אהרן כהן (מפ"ם)
אהרן כהן (3 ביוני 1910 – 29 בספטמבר 1980) היה מזרחן וחבר מרכז מפ"ם, הורשע וריצה עונש מאסר באשמת מסירת מידע לסוכן זר בטרם זכה לחנינה.
לידה |
3 ביוני 1910 בריצ'ני (כפר), מולדובה |
---|---|
פטירה | 29 בספטמבר 1980 (בגיל 70) |
מדינה | ישראל |
מפלגה | מפ"ם |
ביוגרפיה
עריכהכהן נולד בבסרביה ב-1910. עלה לארץ ישראל בשנת 1929, ונמנה עם מייסדי שער העמקים. כהן שימש בתפקידים שונים בהנהגת השומר הצעיר.
כהן היה חבר בתנועות שלום, ופעל לקירוב ולשיתוף פעולה ערבי יהודי. הוא נמנה עם האגף השמאלי במפ"ם. כמזרחן, עסק במחקרים של העולם הערבי, ונחשב מומחה בתחומו. בין השאר היה מזכיר "הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי" שהוקמה על ידי יוצאי ברית שלום. ביולי 1942 היה שותף בניסוח מצע התנועה, שכלל שלושה סעיפים: נקבע שהרעיון הציוני הוא אבן היסוד של הליגה ולפיכך הליגה שואפת לעלייה גדולה, המוגבלת מטבעה על פי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ. כמו כן נקבע שהעקרונות לכל הסדר עם הערבים הם: דו לאומיות, אי השתלטותו של עם על עם אחר והקמת פדרציה של כל מדינות האזור[1]. ביולי 1947 העיד בפני ועדת אונסקו"פ, ועדת חקירה בינלאומית שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל[2]. בעדותו דגל בפתרון המדינה האחת כמדינה דו־לאומית משותפת ליהודים וערבים[3].
בימי מלחמת העולם השנייה היה כהן פעיל בליגה V, ארגון שהוקם ביישוב לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים. בכספי התרומות שאספה הליגה, נרכשו שלושה אמבולנסים על ציודם, וב-17 באפריל 1943 יצאו האמבולנסים לדרכם, נהוגים על ידי נהגים עבריים. את האמבולנסים ליוותה משלחת רשמית שכהן נמנה עם חבריה. האמבולנסים נסעו בדרך היבשה מארץ ישראל לעבר הירדן ומשם לעיראק ואיראן, הם הגיעו לטהראן ב-28 באפריל 1943, ונמסרו לידי אנשי השגרירות הרוסית, שהעבירו אותם לידי הצבא האדום בגבולה של ברית המועצות עם איראן[4].
העמדה לדין באשמת מסירת ידיעות לסוכן זר
עריכהבשנת 1958 נאשם במסירת ידיעות לסוכן זר משנראה מתרועע עם נציג הסגל הדיפלומטי הסובייטי. בשנת 1960 הועמד לדין, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו לשנתיים וחצי על ידי שניים מהשופטים, בעוד השופט השלישי בהרכב, אלפרד ויתקון, ביקש לזכותו. נשיא המדינה חנן אותו, והוא שוחרר ב-15 ביוני 1963.[5] בית המשפט העיר בפסיקתו על כך שהחוק הקיים אינו מבחין בין מגע עם סוכן זר לבין מסירת ידיעות לאותו סוכן, ומניח אוטומטית שמגע כזה פירושו ריגול. על סמך פסיקה זו, נטען ב"על המשמר" שהחוק החמור היה בעוכריו. בשנת 1967, בעקבות הפרשה[6], שונה החוק כך שמגע עם סוכן זר, אף אם לא נמסר מידע סודי, נחשב פשע, אלא אם הוכח שלא הייתה כוונה לפגיעה בביטחון המדינה,[7] ועל כן, אין להניח מאליו שאהרן כהן היה יוצא זכאי גם במסגרת החוק הנוכחי.
