פתיחת התפריט הראשי

גנרל סר אדוארד סטניסלאוס באלפיןאנגלית: Sir Edward Stanislaus Bulfin;‏ 6 בנובמבר 1862 - 20 באוגוסט 1939) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. השתתף במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה במהלכה לחם, כמפקד דיוויזיה, בחזית המערבית וכמפקד הקורפוס ה-21 במערכה על סיני וארץ ישראל.

סיר אדוארד באלפין
Sir Edward Stanislaus Bulfin
אדוארד באלפין
אדוארד באלפין 1918 (ציור של ג'יימס מקביי)
לידה 6 בנובמבר 1862
דבלין אירלנד הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
פטירה 20 באוגוסט 1939 (בגיל 76)
בורנמות', מחוז דורסט, אנגליה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי צבא בריטניה
תקופת שירות 18841926
דרגה גנרל
תפקידים צבאיים
ראש מטה הבריגדה ה-9 (18991901)
שליש הקורפוס ה-1 (1902-1904)
שליש מושבת הכף (1906-1910)
מפקד בריגדת אסקס (1910-1913)
מפקד הבריגדה ה-2 (1913-1914)
מפקד הדיוויזיה ה-28 (1914-1915)
מפקד הדיוויזיה ה-60 (1916-1917)
מפקד הקורפוס ה-21 (1917-1918)
מלחמות וקרבות
מלחמת הבורים
מלחמת העולם הראשונה
החזית המערבית
המערכה על סיני וארץ ישראל
עיטורים
המסדר הוויקטוריאני המלכותי (1920)
מסדר האמבט
מסדר הקבר הקדוש של ירושלים
הפיקוד הבריטי על הר הזיתים עם סיום כיבוש יריחו. מפקד הפעולה, פיליפ צ'טווד עומד מימין ומסביר על מהלכי הקרב. לידו עומדים הנרי שובל, מפקד הקורפוס ה-21 אדוארד באלפין ומפקד הדיוויזיה ה-60 שי. משמאל עומד אדמונד אלנבי

תוכן עניינים

נעוריועריכה

באלפין נולד ב-1862 בפרבר של דבלין (אירלנד) בשם ראספרנהאם והיה הילד השני (מתוך 8 ילדים[1]) של פטריק באלפין (ששימש בתפקיד ראש העיר דבלין) וטרזה קלייר (לבית קרול). למד בקולג' הקתולי "סטוניהרסט" שבלנקשייר, אנגליה. בהמשך למד בבית ספר קתולי ציבורי "קינגסטון" ותקופה מסוימת למד בטריניטי קולג' שבדבלין. באלפין לא הוציא תעודת בגרות לאחר שהחליט לפנות לקריירה צבאית.

השירות הצבאיעריכה

השנים הראשונותעריכה

באלפין הצטרף למיליציה וב-1884 הצטרף לרגימנט הרגלים של יורקשייר (Yorkshire Regiment) הידוע גם בשמו Green Howards. ובהמשך שירת ברגימנט הקלעים של אירלנד (Royal Irish Fusiliers). ב-31 בדצמבר 1889 נשלח לשרת בהודו ושירת תקופה בבורמה. ב-30 בינואר 1895 הועלה לדרגת קפטן. ב-1898, לאחר חזרתו לאנגליה, מונה באלפין לשליש הצבאי של חיל המצב בדובר.

השירות בדרום אפריקה - מלחמות הבוריםעריכה

בנובמבר 1898 מונה באלפין למזכירו הצבאי של לוטננט גנרל ויליאם באטלר (William Butler) ויצא איתו לשירות בדרום אפריקה. ב-1899, עם תחילת מלחמת הבורים מונה לתפקיד ראש מטה של הבריגדה ה-9 והשתתף במספר קרבות. ב-1900 קודם, זמנית, לדרגת מייג'ור אולם ב-12 בדצמבר 1901 הוחזר לשרת ברגימנט שלו בדרגת קפטן. באלפין המשיך לשרת בדרום אפריקה עד חזרתו לאנגליה ביוני 1902 לאחר סיום המלחמה.

בין המלחמותעריכה

עם חזרתו קודם באלפין לדרגת לוטננט קולונל כהערכה לשירותו בדרום אפריקה. ב-1902 מונה לתפקיד שליש בקורפוס ה-1 של צבא בריטניה. באלפין מילא תפקיד זה עד 1904. ב-1906 חזר לדרום אפריקה שם מונה לשליש ומפקד האספקה של הצבא הבריטי במושבת הכף. ב-1910 חזר באלפין לאנגליה, הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד בריגדת אסקס[2][3]. ב-1913 מונה למפקד בריגדת הרגלים ה-2[4].

