אהל אל-בית
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שכתוב דחוף. ניסוחים קלוקלים בעברית. נכתב על ידי מי שאינו דובר עברית שפת אם. | |
באסלאם, אהל אל-בית (בערבית: أهل البيت; "בני הבית") הוא ביטוי המתייחס למשפחת הנביא מוחמד.
אצל הסונים, המונח רחב יותר ומתייחס גם לנשותיו של מוחמד, לכל בני האשמיה, ולעיתים אף לכל המוסלמים. באסלאם השיעי, המונח מתייחס למוחמד ולמי שהם לפי השיעים יורשיו החוקיים: פאטמה, עלי, חסן, וחֻסַין.
האטימולוגיה עריכה
המונח אהל מסמל את בני משק הבית של אדם, כולל בני השבט, קרובי משפחה, אשתו, או רעיותיו, הילדים וכל אלה שיש להם רקע משפחתי, דתי, דיור, עיר ומדינה עימו.[דרוש מקור]
בית מתייחס ליישוב מגורים, בין אם אוהלים או בנוי. זה גם יכול להיות מתורגם כ "משק הבית". את אהל-אל-בית של אדם מתייחס משפחתו וכל מי גר בבית שלו.״אהלהו״ הוא צורה מנומסת של התייחסות לחברי המשפחה והאישה.[1]
בקוראן עריכה
הקוראן משתמש במונח אהל אל-בית פעם אחת או פעמיים כפי מונח של כבוד כלפי נשות.[2] במקרה אחד מתייחס אשתו של אברהם, שרה. הפסוק השני נקרא לעלי, פאטמה, חסן ואת חוסיין, או נשותיו של מחמד ראו בסעיף הבא (פרשנות) לפרטים נוספים על המחלוקת.
לפי כמה פרשנויות, הקוראן גם מתייחס למונח "אהל אל-בית" בסורה 42 (סורת א-שורא)[3] במונח ״קוּרְבַּאא״.[4][5]
פרשנות עריכה
יש ויכוח רב שעליו אנשים מהווים את אהל אל-בית. אמנם היו הרבה חילוקי דעות, יש קונצנזוס בין הסונים והשיעים המוסלמים, כי "אהל אלכיסאא" החדית' מתייחס באופן ספציפי לעלי, פאטמה, חסן ואת חוסיין. אזכור של אהל אל-בית, ביתו של מוחמד, נוכח פסוק בקוראן כדלקמן:[6]
שנשותיו של הנביא! אתן לא כמו כל הנשים; אם אתן תהיו על המשמר שלכן, אז לא להיות רכות בדיבור (שלכן), שמא הוא בלב של מחלת נפש; ולדבר מילה טובה.
ולהישאר בבתים שלכן ולא להציג את הסוד שלכן כמו הצגת הבורות של פעם; ולשמור על תפילה, ולשלם את העניים, ולציית אללה ושליחו. אללה רק רוצה להרחיק את הטומאה ממכן, הו אנשי הבית! כדי לטהר אותכן טיהור (יסודי).
וזכרו מה שנאמר בבתים שלכן של תקשורת של אללה ואת החוכמה; בוודאי אללה הוא הידוע ביותר של דקויות.
— סורת אל-אחזב (33), פסוק 32–34
ההגדרה שנויה במחלוקת ויש לה כמה פרשנויות. באחת המסורות, מוחמד הוא בן לוויה סלמאן אל-פרסית נכלל כחבר, הוא משמש כדי להבדיל מן מהאגרון (המוסלמים המהגרים מן העיר מכה) ואנצאר (מדינה ממיר האסלאם). על פי סוני הדוקטרינה הסונית, המונח כולל את נשותיו ותלמידיו של מוחמד, כפי שהוא מתייחס אליהם בפסוק הקודם - פרשנות המיוחסת ל עבד אללה בן עבאס וכרימה בן אבי גהל, שניהם היו בני לווייתו של מוחמד. פירוש זה נתמך במסורות שונות ע"י אמירות המיוחסות למוחמד שבו הוא פונה אל כל נשותיו כאהל-אל-בית.[7] חברים נוספים בבית, על פי ההשקפה הסונית, כוללים את עלי, פאטמה, חסן וחסין, שהוזכרו במסורת של המעטפת. כמה גרסאות מזהות את אום סלאמה, אשתו של מוחמד, כחלק ממשק הבית. כך, על פי האנציקלופדיה של האסלאם "ההשקפה האורתודוקסית הנוכחית מבוססת על הדעה הרמונית, לפיה המונח אהל אל בית כולל את, הנביא, עלי, פאטמה, אל-חסן ואל-חוסין, יחד עם נשותיו של הנביא." לדברי לורה וצ'ה ואגליי באנציקלופדיה של האסלאם "יש סיפור המסופר במסורות רבות לפיו מוגן מחסה תחת גלימתו, בנסיבות משתנות, כולל מובלה הנכדים שלו החסן והחוסיין, בתו פאטמה, ובנו גיסה עלי; לכן חמשת אלו אשר מקבלים את התואר אהל אל-כסאא או "אנשי המעטפה". חלק ניסו להוסיף נשuתיו של מוחמד ברשימה;"[8]
לפי השיעים, הבית מוגבל למוחמד, פאטמה, עלי, חסן, חוסין, וצאצאיהם הם מפרשים את השינוי בכינוי בפסוק בקוראני ומראים שרק החברים הנ"ל מהווים את אהל אל בית. [1] מדלונג כותב ש"שינוי המגדר שלו תרם באופן בלתי נמנע להולדתם של סיפורים שונים על אופי אגדי, כשהוא מצרף את החלק השני של הפסוק לחמשת אנשי המעטפת ". [10] חפים מפשע וחסרי חכמים, ורואים בהם מסירות נפש כחלק חיוני מן הדת.