מאסרו והרשעתו גרמו לסערה ציבורית; מתנגדי מפ"ם האשימו את המפלגה בחוסר נאמנות, בעוד אחרים האשימו את ראשי שירות הביטחון ברקימת עלילה להכפשת שם המפלגה. לצדו של כהן עמדו הוגי דעות משורת פעילי השלום כמו מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון.[8] כנגדם נטען שטענותיהם לזכותו של כהן מערערות את הלגיטימיות של בית המשפט העליון.[9]
לאחר שחרורו, המשיך כהן בעבודתו האקדמית, ופרסם מספר ספרים ומחקרים.
עשר שנים לאחר מותו של אהרן כהן, ב-1990, הופיע לזכרו הספר "גוף ראשון. גוף שלישי" בספר לקט של קטעים רבים שכתב אהרון כהן שלא נכללו בספריו. הספר כולל מעין אוטוביוגרפיה שהגיש כמסמך על פי בקשת הסנגור שיצג אותו במשפטו, וכן מכתבים ששלח מבית הכלא. בנוסף בשנת 2017 עלה פרק על מקרה עמדה לדין, בסדרה "צייד מרגלים" בתאגיד השידור.
חיים אישיים
עריכהכהן נשא לאישה את רבקה ונולדו להם שני ילדים, יוסי ותרצה. נפטר בשנת 1980, ונטמן בבית העלמין שבקיבוצו שער העמקים.
ספריו
עריכה- אין נייעם געראנגל; פון העברעאיש, לויט א פארטראג, בוקרשט: Mantuirea Noastra, 1940. ("על בנין הארץ בימי המלחמה") (ביידיש)
- עם אמבולנסים לטהראן: רפורטז’, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים'), 1943.
- לבעיות המדיניות הציונית בימינו, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943.
- השכלה וחינוך בעולם הערבי, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1944.
- "בשיחה: שאלות ותשובות בענייני המדיניות הציונית ויחס שני העמים בארץ-ישראל", מרחביה: הסתדרות השומר הצעיר בארץ-ישראל – ההנהגה הראשית, 1945. (חוברת ובה "שאלות החברים ותשובות המרצה כפי שנתנו בסמינר התנועה החינוכית של השומר הצעיר בחודש אוגוסט 1945 בנושאים הקשורים ליחסי יהודים ערבים בארץ ישראל.")
- "הבעיה היהודית ושאלת ארץ-ישראל", [ישראל : חמו"ל], הקד’ 1945. (חוברת)
- القضية اليهودية ومشكلة فلسطين, القدس: مطبعة احوى (من منشورات هاشومير هاتصاعير في فلسطين, اللجنة التنفيذية - القسم العربي), ١٩٤٥. (בערבית)
- "שרשי המשבר, דרכים למוצא", ירושלים: הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי – המרכז, 1946. (חוברת)
- תנועת הפועלים הערבית (מצרים, ארץ ישראל, הלבנון, סוריה, עיראק), תולדות, סיכומים, בעיות, תל אביב: הוצאה המחלקה לענייני הפועל הערבי על ידי הועה"פ של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, 1947.
- "על מה נרצח פאוזי אל-חוסייני?", תל אביב: הוצאת מרכז מפלגת פועלים השומר הצעיר בארץ ישראל, 1947. (חוברת: "מתוך הרצאה מטעם השומר הצעיר בתל אביב ב-24 בדצמבר 1946".)
- יִידן און אַראַבער אין ארץ ישראל; פון העברעאישן כתב יד י’ ווידאקלע, 2 כרכים, פראג: הנהגה עליונה פון השומר הצעיר און וועלט פארבאנד פון השומר הצעיר פארטייען, אייראפעאישע ביורא ('קליינע ביבליאָטעק'), 1948. ("יהודים וערבים בארץ ישראל") (ביידיש)
- המזרח הערבי, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: השכלה וחנוך'), 1955. (מהדורה ב: תל אביב: ספרית פועלים – השכלה וחנוך, 1957)
- העולם הערבי של ימינו: 1918–1958, מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: מענית'), 1958. (מהדורה ב: מרחביה: ספרית פועלים – השכלה וחינוך, 1960)
- תמורות מדיניות בעולם הערבי: 1918–1958, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: מענית'), 1959.
- ישראל והעולם הערבי, מרחביה: ספרית פועלים ('כתבים'), 1964.
