אדם לכל עת (סרט, 1966)

סרט משנת 1966

אדם לכל עתאנגלית: A Man for All Seasons) הוא סרט משנת 1966 המבוסס על מחזה באותו השם מאת רוברט בולט. פול סקופילד שגילם בסרט את הדמות הראשית, סר תומאס מור, שיחק באותו תפקיד על הבמה בווסט אנד. הבמאי פרד זינמן ביים את הסרט. הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר ובהם פרסים עבור הסרט הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר.

אדם לכל עת
A Man for All Seasons
מבוסס על המחזה "אדם לכל עת" מאת רוברט בולט
בימוי פרד זינמן
הופק בידי פרד זינמן
תסריט רוברט בולט
עריכה ראלף קמפלן
שחקנים ראשיים פול סקופילד
ונדי הילר
ליאו מק'קרן
אורסון ולס
רוברט שו
סוזאנה יורק
ג'ון הרט
נייג'ל דוונפורט
מוזיקה ז'ורז' דלרו
צילום טד מור
מדינה בריטניה
חברת הפקה סרטי קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 12 בדצמבר 1966
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט ביוגרפי, סרט בית משפט, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 3,900,000$
הכנסות באתר מוג'ו manforallseasons
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

סר תומאס מור היה הלורד צ'נסלור באנגליה במאה ה-16. הוא סירב לחתום על בקשה מהאפיפיור שיבטל את נישואי המלך הנרי השמיני לקתרין מאראגון. מור העדיף להתפטר מתפקידו מאשר להכיר במלך כראש הכנסייה האנגלית. עקב סירובו הוא נחשב לבוגד והוצא להורג. המחזה כמו גם הסרט מציגים את מור כאיש עקרונות שנובעים מאמונה עמוקה בנצרות הקתולית, ואדם שמעורר את קנאתם של יריביו כמו תומאס קרומוול. מור מתואר כאדם אהוב על משפחתו ואשר פשוטי העם רוחשים לו כבוד.

שם המחזה עריכה

השם מרמז על כך שמור הוא איש מצפון הנשאר נאמן לעקרונותיו ולאמונתו בכל זמן ובכל הנסיבות. השם לקוח מתוך "וולגריה" מאת רוברט ויטינגטון, בן תקופתו של מור, שכתב עליו ב-1520 וכינה אותו "אדם לכל עת".

תקציר העלילה עריכה

בתחילת הסרט מזמין הקרדינל וולזי (אורסון ולס) את סר תומאס מור (פול סקופילד) לארמונו בהמפטון קורט. וולזי מנסה לשכנע את מור לתמוך בפנייה של המלך לאפיפיור שיבטל את נישואיו לאשתו הראשונה, קתרין מארגון, כדי שיוכל להתחתן עם אן בולין. וולזי מוכיח את מור שהוא היחיד במועצה המלכותית שמתנגד למלך. כאשר מור טוען שהאפיפיור לא יסכים לגירושים, וולזי מציע להפעיל "לחץ" לקידום הנושא. מור מסרב לעזור לוולזי.

מור חוזר בסירה לביתו שבצ'לסי, ומוצא את ריצ'רד ריץ' (ג'ון הרט) מחכה לו ליד המזח. ריץ', מכר צעיר של מור מקיימברידג', המבקש ממור שישיג לו משרה. מור מייעץ לריץ' להיות מורה.

כשנכנס מור לביתו הוא רואה את בתו מג (סוזאנה יורק) עם ויליאם רופר (קורין רדגרייב), פרוטסטנט צעיר הרוצה לשאת אותה לאשה. מור שהוא קתולי אדוק, מחשיב את רופר "כופר" ומתנגד בשל כך לנישואים.

וולזי מת כשהוא מגורש בחרפה מחצר המלוכה כיוון שלא הצליח לשכנע את האפיפיור שיאשר את הגירושים של המלך. הנרי השמיני (רוברט שו) ממנה את מור לתפקיד הלורד צ'נסלור של אנגליה.

המלך מגיע בלוויית פמליה גדולה לביתו של מור בצ'לסי, כשבכוונתו לברר מה דעתו של מור בנוגע לגירושים. סר תומאס מנסה להתחמק מלתת תשובה ישירה למלך. הוא אינו מתרגש מאיומיו של המלך וגם לא מהבטחותיו. כשלבסוף מתייחס מור אל קתרין כאל "המלכה" המלך מתפרץ בזעם. הוא מסתלק בסירתו, ובני לווייתו רצים בבוץ לתוך הנהר כדי להשיג אותו.

