אברהם דאנון
ר' אברהם דאנון (באנגלית: Abraham Danon; 15 באוגוסט 1857 – 23 במאי 1925) היה משכיל עברי, רב, משורר, מתרגם, עיתונאי, היסטוריון ומחנך יהודי-ספרדי עות'מאני.
 | |
| לידה |
1857 אדירנה, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1925 (בגיל 68 בערך) פריז, צרפת |
| שפות היצירה |
עברית, טורקית, צרפתית, לטינית |
  | |
קורות חיים עריכה
אברהם בן הרב בכור יוסף בן הרב שמואל דאנון נולד באדירנה, האימפריה העות'מאנית למשפחה רבנים ספרדית. בצעירותו למד בתלמוד תורה ובישיבה בעיר מולדתו, וכן היה תלמיד של המזרחן הנודע פרופ' יוסף הלוי, השתלם בשפות זרות רבות ובהשכלה מסורתית וכללית. בשנת 1880 נסע לפריז ללימודי פילוסופיה ולאחריהם חזר לעיר מולדתו.
דאנון היה מעורב בפעילות השכלה עברית מגיל צעיר, ובשנת 1879 ייסד את "חברת שוחרי תושיה" שהייתה ידועה גם בשם "דורשי ההשכלה". האגודה עודדה לימודי ספרות והיסטוריה יהודית וכן הפצת השכלה כללית בקרב הצעירים היהודים. הוא היה נואם ידוע והרבה להרצות מעל במות שונות באדירנה על נושאים היסטוריים. במרץ 1888 ייסד את העיתון "יוסף הדעת" (בלאדינו: "איל פרוגריסו"), העיתון היהודי הראשון באדירנה. העיתון התפרסם כל ארבעה ימים ומעל דפיו התפרסמו כתבי ספרות והיסטוריה בעברית באותיות מרובעות, לאדינו באותיות רש"י ובטורקית עות'מאנית. בין הכותבים הקבועים המרכזיים לעיתון היה גם שלמה אברהם רוזאניס. בחירתו להקים עיתון עברי למחצה הייתה ביטוי לתמיכתו הגדולה בהחייאת השפה העברית, והוא עצמו אף עסק בחידוש מילים ומונחים מודרניים בעברית.[1] דאנון היה גם תומך של התנועה הציונית. בדצמבר 1888 הממשל העות'מאני סגר את העיתון ביחד עם עיתונים רבים אחרים, וכך גזר את סופו של מפעל קצר-ימים זה.
בשנת 1887 פרסם את ספרו הראשון, "תולדות בני אברהם", תרגום לעברית של מחקרו ההיסטורי L’Histoire des Israélites של תיאודור ריינך (אנ') תוך שילוב סיכומים ממחקריהם של גרץ, שולמן וגייגר.
בשנת 1888 פרסם ספר שירה עברית פרי עטו בשם "משכיל לאידן". בספר תרגם לעברית גם משיריהם של המשורר הרומי ורגיליוס, המשורר הפרסי הקלאסי סעדי והמשורר הצרפתי ויקטור הוגו. מלבד ספר זה הרבה לחבר שירה עברית ולפרסמה מעל כתבי עת שונים במהלך חייו.
דאנון חיבר מחקרים רבים בנושאים היסטוריים, בעיקר על ההיסטוריה של יהודי האימפריה העות'מאנית. בין היתר חיבר מספר מאמרים מקיפים על כת השבתאות. היה גם ראשון החוקרים היהודים להתעניין בכת הדונמה.
במקביל לעיסוקיו הספרותיים עסק בחינוך. תחילה היה מנהל של תלמוד תורה מקומי באדירנה ולאחר מכן, בשנת 1891, ייסד בית מדרש לרבנים בעיר מטעם חברת כל ישראל חברים. תוכנית הלימודים שילבה בין לימודים רבניים מסורתיים להשכלה כללית מודרנית.
דאנון היה חבר באגודות אקדמיות שונות, בהן האגודה ללימודים אסייתיים של צרפת והאקדמיה המלכותית של מדריד. בשנת 1897 נסע לפריז והשתתף בקונגרס בינלאומי של מזרחנים.
בשנת 1898 עבר להתגורר באיסטנבול, וחיתן את בתו סולטנה, שעבדה כמורה בבתי הספר של כי"ח, לרב חיים נחום אפנדי. גם באיסטנבול הוא ייסד ועמד בראש בית מדרש חשוב לרבנים. בנובמבר 1908 מונה ביחד עם הרב נחום אפנדי והרב ד"ר דוד מרכוס ל"מועצה הרוחנית" של יהודי איסטנבול. הוא הוצע לתפקיד הרב הראשי (חכם באשי) של יהודי האימפריה העות'מאנית, אולם לבסוף קיבל את התפקיד הרב חיים נחום אפנדי שהיה יותר מעורב בפוליטיקה המקומית וקיבל את תמיכתה של חברת כל ישראל חברים. במשך כל אותה תקופה ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא המשיך בניהול בית המדרש לרבנים באיסטנבול. מבית מדרש זה יצאו רבנים רבים לכלל קהילות המזרח, לרוב רבנים משכילים המאופיינים בפתיחות רבה למודרנה.
בשנת 1917 בעקבות מלחמת העולם הראשונה נסע לפריז, שם מונה לפרופסור לעברית בבית המדרש למורים של כל ישראל חברים (École Normale Israélite Orientale). בשנת 1920 מונה למנהל בית המדרש.