גם מוסלמים שיעים תומכים בטענה זו עם המסורת הנזכרת באוסף השיח הסוני. חוקרים סונים רבים מעידים על כך שפסוק הטיהור נחשף לגבי חמישה אנשים: מוחמד, עלי, פאטימה, חסן וחוסיין. [11]
״עאישה מסרה: כי השליח של אללה (עליו התפילה והשלום) יצא בוקר אחד לבוש גלימה מפוספסת של שיער הגמל השחור ושם הגיע חסן בן עלי. הוא עטף אותו תחתיו, ואז בא חוסיין והוא עטף אותו תחתו יחד עם השני (חסן). ואז באה פאטמה והוא לקח אותה תחתיה, ואז בא עלי והוא גם לקח אותו תחתיה גם ואז אמר: אללה רק רוצה לקחת ממכם כל טומאה שלכם, אתם אנשי הבית, ולטהר אותכם (טיהור יסודי)״
(( סאחיח מוסלם, הספר הנוגע לגמישות נשותיו של הנביא הקדוש (כיתאב אל-פדאיל אל-סבעה), פרק ט ': זכויותיך במשפחת הנביא [12] המשפט האחרון של פסוק 33: 33. [13]))
המסורת על החדית הזאת נעשית ממקורות שונים לפאטמה, בתו של מוחמד. היא סיפרה שאחרי שאביה ביקר בביתה, היה לו חום ולא הרגיש טוב, הוא ביקש גלימה תימנית שהביאה לו פאטמה וקיפלה אותה סביבו. מאוחר יותר הצטרפו אליו בגלימה התימנית נכדיו חסן וחוסיין, ואחריהם אביהם עלי בן אבי טאלב, שהיה בן דודו של מוחמד ובעלה של בתו (פאטמה). ובסוף פאטמה ביקשה רשות להיכנס לגלימה הזאת. כאשר כל חמשתם הצטרפו יחדיו מתחת לגלימה, מוחמד סיפר את הפסוק הקוראני 33:33 [13] לאלה מתחת לגלימה כי כל חמשתם הנבחרים, והוא הוסיף כי הוא רוצה את אלוהים כדי להרחיק את כל הטומאות מהם, ושלא יהיו בהשיגת ידיהם. ואז התפלל לאלוהים להכריז על כל חמשתם כמו שלו אהל-אל-בית ולשמור מרחק הנג'סאט (טומאה) מאותם. אלוהים, והאל על פי הבקשה הזאת מיד שלח גבריאל כדי לחשוף למוחמד כי כל חמשת תחת הגלימה הם היקר הקרוב ביותר לאלוהים והם טהורים ("טהור של טהור") ללא עקבות של טומאה.[9]
ענפי הטוולבר והאיסמאעיל של האסלאם השיעי שונים ביחס לקו האימאמאט. בעוד הטוולרים מאמינים בשושלת הידועה בשם 12 האימאמים, האיסמעילים מאמינים כי צאצאיו של אסמאעיל אבן ג'עפר, ולא אחיו מוסא אל-כאט'ם, היו במקום זאת יורשי האימאמאט.
רוב, אבל לא כל השיעים מאמינים כי אלה האמאמים שנבחרו אלוהית להיות מנהיגים של הקהילה המוסלמית.[10] זה מבוסס על החדית', "אנשים של הגלימה", שבו הנביא מתייחס רק לפאטמה, עלי, חסן, חוסיין והנביא עצמו. (נאמר שהנשים שלו (של הנביא)לא היו חלק של אהל אל בית כי הן יכולות להיות גרושות וזה כבר לא חלק מאנשי הבית כאשר מת בעלן), המסורת שמוסלמים סונים רבים מאמינים בה, שמוחמד, פאטימה ושתים-עשרה האימאמים ידועים כ"ארבעה עשר תוויות״.
