אבריאל בר-לבב

פרופסור חבר במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה

אבריאל בר-לבב (נולד ב-1960) הוא חוקר בתחומי היסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל, פרופסור חבר במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה.

אבריאל בר-לבב
Prof. Avriel Bar-Levav - The Open University of Israel.jpg
לידה 1960 (בן 62 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט זאב גריס, משה אידל, יוסף קפלן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בר-לבב נולד וגדל בחיפה ליהודית (ילידת חיפה גם היא) ושאול בר-לבב (יליד דרום אפריקה, איש מח"ל וצבא הקבע וממייסדי תחום ביטחון קשר והצפנה בצה"ל בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50). לבר-לבב שתי אחיות מבוגרות ממנו. למד בבית הספר הממלכתי זיכרון יוסף, ואחר כך בבית ספר תיכון עירוני ה' בחיפה. בשנים 1978–1981 שירת שירות סדיר בחיל השריון.

לאחר סיום שירותו הצבאי, למד לתואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת המ"א, שעסקה במוות במחשבתו של המקובל רבי נפתלי הכהן כץ, כתב בהנחיית פרופ' זאב גריס.[1] בשנת 1997 סיים תואר שלישי. את עבודת הדוקטור, שעסקה בתפיסת המוות בספר החיים מאת רבי שמעון פרנקפורט, כתב בהנחייתם של הפרופסורים זאב גריס, משה אידל ויוסף קפלן.[2] במקביל ללימודיו עבד כעוזר הוראה באוניברסיטה העברית ובטכניון, וכמזכיר המערכת של כתבי העת "מחקרי ירושלים במחשבת ישראל' ו"מדעי היהדות".

לאחר סיום לימודיו, בשנים 1997–1998 נסע לארצות הברית, ושהה במרכז לחקר דתות העולם באוניברסיטת הרווארד.

עם חזרתו, לימד באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

מאז 2001 הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה. עמד בראש צוות הפיתוח של הקורסים: תהליכי חילון בתרבות היהודית, מבוא למחשבת ישראל (קורס המבוסס על הרצאות מוקלטות של פרופ' משה הלברטל) ומבוא לקבלה.

בשנים 2005–2008 היה ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות.

מחקרועריכה

בר-לבב חוקר את התרבות היהודית בעיקר בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. תחומי מחקרו העיקריים הם:

במחקריו על ספריות יהודיות הגדיר בר-לבב את המושג "תודעת הספרייה", שהיא האופן שבו ספריות נתפסות בזמן ובמקום מסוים, והבחין בין סוגים שונים של תודעת הספרייה. מושג זה שימש אותו לבחינת ההבדלים במעמד התרבותי של הספרייה בהקשרים היסטוריים שונים.[3]

במחקריו בתולדות הספר העברי הגדיר בר-לבב את המושג "אינטימיות טקסטואלית", המתבטאת בתפיסה שהיחסים בין הלומד והטקסט הם יחסים הדדיים של תמיכה והגנה, וכן בנוכחות בולטת של הטקסטים בחיי הקוראים, בהנאה מהלימוד ובהבטים נוספים.[4]

בר-לבב עמד על רכיבים של כתיבה אישית בהקדמות של מדפיסים וראה בהם אחד היסודות של הכתיבה האוטוביוגרפית המודרנית. במאמר על ספרות הצוואות בר-לבב הוא הראשון שהשתמש במושג "אגודוקומנטים" בחקר מדעי היהדות.[5]

במחקריו על בית הקברות בתרבות היהודית אפיין בר-לבב את תפקידיו התרבותיים של בית הקברות, וביניהם שער או פתח, מרכז תקשורת, מרכז זהות.[6]

במחקריו על חילון בתרבות היהודית הבחין בר-לבב בין דתיות מונוליטית המתייחסת למצוות הדת בתור מכלול אחד, לבין דתיות מודולרית המאפשרת הסתכלות גמישה יותר על רכיבים שונים בחיים הדתיים.[7]

