אברהם גולדשטיין-גורן
אברהם גולדשטיין-גורן (ברומניה: Avram Goldstein-Goren; 28 ביולי 1905 – 27 בנובמבר 2005) היה עורך דין, בנקאי, איש עסקים בינלאומי ונדבן יהודי.
 | |
| לידה |
28 ביולי 1905  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 2005 (בגיל 100) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
קורות חיים עריכה
גולדשטיין-גורן, שכונה "דולפי", נולד ביישוב פודו טורקולוי (מילולית: גשר הטורקי) באזור טקוץ' שברומניה. היה בנו של יצחק משה גולדשטיין, מהסוחרים היהודים הבולטים בדרום מולדובה. לאחר שסיים לימודי משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת בוקרשט, היה חבר בלשכת עורכי הדין של רומניה מ-1927 עד 1941, אז סולק מהלשכה בגלל יהדותו, בהתאם לחוקי הגזע של אותה תקופה. הוא היה גם מנהל הבנק המסחרי של טקוץ'.
אברהם דאג במשך שנים לארגון ותמיכה בסניפי החלוצים ושילוח מאות צעירים לארץ ישראל וב-1931 והצטרף לאחת הקבוצות ועלה יחד איתה. הוא הקים בארץ את "דיו-ביאליק" (Dio-BIALIK), בית החרושת הראשון לדיו בארץ ישראל. ב-1939 שב לרומניה והושיט סיוע ליהודים שגורשו לטרנסניסטריה במהלך שואת יהודי רומניה. הוא עזר ל-124 מיתומי טרנסניסטריה לעלות לארץ[1].
ב-1939 נשא לאישה את סטלה צוקר, בתם של גיטלה ומרדכי קוקיאר, אנשי עסקים ויצרני טקסטיל שהגיעו לרומניה מפולין[2]. ב-1944, בעזרת חבר בשם אמיל קוסטינסקו, שהיה נשיא הצלב האדום ברומניה, רכש ספינה קטנה בשם Bellocitaţ, אליה התגנבו בחושך הוא, משפחתו ומשפחת אשתו ועוד מספר חברים טובים - סה"כ 32 אנשים, ואיתה הם עלו לארץ ישראל. בארץ ישראל ניהל את הבנק הבריטי פלסטיני Palestine British Bank, שמאוחר יותר שונה שמו ל-Israel British Bank (ואף היה שותף חלקי בו), והיה הנציג של קונצרן פיאט במזרח התיכון, באמצעות חברת סמל"ת (סוכנות מכוניות לים התיכון) שהקים ב-1946[3]. יזם עסקים שונים, הקים יחד עם שותפים מפעל טקסטיל בדימונה בשם "סיבי דימונה" ובבאר שבע את "טקסטיל באר שבע". הוא ייסד את Palbric, חברה למסחר בינלאומי בטקסטיל. בתחילת שנות החמישים הרחיב את תחומי פעילותו לעסקי בניין בצרפת, נדל"ן בקנדה, ניירות ערך וניהול חברות בארצות הברית. בשנות השבעים היה מנהל ובעל מניות בבנק למסחר באנגליה ולאחר האיחוד עם קייזר-אולמן היה המנהל בז'נבה עד 1983. לאחר הגיעו ארצה פעל רבות בתחום הפילנתרופיה, תרם לבניית אחד המבנים של אוניברסיטת בן-גוריון, מרכזי תרבות, בתי כנסת, בתי מרגוע וגנים ציבוריים בדימונה, תל אביב וירושלים. הקים את המרכז למחקרים עבריים באוניברסיטת בוקרשט. בתרומותיו הוקמו מרכזים למחשבת ישראל בבוקרשט, מילנו ובאר שבע ונוסד פרס על שמו, המוענק לספר בתחום מחשבת ישראל[4].
ב-1989 העניקה לו אוניברסיטת בן-גוריון בנגב תואר דוקטור לשם כבוד[5]. כמו כן עיר הולדתו הרומנית, טקוץ', העניקה לו אזרחות כבוד[6]. בשנותיו האחרונות חי אברהם גולדשטיין-גורן במילנו, איטליה. על שמו נקרא המרכז לחקר התפוצות, שהוא תרם להרחבתו.
לבקשת ראש קהילת יהודי טקוץ' תרם גולדשטיין-גורן את הכספים הדרושים לשיקום בית הכנסת ההרוס של טקוץ'[7].
לקריאה נוספת עריכה
- "היהודים מרומניה", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Teşu Solomovici, România Judaică. הוצאת טשו, בוקרשט, 2001, ע' 177
- ^ "קוקיאר" בפולנית שווה ערך ל"צוקר" בגרמנית ול"סוכר" בעברית
- ^ אסתר גולדברשט, מכירת 770 מכונית ב-17 יום לא מספיקה, מעריב, 24 במאי 1983
יואל זהר, הצברית הראשונה, באתר הארץ, 19 במאי 2007 - ^ שני זוכים בפרס גולדשטיין-גורן עבור הספר החשוב ביותר בתחום מחשבת ישראל לשנים 1997-2000
- ^ רשימת מקבלי התואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- ^ המציאות היהודית - גיליון 244 מינואר 2006
- ^ Discutând cu Iancu Aizic despre Strada Mare din Tecuci (ברומנית)