אברהם דובדבני
אברהם דובדבני (דובדב) (נולד ב-5 באוגוסט 1945), הוא איש ציבור ישראלי, כיהן בשנים 2010–2020 כיושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, ומ-2020 עד 2022 כיהן כיושב ראש קרן קיימת לישראל.
לידה |
5 באוגוסט 1945 (בן 79) ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||
---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||
מפלגה | מפד"ל | ||||
| |||||
| |||||
ביוגרפיה
עריכהדובדבני נולד ב-5 באוגוסט 1945 בירושלים למשפחה ציונית דתית. אביו ברוך דובדבני היה מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית. הוא בוגר ישיבת נתיב מאיר וישיבת כפר חסידים. שירת בצנחנים והיה ממשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים[1].
דובדבני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומינהל חינוכי ותואר שני בסוציולוגיה של החינוך, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
דובדבני שימש במספר תפקידים בסוכנות היהודית במשך כעשר שנים. בשלוש השנים האחרונות עד 1977 היה שליח בצרפת. לאחר מכן היה מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית[2] בשנים 1977–1991. בתחילת שנות ה-80 היה פעיל בחוג איתנים שהיה סמן ימני במפד"ל[3]. היה גם מנהל המחלקה לחינוך לא פורמלי במכללת אורות ישראל.
ב-1991 עבר להסתדרות הציונית העולמית ושירת כמנהל החטיבה להתיישבות. בהמשך היה גם יושב ראש עמית של קק"ל.
חבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית מאז אוקטובר 1991. ביוני 2010 נבחר פה אחד כיושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית. ב-2020, בקונגרס הציוני הל"ח, נבחר במקומו יעקב חגואל. ב-15 בנובמבר 2020 מונה ליו"ר קק"ל וב-2022 סיים את תפקידו.
חיים אישיים
עריכהנשוי לדינה, לזוג ארבעה ילדים. תושב רמת גן. אחד מבניו נשוי לבתו של הרב הלל פלסר.
קישורים חיצוניים
עריכה- יו"ר חדש להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית באתר חדשות מחלקה ראשונה
- מי מחזיק את המפתחות להר הרצל? ראיון חגיגי עם אברהם דובדבני, באתר nrg, 15 באפריל 2013
- סדנת מנהיגות עם אברהם דובדבני(הקישור אינו פעיל)
- אברהם דובדבני, באתר הסוכנות היהודית
- עפרה לקס, עניין אישי והפעם עם אברהם דובדבני, מוסף 'אתנחתא' של עיתון בשבע 825, פרשת שמות תשע"ט.
הערות שוליים
עריכה- ^ על-פי כתבה בג'רוזלם פוסט: By STEVE LINDE, KKL-JNF’s powerful boss is fighting for Israelis to live where they want, The Jerusalem Post, באוגוסט 2021
- ^ חוג דרוקמן: אנו התשובה להתחיה, מעריב, 18 בינואר 1980
- ^ חוג איתנים - בראשות ח"כ דרוקמן הוקם במפד"ל, מעריב, 18 במרץ 1980