עיסוקים נוספיםעריכה

חיים אישייםעריכה

היה נשוי לד"ר ליאורה אליאס בר-לבב (חוקרת תלמוד) עד לפטירתה ממחלה בשנת 2006. לאחר מותה סייע בהוצאת ספריה "מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין: נוסח, מונחים, מקורות ועריכה"[8] ו"למצוא מתוכו את האור",[9] וכתב לספר אחרית דבר. הספר הוא חליפת מכתבים על ההתמודדות עם המוות, בשנה האחרונה לחייה, בין אליאס בר-לבב לבין אילן לוטנברג שהיה מורה שלה לבודהיזם ולמדיטציה.

אב לבת. מתגורר בשכונת גבעת הוורדים בירושלים.

פרסומיועריכה

ספרים באוניברסיטה הפתוחהעריכה

  • אבריאל בר-לבב, משה אידל, שער לקבלה: נתיבים מיסטיקה יהודית (4 כרכים), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2022.
  • אבריאל בר-לבב, רון מרגולין, שמואל פיינר (עורכים), תהליכי חילון בתרבות היהודית (2 כרכים), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2013.

ספרים בעריכתועריכה

  • אבריאל בר-לבב, עודד ישראלי, יונתן מאיר, אברהם (רמי) ריינר, דרך ספר: שי לזאב גריס, ירושלים, הוצאת כרמל, 2021.
  • אבריאל בר-לבב, דב סטוצ'ינסקי, מיכאל הד, בדרך אל המודרנה: שי ליוסף קפלן, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2019
  • מפתחות מפורטים של משנת הזוהר מאת ישעיה תשבי ופישל לחובר, כרך ג (כרך המפתחות), ירושלים, מוסד ביאליק, 2015.
  • אמיר הורוביץ, אורה לימור, רם בן שלום ואבריאל בר לבב (עורכים), העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ובפילוסופיה - שי לאלעזר ויינריב, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2006.
  • אבריאל בר-לבב (עורך), שלום ומלחמה בתרבות היהודית, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2006.
  • אולגה טוקרצ'וק, ספרי יעקב: או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות להוציא את השוליות, כפי שסופר על ידי המתים וכפי שהשלימה המחברת על סמך עיון בספרים שונים ובעזרת הדמיון, תרגמה מפולנית: מרים בורנשטיין, עריכה מדעית: אבריאל בר לבב ויונתן מאיר, אחרית דבר מאת יונתן מאיר, ירושלים, הוצאת כרמל, 2020.
  • Stefan C. Reif, Andreas Lehnardt and Avriel Bar-Levav (eds.), Death in Jewish Life: Burial and Mourning Customs in Medieval Ashkenaz and later Communities, Berlin, De Gruyter, 2014.

ספרים שתרגםעריכה

מבחר ממאמריו המדעייםעריכה

בר-לבב כתב יותר מ-40 מאמרים, פרקים בספרים וערכים אנציקלופדיים. להלן מבחר מהם:

  • מקום אחר - בית הקברות בתרבות היהודית, פעמים, 98-99, 2003, עמ' 5–37. נוסח אנגלי: We are Where we are Not: The Cemetery in Jewish Culture, Jewish Studies 41(2002), pp.15-46
  • למות לפי הספר: ספרי חולים ומתים, והעיצוב היהודי הטקסי של המיתה בראשית העת החדשה, זמנים, 73, 2000, עמ' 71–78.
  • "מאגיה בספרות המוסר", תרביץ, עב (תשס"ג), עמ' 389–414.
  • "מה אפשר לעשות ב-400 ספרים? הצעה לספרייה יהודית, קרקוב, שנת 1571", זמנים 112 (2010), עמ' 42–49.
  • "תשמישי הנפש: הדפסת ספרים קטנים והמקום הריטואלי היהודי", דרך ספר; שי לזאב גריס. עורכים: אבריאל בר-לבב, עודד ישראלי, יונתן מאיר, אברהם (רמי) ריינר, ירושלים: כרמל (תשפ"א), עמ' 299–314.

