אגאדיר
אגאדיר (בערבית: أغادير, תעתיק מדויק: אע'אדיר; בערבית מרוקאית: أڴادير; בצרפתית: Agadir; בברברית: ⴰⴳⴰⴷⵉⵔ; בפי המקומיים נקראת גדירי[2]) היא עיר נמל בדרום-מערב מרוקו ובירת מחוז סוס מאסה. העיר שוכנת על שפת האוקיינוס האטלנטי, בסמוך למרגלות הדרום-מערביים של הרי האטלס, ממש צפונית לנקודה שבה נהר סוּס זורם לאוקיינוס, וכ-510 קילומטרים דרומית לקזבלנקה. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2024, התגוררו באגאדיר 504,768 תושבים, והיא העיר העשירית בגודלה במרוקו. אגאדיר ידועה במיוחד באקלים החם שלה לחופי האוקיינוס, עם 300 ימי שמש בשנה, עובדה המושכת תיירים צפון-אירופאים במהלך החורף[3].
 סמל אגאדיר | |
 | |
| מראה כללי של העיר בלילה | |
| מדינה |
 מרוקו |
|---|---|
| מחוז | סוס מאסה |
| ראש העיר | עזיז אח'נוש |
| שפה רשמית |
ערבית  |
| תאריך ייסוד | 1505 |
| שטח | 108.2 קמ"ר |
| גובה | 74 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 504,768[1] (2024) |
| ‑ צפיפות | 4,665 נפש לקמ"ר (2024) |
| קואורדינטות | 30°25′17″N 9°34′59″W / 30.421388888889°N 9.5830555555556°W |
| אזור זמן | UTC |
| http://www.agadir.ma | |
|
(למפת מרוקו רגילה)  | |
  | |
אטימולוגיה
עריכההשם אגאדיר הוא שם עצם בֶּרְבֵּרי נפוץ, שפירושו: "חומה", "מתחם", "בניין מבוצר" או "מצודה", והוא קיים ברוב הדיאלקטים הבֶּרבריים[4]. ייתכן שהמילה מקורה במילה הטוארגית aǧādir שמשמעותה "חומה" או "בנק" או מ-gadir הפיניקית ('חומה' או 'מבצר')[5].
היסטוריה
עריכההעת העתיקה
עריכהבעת העתיקה הייתה העיר מושבה פיניקית בשם "אגדר", כלומר "הגדר", בדומה למושבה הפיניקית גדיר שבחצי האי האיברי, שהוקמה על ידי סוחרים מצור בסביבות 1104 לפנה"ס[6]. כמה מחברים זיהו אותה עם הנמל העתיק של רוּסאדיר (אנ'), שצוטט על ידי פוליביוס, ושייתכן שהאדמירל הקרתגי חאנון הספן ביקר שם במהלך מסעו המפורסם[7].
ימי הביניים
עריכהבימי הביניים המוקדמים, אגאדיר הייתה עיירה קטנה בשם אגאדיר אל-ארבה שמוקמה על המוצא לים של העיר הגדולה לעת ההיא, ממזרחהּ - תרודאנת[7]. לבד מכך, עד התיישבות הפורטוגזים במקום במאה ה-15, אין מקורות ברורים אודות התיישבות שם[8].
בסוף המאה ה-15 החלו הפורטוגזים לתפוס עמדות לאורך החוף המרוקאי, ובהדרגה השתלטו באמצעות מצודות פרטיות על השטחים באזור, ועל המסחר. בשנת 1505, אציל פורטוגזי בשם, ז'ואו לופס דה סקווירה (פור'), פעל ביוזמתו והקים מבצר בשם סנטה קרוז דה קאפ דה גואה (פור') (אנ')[9] שהקיף מעיין שוצף ליד הים. מבצר קטן זה לא היה ממוקם באתר אגאדיר של היום, אלא מעט צפונה לעיר שנחרבה ברעידת האדמה של שנת 1960, ועל גבעה נישאה בגובה של כ-250 מטר מעל פני הים[10]. שטח המצודה כלל את המעיין בתחומה[7], ומחוצה לה נבנה נמל קטן[11]. לימים נחשב הנמל באגאדיר לטוב ביותר מבין נמליה של מרוקו[12]. סביב המצודה החלה להתפתח התיישבות אורבנית של מהגרים מפורטוגל ושל מקומיים[7]. במסגרת זו הגיע לאזור הגרעין הראשון של התיישבות יהודית, לרבות יהודים מומרים (נוצרים חדשים)[13].
