אהבתה של תרזה די מון

אַהֲבָתָה שֶׁל תֶּרֶזָה דִי מוֹן הוא מחזור שירים מסוגת הסונטה שכתבה המשוררת לאה גולדברג. השיר פורסם לראשונה בשנת 1952 בכתב העת הספרותי מולד. השיר הושמע לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון 1970 בידי הזמרת אילנית, והגיע למקום השלישי. השיר בוצע עוד פעמים רבות בידי זמרים שונים.

מקובל לומר שמחזורי סונטות האהבה של גולדברג ששיאם במחזור של "אהבתה של תרזה די מון" נתפסים כְּלב-שירתה של גולדברג שסימנו אותה בטריטוריה הייחודית שלה במרחב השירה הישראלית.[1] שנים עשר הסונטות של "אהבתה של תרזה די מון" קבעו במידה רבה את דיוקן הסונטה העברית במאה ה-20.[2]

מבנה השיר ופרסומועריכה

השיר מורכב מ-12 בתים. הם פורסמו לא ברציפות החל משנת 1952. בתים א' ב', ה', ח', יא ו-יב פורסמו בכתב העת מולד.[3] חלקים ז' ו-י' פורסמו בדבר הפועלת.[4]

כל השיר כולו בצירוף בתים שלא פורסמו עד אז[5] פורסמו בספר שיריה "ברק בבוקר", מרחביה, 1955.

הרקע לכתיבת השירעריכה

בהקדמה לשיר כותבת גולדברג שתרזה די מון הייתה אישה מן האצולה הצרפתית שחיה בסוף המאה ה-16 בצרפת. בהיותה בת 40 התאהבה באיטלקי צעיר והקדישה לו כארבעים ואחת סונטות. כאשר אותו צעיר עזב את ביתה, היא שרפה את כל שיריה ונכנסה למנזר. גולדברג כתבה ביומנה שאותה דמות הייתה "אמצאה שלי...הניחוש הנכון של מצבי". גולדברג עצמה בהיותה כבת 40 התאהבה בצרפתי צעיר בשם ז'ק אָדוּ, אותו פגשה כשעבד בקול ציון לגולה בשפה הצרפתית. אזכורים רבים שלו מופיעים ביומניה ובמכתביה של גולדברג. השם די מון (De Mont) מעיד על מוצאה הרם – "מן ההר" אך גם על ה"דמון" (שֵׁד) שהשתלט עליה בגלל אהבתה הבוערת.

השירעריכה

מחזור הסונטות מורכב מ-12 חלקים שבכל אחד מהם מצוי המבנה הקלאסי של הסונטה – שני בתים בני ארבע שורות ושני בתים בני שלוש שורות.

הסונטה הראשונה מתחילה במילים:

”קְלָלָה נִמְרֶצֶת זוֹ שֶׁבָּהּ קוּלַלְתִּי
שֶׁהַתְּמִימִים קוֹרְאִים לָה אַהֲבָה
הָהּ, לֹא תֵּדַע מָה בְּעֵינַי שָׁפַלְתִּי
אֵיךְ מִתְבַּזָּה נַפְשִׁי בְּמַכְאובָהּ”

בסונטה הראשונה גולדברג באופן נדיר רומזת ליסורי הגוף המשתוקק לאהבה, ובאופן נדיר לשירתה מסיימת את השורה בסימן קריאה – "אַךְ אֶעצוֹם עֵינַיִם יִזְעַק בְּשָׁרִי הַמִּתְמָרֵד: אֲתָּה!".[6]

בסונטה השלישית מתייחסת גולדברג אל יראת הכבוד שחש אדו כלפיה, מה שמנע ממנו אהבת אמת אליה –

”חומה בצורה, הדרך חסומה
ופחד החרפה מצֵר כל צעד
ואגרוֹפַי מכים על החומה.”

בסונטה העשירית כתבה כנראה גולדברג על טיול שערכו שניהם יום שלם בירושלים ליום הולדתה ה-41:

”הָה מה יפתה ביום ההוא העיר
במעגל הריה הבהיר”

ובהמשך:

”איך נתרככו ראשי המגדלים
מנגהּ בת-שחוקךָ הנבונה”

בסונטה האחרונה כבר נפרדה המשוררת מאהובהּ:

”מה ישאר? מלים, מלים כאפר
מאש הזאת שבה לבִּי אֻׂכָּל”

לחןעריכה

חלקים מהשיר זכו ללחנים שונים. ידוע במיוחד הלחן של נורית הירש לסונטה התשיעית, והמתחיל במילים – "מחלוני וגם מחלונך/אותו הגן נשקף, אותו הנוף". השיר הושמע לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון 1970 בידי הזמרת אילנית, והגיע למקום השלישי. השיר בוצע עוד פעמים רבות בידי זמרים שונים.

הזמרת יפה ירקוני ביצעה את השיר בשפה הצרפתית.[7] הצמד חדווה ודוד ביצעו את השיר בשפה יפנית.[8]

הסונטה הראשונה הולחנה והושרה בידי שלמה ארצי.[9]

הסונטה השישית הולחנה והושרה בידי שלמה בר והברירה הטבעית.[10]

כמה מהסונטות של מחזור השירים הולחנו על ידי יחזקאל בראון לביצוע של שירה קלאסית.

לקריאה נוספתעריכה

  • שרה בן-ראובן, כעץ באפלת יער – על אהבותיה של לאה גולדברג, הוצאת שוקן, 2013, עמ' 133–147.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עוזי שביט, (בתוך) לאה גולדברג – מבחר שירים, סדרת עם הספר, עמ' 15.
  2. ^ עפרה יגלין וגדעון טיקוצקי, שירי אהב"ה וזה"ב – הסונטות של לאה גולדברג, תל אביב, תשס"ח, עמ' 150.
  3. ^ כרך ט' חוברת 49, אפריל–מאי 1952.
  4. ^ שנה יח, חוברת 6, מאי, 1952.
  5. ^ בתים ג', ד' ו' ו-ט'
  6. ^ על גבול האור – חתכים והתבוננויות ביצירת לאה גולדברג, רמת גן, תשע"ח, עמ' 91-93.
  7. ^   אהבתה של תרזה דימון - בצרפתית, בביצוע יפה ירקוני, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
  8. ^   אהבתה של תרזה דימון - חדווה ודוד ביפנית, בביצוע חדווה ודוד, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
  9. ^   אהבתה של תרזה דימון, בביצוע שלמה ארצי, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
  10. ^   הברירה הטבעית אהבתה של תרזה דימון, בביצוע הברירה הטבעית, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב