אדני השדה

יצור הנראה כאדם, אך מחובר לקרקע בטבורו

אַדְנֵי הַשָּׂדֶה הוא יצור הנזכר לראשונה במשנה במסכת כלאיים,[1] כיצור שנחלקו התנאים האם הוא נחשב בהגדרתו ההלכתית כחיה או כאדם, לעניין טומאת מת. לדעת תנא קמא דינו כחיה והוא אינו מטמא טומאת מת (אלא טומאת נבלה כבעלי חיים) ולדעת רבי יוסי דינו כאדם וגופתו מטמאת בטומאת מת.

דעות רבות ושונות נאמרו בשאלה מהו אותו יצור.

אטימולוגיהעריכה

מרדכי כסלו סבור כי יש לראות את המילה "אדני" כזהה למילה "אַדְמֵי" (בחילופי מ-נ), כלומר צורת סמיכות בלשון רבים של המילה אדם. לדעתו, "אדני השדה" שקול למעשה ל"אנשי השדה". את המילה "שדה" בצירוף הוא מפרש כמו בצירוף "עולשי שדה" או "חית השדה", במובן של בר, פרא. אם כן, "אדני השדה" הוא למעשה "אנשי הפרא" או אדם-בר.[2]

זיהוי אדני השדהעריכה

לדעת ספר החינוך בשם "ספר מן הגאונים", החיה ששמה 'ידוע', הכוונה ל'אדני השדה', שממנה לוקח ה'ידעוני' עצם, "ואותו העצם מדבר על ידי כשפיו".[3]

בעל ספר החינוך, וכן הרב שמשון משאנץ בפירושו למשנה בשם "הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא", הסבירו יצור זה כיצור מיתולוגי, הנראה כאדם, אך מחובר לקרקע בחבל טבור היוצא מטבורו. לפי פרשנות זו, חיתוך חבל הטבור של אדני השדה גורם מיידית למותו. פירוש זה מסתמך על פרשנות התלמוד הירושלמי למשנה זו: "אדני השדה [...]: בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה איפסק טיבורייה לא חיי" (אדם השדה הוא, וניזון מטבורו, אם ייחתך טבורו, ימות).

 
אדני השדה – לדעת הרב ישראל ליפשיץ

לעומת פירוש זה יש פרשנים המפרשים יצור זה בצורה רציונלית.

  • בספר "הערוך" לערך "אדן": "חיה דומה לבני אדם". פירוש נוסף שהוא מביא לערך זה: "בני אדם הגדלים ביערים".
  • הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר "אלנאנס בלשון ערב" והוא בעל חיים הדומה לאדם: "ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם".
  • הרב ישראל ליפשיץ בפירושו תפארת ישראל על המשנה, מפרש שהוא הקוף אורנגאוטן ולדבריו קוף זה יש אפשרות ללמדו ללבוש בגדים כבני אדם לחטוב עצים ולשאוב מים ולהסב על השלחן בסכין ומזלג.[4]
  • רש"י מזהה את אדני השדה עם הפסוק באיוב "כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ", ולפירושו אבני השדה הוא סוג של חיה.[5]
  • מרדכי כסלו סבור שהכוונה לקבוצות שונות של האדם הקדמון או לעמים שלא פיתחו יכולות קרוא וכתוב ונותרו אנאלפביתיות.[2]

המחלוקת ההלכתית בהגדרתם של אדני השדהעריכה

המחלוקת ההלכתית האם אדני השדה הם אדם או חיה נוגעת לארבעה נושאים הלכתיים[6]:

  • האם הוא מטמא באוהל כמו אדם (לפי הדעה שגויים מטמאים באוהל) או לא.
  • האם הדם שלו אסור באכילה מדאורייתא כמו דם חיה, או מותר כמו דם אדם.
  • האם הוא אסור בהנהגה משותפת (של עגלה לדוגמה) עם חיה אחרת, או מותר כמו אדם.
  • במקח וממכר: אם אדם מכר את כל החיות שברשותו האם אדני השדה שלו כלולים בזה.

בספרותעריכה

הסופר יהודה לייב קצנלסון פרסם סיפור לילדים בשם "בין אדני השדה", תחת שם העט בוקי בן יגלי. וכך תיאר את מפגשו עם יצורים אלו:

"אמנם כן, את אשר לא האמנתי ראו עיני. במבנה גֵוַם ובחזות פניהם בני אדם כמוני הם – אנשי ההר. גם בשמלותיהם ובפַארי ראשם לא נַפלו ממני. אולם בהשפילי את עיני להביט מטה, וארא, הוי אל משגבי! שריר בשר ארוך, שתבנית פתיל משזר תכלת וארגמן לו, יורד מתחת למדיהם ארצה, סרוח כנחש עקלתון על פני הארץ, קצהו האחד מחבר אל טבוריהם (בעיני ראיתי זאת!) וקצהו השני שרש בארץ כצמח ושיח השדה".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ה', (ולגרסה אחרת שם: אבני השדה.)
  2. ^ 1 2 מרדכי כסלו, "גיל האדם – ה'תש"ס או מיליון שנה", שנה בשנה תשס"א, באתר דעת.
  3. ^ ספר החינוך, מצווה תקי"ד.
  4. ^ וכן דעת המלבי"ם ויקרא י"א כ"ז
  5. ^ רש"י על איוב ה כג
  6. ^ פירוט מלא ראו בערך 'אדני השדה' באנציקלופדיה תלמודית