אברהם אפשטיין

חוקר מדרש ואיש חכמת ישראל

אברהם אֶפּשטייןיידיש: עפשטיין; בגרמנית: Abraham Epstein; ו' בטבת ה'תר"ב[1], 19 בדצמבר 1841, קונסטנטין-ישן, האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) – ה'תרע"ח, 1 באפריל 1918, באדן ליד וינה) היה חוקר המדרש ואיש חכמת ישראל.

אברהם אפשטיין
אברהם עפשטיין
לידה 19 בדצמבר 1841
ו' בטבת ה'תר"ב
סטרוקונסטנטינוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1918 (בגיל 76 בערך)
י"ט בניסן ה'תרע"ח
באדן ליד וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חכמת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
אב ישראל אפשטין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אפשטיין נולד בסטרו-קונסטנטינוב (קונסטנטין ישן) שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, ישראל, היה עשיר ומופלג בתורה. מלבד עברית, תנ"ך ותלמוד למד אפשטיין בצעירותו כמה לשונות, ואף רכש ידיעה יסודית בספרות העברית. תחילה הושפע מחיבוריהם של יצחק בר לווינזון, נחמן קרוכמל ושד"ל, ובנסיעתו הראשונה למערב אירופה בשנת 1861, התוודע אל החוקרים אנשי "חכמת ישראל", שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), זכריה פרנקל ומיכאל זקס.

מתוך חיבתו לטבע ולעבודת האדמה חכר אפשטיין בשנת 1865 אחוזה ליד קוזמין, שבה עסק בחקלאות במשך הרבה שנים, ואף השתדל להרגיל את היהודים העניים של המקום לעבודת האדמה. אחרי מות אביו בשנת 1874,[2] לקח אפשטיין לידיו את ניהול עסקיו הנרחבים, ובשלב מאוחר יותר עסק גם בחקלאות. אך בהדרגה חיסל את כל עסקיו, ומאז 1884 הקדיש את רוב זמנו לנסיעות וללימודים. בשנת 1876 התיישב בווינה וקיבל אזרחות אוסטרית.

אברהם אפשטיין נפטר בבאדן ליד וינה[3] בהיותו כבן 77 בי"ט בניסן ה'תרע"ח.[4]

ברשותו של אפשטיין הייתה ספרייה גדולה, ובה כתבי יד יקרי ערך רבים, אותם הוריש לבית המדרש לרבנים בווינה (Judisch-theologische Lehranstalt).

פרסומיו

עריכה

מחקריו של אפשטיין עוסקים בכל גוני הקשת של חכמת ישראל: היסטוריה, אסטרונומיה (בין השאר עסק ב"סוד העיבור" ובמחלוקת בין רבי סעדיה גאון לבן מאיר), כתבי יד של מדרשים, ספר יצירה, בן סירא, ספרות הגאונים והראשונים בימי הביניים, ועוד. מחקריו כונסו והוצאו לאור על ידי "מוסד הרב קוק" (ירושלים, 1950).

עבודותיו זכו להכרה גם על ידי חוקרים במדעי היהדות וגם על ידי רבנים, כדוגמת הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב).

מחיבוריו:

בנוסף פרסם אפשטיין מאמרי ביקורת רבים, מאמרים ביוגרפיים, היסטוריים, ארכאולוגיים, בכתבי עת עבריים. הראשונים פורסמו ב"המגיד", "השחר" ו"בית התלמוד", המאוחרים יותר פורסמו גם ב"הכרם", "אוצר טוב", "הגרן" ובמיוחד ב-Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums,‏ Revue des Études Juives, וב"החוקר".

לקריאה נוספת

עריכה
  • V. Aptowitzer, "Abraham Epstein; Versuch einer Würdigung", Wien: [Typ. C. Fromme], 1918 (Sonderabdruck aus der Freie jüdische Lehrerstimme, VII. Jahrg., Nr. 3, u. 4).

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אברהם אפשטיין בוויקישיתוף

כתביו:

מפרי עטו:

הערות שוליים

עריכה