כשלרופר נודע על המחלוקת בין מור למלך, הוא מגלה שדעותיו לגבי הדת השתנו מאוד. הוא מצהיר שמעשי המלך הם "מלאכת השטן" התוקפים את אלוהים ואת הכנסייה. מור מתחנן בפניו להישמר לנפשו, במיוחד כשמגיע ריצ'רד ריץ'. ריץ' שוב מבקש ממור שידאג לו למשרה ומור מסרב. ריץ' אז מודיע שהמשרת הראשי בבית הוא מרגל של קרומוול (ליאו מק'קרן). ריץ' המושפל עוזב את המקום, ובני המשפחה מתחננים שמור יביא למעצרו, אך מור מתנגד באומרו שריץ' לא הפר שום חוק.

ריץ' הופך להיות בן חסותו של קרומוול ומצטרף אליו בניסיון להפיל את מור. המלך הנרי מכריז על עצמו כראש הכנסייה האנגליקנית הוא גם דורש מהפרלמנט ומהבישופים לוותר מידית על הנאמנות לכס הקדוש שברומא. מור מעדיף להתפטר מתפקידו כלורד צ'נסלור מאשר למלא את פקודת המלך. חברו הטוב תומאס הווארד, דוכס נורפוק מנסה בשיחה ידידותית ללא עדים להביא לכך שמור יביע את דעותיו, אך מור יודע שאין זה הזמן לגילוי לב.

המלך אינו מתרצה הוא דורש ממור להיות נוכח בחתונתו עם אן בולין (ונסה רדגרייב). מור מסרב והוא שוב נקרא להתייצב בהמפטון קורט הפעם בפני תומאס קרומוול. מור נחקר אך הוא מסרב לענות על שאלות, בציינו שזו זכותו לפי החוק. קרומוול מכריז בזעם כי המלך רואה בו בוגד.

כשמור שב לביתו, הוא פוגש את בתו מג המספרת לו על חוק חדש הדורש שבועת נאמנות לגבי נישואי המלך, ואלה שאינם מוכנים להישבע יואשמו בבגידה במדינה. מור מסרב להישבע והוא נכלא במצודת לונדון.

למרות טקטיקת ההפחדה של קרומוול, המניפולציות שעושה הארכיבישוף מקנטרברי, תומאס קרנמר, והפצרותיהם של דוכס נורפוק ובני משפחתו, מור נשאר איתן בדעתו ובסירובו להישבע. הוא שותק גם כשהוא עומד למשפט על בגידה, לאחר שהוא מורשע בשל עדות שקר של ריצ'רד ריץ'. כעת מתברר לו שריץ' מונה לתפקיד התובע הכללי של ויילס.

כעת כשאין לו יותר מה להפסיד מור מוקיע את מעשיו של המלך. הוא אומר שהאישום מבוסס על חוק אשר מנוגד ישירות לתורת האל וכנסייתו הקדושה. ושחסינות הכנסייה מובטחת הן במגנה כרטא והן בשבועת ההכתרה של המלך עצמו. מור נידון למוות כשהנוכחים מוחים בצעקות.

אחר כך מור מוצא אל מחוץ למצודת לונדון, הוא מתווה בידו את סימן הצלב וכורע לפני התליין.

הסרט מסתיים בדברי קריינות :

ראשו של תומאס מור היה תקוע על שער הבוגדים למשך חודש. אז בתו, מרגרט, הסירה אותו ושמרה אותו עד יום מותה. ראשו של קרומוול נערף באשמת בגידה במדינה, חמש שנים אחרי מור. הארכיבישוף הועלה על המוקד. הדוכס מנורפוק אמור היה להיות מוצא להורג באשמת בגידה במדינה. אך, המלך מת מעגבת בלילה שלפני. ריצ'רד ריץ' הפך לצ'נסלור של אנגליה ומת במיטתו.

עיבוד המחזה לסרט עריכה

רוברט בולט, שכתב את המחזה "אדם לכל עת", גם עיבד אותו לקולנוע. תפקידו של "איש ההמון" במחזה חולק בסרט בין מספר דמויות: המשוטאי בתמזה, מנהל האחוזה של מור, בעל הפונדק, הסוהר במצודה, נציג המושבעים והתליין. עלילת המשנה שכללה את שגריר האימפריה הרומית הקדושה אסטאס שאפווי בוטלה בסרט. כדי לכסות כמה קטעי עלילה שסופרו על ידי איש ההמון נוספו לסרט סצינות אחדות כגון מותו של ווסלי ומינויו של מור כלורד צ'נסלור, וכן החתונה של המלך הנרי עם אן בולין.

