ויקיפדיה

אברהם בז'ה

פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב

אברהם בֶּזָ'ה (Avraham Beja; נולד ב-1934) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר שלו הם כלכלה ניהולית, ובעיקר תורת המימון, חקר ביצועים ותורת ההחלטות. בעבודותיו בתורת המימון חקר את שאלות הערך והמחיר של מניות ואיגרות חוב, האינפורמציה הגלומה במחירים אלה, ומנגנוני מסחר אפשריים בבורסות לניירות ערך. מחקריו בשטחים אחרים מתייחסים בין השאר ללוגיסטיקה של מערכות שירות וייצור, לרציונליות בתהליכי החלטה אינדיבידואליים ואינטראקטיביים, ולבחינה כלכלית של עקרונות החשבונאות.

אברהם בז'ה
אברהם בז'ה, אוקטובר 2009
אברהם בז'ה, אוקטובר 2009
לידה 1934 (בן 90 בערך)
תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע ביוגרפי עריכה

נולד בשנת 1934 בתל אביב ליעקב (ז'ק) בז'ה ואילדיס (לבית נחמיאס), שעלו לארץ ישראל מסלוניקי. אביו היה פעיל בדור הצעיר של התנועה הציונית בסלוניקי, ובארץ בקהילת עולי יוון. בעבודתו כמנהל הוא מונה בין השאר להיות המקים והמנהל של המפעל הראשון בארץ לייצור צמיגים (שמשון), ואחר כך למנהל מפעל המתכת "אורדן תעשיות" בנתניה. אמו הקדישה את כל מעיניה לטיפוח המשפחה.

אברהם בז'ה גדל בתל אביב והתחנך בבית הספר לבנים ע"ש אחד העם ובתיכון עירוני א'. בנעוריו היה פעיל כמדריך בתנועת הצופים וגם שחמטאי מצטיין. שירת בצה"ל כקצין בחיל האוויר, ולאחר מלחמת יום הכיפורים במילואים במפקדת חיל החימוש.

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממובילי היוזמה הציבורית "משה דיין לראשות הממשלה בין במסגרת 'העבודה' ובין מחוצה לה", אך מעולם לא השתייך כחבר בשום מפלגה.

היה נשוי לחוה לבית אלטס, ולהם שני בנים: יעקב (יקי) ושי (שמואל יוסף). כיום נשוי לאהובה מרגושס, מנתחת מערכות, וגר במושב אביחיל.

לימודים ופעילות מקצועית עריכה

למד הנדסה בטכניון ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית, והשלים דוקטורט במערכות הנדסיות-כלכליות באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית.

הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב בשנת 1967 בדרגת מרצה[1], כשביה"ס למנהל עסקים היה בחיתוליו. במסגרת זו יזם את תוכניות הלימודים לתואר שני במדעי הניהול, פעל להקמת תוכנית הלימודים לתואר ראשון בניהול והיה היו"ר הראשון של תוכנית הדוקטורט. כן שימש כמנהל המכון למחקר עסקים בישראל, יו"ר ראשון של המרכז לחקר ביצועים של אוניברסיטת תל אביב, ונשיא האגודה הישראלית לחקר ביצועים (איל"ב). היה מופקד על הקתדרה לכלכלה פיננסית ע"ש מכס וסטפי פרלמן מהקמתה ועד פרישתו לגמלאות. בצד כהונתו הרצופה באוניברסיטת תל אביב כיהן תקופות שונות באוניברסיטה העברית, בטכניון, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת ניו-יורק, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובאוניברסיטת צ'וללונגקורן בבנגקוק.

פעל כיועץ לבנק לאומי בנושאי ארגון ובקרה של פעילות הסניפים. בתפקיד זה הנהיג לראשונה בישראל את השירות ללקוחות על ידי "טלרים". מאוחר יותר הנחה את הכנסת מנגנון המסחר של "כרוז ממוחשב" (כר"ם) בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

עבודתו המדעית עריכה

עבודת הדוקטורט[2] שלו (בהנחיית פרופ' רוברט ב. וילסון (אנ') וחתן פרס נובל לכלכלה קנת' ארו) בחנה את מחירי המניות ומדיניות הפירמה במערכת של שוק הון לא לגמרי משוכלל, המאופיין על ידי מה שלימים יוגדר בתור "אינפורמציה לא סימטרית". בפרט, המחקר מראה איך יושפעו החלטות ההשקעה וגיוס ההון מהערכת המנהל את הקצב שבו המידע יגיע עם הזמן לכלל המשקיעים.