בשנת 1513 נמכרה מצודת סנטה קרוז דה קאפ דה גואה למלך פורטוגל, והמושל הראשון דון פרנסיסקו דה קסטרו (1513–1521) השלים את עבודת הביצור והעביר את האזור שמסביב לסמכותו, ופיתח במקביל קשרים מסחריים עם הילידים. באותה תקופה פקדו את הנמל סוחרים ספרדים, גנואים וצרפתים ששילמו אגרות לשלטונות פורטוגל. לאחר שהפורטוגזים התעמרו באוכלוסייה המקומית[9], הקים בשנת 1531 מוחמד אך שיח'(אנ')[14] בסיס צבאי בטמרגהט, 12 ק"מ צפונית למצודה, כדי לארגן מצור עליה. לאחר סדרת ניסיונות כיבוש שלא עלו יפה וקרבות עזים, המצודה נפלה לידיו של מוחמד אך שייח', ב-12 במרץ 1541[7]. כיבוש זה של המצודה, הביא לתחילת קץ שלטונם של הפורטוגזים במרוקו[9]. הנמל פותח אז כדי לשמש מוצא לייצוא קני סוכר, תמרים, שעווה, עורות גולמיים, זהב ועוד.
העת החדשה
עריכהבשנות השגשוג שהחלו עם פיתוח הנמל, שגשגה גם הקהילה היהודית בעיר, עד אשר גורשה בתחילת המאה ה-18. לקראת אמצע המאה ה-17 ירד יצוא קני הסוכר כתוצאה מהתחרות של איי הודו המערבית וברזיל על השוק האירופי[7]. לאחר תקופה ארוכה של שגשוג, החלה אגאדיר, משנת 1760 ואילך, להידרדר מהבחינה הכלכלית, וזאת בשל הבכורה שהעניק הסולטאן סידי מוחמד בן עבדאללה (אנ') לנמל המתחרה, מצפון, של אסואירה[7]. הנוסע קוכלט, שביקר בעיר ב-1819, מנה רק תריסר בתים שעדיין עומדים על תילם[7][15]. נוסף על כך, מלחמת מרוקו-הולנד (1775–1777) (אנ') תרמה את שלה להידרדרות הכלכלית של העיר, למרות איוש המצודה בטרם המלחמה ב-2,000 חיילים על ידי מולאי עבדאללה (אנ')[10].
היהודים חזרו לאגאדיר בתחילת המאה ה-20 ומאז נותרה בעיר קהילה קטנה. ברם, תחילת המאה ה-20 הביאה ל-משבר אגאדיר הידוע בשם "המשבר המרוקני השני"[16]. המשבר פרץ ב-1911 בין גרמניה לצרפת בעקבות היריבות הצרפתית-גרמנית על מרוקו. גרמניה שלחה את אוניית הצי הקיסרי הגרמני "פנתר", שעגנה באגאדיר, ופרקה חיילים גרמניים לחוף, כדי לכאורה "להגן על תושביה הגרמנים של העיר"[16]. בעקבות משבר זה ויישובו, הפכה מרוקו החל מ-1912, במסגרת הסכם פאס בינה לבין צרפת[17], לפרוטקטורט צרפתי. שנה לאחר מכן, בשנת 1913, מנתה העיר פחות מאלף תושבים. לאחר 1920, תחת חסות צרפת, נבנה נמל מודרני, והעיר חוותה את הפריחה הראשונה שלה במאה ה-20. זו התגברה ב-שנות ה-30, כשאגאדיר נבחרה להיות תחנת ביניים חשובה לחברת התעופה הצרפתית אירופוסטל (אנ'). תנופת הפיתוח הגיעה לשיאה בסוף שנות ה-50, לעת הפיכתה של אגאדיר ליעד תיירותי, ובמיוחד לתיירות חורף לאירופאים[3], ולעת סיום תוקפו של הסכם פאס, וקבלת העצמאות בשנת 1956. כל זאת עד התרחשותה של רעידת האדמה של שנת 1960 שהרסה את העיר, והביאה למותם של 15,000 עד 20,000 תושבים[7].