דאנון היה פוליגלוט ושלט בשפות רבות, בהן עברית, טורקית, לאדינו, ערבית וכן שורה של שפות אירופאיות בהן צרפתית, יוונית, איטלקית, גרמנית, אנגלית ועוד. לאורך השנים שמו כחוקר יצא למרחק. הוא פרסם מעל כתבי עת ועיתונים בעברית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, אנגלית ועוד. בין כתבי העת שפרסם בהם ממאמריו נמנים Revue des Études Juives, Zeitschrift fur Romanische Philologie,Journal Asiatique,Revue Hispanique, Revue d’Ethnographie, Jewish Quarterly Review, Rivisita Critic di Madrid, כתב העת בצרפתית "המנורה" כתבי העת העבריים המבשר (איסטנבול), הצפירה (ורשה), מזרח ומערב (ארץ ישראל) ובמאספים הספרותיים השנתיים בעריכת נחום סוקולוב. הוא חיבר גם מספר ערכים אנציקלופדיים עבור האנציקלופדיה היהודית. בנוסף פרסם מספר ספרים נוספים, בהם קובץ של רומאנסות בלאדינו בצירוף תרגומם לצרפתית, מחקרים בלשניים על הלאדינו, ספר העוסק בהיסטוריה השושלתית העות'מאנית, ומחקרים רבים על ההיסטוריה של היהדות העות'מאנית, יהדות ספרד, והיהדות בכללותה.
הוא נפטר בפריז בשנת 1925. הותיר מאחוריו בכתב יד מילון עברי-צרפתי בן שני כרכים, קטלוג של כתבי היד הטורקיים בספריית המכון ללימודים אוריינטליים בפריז, וביוגרפיות שחיבר על תנאים ואמוראים.
עם תלמידיו נמנה הרב שבתאי ג'אין.[2]
אשתו וידה היתה בתו של הגביר יעקב חלפון. השניים נישאו באדירנה בשנת 1876.
מספריו עריכה
- אברהם דאנון, תולדות בני אברהם : או קורות היהודים מיום חרבן בית שני עד היום הזה, פרעסבורג : דפוס דוד לאווי ואברהם אלקאלאי, תרמ"ז (1887).
- אברהם דאנון, משכיל לאידן : קבץ מבחר השירים אשר שרתי, אדריאנופלה : דפוס הממשלה בהוצאת חברת שוחרי תושיה, תרמ"ח (1888).
- Abraham Danon, Le turc dans le judéo-espagnol, Paris, 1913.
- Abraham Danon, Contributionsà l'histoire des sultans Osman II et Mouctafa, Paris : Imprimerie nationale, 1919.
משיריו ומאמריו עריכה
- אברהם דאנון, מה נעשה לאחותנו?, הצפירה, 25 בספטמבר 1889
- אברהם דאנון, שיחות דקלים (חלק א'), הצפירה, 13 בפברואר 1890. חלק ב', הצפירה, 16 בפברואר 1890. חלק ג', הצפירה, 17 בפברואר 1890.
- אברהם דאנון, כנור ציון, החרות, 2 ביולי 1909.
- אברהם דאנון, 'כת יהודית־מושלמנית בארץ תוגרמא', בספר השנה, בעריכת נחום סוקולוב, שנה א' (1900), עמ' 154–184.
- Abraham Danon, 'The Karaites in European Turkey. Contributions to Their History Based Chiefly on Unpublished Documents, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 15, No. 3 (Jan., 1925), pp. 285-360.
- Abraham Danon, Documents Relating to the History of the Karaites in European Turkey, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 17, No. 2 (Oct., 1926), pp. 165-198.
- Second Part: Documents Relating to the History of the Karaites in European Turkey, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 17, No. 3 (Jan., 1927), pp. 239-322.
- A. Danon ,"Recueil de romances judeo-espagnoles chantées en Turquie", Revue des Études Juives, 32 (1896), pp.102-23, 263-75.
- Second Part: "Recueil de romances judeo-espagnoles chantées en Turquie", Revue des Études Juives, 33 (1896), pp. 122-39, 255-68
- Abraham Danon, “Une secte judéo-musulmane en Turquie,” Revue des Études Juives, 35 (1897), pp. 264–281.
- Abraham Danon, 'La communauté juive de Salonique au XVIe siècle', Revue des Études Juives, 40 (1900), pp. 206-230.
- Second Part: 'La communauté juive de Salonique au XVIe siècle', Revue des Études Juives, 41 (1900), pp. 98-117, pp. 250-265.
לקריאה נוספת עריכה
- Albert H. Navon, Abraham Danon 1857-1925 : sa vie et ses oeuvres, (Paris: Imprimerie H Elias, 1925).
- Dina Danon, 'Abraham Danon, la vie d’un "maskil" ottoman, 1857-1925.', Itinéraires sépharades Esther Benbassa, et Aron Rodrigue (eds.) (2010), pp. 181-192.
קישורים חיצוניים עריכה
- רשימת הפרסומים של אברהם דאנון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם אלמליח, החכם והחוקר ר' אברהם דאנון, דואר היום, 8 במאי 1925. חלק ב', דואר היום, 10 במאי 1925.
- אברהם דאנון, באתר "החכם היומי"
אברהם בן יוסף שמואל דנון (1857-1925), דף שער בספרייה הלאומית
- Danon, Abraham in the 1906 Jewish Encyclopedia
- D Gershon Lewental. "Danon, Abraham." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
- The list of entries by Abraham Danon in the 1906 Jewish Encyclopedia
הערות שוליים עריכה
- ^ ניסים בן נון, מילים מחודשות, דואר היום, 13 באפריל 1920.
- ^ Cristina Toma Cahal Grande și slujitorii ei p.156 Revista de istorie a evreilor din România Serie noua Nr.1 (16-17) 2016