אהרן גרבלסקי

אהרן גרבלסקי (נולד ב-1898, נפטר בח' באדר ב' תשי"ד, 13 במרץ 1954) היה תעשיין ישראלי, מאבות תעשיית האבן בארץ ישראל בעת החדשה, ומייסדו של מפעל האבן הראשון בארץ, שהתמחה באבן ירושלמית ושיש. גרבלסקי לקח חלק בהקמתם של כמה מהמבנים החשובים ביותר בירושלים בתקופת המנדט, ביניהם המוסדות הלאומיים, בניין ימק"א, מוזיאון רוקפלר, מצודות "טגארט" ואף שיפוץ מערת המכפלה בחברון.

אהרן גרבלסקי בעת שירותו בצה"ל במלחמת העצמאות

בצעירותו

נולד בעיירה דראז'נה, בחבל פודוליה באוקראינה למשפחה אמידה מחסידות סדיגורה. יחד עם ציפורה חברתו (ואשתו לעתיד), הגיע אהרן לארץ ישראל בימי העלייה השלישית, דרך מצרים והתיישב במאהל שהפך לשכונת נורדיה בתל אביב. לאחר מכן עבר לירושלים, בעקבות אשתו ציפורה שהחלה בלימודיה בבית הספר לאחיות. לפרנסתו החל גרבלסקי לעבוד כפועל בניין ולמד את רזי המקצוע. הוא הקים שותפות עם התעשיין יצחק מנדלבליט, והשניים הועסקו אצל קבלנים יהודים וערבים בעיר.

הקמת בתי המלאכה

באזור שבו תוכננה שכונת רחביה פתח גרבלסקי בשנת 1923 בית מלאכה לעיבוד שיש וליציקת מרצפות מוזאיקה. בסוף שנות ה–20 החל בבניית הכנסייה הסקוטית סיינט אנדרוז בירושלים, ועבודות האבן שגרבלסקי ביצע בה היקנו לו פרסום ברחבי העיר בתור איש מקצוע מיומן ומומחה בתחומו. במהלך אותן שנים הוא רכש אדמה בשכונת רחביה המתפתחת, ברחוב רמב"ן, התגורר במקום והרחיב את מפעלו. בראשית שנות ה–30 העביר גרבלסקי את מפעלו לחצר בית–הספר "אליאנס" (כי"ח) ברחוב יפו, שהתפתח כאזור תעשייה קלה.

בשלהי שנות ה–20 החלו קשריו העסקיים של גרבלסקי עם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל–חוסייני, והוא עבד בבניית מעונו בשכונת שיח' ג'ראח. באמצע שנות ה–30 פנתה אליו הנהלת הווקף המוסלמי בהצעה לבצע תיקוני אבן בקירות הפסיפס במערת המכפלה בחברון. אנשי הווקף הסדירו עבורו את אישורי העבודה ואת אישורי הכניסה הנחוצים. גרבלסקי נסע לחברון, ביצע מדידות באתר הקדוש ואף הביא דוגמאות שיש. לצורך התיקון הוא הזמין שיש ייחודי מבלגיה, כדי להתאימו לאריחי השיש השחורים העתיקים במקום. בסיום עבודתו הוזמן גרבלסקי לפגישה עם יו"ר הנהלת הוועד הלאומי וחוקר תולדות ארץ ישראל יצחק בן–צבי, ותיאר בפניו את כל שראה במערת המכפלה. לאחר מלחמת ששת הימים ביקר יחיאל, בנו של גרבלסקי, בחברון ונפגש שם עם נכבדים ערבים. הוא סיפר להם על מלאכתו של אביו במערת המכפלה, אך הם טענו כי זה לא ייתכן — הרי ידוע לכול כי יהודים לא הורשו להיכנס אליה, וודאי לא לעבוד בה. לבסוף הודה אחד השיח'ים כי יהודי ששמו אהרן אכן ביצע תיקונים באתר.

