אדיפוס

מלכה המיתולוגי של תביי

אדיפוסיוונית: Οἰδίπους, מבוטא אוֹיְדִיפּוּס) הוא מלך תבאידמות טרגית מן המיתולוגיה היוונית.

אדיפוס
Οἰδίπους
ציור אדיפוס והספינקס על כד מהמאה ה-5 לפנה"ס
ציור אדיפוס והספינקס על כד מהמאה ה-5 לפנה"ס
אב ליוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם יוקסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוקסטה, Euryganeia, Astymedusa עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איסמנה, אנטיגונה, פולינייקס, אטאוקלס, Laonytus עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אדיפוס העיוור מלווה על ידי בתו אנטיגונה. ציור שמן על קנבס מאת הצייר הפולני אנטוני ברודובסקי
אדיפוס בקולונס

דמותו עריכה

הולדתו וילדותו עריכה

ליוס, אביו של אדיפוס, שהה בצעירותו בחצר המלך פלופס, שם התאהב בבנו כריסיפוס, הוא חטף את הנער וברח עמו אל ההרים, אך זה ניסה לברוח מחוטפו, ובניסיונו נפל לתהום ונהרג. המלך פלופס שמע על הדבר, וגזר קללה על ליוס, על שהרג את בנו. בקללה הוא הזהיר אותו שלא יישא לו אישה, פן ייוולד להם בן שירצח אותו, את אביו, ויישא את אימו לאישה. ליוס אכן שמע לאזהרה זו, אך ברבות הימים פגש בחגיגת הקציר את יוקסטה, התאהב בה ונשא אותה לאשה. רק לאחר שנולד להם בן, הוא גילה לה את סודו, ומחשש להתגשמות הנבואה החליטו הוריו להורגו. כאשר נולד הילד, קשרה יוקסטה אימו את רגליו והפקידה אותו בידי יד ימינו של המלך, שציווה להרוג את הילד בהר קיתריון. אך יד ימינו של המלך, שריחם על התינוק, מסר אותו לרועה של פוליבוס, שמסר אותו (את אדיפוס) למלך קורינתוס, שהיה חשוך ילדים. אדיפוס גדל כבנם של המלך והמלכה, והיה בטוח שהם הוריו הביולוגיים. כאשר התבגר, שמע אדיפוס מפי האורקל של דלפי כי עתיד הוא להרוג את אביו ולהינשא לאימו, ואדיפוס, מתוך אמונה שפוליבוס ומרופה הם הוריו, החליט לברוח מחשש שיגשים את הנבואה, והתרחק מקורינתוס לכיוון תבאי.

הפיכתו למלך עריכה

במהלך נדודיו של אדיפוס ביוון, נתקל בקבוצה של שבעה אנשים אשר התווכחו איתו על זכות המעבר. אדיפוס הרג שישה מהאנשים, מבלי לדעת שאחד מההרוגים הוא אביו הביולוגי, ליוס. האיש שלא נהרג היה הרועה טוב הלב שהצילו, ולמעשה חציה הראשון של הנבואה שניסה למנוע, הוגשם. בהמשך דרכו הגיע אדיפוס לתבאי, עיר הולדתו, שם שמע שמלך העיר מת בנסיבות מסתוריות. באותה עת הייתה העיר נתונה במצור על ידי ספינקס, יצור ענקי בעל כנפיים, גוף של אריה וראש של אישה, שהעמיד את פתרון חידתו כתנאי לביטול המצור; חידתו הייתה: "מיהו שבבוקר מהלך על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש?" אדיפוס פתר את החידה: האדם, אשר בצעירותו זוחל על ארבע, בבגרותו הולך על שתיים, ובזקנתו מתווספת לו רגל שלישית בדמות מקל הליכה. בכך שחרר את תבאי מן המצור, וכפרס על תושייתו ניתנה לו לאישה אלמנת המלך, הלא היא אימו. בזאת התגשמה הנבואה במלואה.

מלכותו עריכה

לאחר מספר שנים, כאשר לאדיפוס ולאשתו-אימו נולדו ילדים, פרצה בתבאי מגפה נוראה. אדיפוס המלך שלח שליחים לכל רחבי יוון במטרה להבין את סיבת המגפה, והגיע למסקנה שיש חוטא בקרב בני תבאי, ועל מנת לעצור את המגפה יש להעניש את החוטא.

בשלב זה של קורות חיי אדיפוס מסתיימת האגדה המיתולוגית ומתחילה זו המחזאית. תחילה חושד אדיפוס בתושבי תבאי השונים, אולם, לקראת סיום המחזה, אדיפוס ואשתו-אימו מבינים את האמת המרה. סופוקלס מתאר צעד אחר צעד את גילוי התעלומה, שבסופה מבין אדיפוס כי העבד השישי שנמלט מידיו בעת העימות עם אביו (שהרי בעימות הרג אדיפוס את ליוס וחמישה ממלוויו, ורק אחד הצליח להימלט ממנו), הוא למעשה הרועה שהציל את חייו בינקותו.

יוקסטה מבינה את האמת המרה לפני אדיפוס, ומתאבדת. ואילו הוא עוקר את שתי עיניו בסיכות זהב שהוציא מבגדיה[1] של יוקסטה, ויוצא לגלות יחד עם שתי בנותיו – איסמנה ואנטיגונה, בעוד שני בניו – אטאוקלס ופוליניקס – נשארים בעיר, כדי להיאבק על ירושת אביהם. אדיפוס גוזר על עצמו לנדוד בכל הארץ כקבצן רעב ומנודה.

המשך חייו עריכה

במחזה השני בטרילוגיה, "אדיפוס בקולונס", אדיפוס יושב בחורשת הקודש שבקולונוס, בקרבת אתונה, שם מוצא אותו בנו, פוליניקס, לבקש את עזרת אביו נגד אחיו, אטאוקלס. אדיפוס מקלל את שני בניו שזנחו אותו, ומנבא להם שיהרגו זה את זה במלחמת אחים. אדיפוס עצמו מתקרב לקץ חייו, וגיבור השמש, תזאוס, מלווה אותו אל העולם התחתון, שם ימצא את מנוחתו.

מחמת הפצעים שברגליו, אדיפוס נותר צולע כל חייו, ומכאן גם שמו, שפירושו "רגל נפוחה".

אדיפוס בתרבות עריכה

עץ משפחה עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליוס
 
 
יוקסטה
 
 
 
 
 
 
 
 
קריאון
 
אורידיקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדיפוס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פולינייקס
 
אטאוקלס
 
איסמנה
 
אנטיגונה
 
היימון
 
מגרוס
 


ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • גוסטאב שוואב, אלים וגיבורים, (מגרמנית: חנה לבנת), אור יהודה: דביר, 2007. עמ' 257–275.
  • מעין מזור, אדיפוס – לידתו של מיתוס, הוצאת כרמל, 2011
  • רות נצר. הקומפלקס האדיפלי - תסביך אדיפוס. מתוך: מסע הגיבור. עמ' 162–165. מודן. 2011.
  • ולדיסלב אוזרוב - עֶדיפ בעיר אתונא - שעשוע־אבל בחמש מערכות. העתקה חֹפשית מאת ישעיה הארילאווסקי. סדרת "סְדָר - לספרות גנוזה", הוצאת 'דחק', 2022.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אדיפוס בוויקישיתוף

תכניית ההצגה "אדיפוס תיאור מקרה", תיאטרון "הבימה"

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סופוקלס, תרגום: אהרן שבתאי, אדיפוס המלך, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, 1994, עמ' 87