רעידת האדמה של שנת 1960
עריכה
ערך מורחב – רעידת האדמה באגאדיר (1960)
רעידת האדמה ההרסנית באגאדיר התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41. היא הייתה רעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות מרוקו עד אותה שנה. גודלה היה 5.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט, והיא גרמה לכ-12,000 - 15,000 הרוגים ולכ-12,000 פצועים[18]. מחקר חדש משנת 2020 מעריך מספר גדול יותר של הרוגים, בין 12,000 ל-20,000[19]. היקף ההרוגים הגדול במיוחד ביחס לגודל רעידת האדמה וביחס לכלל אוכלוסיית העיר, הוסבר על ידי: המוקד הרדוד (כ-3 קילומטר בלבד מתחת לפני הקרקע); איכות הבנייה הגרועה; שעת הרעידה שהייתה קרובה לחצות, כשרובה המכריע של האוכלוסייה ישנה (לאחר ארוחת שבירת צום הרמדאן), ואינה מסוגלת להגיב במהירות לזעזועים הראשונים; וכן לתשתית הגאולוגית המיוחדת שגרמה לתגובת אתר סייסמית חריגה - תאוצת קרקע מקסימלית של פי 10 ביחס לצפוי על פי המרחק בלבד[20].
בין ההרוגים ברעידת האדמה נמנו כ-1,500 מבני הקהילה היהודית של אגאדיר[21].
תרבות
עריכהתרבות ברברית
עריכהאגאדיר ידועה בהיותה בירת התרבות הבֶּרְבֵּרִית במרוקו. זוהי אחת הערים הבודדות הגדולות במרוקו שבה טָמְזִיג, (ובהיגוי אחר על ידי חלק מהשבטים הברברים - אמזיג[22]), אחת משתי השפות הרשמיות של מרוקו[23], מדוברת על ידי יותר ממחצית מהאוכלוסייה. על כן, אגאדיר היא גם מקום לפסטיבלים רבים הקשורים לתרבות הברברית[24], כמו: השנה הברברית החדשה, הנחגגת ב-13 בינואר בכל שנה ברחבי העיר, ובמיוחד באזור מרכז העיר[25][26], ופסטיבלים אתניים נוספים, לרבות פסטיבל בינלאומי לסרטים ברברים. אגדיר היא גם מקום הולדתם של רבים מעמודי התווך של המוזיקה האתנית המקומית המושרת בדרך כלל בשפת טמזיג[27].
יהדות אגאדיר ותרבותה
עריכה
הגרעין הראשון של יהדות מרוקו הגיע לאגאדיר מפורטוגל בתחילת המאה ה-16 יחד עם מהגרים פורטוגזים אחרים[13]. הקהילה גדלה ושגשגה במסגרת פריחתה של אגאדיר במאות ה-16 וה-17, עד שגורשה משם בתחילת המאה ה-18. היהודים חזרו לאגאדיר בתחילת המאה ה-20, והחלה להתגבש שם קהילה מלוכדת.
בשנות ה-50 המוקדמות היו במרוקו שתי ישיבות חב"דיות גדולות: בקזבלנקה ובמקנס. הקהילה היהודית באגאדיר בקשה להקים ישיבה בתחומה, ולאחר מגעים שונים בין בית חב"ד לקהילה, הגיע לעיר הרב עזריאל חייקין, שהחל לבקר ולפעול באגאדיר, בעודו מתגורר בקזבלנקה. לביקוריו באגאדיר הצטרף הרב חיים אלבז מתלמידי הישיבה בקזבלנקה, בניסיון למצוא מקום הולם לישיבה שהלכה והתפתחה. בקיץ 1954 הם שכרו מבנה גדול לישיבה, וחנוכת הישיבה נערכה ברוב פאר והדר. הרב חייקין נקרא לשליחות אחרת, והרב חיים אלבז הפך להיות ראש הישיבה[28]. הקהילה שגשגה והגיעה לכדי 3,000 איש[29]. רעידת האדמה חיסלה כמעט את כל הקהילה. 1,500 מאנשיה נהרגו לרבות ראש הישיבה חיים אלבז, והמשגיח מסעוד קאקון אחיו של איש התקשורת ניסים קינן. כ-200 ילדים ומבוגרים הוכרזו כנעדרים. ביוזמת איש המוסד דן קריב, שפעל בצפון אפריקה, מספר קבוצות יהודים הצליחו לעזוב את המדינה בעזרת טייסים אמריקאים. כיום הקהילה באגאדיר מונה כ-23 משפחות בלבד. יוצאי וצאצאי הקהילה פזורים בקנדה, בלגיה, צרפת וישראל, ובמיוחד באשדוד, שם הוקמה ביוזמתם אנדרטה לזכר חללי רעידת האדמה. הקהילה שומרת על קשרים, ומקיימת אתר פייסבוק פעיל בשם "אגאדיר - הלילה בו רעשה האדמה"[30].