להלן כמה מנושאי המחקר העיקריים בעבודתו המדעית במהלך השנים:

השפעת הסיכון על מחירי ניירות ערך עריכה

בז'ה תרם למודל המרכזי של לינטנר (אנ') ושארפ (CAPM), המראה כי גורם הסיכון הקובע לעניין המחיר הוא לא ה"שונות" העצמית של התקבולים הצפויים אלא "השונות המשותפת" עם תשואת השוק כולו. בנוסף, הוא הראה כי, גם ללא ההנחות המגבילות של מודל CAPM, בכל מערכת של מחירי שיווי משקל ה"ניכוי לסיכון" (risk discount) נקבע על פי השונות המשותפת עם משתנה מקרי אופייני לשוק כולו, משתנה אשר תלוי ב"רמת הרווחה" במשק במצבים השונים העשויים להתממש בעתיד. רק בתנאים המיוחדים של CAPM משתנה מקרי זה תואם את תשואת השוק[3][4]. בעבודה אחרת[5] הראה איך אותו משתנה, הקשור ב"ניכוי לסיכון", ממלא תפקיד מרכזי במבנה העיתי של שערי הריבית לאג"ח נטול סיכון.

מנגנון המסחר בניירות ערך עריכה

בשנות השבעים והשמונים קם והתפתח בתורת המימון ענף חדש המתמקד בתהליך המסחר בניירות ערך ברמת העסקה, ובמנגנון שבאמצעותו מגיעות פקודות המשקיעים לכלל ביצוע. בז'ה היה מן היוזמים והחוקרים הראשונים בתחום זה, שהפך לחלק מרכזי מתורת המימון וקיבל את השם "המיקרוסטרוקטורה" של שוק ההון (Securities Markets' Microstructure). הוא השווה מנגנוני מסחר שונים ובחן אילו סוגי משקיעים יעדיפו אילו מנגנונים[6][7]. כמו כן חקר איך ישפיע "עושה שוק" ממוסד על יעילות שוק ההון[8], ובחן את האפשרות למסד פונקציה כזו שתופעל על ידי מחשב בצורה מתוכנתת מראש[9] (בחלוף השנים, ועם הפריצה הגדולה בכוח המחשוב, פועלים רוב המשקיעים הגדולים בצורה מתוכנתת כ"עושי-שוק" מיוזמה עצמית). בעבודה אחרת[10] בחן כיצד התנהגותם של משקיעים המנסים לנצל את המגמה הרגעית במחיר המניה עשויה להביא לתנודתיות ואי יציבות בשוק ההון. בשנות השמונים, עם התעצמות הקשר בין שוקי ההון השונים ב"כפר הגלובלי" הציע מודל שיעריך את "הקרבה" בין שווקים לא על בסיס גאוגרפי אלא על בסיס הדינמיקה ההדדית של שינויי המחירים, ובחן איך האינטראקציה בין השווקים משפיעה על היעילות[11].

האינפורמציה הגלומה במחירים עריכה

בשנות השבעים הוצעו מספר מודלים תאורטיים (הבולט ביניהם של סנפורד גרוסמן (אנ')) שבהם המחיר בשיווי משקל משקף את טיב הנכס בצורה מושלמת, או לפחות בצורה כמעט מושלמת, המייתרת כל שימוש נוסף במידע האישי של מי מן המשקיעים ("סטטיסטי מספיק"). מודל כזה הוא פרדוקסאלי, כי אם למידע של המשקיעים אין שימוש אזי אין לשום משקיע סיבה לאסוף את המידע, ואם המשקיעים לא יאספו מידע איך יוכל המחיר לשקף את טיב הנכס? בז'ה הראה[12] כי הפרדוקס נובע מכך שהמודלים האלה מתעלמים מן התהליך של קביעת המחיר, והוכיח כי בכל תהליך שבו המחיר נקבע רק כתוצאה מן הביקושים של משקיעים הפועלים באופן חפשי לפי האינטרסים שלהם אין המחיר יכול להיות "סטטיסטי מספיק" למידע של המשקיעים. בעקבות זאת הציע רדנר שינוי של הגדרת "מחיר שיווי משקל", וקרא למודלים שבהם המחיר מותנה רק באיזון של הביקוש וההיצע "שיווי משקל במובן הרחב".

עקרונות החשבונאות עריכה

(1) עקרון "השמרנות" מכתיב רישום נכסים במאזן לפי הנמוך מבין העלות ההיסטורית או ערך השוק הנוכחי, וזה גורם להטיה שיטתית כלפי מטה. בז'ה הראה[13] כי בתנאים מסוימים הטיה מוגבלת זו דווקא משפרת את האינפורמטיביות של הדיווח.

