אהרן חנוקוגלו
אהרן חנוקוגלו (בטורקית: Aaron Hanukoğlu, נולד ב-29 במרץ 1943) הוא פרופסור בחוג לרפואת ילדים, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.
 | |
| לידה |
29 במרץ 1943 (בן 81) איסטנבול |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1969 |
| לימודי רפואה | אוניברסיטת איסטנבול |
| התמחות | רפואת ילדים |
| תפקידים |
חוקר  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חנוקוגלו נולד באיסטנבול, בנם הבכור של משה וסיניורה ג'ני חנוקוגלו. בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים למד ב-"Sisli Terakki Lisesi" באיסטנבול. בתיכון חנוקוגלו עבר ל-"Ataturk Erkek Lisesi" באיסטנבול וסיים תיכון בהצטיינות. במהלך לימודי התיכון היה חבר בתנועת נוער מקומית שנקראה "קדימה ציונה".
ב-1961 חנוקוגלו התקבל ללימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת איסטנבול, אותם סיים במאי 1967 ועבר לעיר אנקרה לצורך התמחות ברפואת ילדים, במחלקת ילדים של המרכז הרפואי Hacettepe.
בשנת 1969 חנוקוגלו עלה לישראל והמשיך בהתמחות ברפואת ילדים, בבית החולים צהלון שביפו. בשנת 1974 סיים התמחות ברפואת ילדים ובין השנים 1974–1976 שירת בצה"ל כרופא צבאי וסיים את שירותו בדרגת סרן.
בין השנים 1976–1988 חנוקוגלו עבד במרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון בחולון כמומחה ברפואת ילדים וכסגן מנהל מחלקת ילדים. בשנת 1979 התמנה לתפקיד מרצה בחוג לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. בשנים 1986–1988 חנוקוגלו נסע לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד בבולטימור להתמחות באנדוקרינולוגית ילדים.
בחזרתו לישראל בשנת 1988, המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון ייסד את השירות האנדוקריני לילדים במרכז הרפואי וולפסון, והיה מנהל היחידה לאנדוקרינולוגית ילדים עד ליציאתו לגמלאות.
במסלול האקדמי באוניברסיטת תל אביב, חנוקוגלו קודם לדרגת מרצה בכיר בשנת 1989, ולדרגת פרופסור חבר בשנת 2003. חנוקוגלו היה פעיל בהוראת סטודנטים לרפואה מישראל ומחוצה לה, רופאים מתמחים, אחיות, ארגון קורסים במסגרת לימודי המשך לרפואה בבית הספר לרפואה עד לפרישתו בשנת 2014. כמו כן, חנוקוגלו מילא תפקידים ברמה לאומית בתחום רפואת ילדים ואנדוקרינולוגיה. בתחום המחקרי, זיהה הבסיס הגנטי של מחלה של חוסר תגובתיות להורמון סטרואידי אלדוסטרון שמווסת את רמת האלקטרוליטים בדם ואת לחץ הדם.
תפקידים לאומיים עריכה
חנוקוגלו מילא מספר תפקידים ברפואה ברמה ארצית. בשנים 2009–2014 היה חבר ואחר כך יו"ר של ועדות בחינה להסמכות מומחים ברפואת ילדים מטעם המועצה הלאומית של ההסתדרות הרפואית בישראל. בשנים 2009–2012 היה יו"ר הוועדה הלאומית לבחינת בקשות למתן אישור להורמון גדילה. בשנים 2005–2008 היה יו"ר הוועדה הלאומית לבחינות הסמכה בתחום אנדוקרינולוגית ילדים.
מחקרים ופרסומים מדעיים עריכה
חנוקוגלו פרסם 93 מאמרים בכתבי עת מובילים באירופה ובארצות הברית. רוב המחקרים שלו הם בנושא רפואת ילדים ובמיוחד אנדוקרינולוגיה של ילדים ונוער ומחלות תורשתיות. חנוקוגלו זיהה לראשונה שתי צורות שונות של מחלה תורשתית שנקראת פסוידו-היפו-אלדוסטרוניזם מסוג 1 (pseudohypoaldosteronism type 1, בקיצור PHA) שגורמת למחלות עם חוסר איזון ברמת המלחים והנוזלים בגוף.[1] מחלה זו מתבטאת בשתי צורות. הצורה הקשה של PHA עלולה לסכן את חיי התינוק כבר בשבוע הראשון שלאחר הלידה. הטיפול הוא מתן מלח בכמות גדולה על מנת למנוע את התייבשות התינוק כתוצאה מאובדן מלח דרך השתן.
חנוקוגלו היה שותף במחקר עם חוקרים מאנגליה שמיפה את מיקום המוטציות בשלושה גנים שנקראים SCNN1G (אנ'), SCNN1B (אנ') ו-SCNN1A (אנ').[2] גנים אלה מקודדים לשלושה חלבונים שמרכיבים את תעלת הנתרן שנמצאת בתאי אפיתל. לכן, תעלות אלה נקראות ENaC, שהוא קיצור של Epithelial sodium channel (אנ'). במחקר נוסף, בשיתוף פעולה עם אחיו ישראל חנוקוגלו וחוקרים מארצות הברית, הם זיהו את המוטציות הנקודתיות בשלושה גנים אלה.[3]
בסדרה של מחקרים, צוות תלמידים ופוסט-דוקטורנטים של האחים חנוקוגלו זיהו מוטציות שונות בגנים המקודדים לתת-יחידות של תעלת נתרן ENaC בחולי PHA מהארץ וחולים שהופנו אליהם אירופה.[4][5][6] כאמור, מוטציות אלה פוגעות בצורה קשה בתפקוד ההורמונים שמווסטים את נפח הדם, לחץ הדם ואיזון רמות המלחים בגוף.