הבימוי של סצנת המשפט שונה בסרט מאשר במחזה. מסצנה בסגנון התיאטרון הברכטיאני, היא שונתה לסצנה בסגנון יותר ריאליסטי. במחזה נורפוק משמש כשופט, בסרט נוספה דמותו של אב בית הדין (ג'ק גווילים), נורפוק עדיין נוכח במשפט אך תפקידו קטן יותר.

צוות השחקנים עריכה

ההפקה עריכה

המפיקים חששו שסקופילד אינו מפורסם דיו כדי למשוך את הקהל לסרט, ופנו לריצ'רד ברטון אשר דחה את התפקיד. נשקלה גם מועמדותו של לורנס אוליבייה, אבל הבמאי פרד זינמן דרש שסקופילד יקבל את התפקיד.

אלק גינס היה אמור למלא את תפקיד הקרדינל וולזי. לגילום דמותו של הנרי השמיני נבחר פיטר או'טול, ונשקלה גם מועמדתו של ריצ'רד האריס. המחזאי בולט רצה שג'ון יוסטון ישחק בתפקיד דוכס נורפוק, אך הוא סרב. ונסה רדגרייב הייתה אמורה להופיע בתפקיד מרגרט, אך בגלל התחייבויות קודמות שלה בתיאטרון, היא שיחקה בתפקיד קטן כאן בולין.

כדי לשמור על תקציב מתחת לשני מיליון דולר, קוצצו המשכורות של כל השחקנים. רק סקופילד, יורק וולס קיבלו משכורות העולות על 10,000 ליש"ט. ג'ון הרט קיבל 3,000 ליש"ט, על תפקידו כריצ'רד ריץ' שהיה התפקיד הגדול הראשון שלו. ונסה רדגרייב סרבה לקבל כסף על השתתפותה בסרט.

ליאו מק'קרן שיחק בתפקיד "איש ההמון" בהפקת המחזה בווסט אנד, וגילם את דמותו של קרומוול בהצגה בברודוויי. מק'קרן וסקופילד הם היחידים מצוות השחקנים שהופיעו גם בגרסה הבימתית וגם הקולנועית של "אדם לכל עת". ונסה רדגרייב השתתפה בעיבוד מחדש לסרט שנעשה בשנת 1988 בה גילמה את דמותה של ליידי אליס.

פרסים ושבחים עריכה

הסרט היה להצלחה קופתית גדולה, בבריטניה ובארצות הברית לבד היו הרווחים 20,000,000 ליש"ט. סקופילד זכה לשבחים רבים על הופעתו.

זאב רב-נוף כתב בעיתון דבר על משחקו של סקופילד בסרט : ”כשראיתי את הצגת "הקאמרי", והתאכזבתי ממנה, כתבתי בביקורת שלי כי אינני יכול להאשים את אברהם בן-יוסף בכשלונו, מפני שהתפקיד של מור דל מדי, שטוח מדי, אצילי מדי, וחיוור מדי. אחרי שראיתי את פול סקופילד שיניתי את דעתי. שחקן גדול יישאר שחקן גדול, אם יש לו במאי היודע לכוון אותו, וזינאמאן הוא במאי כזה.”

הסרט זכה בשישה פרסי אוסקר. סקופילד זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. הסרט זכה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, פרד זינמן זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר, והסרט זכה גם בפרסים בקטגוריות התסריט הטוב ביותר, הצילום ועיצוב תלבושות. כמו כן רוברט שו היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר וונדי הילר הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. הסרט היווה קרש קפיצה לקריירה של ג'ון הרט שהיה אז שחקן מתחיל ולא ידוע.

הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר בקטגוריית הדרמה, וכמו כן זכו בגלובוס הזהב סקופילד כשחקן הטוב ביותר, זינמן כבמאי הטוב ביותר ורוברט בולט עבור התסריט הטוב ביותר. רוברט שו היה מועמד לפרס בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר.

עוד זכה הסרט בפרסי באפט"א עבור הסרט הטוב ביותר, הסרט הבריטי הטוב ביותר, הצילום (טד מור), עיצוב התפאורה והשחקן הטוב ביותר (סקופילד).

"אדם לכל עת" נמצא במקום ה-43 ברשימת 100 הסרטים הבריטיים הטובים ביותר של מכון הסרטים הבריטי (BFI).