(2) כדי להעריך אם כל הפעילויות של הפירמה הן רווחיות, זוקפים בחשבונאות ניהולית לחובת כל פעילות גם חלק מן העלויות המשותפות, אבל ידוע שבדרך כלל אין שום אפשרות לקבוע איזה חלק מן העלויות המשותפות נגרם על ידי פעולה זו או אחרת (הדבר הומשל לניסיון לקבוע איזה חלק מן הצליל של מחיאות כפיים נגרם על ידי כל אחת מן הכפיים). בז'ה הראה[14] מתי הקצאת העלויות המשותפות בין הפעילויות היא דרך "יעילה" לוודא שכל הפעילויות הן אמנם רווחיות, במובן זה שאין שום פרוצדורה אפקטיבית יותר במשפחה רחבה של תהליכי בקרה ארגוניים.

(3) לפי העיקרון הבסיסי של החשבונאות, הרישומים בדו"חות הכספיים מבוססים על הערכים שבהם בוצעו העסקאות בעבר. בתנאי אינפלציה גורם הדבר לעיוותים בגלל ההבדלים בין המועדים שבהם נעשו עסקות שונות. בז'ה הציג הערכה תאורטית[15] איך משתנים העיוותים בחלקים שונים של הדו"חות הכספיים (של פירמה "סכמאטית") עם השתנות קצב האינפלציה.

חקר ביצועים של מערכות שרות, ייצור ותחזוקה עריכה

(1) תורים: המתנה בתור כרוכה בעלויות. בז'ה הראה למי ראוי להעניק "עדיפות" בתור לשירות, על בסיס עלויות ההמתנה שלו וזמן השירות שהוא נזקק לו[16]. כן הראה כיצד ראוי לשנות את קצב השירות (כאשר הדבר ניתן) על בסיס מספר הלקוחות הממתינים בתור ברגע נתון[17].

(2) ייצור לפי הזמנה: כאשר חייבים לספק כמות נדרשת של פריטים תקינים, והייצור נעשה ב"סדרות" אשר גודלן נקבע מראש, יש להתחשב בזמן קביעת גודל הסדרה באפשרות שחלק מן הפריטים יהיו פסולים. בז'ה ניתח איך הגודל האופטימלי של סדרת הייצור תלוי ביתרת הביקוש שיש לספק, וזאת בתהליכי ייצור שבהם ההסתברויות לפגם בפריטים עוקבים הן בלתי תלויות[18], ובכאלה שבהם כשל הגורם לפגם בפריט כלשהו גורר פגמים בכל הפריטים העוקבים[19] (התוצאות שונות באופן קטבי).

(3) תחזוקה: במערכות שבהן יש אפשרות של "כשל" בהסתברות המשתנה אקראית עם הזמן, רצוי להחליף את המערכת בחדשה מבעוד מועד, אבל לא רצוי לעשות זאת מוקדם מדי. בז'ה הציג מדיניות החלפה אופטימאלית למערכות "מרקוביות" שבהן ההסתברות לכשל אינה בהכרח עולה מונוטונית עם הזמן, והראה מתי (ואיך) הגבלת ההסתברות לכשל שקולה בעצם להערכה של עלות הכשל יחסית לעלות ההחלפה[20].

וריאציות לשיווי משקל נאש עריכה

בתורת ההחלטות האינטראקטיביות ("תורת המשחקים"), שיווי משקל נאש הוא מושג יסוד בהערכת תוצאות שאינן בסתירה עצמית. עם זאת, שיווי משקל נאש מקבל בהרבה מקרים (גם) תוצאות לא אינטואיטיביות בעליל, ובמקרים אחרים לא מקבל תוצאות המתבקשות אינטואיטיבית. ריינהרד זלטן הראה כי תוצאות בלתי אינטואיטיביות רבות של שיווי משקל נאש ניתנות לאלימינציה אם מביאים בחשבון שהמחליטים עלולים "לטעות" בבצוע הפעולה הרצויה, אפילו שההסתברות לטעות כזאת שואפת לאפס ("היד הרועדת"). בז'ה בחן מה עשוי לקרות אם ההסתברות לטעות, קטנה ככל שתהיה, איננה שואפת לאפס אלא תלויה בעלות הנזק מן השגיאה[21]. הוא הראה שבמודל כזה הרבה תוצאות בלתי- אינטואיטיביות נמנעות, ובמקרים אחרים מתאפשרות תוצאות אינטואיטיביות מתבקשות (שנמנעו קודם לכן). בפרט, בפרדיגמה האוניברסלית הקלאסית של "דילמת האסיר", כאשר נזק מאי-שיתוף-פעולה הוא מספיק גדול המודל של בז'ה מקבל שיתוף פעולה כשיווי משקל יחיד, למרות שלכל אחד מן הצדדים כדאי לכאורה "לבגוד".