גרבלסקי אף היה אמור לבצע עבודה גדולה לשיקום כיפת הסלע ומסגד אל–אקצא במתחם הר הבית בעבור הווקף המוסלמי ואף נחתם חוזה העבודה, אך החוזה לא מומש בשל המתיחות ששררה בין היהודים לערבים בפרוץ מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט (1939-1936). המאורעות חידדו גם את היחסים הכלכליים בין הצדדים והשפיעו על התפתחות ענף הבניין בכלל ועל תעשיית האבן בפרט, מאחר שהיהודים שאפו להשתחרר מהתלות בתעשייה הערבית. בחודש פברואר 1938 השתתף גרבלסקי בוועידה הראשונה של יצרני השיש בארץ ישראל, בה התקבלו כמה החלטות מרכזיות, ביניהן מיסוד ענף השיש, סיווג השיש הארץ ישראלי, מתן שמות לסוגי השיש השונים ועוד.

בשלהי שנות ה–30 עבר מפעלו של גרבלסקי למשכנו החדש בשכונת בית–וגן, ובראשית שנות ה–40 עסק בשיתוף עם חברת "סולל בונה" בבניית מצודות ה"טגארט", שהוקמו מטעם שלטונות המנדט בארץ ישראל. באותן שנים ביצע גרבלסקי עבודת אבן ייחודית בעבור המסדר הפרנציסקני במנזר סן–סלוודור, ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים. לאות תודה על פועלו פנה הוותיקן למשרד החוץ הבריטי בבקשה לסייע לגרבלסקי בהעלאת אביו בן ה–70 מברית המועצות, שהייתה אז בשלטון סטלין ולא איפשרה יציאת יהודים.

בתקופת המנדט הבריטי גרבלסקי נטל חלק בבניית דירות, בתים פרטיים ומבני ציבור ברחבי ירושלים ומחוצה לה, ביניהם ניתן למנות את בנייני המוסדות הלאומיים ברחוב קינג ג'ורג’, בניין הדואר המרכזי ברחוב יפו, בניין ימק"א ומוזיאון רוקפלר. בייחוד התמחה מפעלו בעבודות מוזאיקה מלאכותית (Artificial Mosaic).

במלחמת העצמאות שימש גרבלסקי קצין בחיל ההנדסה והיה אחראי על הביצורים בהר ציון לאחר כיבושו. במהלך עבודתו בהר נפצע קשה מירי צלפים ירדנים, וסבל מפציעתו עד למותו ב–1954. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.

לאחר מותו

בדרכו של אהרן המשיך בנו יחיאל, שנולד בירושלים ב–1928. תחת ניהולו ייצא מפעל "שיש ירושלים, אהרן גרבלסקי ובנו בע"מ" אבן ירושלמית לשווקים בחו"ל, ובמקביל סיפק אבן למפעלי בנייה גדולים בירושלים דוגמת קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם ובית החולים "הדסה" עין כרם. לאחר מלחמת ששת הימים סיפק המפעל את אריחי השיש לריצוף רחבת הכותל המערבי. יחיאל זכה על פועלו בתואר יקיר ירושלים ויקיר התעשייה של התאחדות התעשיינים.

ב-1968 הועבר המפעל לאזור התעשייה בשכונת תלפיות, ואבניו שימשו לבניית טיילת ארמון הנציב, בית המשפט העליון, בניין משרד החוץ, בית הכנסת "החורבה" בירושלים, ולמאות מבנים ברחבי הארץ. בראשית שנות האלפיים עבר המפעל לאזור התעשייה הרטוב, וכיום הוא מעסיק למעלה ממאה עובדים, בניהולם של בני הדור השלישי למשפחת גרבלסקי, אריק וחנן גרבלסקי.

בשנת 2011, ביובל ה-90 להתאחדות התעשיינים, זכה אהרן גרבלסקי באות הוקרה על מפעל חייו, על היותו "מחלוצי תעשיית האבן והשיש בישראל. ציוני שעזב חיים של רווחה, והקים תעשייה יהודית חלוצית בארץ ישראל, שהיה סמל ליושר המוחלט, ובניית הארץ הייתה עבורו ערך עליון".

לקריאה נוספת

• דותן גורן, היהודי ששיפץ את מערת המכפלה, עת-מול 206, יד בן צבי.
• שיש ירושלים א.גרבלסקי ובנו
• אהרן גרבלסקי באתר יזכור