פתיחת התפריט הראשי

אֲדֹנִיָּה (או אֲדֹנִיָּהוּ), דמות מקראית, בנו הרביעי של דוד המלך, מאשתו חגית. נולד בעת שאביו מלך בחברון[1], והבא בתור בסדר הירושה לאחר אמנון, כלאב ואבשלום. כמוהו כאבשלום היה אדוניה יפה תואר ושאפתן[2]. הודח מכס המלוכה והוצא להורג מאוחר יותר בפקודת שלמה. פרשת הדחתו והוצאתו להורג מתוארת בתחילת ספר מלכים.

המלכתו והדחתועריכה

אדוניה, הבן הגדול מבין הבנים שנותרו לדוד (לאחר שאמנון ואבשלום נרצחו), הכין לעצמו סמלי סטטוס כמו מרכבות, סוסים ורצים, ואביו מעולם לא נזף בו[3]. לקראת מותו של דוד, טען אדוניה לזכותו לרשת את כס המלוכה לאחר אביו. בשלהי מלכותו של דוד, ביקש אדוניה לתפוס את השלטון ולמנוע את עליית שלמה לכס המלוכה.

אדוניה והמלכתו נתמכו בידי האנשים והגופים הבאים, שגם הוזמנו לטקס הכתרתו:

מקורבי דוד שלא הוזמנו לטקס ותמכו בהמלכת שלמה:

לקראת ההכתרה, פנה נתן הנביא לבת שבע אמו של שלמה בטענה כי חייה וחיי בנה בסכנה, ותכנן יחד עמה כיצד יפנו למלך דוד וישכנעו אותו לפעול על מנת לממש את הנבואה של מלוכת שלמה.

הכתוב מתאר את מהלך השיחה בין בת שבע לדוד, שאליה מצטרף נתן הנביא בשלב מאוחר יותר. הדמות הנוספת המצוינת כעדה לשיחה זו היא אבישג השונמית. בסוף הדיון החליט דוד להמליך את שלמה תחתיו.

אדוניה מתבשר על ידי יונתן בן אביתר כי שלמה הומלך[5]. בשמוע תומכיו של אדוניה על המלכת שלמה, נחרדו כולם והתפזרו "איש לדרכו". אדוניה עצמו ביקש מקלט בכך שהחזיק בקרנות המזבח. שלמה העניק לו חנינה, בתנאי ש"יהיה לבן חיל"[6].

לאחר מות דוד, ביקש אדוניה לשאת את אבישג השונמית, ששירתה את דוד בזקנתו. שלמה ראה בכך ניסיון מחודש לצד אדוניה לשים ידיו על כיסא המלוכה וציווה על בניהו להוציא את אדוניה להורג, מאחר שהפר את תנאי חנינתו[7].

בהמשך הוצא להורג גם יואב בן צרויה בפקודת שלמה, ואביתר הכהן הוגלה לענתות.

דמותו במדרשעריכה

"אדניה מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו". בראשית רבה.

מדרש קהלת רבה מציג את פסק דינו של אדוניה בידי שלמה על דרך האגדה: "אמר שלמה: 'טוב כעס משחוק' (קוהלת ז', ג') - אילו כעס אבא על אדוניהו קימעא, טוב היה לו משחוק ששחקה עליו מידת הדין."

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה