אברהם בן אברהם

אברהם בן אברהם, ובשמו המקורי הגרף ולנטין פוטוצקי, הוא דמות המופיעה בסיפורים ובמסורות של יהדות מזרח אירופה למן המאה ה-18. לפי המסופר, היה בן למשפחת אצולה נוצרית רמה שהתגייר ומת על קידוש השם. לסיפור "הגרף פוטוצקי" אין אישוש היסטורי מחוץ למסורת היהודית.

קבר הגאון מווילנה, שבו טמון לכאורה אפרו של פוטוצקי.

הסיפורעריכה

ישנם כמה עיבודים ספרותיים למעשה גר הצדק מווילנה. לפי אחד הידועים שבהם, אברהם בן אברהם נולד בסוף המאה ה-17 או בראשית המאה ה-18 בעיר וילנה שבליטא, שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, כוולנטין פוטוצקי. משפחת פוטוצקי הייתה משפחת אצולה פולנית עשירה ומפורסמת. בעת לימודיו באוניברסיטה בפריז פקד בית מרזח שהיה בבעלות יהודי זקן שהיה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, ודרכו התוודע ליהדות וחש צורך להתחבר אליה. למרות האיסור בחוק הפולני על המרת דת מנצרות ליהדות, שהעונש על הפרתו היה מוות, התגייר פוטוצקי, ומאז נקרא, כמו גרים אחרים, "אברהם בן אברהם" (על שם אברהם אבינו).

הגרף פוטוצקי האב שוכנע שבנו מת, ולכן לא חיפש אחריו. לאחר גיורו באמסטרדם חזר לווילנה, ולאחר מכן לעיירה לידא הסמוכה, כדי שלא תתגלה זהותו. כעבור פרק זמן הגיעה השמועה על גיורו למשפחתו, והיא פתחה בחיפושים אחריו כדי להחזירו לחיק הנצרות.

עקב הלשנה של יהודי בעיירה שהסתכסך עמו, נתפס אברהם, נחקר ועונה קשות. הוא הודה מיד כי הוא גר ולא הסכים לחזור בו למרות המחילה, העושר והכבוד המובטח לו אם ישוב אל הנצרות. עד הרגעים האחרונים לפני עלייתו למוקד ניסו הכמרים לשכנעו לחזור בו, ללא הצלחה.

לפי המסורת, אברהם הועלה על המוקד בכיכר העיר בווילנה בז' בסיוון תק"ט (13 במאי 1749), יום טוב שני של חג השבועות. הוא קפץ אל האש הבוערת בזעקת "שמע ישראל". הכנסייה הנוצרית, שראתה באירוע ביזיון עבורה, אסרה על קבורת אפרו, ורק לאחר שוחד שנתן אחד מיהודי הקהילה ניתן חלק מאפרו לקבורה בבית העלמין היהודי שם. טרם פטירתו, ביקש הגאון מווילנה להיקבר ליד קברו של אברהם בן אברהם.

בספרות ובתרבותעריכה

ייתכן שמקור המעשה הוא במקרה האמיתי של רפאל סנטימני, קרואטי קתולי שהתגייר והועלה על המוקד בווילנה ב-1753.

יסודות הסיפור בספרות העברית מצויים כבר במאה ה-18[1]. סיפור מעשה הגרף פוטוצקי - בגרסאות שונות - הופיע בדפוס במקורות עממיים רבים. כך, למשל, בספר חיי מוהר"ן מברסלב[2] ובספר 'מעשה צדיקים'[3] של הרב אברהם כלפון. גם בן התקופה רבי יעקב עמדין שמע את הסיפור. הוא כתב בשנת תקט"ז (1755)[4]:

מה אירע בימינו לפני איזה שנים בווילנא... שנתגייר שר גדול מגזע פאטאצקא ותפשוהו וחבשוהו ימים רבים בחשבם שיחזור לדתם... שחק להם בזה להם, ובחר מות ארוך וערוך לפניו עם יסורים אכזרים משונים מאוד, מחיי עולם עובר, קבל וסבל הכל מאהבה ומת על קידוש ה'.

ויקם עדות ביעקב, דף כה, ב

לציון מיוחד ראויים תיאורים ספרותיים של בני העיר וילנה, המקום בו לפי המסורת התרחשו האירועים הכרוכים בו. כך למשל, בן תקופתו יוצא וילנה, הרופא יהודה בן מרדכי הורביץ מתאר את קורות הגרף פוטוצקי בספרו 'עמודי בית יהודה' (נדפס: אמסטרדם 1766). ומאוחר הרבה יותר חוזר על הסיפור גם אחד מראשי קהילת וילנה שמואל יוסף פין בספרו 'קריה נאמנה' (וילנה 1860).

לפי האגדה הציע לו הגאון מווילנה, שהיה אז בן 29, להצילו על ידי הזכרת שמות קדושים, כלומר שימוש בקבלה מעשית, אך הוא סירב מתוך רצון לקדש שם שמיים. הרב שלמה זלמן אוירבך, שהיה בקי במנהגי הגר"א, אמר שמקובל לומר בשם הגר"א שאין להקפיד בהליכה ארבע אמות לפני נטילת ידיים, כיוון שיש אומרים שלאחר מותו של הגרף פוטוצקי, שמסר נפשו על קידוש השם, נחלשה הסטרא אחרא מאוד[5].

החפץ חיים כתב על מעשה הגרף פוטוצקי:[דרוש מקור]

אם עשרה אנשים היו נוכחים לומר קדיש כאשר גר הצדק אברהם בן אברהם ז"ל הוצא להורג בשריפה, היה המשיח בא מיד.

על עלילת הגרף פוטוצקי נכתבה פואמה בידי שמואל לייב גורדון בשם "גר צדק". הפואמה מתחילה במילים: "גרף פוטוצקי גרף פולני-רם..."

השם "הגרף פוטוצקי" הפך ברבות הימים לכינוי לאדם בעל עושר רב.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דב אליאך, הגאון, ירושלים תשנ"ח, כרך ג' עמ' 1090 ואילך.
  • זליג שכנוביץ, אברהם בן אברהם: סיפור היסטורי מחיי הגר צדק מווילנה, הוצאת נצח, 1989.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ * Magda Teter, "The Legend of Ger Zedek of Wilno as Polemic and Reasurance," AJS Review 29 no. 2(2005), 237-263 full text article at www.COJS.org
  2. ^ אות ז', עמ' י"ז.
  3. ^ סימן רפ"ט, עמ' תצ"ה.
  4. ^ הספר "ויקם עדות ביעקב" בפורמט דיגיטלי, באתר הספרייה הלאומית
  5. ^ הליכות שלמה, הלכות תפילה פרק כ' הערה 49; 1=הרב דוד כוכב באתר פורטל הדף היומי