פרס קטגוריה מועמדים תוצאה
פרס אוסקר[1][2][3][4][5][6][7][8] הסרט הטוב ביותר פרד זינמן זכייה
הבמאי הטוב ביותר זכייה
השחקן הטוב ביותר פול סקופילד זכייה
שחקן המשנה הטוב ביותר רוברט שו מועמדות
שחקנית המשנה הטובה ביותר ונדי הילר מועמדות
התסריט המעובד הטוב ביותר רוברט בולט זכייה
הצילום הטוב ביותר טד מור זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר ג'ואן ברידג' ואליזבת' הפנדן זכייה
טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-21 הסרט הטוב ביותר פרד זינמן זכייה
הסרט הבריטי הטוב ביותר זכייה
השחקן הבריטי הטוב ביותר פול סקופילד זכייה
התסריט הבריטי הטוב ביותר רוברט בולט זכייה
פרס באפט"א לעיצוב ההפקה הטוב ביותר ג'ון בוס זכייה
הצילום הטוב ביותר טד מור זכייה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר ג'ואן ברידג' ואליזבת' הפנדן זכייה
פרסי גילדת הבמאים של אמריקה Outstanding Directorial Achievement in Motion Pictures פרד זינמן זכייה
פרס גלובוס הזהב הסרט הטוב ביותר - דרמה "אדם לכל עת" זכייה
השחקן הטוב ביותר - סרט דרמה פול סקופילד זכייה
שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע רוברט שו מועמדות
הבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע פרד זינמן זכייה
התסריט הטוב ביותר רוברט בולט זכייה
פרס חוג מבקרי הקולנוע של קנזס סיטי השחקן הטוב ביותר פול סקופילד זכייה[9]
שחקן המשנה הטוב ביותר רוברט שו זכייה[10]
Laurel Awards Top General Entertainment "אדם לכל עת" זכייה
Top Male Dramatic Performance פול סקופילד מועמדות
Top Female Supporting Performance ונדי הילר מועמדות
פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה[11] Grand Prix פרד זינמן מועמדות
Special Mention זכייה
השחקן הטוב ביותר פול סקופילד זכייה
National Board of Review Awards הסרט הטוב ביותר "אדם לכל עת" זכייה
Top Ten Films זכייה
הבמאי הטוב ביותר פרד זינמן זכייה
השחקן הטוב ביותר פול סקופילד זכייה
שחקן המשנה הטוב ביותר רוברט שו זכייה
איגוד המבקרים האמריקני הסרט הטוב ביותר "אדם לכל עת" 2nd place
השחקן הטוב ביותר פול סקופילד 4th place
פרסי חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק הסרט הטוב ביותר "אדם לכל עת" זכייה
הבמאי הטוב ביותר פרד זינמן זכייה
השחקן הטוב ביותר פול סקופילד זכייה
התסריט הטוב ביותר רוברט בולט זכייה
Writers' Guild of Great Britain Awards התסריט הבריטי הטוב ביותר זכייה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Sinyard, Neil (28 ביוני 2010). Fred Zinnemann: Films of Character and Conscience. McFarland Publishing. p. 179. ISBN 9780786481729. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Phillips, Gene D. (1999). Major Film Directors of the American and British Cinema. Lehigh University Press. p. 122. ISBN 9780934223591.
  3. ^ Reuters; AP (21 במרץ 2008). "Oscar-winning actor Paul Scofield dies". The Hollywood Reporter. נבדק ב-25 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Bergman, Paul; Asimow, Michael (2006). Reel Justice: The Courtroom Goes to the Movies. Andrews McMeel Publishing. p. 51. ISBN 9780740754609.
  5. ^ Leslie, Roger (26 ביוני 2017). Oscar’s Favorite Actors: The Winningest Stars (and More Who Should Be). McFarland Publishing. p. 195. ISBN 9781476669564. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Stelter, Ryan (31 במרץ 2019). "TryLight's A Man for All Seasons mirrors the modern world". Leader Post. Postmedia Network Inc. נבדק ב-25 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Franks, Don (3 בדצמבר 2014). Entertainment Awards: A Music, Cinema, Theatre and Broadcasting Guide, 1928 through 2003 (3rd ed.). McFarland Publishing. p. 236. ISBN 9781476608068. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ "Costume Design Oscar Winners 1948 – 2000". Variety.com. Penske Business Media, LLC. 19 במרץ 2002. נבדק ב-25 באפריל 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Tied with Rod Steiger for In the Heat of the Night.
  10. ^ Tied with Alec Guinness for The Comedians.
  11. ^ "5th Moscow International Film Festival (1967)". MIFF. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2013. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)