בישראל פורסם ספר, מאת החוקרת ד"ר אורנא בזיז, המספר את סיפור הקהילה היהודית במקום[31], והמשורר ארז ביטון כתב שיר על רעידת האדמה, שזכה למסה מפרי עטו של ד"ר דן מנור[32]. בנוסף על כך פורסמו רשימות וראיונות עיתונאיים בנושא בתקשורת הכתובה והאלקטרונית.
בשנת 2018 נחנכה בעיר אשדוד, ב"פארק אשדוד-ים" אנדרטה לזכר הניספים ברעידת האדמה. גובהה של האנדרטה כ-5 מ' ורוחבה כ-11 מ'. צורת האנדרטה היא קשת כפולה, והיא תוכננה ע״י האדריכל/אמן ארי מוריס חיון, שנולד באגאדיר וחי בקנדה[33]. אתר ההנצחה העיקרי ממוקם באגאדיר מול בניין העירייה ובניין הדואר המרכזי. מדובר בקיר לזכר קורבנות רעש האדמה, שאורכו כמעט 5 מטרים, ועליו קליגרפיה ערבית, וכן ציטוט המלך מוחמד החמישי: ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[34].
לאחר בניית אגאדיר מחדש, בסמוך לעיר שנחרבה ברעידת האדמה, הפכה העיר החדשה למרכז שוקק של תיירות ומסחר בממלכה המרוקאית. בסוף שנת 2016 התחדשו החיפושים אחר תלמידי ישיבת חב"ד הנעדרים מאז רעידת האדמה.
אגאדיר שלאחר רעידת האדמה
עריכה
לאחר רעידת האדמה, הייתה הסכמה רחבה בין המומחים בתחומים השונים, שאגאדיר חייבת להיבנות מחדש על בסיס בטון מזוין בפלדה באזור העיר החדשה (la Ville Nouvelle) ובאזור התעשייה המזרחי. המשמעות הייתה "לסתום את הגולל" על הבנייה המרוקנית המסורתית באגאדיר על רובעיה העתיקים: הקסבה, טאלבורג'ט ופאונטי, רבעים שבהם התגוררה רוב האוכלוסייה המרוקנית זה דורות. המלך מוחמד החמישי תמך בגישה זו, ואישר תוכנית אורבנית שאפתנית להקמת עיר חדשה "שתהווה ביטוי נאמן למרוקו המודרנית". גם המפלגה האופוזיציונית למלוכה, אל-איסתיקלאל המרוקנית (Al-Istiqlal), ראתה בשיקום מודרני של העיר באתרה החדש, מודל לעתיד האומה בכללה[35]. רעידת האדמה החישה את "הגירת" רוב האירופאים מאגאדיר ומערים אחרות לארצות מוצאם באירופה. עובדה זו סיפקה למלוכה הזדמנות, לאחר ארבע שנות עצמאות בלבד, לבטא את סמכותה, ולהשתמש בסיוע האמריקאי שקיבלו כדי להפחית את תלותה בצרפת[36]. המלך התעלם מדרישות של יזמים ואינטרסים פרטיים באגאדיר, כיוון שרצה להעצים את הסמכות המלוכנית שלו במרוקו. המחקר החדש[19] מציין מקרים רבים בהיסטוריה שבהם אסונות ומאמצי השיקום בעקבותיהם, היו קשורים לשלטון סמכותי, שראה בתנופת השיקום והפיתוח המודרני שייצור, הזדמנות להעצים את סמכותו, ולהפך. כך שיקומה של ליסבון לאחר רעידת האדמה (1755), היווה הזדמנות לז'וזה הראשון, מלך פורטוגל באמצעות עושה דברו ראש הממשלה סבשטיאאו קאראבלו דה מלו, לבסס את שלטונו באמצעות שיקום מהיר של העיר. אחרי מגפת הכולרה השנייה (אנ') בצרפת בשנת 1830, הציבור המשכיל קרא ל"הפיכה" של טכנוקרטים שיקיימו שלטון הירארכי, שיתאם את מאמצי השיקום שיכלו להציל את צרפת, אך החשש של השלטון הרפובליקאי מהלאמת רכוש פרטי והחשש מעימותים עם האינטרסים של הבורגנים, האטו בצורה דרמטית את מאמצי השיקום. כך גם לאחר השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 ורעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906). חסן השני, מלך מרוקו שירש את הכתר רק שנה אחרי רעידת האדמה, לא יכול היה להרשות לעצמו שהמקרים של צרפת, לונדון וסן פרנסיסקו יחזרו גם