- الشرق العربى; [تاليف] اهرون كوهين; ترجمة جبرا نيقولا, عكا: دار الجليل للطباعة والنشر, ١٩٧٠. (בערבית)
- רומניה החדשה מפלסת דרכה: עובדות, היבטים, לקחים, תל אביב: ביבלוס, 1980.
בעריכתו:
- אהרון כהן (עורך), 30 שנה לשער העמקים: תרצ"ה–תשכ"ה, 1935–1965, שער העמקים: קיבוץ השומר הצעיר שער העמקים, 1965.
- שכנינו הערבים: מיקראה לבתי-ספר; ליקט, ערך והביא לדפוס אהרן כהן, תל אביב: ספרית פועלים, תש"ל 1969.
לאחר מותו:
- אהרון כהן, גוף ראשון, גוף שלישי; עורך: יגאל וילפנד, מרחביה: הקיבוץ-הארצי השומר-הצעיר, 1990. ("מוגש לקורא במלאת עשר שנים למותו של אהרונצ’יק".)
- The Jewish question and the problem of Palestine, Jerusalem: "Hashomer hatzair", 1945. ?????
- Target: Jewish-Arab peace in the Middle East, Tel-Aviv: Amikam Pub. House, 1970. ("Six articles written before and after the Six-Day War of June 1967 and published in various periodicals.")
- Israel and the Arab world; translated from the Hebrew, London: W.H. Allen, 1970. (תרגום של: ישראל והעולם הערבי)
- revised translation: Israel and the Arab world, New York: Funk & Wagnalls, 1970.
- abridged edition: Boston: Beacon Press, 1976.
- Israel, los palestinos y la paz, Montevideo: Departamento Latino Americano del Hashomer Hatzair (Enfoques), 1973. ("Extracto de un ciclo de conferencias dictadas por el autor en setiembre de 1971".) (בספרדית)
לקריאה נוספת
עריכה- ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה, ידיעות ספרים, 2022, פרק 7, עמודים 96-80
- 'אהרון כהן: נולד 3.6.1910 נפטר 29.9.1980', השבוע בשער העמקים (ביטאון שער העמקים), תשמ"א. (דברים משלו ולזכרו)
- יד לידידים-במאבקם לשלום והבנה יהודית-ערבית: לזכרו של אהרן כהן (נולד ב-3 ביוני 1910, נפטר ב-29 בספטמבר 1980), גבעת חביבה: המכון ללימודים ערביים, 1982. (מבחר דברים משלו ולזכרו, כולל רשימת פרסומיו של כהן.)
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של אהרן כהן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של אהרן כהן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסי אמיתי, האיש אשר על החומה (לזכרו של אהרן כהן), דבר, 16 באוקטובר 1980
- כאן 11, צייד המרגלים - פרק על פרשת אהרן כהן, 15 באוקטובר 2017
- אהרון כהן משתחרר מהכלא לאחר 17 חודשים, בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- אהרון כהן (1910-1980), דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- מעמד הפועלים וכוחות־הקידמה במזרח הערבי, על המשמר, 6 באפריל 1951
- לבעיית הערבים בישראל, על המשמר, 9 באפריל 1952, המשך
הערות שוליים
עריכה- ^ מה רוצה הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי־ערבי?, הַבֹּקֶר, 16 באוקטובר 1942
- ^ נאומו של אהרן כהן, הארץ, 16 ביולי 1947
- ^ עדות ה"ליגה" להתקרבות, העולם, 24 ביולי 1947
הממשלה הפריעה להסכם יהודי־ערבי, המשקיף, 16 ביולי 1947 - ^ שמעון אורנשטיין, כאשר אהרן כהן נהג באמבולנס שנתרם לצבא האדום, מעריב, 10 באוקטובר 1980
- ^ מיכאל בר-זוהר, הממונה, ירושלים: ווידנפלד וניקולסון, 1971.
- ^ תיקון אהרן כהן ותיקון איסר הראל נתקבלו לחוק בטחון המדינה, מעריב, 31 במרץ 1967
- ^ חוק העונשין, סימן ד, סעיף 114.
- ^ עקיבא ארנסט סימון, המציאות והמעשה, דבר, 15 בפברואר 1963.
- ^ יצחק יערי, ההסתערות על המשפט בישראל, דבר, 13 במרץ 1963.