מַשְׁמָעוּת עריכה
המוסלמים מעניקים לביתו של מוחמד מעמד מיוחד ומעריכים אותו. זה נגזר מפסוקים בקוראן ומהמסורת אשר קובעים אהבה כלפי קרובי משפחתו של מוחמד - אף על פי שבמקרים מסוימים פרשנויות שונות, למשל: "תגיד:" אין גמול אני מבקש ממך על זה מלבד אהבתם של אלה הקרובים שלי "[3] על פי פרשן תנ "ך ידוע אל טברי (260–360 אה 873-970 לספירה) הפסוק מתייחס כנראה למאמינים מוסלמים הקשורים בקשרי דם. פרשנות אחרת שאומצה על ידי השיעה מיישמת את הפסוק לאהל אל-בית. ועוד ראייה אחרת מפרשת את הפסוק שהאהבה היא מצווה לקרובי המשפחה בכלל, והדעה האחרונה היא המועדפת על ידי המלומד העכשווי מדלונג.[11]
השריעה (החוק האיסלאמי) אוסרת על ניהול של צדקה או הזכאת (מס) על קרובי מוחמד (כולל הבנו חשים), כאשר מוחמד אסר על עצמו ועל משפחתו.[12] ההסבר שניתן על ידי משפטנים הוא כי אלה נדבות נחשבים הטמאים של העם, אשר מציעים להם לטהר את עצמם מן החטא, ולכן זה יהיה בלתי הולם של קרובי משפחה לטפל או להשתמש בהם. במקום זאת, הם מקבלים חלק משלל המלחמה.[13][14] מוסלמים בתפילותיהם היומיומיות מעלים ברכות עליהם באומרו: "הו אלוהים, יברך את מוחמד ואת משפחתו". בקהילות מוסלמיות רבות, מעמד חברתי גבוה מיוחס לאנשים הטוענים כי הם צאצאיהם של בני משפחתו של מוחמד, והם מסומנים כ"סיאאדה"( מאסטרים) או שרפאא (הכבודים).[15]
רוב המעגלים הסונים (סופים) עוקבים אחרי השרשרת הרוחנית שלהם בחזרה למוחמד באמצעות עליי.[דרוש מקור] באסלאם השיעי ביתו (משפחתו) של מוחמד הוא המרכז של הדת. בגרסה אחת של דרשת הפרידה של מוחמד, הוא מיוצג כאומר שאלוהים נתן למאמינים שני אמצעי הגנה: הקוראן ומשפחתו, בגרסאות אחרות שני אמצעי הגנה הם הקוראן ואת nסונה (הצהרות ופעולות של מוחמד).האמונה השיעית העממית מייחסת חשיבות קוסמולוגית למשפחה בטקסטים שונים, שבהם נאמר שאלוהים לא היה יוצר את הג׳נה (גן עדן) ואת הארץ, אדם וחוה, או כל דבר אחר,אם לא היה להם. הרוב המכריע של השיעים רואה את ראשי המשפחה כנבחרים אלוהיים שנבחרו על ידי האלוהים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- איי. קיי. איי הווארד, אהל אל-בית ב Encyclopædia Iranica.
- אהל אל-בית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Mufradat al-Qur'an by Raghib Isfahani; Qamus by Firoozabadi; Majm'a al-Bahrayn
- ^ Böwering, Gerhard; Patricia Crone; Wadad Kadi; Mahan Mirza; Muhammad Qasim Zaman; Devin J. Stewart (11 בנובמבר 2012). The Princeton Encyclopedia of Islamic Political Thought. Princeton University Press. ISBN 9780691134840.
The term ahl al-bayt (the people of the house) is used in the Qur'an as a term of respect for wives, referring to Abraham's wife Sarah (Q. 11:73), for example, and to the Prophet Muhammad's wives, who are declared to be purified by divine act: "God's wish is to remove uncleanness from you" (Q. 33:32-33).
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 סורה 42, פסוק 23
- ^ "The Ahlul Bayt". Al-Islam.org.
- ^ "The Quran Speaks About Ahlul Bayt".
- ^ "ĀL-E ʿABĀ".
- ^ See:
- ^ "Fāṭima." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Brill Online, 2014. Reference. 8 April 2014
- ^ Tabari, Muhammad bin Jarir (1991). Jame al-Bayan Fi Tafsir al-Quran. Vol. 22. Beyrut: Dar al-Ma'rifah. p. 6.
- ^ Madelung, 1997, pp. 13-17
- ^ Madelung (1997) p. 13
- ^ al-Munajjid, Shaykh Muhammad. "Ruling on giving zakaah to Ahl al-Bayt". islamqa.info. נבדק ב-15 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Madelung (1997) p. 14
- ^ A verse in the Qur'an reads: "That which Allah giveth as spoil unto His messenger from the people of the townships, it is for Allah and His messenger and for the near of kin and the orphans and the needy and the wayfarer, that it become not a commodity between the rich among you.", ( סורה 59, פסוק 7)
- ^ Ahl al-Bayt, Encyclopedia of Islam and the Muslim world.