במרוקו, ויזם תוכנית רחבה של הפקעה, הלאמה ורגולציה קשוחה לעניין הבנייה מחדש. עבור חסן השני, העיצוב האורבני של אגאדיר החדשה היווה ביטוי לשאיפות הלאומיות המרוקניות באמצעות הבנייה החדשה במרחב הזה. כמו אביו, מוחמד החמישי, שהציב את המונרכיה במרכז הסיוע ההומניטרי והתגובה המהירה לתוצאות רעידת האדמה, כך בְּנוֹ, קשר את הבנייה המודרנית מחדש של אגאדיר לאחדות הלאומית של מרוקו, ואחדות זו התגלמה כולה במלך עצמו - כך המחקר החדש בעניין זה[37].
כיום אגאדיר היא שוב עיר תיירותית לחופו של האוקיינוס האטלנטי.יש בה 10 קילומטרים של חוף, שווקים עם יותר מ-6,000 חנויות, ופסטיבלים אתניים[3]. מבצר קסבה מפואר ששרד את רעידת האדמה, הגם שקיימת ביקורת אקדמית על איכות השחזור והשימור[9] ומוזיאונים שמוקדשים לתרבות הברברית וקולינריה[38]. באגאדיר שדה תעופה בינלאומי[39].
ערים תאומות
עריכהלאגאדיר ברית ערים תאומות עם הערים:
גלריה
עריכה-
-
נוף יפהפה באגאדיר בשעות הלילה -
אגאדיר 2.8.2013 -
אגאדיר החוף -
אגאדיר חוף הים -
אגאדיר שדרות מוחמד -
נמל הדיג -
חוף אגאדיר האגדי -
-
פתח שער העיר -
-
-
פארק התנינים באגאדיר 1998 -
פני אגאדיר הישנה במרכז העיר
.jpg)
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אגאדיר- יצחק ג'קי אדרי, רעידת האדמה באגאדיר - תיעוד וידאו, באתר יוטיוב, 26/11/12
- תום שגב, רעידת אדמה באגאדיר, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
- אוסף יהדות אגאדיר, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
- אגאדיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אגדיר (מרוקו), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Souss - Massa (Morocco): Urban Communes and Urban Centers in Provinces and Prefectures - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
- ^ Dictionnaire universel des gentilés en français: A - Agadir - Ville du Maroc, Québec Commission de toponymie
- ^ 1 2 3 Agadir-Taghazout, an Active Destination, Morocco Kingdom of Light
- ^ K. Naït-Zerrad, 2002. Dictionnaire des racines berbères, Ḍ-G, Louvain Peeters, p. 734.
- ^ Room, Adrian. 2008., African Placenames : Origins and Meanings of the Names for Natural Features, Towns, Cities, Provinces, and Counties. pp. 17-18
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 3.5.5.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 History of Agadir, Maroc for Ever
- ^ Agadir-Ighir, Encyclopaedia of Islam, Second Edition
- ^ 1 2 3 4 M. Nassir, A Look at the Erroneous Restoration of the Historical Kasbah of Agadir, Morocco, Research Gate, (fromThe International Archives of the Photogrammetry Remote Sensing and Spatial Information Sciences, 2020. pp.1111-1115.)
- ^ 1 2 The Kasbah of Agadir, a silent witness to the past - History of the Kasbah of Agadir, Barcelo Experience - Agadir
- ^ Kasbah of Agadir Oufella, Agadir Oufella
- ^ Agadir Irir, Host Bibliographic Record for Bound with Item Barcode 30112051992938 anג Others, pp.427-428.
