פתיחת התפריט הראשי

אדם קרוב אצל עצמו

ביטוי תלמודי

הביטוי אדם קרוב אצל עצמו מופיע בתלמוד בדרך כלל בהקשר של עדות. משמעותו של ביטוי זה בעברית המודרנית היא שלא ניתן לסמוך על אדם שישפוט ויעריך עניינים הקשורים אליו כיוון שהוא נחשב קרוב לעצמו, ממש כמו קורבת אח, בן, בת, למרות שבעצם מדובר על האדם עצמו.

המשמעות ההלכתית של הביטוי היא שאדם אינו נאמן להעיד על עצמו לטובתו או אף לרעתו.

את המקור הראשון בו מופיע ביטוי זה מוצאים במסכת סנהדרין דף ט, ע"ב. בסוגיה שם מופיע לפני בית הדין מקרה בו אדם מעיד על עצמו ועל אדם נוסף שקיימו משכב זכר ויש מחלוקת בין האמוראים האם ניתן להתייחס לעדותו של אחד מהנידונים, משום שזה סותר את הכלל "אין אדם משים עצמו רשע" - רבא פוסק, ובמקרה זה הלכה כמותו, שעדותו של אדם אינה חלה על עצמו ולכן עדותו אינה קבילה.

גדר הקירבה ומקורועריכה

קיימות שתי שיטות אצל הראשונים לגבי גדר הקירבה: 1. קיימת השוואה מלאה בין אדם המעיד על עצמו לבין אדם המעיד על שבעת הקרובים שמנו חכמים, כלומר: אדם אינו נאמן להעיד בין אם על עצמו ובין אם על קרוביו. 2. הפסול קיים רק על אדם הרוצה להעיד על עצמו בין לטובתו ובין לרעתו, אבל אם רוצה להעיד על אחד משבעת קרוביו נחשבת העדות כעדות פסולה, כלומר: עדות של עצמו בטילה מעיקרה, כאילו לא נשמעה אף פעם, מה שאין כן עדות קרובים, חל עליה שם עדות, אלא שהיא עדות פסולה.

לקריאה נוספתעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.