מלחמת העולם הראשונה - החזית המערביתעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא באלפין בראש הבריגדה ה-2 לחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה כחלק מחיל המשלוח הבריטי. במהלך קרב איפר הראשון הצליח לארגן כח של 6 בטליונים (נקרא גם "כח באלפין") ובעזרתו בלם את התקדמות הצבא הגרמני. פעולה זו הביאה לו את הערכת מפקד הקורפוס ה-1 פילדמרשל דאגלס הייג ושל מפקד חייל המשלוח הבריטי פילדמרשל ג'ון פרנץ'. בדצמבר 1914 מונה למפקד דיביזיית הרגלים ה-28 ואיתה השתתף בקרב איפר השני שהתחולל באפריל-מאי 1915. במהלך הקרב סבלה הדיוויזיה מנפגעים רבים (חלקם מנשק כימי בו השתמשו הגרמנים לראשונה). בספטמבר ואוקטובר 1915 השתתף באלפין והדיוויזיה ה-2 בקרב לוס (שהיה חלק מקרב ארטואה השלישי). באוקטובר 1915 חלה באלפין ונשלח לאנגליה להחלמה שנמשכה עד אמצע 1916. בתקופה זו נשלחה הבריגדה ה-2 לחזית הבלקן וכשחזר לחזית ביוני 1916 מונה למפקד דיביזיית הרגלים ה-60 (הלונדונית) איתה השתתף מיולי עד נובמבר 1916 בקרב על הסום.

מלחמת העולם הראשונה - חזית סיני וארץ ישראלעריכה

בדצמבר 1916 הועברה הדיביזייה ה-60 ובאלפין בראשה לחזית הבלקן ולאחר כ-6 חודשים (ביוני 1917) הועברה הדיוויזיה לחזית סיני וארץ ישראל והפכה לחלק מחיל המשלוח המצרי. תגבור זה התחולל לאחר קרב עזה השני. לאחר הגיעו מינה אותו אדמונד אלנבי למפקד הקורפוס ה-21[5]. בתפקידו זה הוביל את יחידות הקורפוס לקרבות הבאים:

לאחר מלחמת העולם הראשונהעריכה

לאחר סיום המלחמה המשיך באלפין לשרת במצרים והיה שותף בהסדרת המרד המצרי ב-1919. החל מ-1920 מילא שורה של תפקידי מטה בפיקוד הצבא האנגלי וב-1925 קודם לדרגת גנרל. באלפין פרש מהצבא ב-1926.

אותות, תארים וציונים לשבחעריכה

משפחתועריכה

באלפין נישא ב-1898 למרי פרנסיס לבית לונרגן (Mary Frances Lonergan) ולזוג נולדו 2 ילדים. נפטר ב-1939 בביתו בבורנמות' שבמחוז דורסט באנגליה[6]. בנו, קפטן אדוארד פרנסיס ג'וזף באלפין, נפטר בתקופת מאורעות תרפ"ט ב-1929 בזמן שירותו הצבאי בפלשתינה[7][8] והובא לקבורה בחיפה.

לקריאה נוספתעריכה

  • ג'ון פאוול (John Powell), עמוד העוצמה של הייג: גנרל סיר אדוארד באלפין - הגנרל הנשכח של אירלנד (Haig's Tower of Strength: General Sir Edward Bulfin – Ireland's Forgotten General), הוצאת "פן & סוורד" (Pen and Sword), 30 נובמבר 2018
  • פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שאר הילדים היו מרי, הלן, ג'וזף, עדה ג'נבייב, טרזה גרטרוד, ג'ן פרנסיס ואיגנציוס מארי
  2. ^ לקראת מלחמת העולם הראשונה שונה שם הבריגדה לבריגדת הרגלים ה-161
  3. ^ מנוי זה היה יוצא דופן מאחר שבאלפין לא מילא תפקיד של מפקד בטליון
  4. ^ הבריגדה ה-2 השתייכה לדרום מזרח אנגליה
  5. ^ ההכרות בין באלפין לאלנבי החלה כבר בקרבות בצרפת
  6. ^ גנרל אדוארד באלפין נפטר, פלסטיין פוסט, 28 באוגוסט 1939
  7. ^ מותו של קפטן בולפין, פלסטיין בולטין, 15 בספטמבר 1929,המשך
  8. ^ ההשערה הייתה שקפטן באלפין נפטר ממזון מקולקל שנשא איתו או מקפה מורעל שהוגש לו בג'נין כשהיה בדרכו לטבריה