- ^ 1 2 Malyn Newitt, 2005, Expansion in Morocco, A History of Portuguese Overseas Expansion 1400–1668, pp. 66-67
- ^ לימים הסולטן הראשון של השושלת הסעדית של מרוקו (1544–1557). הוא הצליח במיוחד לגרש את הפורטוגזים מרוב בסיסיהם במרוקו.
- ^ Violeta-Anca Epure, 2014, Voyager Avant 1848 a Travers les Principautes Roumaines: les Chemins dans la Vision des Consuls et Voyageurs Français, Codrul Cosminului (Suceava, Romania), Vol.20, pp.91-112
- ^ 1 2 Moroccan crises, Britannica
- ^ [https://mjp.univ-perp.fr/constit/ma1912.htm Traité Pour l'Organisation du Protectorat Français dans l'Empire Chérifien. (Fès, 30 mars 1912)], Digithèque de Matériaux Juridiques et Politiques
- ^ Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, p.983
- ^ 1 2 Segalla, D. S., 2020. Empire and Catastrophe - Decolonization and Environmental Disasters in North Africa and Mediterranean France Since 1954. University of Nebraska Press, p.108. להלן: Segalla 2020
- ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.27
- ^ תום שגב, שיעור היסטוריה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
- ^ Berber, Britannica Encyclopedia
- ^ Basma El Atti, Morocco includes Tamazight as Requirement for Receiving Nationality, The New Arab, 24 January, 2023
- ^ Lancement de l’appel à candidatures au 14è Festival Issni N’Ourgh International du film amazigh, SNRT News, 12/04/2023
- ^ Simo Hadioui, More than 45,000 People Celebrate the Amazigh Year in Agadir, MJT - Morocco Jewish Times, January 15, 2020
- ^ Majda Saber, Nouvel An amazigh: Une semaine de festivités à Agadir, Aujourdhui Le Maroc, 6 Janvier 2017
- ^ Abdel Rahim Boutat et al., Musical Performance: Berber Music of Morocco and the Middle Atlas, WayBack Machine, October 25, 2008
- ^ שמואל הרשקוביץ, אסון אגאדיר, באתר כפר חב"ד | גיליון 1684, עמ' 44-45
- ^ רונה טאוזינגר, עיר בלי זיכרון, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2020
- ^ אגדיר - הלילה בו רעשה האדמה, באתר פייסבוק
- ^ אורנא בזיז, הגדת אגדיר: העיר ושברה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ח.
- ^ דן מנור, ד׳׳ר דן מנור-על השיר: 'רעידת אדמה באגדיר', לארז ביטון., באתר מורשת יהדות מרוקו, 6 בדצמבר 2021
- ^ עופר אשטוקר, נחנכה אנדרטת "אגאדיר" בפארק אשדוד ים, באתר אשדוד-נט, 22.04.18
- ^ A Mouchel, Le Projet d'Interprétation des Sites et Monuments d'Agadir par le Lycée Français, Made in Agadir, 21 MAI 2015
- ^ Segalla, 2020, p.153
- ^ Segalla, 2020, p.163
- ^ Segalla, 2020, p.154
- ^ Medina in Agadir-Taghazout, Morocco - kingdom of light
- ^ Agadir, Morocco, Britannica Encyclopedia
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 קזבלנקה  טנג'יר | |||||||||
| 1 | קזבלנקה | קזבלנקה-סטאת | 3,218,036 |  פאס  מרקש | |||||
| 2 | טנג'יר | טנג'יר-תטואן-אל-חוסיימה | 1,275,428 | ||||||
| 3 | פאס | פאס-מקנס | 1,182,963 | ||||||
| 4 | מרקש | מרקש-אספי | 1,014,813 | ||||||
| 5 | סלא | רבאט-סלא-אל-קניטרה | 945,101 | ||||||
| 6 | מקנס | פאס-מקנס | 556,512 | ||||||
| 7 | רבאט | רבאט-סלא-אל-קניטרה | 515,619 | ||||||
| 8 | אל-קניטרה | רבאט-סלא-אל-קניטרה | 507,736 | ||||||
| 9 | אוג'דה | המזרח | 506,224 | ||||||
| 10 | אגאדיר | סוס מאסה | 504,768 | ||||||