מאמר סקירה של אחים חנוקוגלו מסכם את עיקרי הממצאים שהוזכרו לעיל והיבטים אחרים רפואיים וביוכימיים של תעלות נתרן מסוג ENaC[7]
הצורה הקלה יותר של PHA נובעת ממוטציות בגן NR3C2 (אנ') שמקודד לקולטן של ההורמון אלדוסטרון שנקראת "mineralocorticoid receptor". במחקר מקיף המשתרע על ארבעה דורות של חולים במשפחה מורחבת, חנוקוגלו תיאר את התפתחות הצורה הקלה של PHA לאורך עד 40 שנות חיי החולים.[8]
רשימת פרסים עריכה
- 1994–1995 מרצה מצטיין בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
- 1999 פרס על העבודה הקלינית הטובה ביותר בכנס האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה.
- 2011 פרס על העבודה הקלינית הטובה ביותר בכנס האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה.
- 2018 פרס יקיר האיגוד הישראלי לאנדוקרינולוגיה פדיאטרית על הישגים האקדמיים יוצאי דופן, על חינוך והדרכת דור שלם של תלמידים, ועל תרומה לקידום אנדוקרינולוגית ילדים בישראל.
במהלך הקריירה שלו, חנוקוגלו זכה במימון מחקריו ממקורות מגוונים, ביניהם: מדען ראשי של משרד הבריאות, הקרן הדו-לאומית (BSF) של ארצות הברית וישראל, קרן דו-לאומית בשיתוף פעולה עם אנגליה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אתר אינטרנט פרטי של פרופ' חנוקוגלו- רשימת פרסומיו של פרופ' חנוקוגלו ב-PUBMED אירופאי
- הפרופיל האישי של חנוקוגלו באתר Web of Science המציג פרסומיו ופעילותו בשיפוט מאמרים בכתבי עת בינלאומיים
- כנס וולפסון לרפואת ילדים שנערך לרגל 45 שנות עבודתו של פרופ' אהרון חנוקוגלו, מייסד היחידה לאנדוקרינולוגית ילדים
הערות שוליים עריכה
- ^ Hanukoglu A (1991). "Type I pseudohypoaldosteronism includes two clinically and genetically distinct entities with either renal or multiple target organ defects". J Clin Endocrinol Metab. 73 (5): 936–44. doi:10.1210/jcem-73-5-936. PMID 1939532.
- ^ Strautnieks SS, Thompson RJ, Hanukoglu A, Dillon MJ, Hanukoglu I, Kuhnle U (1996). "Localisation of pseudohypoaldosteronism genes to chromosome 16p12.2-13.11 and 12p13.1-pter by homozygosity mapping". Hum Mol Genet. 5 (2): 293–9. doi:10.1093/hmg/5.2.293. PMID 8824886.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Chang SS, Grunder S, Hanukoglu A, Rösler A, Mathew PM, Hanukoglu I (1996). "Mutations in subunits of the epithelial sodium channel cause salt wasting with hyperkalaemic acidosis, pseudohypoaldosteronism type 1". Nat Genet. 12 (3): 248–53. doi:10.1038/ng0396-248. PMID 8589714.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Saxena A, Hanukoglu I, Saxena D, Thompson RJ, Gardiner RM, Hanukoglu A (2002). "Novel mutations responsible for autosomal recessive multisystem pseudohypoaldosteronism and sequence variants in epithelial sodium channel alpha-, beta-, and gamma-subunit genes". J Clin Endocrinol Metab. 87 (7): 3344–50. doi:10.1210/jcem.87.7.8674. PMID 12107247.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Edelheit O, Hanukoglu I, Gizewska M, Kandemir N, Tenenbaum-Rakover Y, Yurdakök M; et al. (2005). "Novel mutations in epithelial sodium channel (ENaC) subunit genes and phenotypic expression of multisystem pseudohypoaldosteronism". Clin Endocrinol (Oxf). 62 (5): 547–53. doi:10.1111/j.1365-2265.2005.02255.x. PMID 15853823.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Hanukoglu A, Edelheit O, Shriki Y, Gizewska M, Dascal N, Hanukoglu I (2008). "Renin-aldosterone response, urinary Na/K ratio and growth in pseudohypoaldosteronism patients with mutations in epithelial sodium channel (ENaC) subunit genes". J Steroid Biochem Mol Biol. 111 (3–5): 268–74. doi:10.1016/j.jsbmb.2008.06.013. PMID 18634878.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Hanukoglu I, Hanukoglu A (2016). "Epithelial sodium channel (ENaC) family: Phylogeny, structure-function, tissue distribution, and associated inherited diseases". Gene. 579 (2): 95–132. doi:10.1016/j.gene.2015.12.061. PMC 4756657. PMID 26772908.
- ^ Hanukoglu A, Vargas-Poussou R, Landau Z, Yosovich K, Hureaux M, Zennaro MC (2020). "Renin-aldosterone system evaluation over four decades in an extended family with autosomal dominant pseudohypoaldosteronism due to a deletion in the NR3C2 gene". J Steroid Biochem Mol Biol. 204: 105755. doi:10.1016/j.jsbmb.2020.105755. PMID 33017655.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)