מבחר מאמריו ב"הארץ"עריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבריאל בר-לבב, המוות בעולמו של המקובל רבי נפתלי הכהן כץ (בהנחיית זאב גריס), ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג למחשבת ישראל, 1990
  2. ^ אבריאל בר-לבב, תפיסת המוות בספר החיים לרבי שמעון פרנקפורט (בהנחיית זאב גריס, משה אידל ויוסף קפלן), ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג למחשבת ישראל, 1997
  3. ^ אבריאל בר-לבב, "בין תודעת הספרייה לרפובליקה הספרותית היהודית", ספריות ואוספי ספרים, עורכים: משה סלוחובסקי, יוסף קפלן, ירושלים: מרכז זלמן שזר (תשפ"ו), עמ' 224-201; אבריאל בר-לבב, "המרחב הקדוש של המולדת המטלטלת: ארכאולוגיה של הספריות הסמויות מן העין בתרבות היהודית מימי הביניים ועד ימינו", לראות ולגעת - עלייה לרגל ומקומות קדושים ביהדות, בנצרות ובאסלאם: מחקרים לכבוד אורה לימור. עורכים: יצחק חן, איריס שגריר. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה (תשע"א), עמ' 320-297.
  4. ^ אבריאל בר-לבב, "אינטימיות טקסטואלית וברית הקריאה בין גירוש ספרד לאמסטרדם", בדרך אל המודרנה; שי ליוסף קפלן. עורכים: אבריאל בר-לבב, דב סטוצ'ינסקי, מיכאל הד. ירושלים: מרכז זלמן שזר (תשס"ח), עמ' 168-145.
  5. ^ Avriel Bar-Levav," ‘When I was Alive’: Jewish Ethical Wills as Egodocoments", Egodocuments and History: Autobiographical Writing in its Social Context since the Middle Ages, ed. Rudolf Dekker, Rotterdam: Erasmus University Rotterdam and Hilversum Verloren, 2002: 45-59; אבריאל בר-לבב, "אגודוקומנטים בצוואות מוסר, העבר ומעבר לו: שי לאלעזר ויינריב, עורכים אמיר הורוביץ, אורה לימור, רם בן-שלום, אבריאל בר-לבב, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה (2006), עמ' 282-263; "„Als ich noch lebte“: Jüdische ethische Testamente als Egodokumente", Perspektivenwechsel: Ego-Dokumente. Selbst- und Fremddarstellungen frühneuzeitlicher Juden, Birgit E. Klein / Rotraud Ries (Hgg.) / Désirée Schostak (Red.). Berlin .2011 (minima judaica; 9): 27-46
  6. ^ אבריאל בר-לבב, "מקום אחר: בית הקברות בתרבות היהודית", פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח 98–99 (תשס"ג), עמ' 38-5; Avriel Bar-Levav, "Jewish Attitudes towards Death: A Society between Time, Space and Texts", Death in Jewish Life: Burial and Mourning Customs among Jews of Europe and Nearby Communities, eds. Stefan C. Reif, Andreas Lehnardt and Avriel Bar-Levav, Berlin: De Gruyter, 2014: 3-15.
  7. ^ אבריאל בר-לבב, "החילון בקרב יהודי ארצות האסלאם", חילון וחילוניות: עיונים בין-תחומיים. עורכת: יוכי פישר. ירושלים: מכון ון ליר (תשע"ו), עמ' 196-170.
  8. ^ ליאורה אליאס בר-לבב, מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין: נוסח, מונחים, מקורות ועריכה, עריכה: מנחם כהנא, ירושלים: מאגנס, 2013
  9. ^ ליאורה אליאס בר-לבב, למצוא מתוכו את האור, ירושלים: הוצאת כרמל, 2018