דמן חברייא, עפר רגלי החכמים, הצעיר בעבדי ה', אברהם אמינוב ס"ט, יליד בוכארה, תושב עיר הקודש, ירושלים תבנה ותיכונן במהרה בימינו, וכדי לזכות את רבת בני עמי, יושבי בוכארה ואגפיה, למען ילמדו ויבינו מרבית המון העם, נער וזקן, איש ואישה, פשוט ובעל מלאכה, העתקתים ללשון פרסי צח, באותיות מרובעות ובנקודות...
ספריו
עריכה- "ליקוטי דינים" - תורגם לשפה הבוכרית, חלק א' - יצא בשנת תר"ס, 1890, חלק ב' - יצא לאור בשנת תרס"א, 1891, חלק ג' וד' - יצאו לאור בשנת תרס"ב, 1892, חלק א' ביורה דעה - יצא לאור בשנת תרס"ג, 1893, חלק ב' ביורה דעה וחלק אבן העזר - יצא לאור בשנת תרס"ד, 1894.
- "שולחן הטהור" - ספר כיס בו ליקוט הברכות הנחוצות ליום-יום עם הלכותיהם, יצא לאור בשנת תרס"ד, 1894.
ספרים אשר נערכו והודפסו על ידו
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- 'אמינוף, אברהם', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 53. (הספר בקטלוג ULI)
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב' (עמ' 109)