קישורים חיצוניים עריכה

  1. אברהם בז'ה באתר הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל אביב

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הועלו בדרגה באוניברסיטה, על המשמר, 17 באוגוסט 1967
  2. ^ A. Beja, “Capital Markets with Delayed Learning”, Institute in Engineering-Economic Systems, Stanford University, 1967.
  3. ^ A. Beja, “The Structure of the Cost of Capital Under Uncertainty”, Review of Economic Studies, Vol. 38 No. 3 (115), pp. 359-368 (July 1971).
  4. ^ A. Beja, “On Systematic and Unsystematic Components of Financial Risk”, Journal of Finance, Vol. 27 No. 1, pp. 37-46 (March 1972).
  5. ^ A. Beja, “State Preference and the Riskless Interest Rate: A Markov Model of Capital Markets”, Review of Economic Studies, Vol. 46 No. 3, pp. 435-446 (July 1979).
  6. ^ A. Beja and N. Hakansson, “Dynamic Market Processes and the Reward to Up-to-date Information”, Journal of Finance, Vol. 32 No. 2, pp. 291-304 (May 1977).
  7. ^ A. Beja and N. Hakansson, “From Orders to Trades: Some Alternative Market Mechanisms”, in E. Bloch and R.A. Schwartz (eds.), Impending Changes In Securities Markets: What Role For The Exchanges, JAI Press (1979).
  8. ^ M.B. Goldman and A. Beja, “Market Prices vs. Equilibrium Prices: Returns Variance, Serial Correlation and the Role of the Specialist”, Journal of Finance, Vol 34 No 3, pp 595-607 (June 1979).
  9. ^ N. Hakansson, A. Beja, and J. Kale, “On the Feasibility of Automated Market-Making by a Programmed Specialist”, Journal of Finance, Vol. 40 No. 1, pp. 1-20 (March 1985).
  10. ^ A. Beja and M.B. Goldman, “On the Dynamic Behavior of Prices in Disequilibrium”, Journal of Finance, Vol. 35 No. 2, pp. 235-248 (May 1980).
  11. ^ A. Beja and T.S.Y. Ho, “Structure and Price Behavior in Multiple Market Systems”, Tel Aviv University, Israel Institute for Business Research (revised version 1990).
  12. ^ A. Beja, “The Limits of Price Information in Market Processes”, New York University, Graduate School of Business Administration, 1978.
  13. ^ A. Beja and D. Weiss, Some Informational Aspects of Conservatism. European Accounting Review 15(4), 585-604 (2006).
  14. ^ A. Beja and I. Zang, “Internal Pricing and Cost Allocation as Efficient Mechanisms for Verifying Profitability”, Tel Aviv University, Israel Institute for Business Research (revised version 1990).
  15. ^ A. Beja and Y. Aharoni, “Some Aspects of Conventional Accounting Statements in an Inflationary Environment”, Journal of Accounting Research, Vol. 15 No. 2, pp. 169-178 (Fall 1977).
  16. ^ A. Beja and E. Sid, “Optimal Priority Assignment with Heterogeneous Waiting Costs”, Operations Research, Vol. 23 No. 1, pp. 107-117 (January 1975).
  17. ^ A. Beja and A. Teller, “Relevant Policies for Markovian Queuing Systems with Many Types of Service”, Management Science, Vol. 21 No. 9, pp. 1049-1054 (May 1975).
  18. ^ A. Beja, “Optimal Reject Allowance With Constant Marginal Production Efficiency”, Naval Research Logistics Quarterly, Vol. 24 No. 1, pp. 21-33 (March 1977).
  19. ^ S. Anily, A. Beja and A. Mendel, “Optimal Lot Sizes with Geometric Production Yield and Rigid Demand”, Operation Research, Vol 50 No 3, pp. 424-432 (May-June 2002).
  20. ^ A. Beja, “Probability Bounds in Replacement Policies for Markov Systems”, Management Science, Vol 16 No. 3, pp. 253-264 (November 1969).
  21. ^ A. Beja, “Imperfect Equilibrium”, Games and Economic Behavior, Vol. 4 No. 1, pp. 18-36 (1992).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אברהם_בז%27ה&oldid=35254520"