אברהם קליר

תעשיין ישראלי

אברהם קליר (8 ביולי 1903 - 8 בדצמבר 1985) היה תעשיין ואיש ציבור ישראלי. ייסד וניהל את תשלובת מפעלי ארגמן. חתן פרס ישראל לשנת תשל"ז (1977) על תרומה מיוחדת לתעשייה. מדליק משואה ( 1985 ) זוכה פרס התעשייה ויו"ר התאחדות התעשיינים. אביו של צבי קליר שנפל במלחמת השחרור ושל שמעון קליר.

אברהם קליר
אברהם קליר
לידה 8 ביולי 1903
רדאוץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1985 (בגיל 82) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו ופעילותו

עריכה
 
משעול נעימה ואברהם קליר ליד בית צבי
 
מפעל ארגמן ברמת גן, 1938

אברהם קליר נולד ברדאוץ שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת 1903 (מקור המשפחה מהעיר קליארי, בסרדיניה, איטליה). הוא סיים את לימודיו בגימנסיה המקומית ולמד הנדסה כימית בטולוז שבצרפת. לאחר מכן שב לעיר צ'רנוביץ בה ניהל מפעלי צביעה. משחר נעוריו היה פעיל בתנועה הציונית והיה חבר "השומר הצעיר" בעיר מולדתו, חברות שעיצבה רבות מגישותיו לענייני עבודה וכלכלה לאורך כל חייו.

קליר עלה לארץ ישראל בשנת 1934 ומיד פנה לעסקי תעשייה וייצור. את מפעלו הראשון הקים ברמת גן בשותפות עם שמואל זקס - "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. "ארגמן" נמנה עם המפעלים הפרטיים הראשונים בארץ, שהנהיגו מועצות ייצור משותפות להנהלה ולעובדים, בהתבסס על שיטת הנורמות והפרמיות. הוא השקיע מאמץ רב ברווחת עובדיו והעניק מלגות לימודים לילדיהם. קליר נחשב לאחד הראשונים בקרב התעשיינים שמצא שפה משותפת עם ההסתדרות, למרות הביקורת שלו על ההסתדרות המחבלת בפריון העבודה ופוגעת במשק[1]. בשנת 1962 השבית קליר מפעל של ארגמן בבני ברק בגלל ניסיון של ועד העובדים להתערב בהסדרי העבודה במפעל[2]. בשנת 1966 נענה לקריאת הממשלה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין ולהקים מפעלים בעיירות פיתוח. קליר העתיק ליבנה את "ארגמן", שהייתה, בינתיים, לתשלובת גדולה שהעסיקה מעל ל-1,000 עובדים.[3]. בשנת 1972 העביר את ניהול "ארגמן" לבנו שמעון קליר.

קודם לכן, ב-1953, התנדב אברהם קליר לשמש מנהל מחלקת העור והטקסטיל במשרד האספקה והקיצוב. כאיש "הדולר לשנה", מילאו בשנים הראשונות למדינה מספר תעשיינים תפקידים בכירים בממשלה, חלקם ביוזמתם וחלקם ביוזמתה של ההתאחדות.

באפריל 1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של קק"ל וקרן היסוד כנציג התאחדות התעשיינים[4]. בפברואר 1962, קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה, במקומו של יהודה בר נתן, לאחר שבתחילה סירב לקבל את התפקיד[5]. במשך שנים רבות, לפני שנתמנה לתפקיד זה וגם לאחר שסיימו, מילא קליר תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות.

קליר היה ראש הרשימה הפרוגרסיבית בבחירות למועצת עירית רמת גן[6]. בשנים 1947-1953 היה חבר מועצת עיריית רמת גן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית[7]. בשנת 1949 ביקש לקדם בנייה לעולים חדשים בעיר, דרישה שתאמה את עמדת מפלגות הפועלים ונגדה את עמדת הסיעות האזרחיות בעיר[8].

 
קריקטורה של אברהם קליר ע"י זאב. פורסמה בעיתון הארץ

בשנים הבאות שימש חבר במועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל[9] ושל מפעלי ים המלח. כמו כן, היה חבר הדירקטוריון של הטכניון, חבר מועצת הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, חבר הנהלת "אורט" וחבר דירקטוריונים של חברות שונות. בשנת 1972 היה חבר ועדת החקירה בראשות השופט אלפרד ויתקון בעניין "נתיבי נפט".

 
הכניסה למפעל ארגמן ביבנה, 1980

ביוני 1976 העניקה ההתאחדות לאברהם קליר את "פרס התעשייה"[10]. שנה לאחר מכן, ביום העצמאות 1977, הוענק לו פרס ישראל "על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה". הוא היה התעשיין הראשון שזכה בתואר הזה.

במרץ 1978, הגשים קליר רעיון נוסף - הקמת קרן למימון פרויקטים חברתיים למען הקשישים ונוער טעון טיפוח. הקרן הוקמה על ידי בנק לאומי לישראל לציון שנתו ה-75. אברהם קליר הועמד בראש הקרן.

ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות בהר הרצל, כמייצג דור המייסדים של התעשייה בארץ.[11]

מפעל חיים אחר של קליר היה הקמתו של "בית צבי" ברמת גן, להנצחת זכרו של בנו צבי, שנפל במלחמת העצמאות.

הדרך העולה מבית צבי להר הבנים נקראת משעול נעימה ואברהם קליר.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אברהם קליר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה