אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים

אוגדה 143 היא אוגדת שריון במילואים שפעלה תחת פיקודו של אריאל שרון בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, מרגע שהגיעה בליל ה-8 באוקטובר 1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בפברואר 1974.

אוגדה 143
תג היחידה
תג היחידה
סוג היחידה אוגדה
שייכות חיילית חיל השריון
מפקדים אריאל שרון
יחידות משנה חטיבה 14, חטיבה 421, חטיבה 600, אגד 214
אמל"ח עיקרי טנקים
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הרכב האוגדהעריכה

7 באוקטוברעריכה

חפ"ק אוגדה 143 במחנה טסה, מלחמת יום הכיפורים 1973. עומד מימין: סא"ל הלל כרמלי, קצין הקשר האוגדתי; יושב משמאל: האלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה; מאחוריו: אל"ם יעקב עקנין

כוחות המילואים של האוגדה הגיעו לקרבת התעלה ב-7 באוקטובר בשעה 16:00. האוגדה קיבלה לידיה את הגזרה המרכזית של התעלה, מאזור גשר פירדאן בצפון ועד לצפון האגם המר הגדול. חטיבה 14, שלחמה בגזרת התעלה מפרוץ האש הועברה לאוגדה מאוגדת סיני. בתמורה העבירה האוגדה לאוגדת סיני את החטיבה הממוכנת 875, שנפרסה להגנה במעברי הגידי והמיתלה.

האוגדה, על שלוש חטיבות השריון שלה, נערכה בגזרה המרכזית על רכסים שולטים במרחק של 8-12 ק"מ מהתעלה: חטיבה 421 בחלק הצפוני בגזרת הפירדאן, חטיבה 14 בחלק המרכזי של האוגדה מול אגם תמסח (באזור "נוזל", "חמוטל" ו"מכשיר"), וחטיבה 600, יחד עם גדס"ר 87, בגזרה הדרומית, באזור "חמדיה" ו"כישוף".

מתקפת הנגד של ה-8 באוקטוברעריכה

בלילה שבין 7 ל-8 באוקטובר התקיימה פגישה של ראשי הפיקוד החזית הדרום במוצב הפיקוד העליון (מצפ"ע) באום חשיבה, בהשתתפות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן, ומפקדי האוגדות. מפקד אוגדה 143 אריאל שרון, לא נכח בישיבה כיוון שהמסוק שהיה אמור להביא אותו ממפקדת האוגדה בטסה לא הגיע בזמן וכאשר הגיע לבסוף למצפ"ע, ראה את הנוכחים יוצאים לדרכם. דדו הבהיר לשרון כי אוגדתו לא תשתתף בהתקפת הנגד של בוקר המחרת וכי כוחותיו יתאספו בגזרה המרכזית בין האגם המר הגדול לבין אגם תמסח לתגבור במקרה הצורך.

ההתקפה החלה לפי המצופה וזמן קצר לאחר מכן נדמה היה למפקדת פיקוד דרום כי כוחותיו של אדן מתקדמים היטב וניתן לחצות את התעלה על אחד הגשרים המצרים. על סמך הערכה שגויה זו הורה גונן לאוגדה 143 לצאת למסע לאזור הפיתחות המערביות של מעברי הגידי והמיתלה כדי לבלום שם תנועה מצרית עליה דווח. בפועל, כוחותיו של אדן ניגפו אל מול עוצמת אש הנ"ט המצרית ובסופו של היום נספרו למעלה מ-70 טנקים פגועים. גונן, שהחל להבין את המתרחש בשעות הצהריים, פקד על שרון לחזור ולהגיע עם כוחותיו לעזרתו של אדן. שרון שהיה מרוחק כבר מן הזירה, פנה על עקביו והחל לנסוע לכיוון הגזרה המרכזית של התעלה.

כאשר הגיעו כוחות אוגדה 143 אל קרבת החזית הם תקפו את עמדות "חמוטל" (חטיבה 421) ו"מכשיר" (חטיבה 600) בהן החזיקה האוגדה בבוקר והמצרים השתלטו עליהן בינתיים. שתי ההתקפות נכשלו.

המתקפה על ראשי הגשר המצרים ב-9 באוקטוברעריכה

ב-9 באוקטובר פעלה אוגדת שרון במספר נקודות בגזרה המרכזית של התעלה. ריכוז כוחות מצרי גדול באזור "אמיר-מיסורי" משך את כוחותיה הקדמיים של האוגדה לקרב קשה. למרות שבפיקוד העליון החליטו יום קודם לכן להמתין עד שהדיוויזיות המשוריינות ה-4 וה-21 יחצו את התעלה בטרם יתחילו לתקוף, החליט שרון בכל זאת לפעול כנגד ראש הגשר המצרי. בסופו של אותו יום, לאחר קרבות מרים שאותם ניהלו חיילי אוגדת 143 עם הכוחות המצריים, נמנו כ-50 טנקים ישראלים פגועים והרוגים ופצועים רבים.

במהלך היום חדר גדס"ר 87 של האוגדה עד קו המים באזור מצמד (דוורסואר) וגילה כי אין כוחות מצריים באזור זה, שהיה התפר בין שתי הארמיות המצריות. הכוח לא קיבל אישור לצליחה מגונן, ונסוג חזרה למפקדת האוגדה.

המתנה וצבירת כוח 10-13 באוקטוברעריכה

לאחר התקפות הנגד הכושלות במיסורי וטלוויזיה הבינו באוגדה 143 ובצה"ל כי לא ניתן לחדור את קווי ההגנה המצרים, בטח שלא בלי אבדות כבדות. אי לכך ניצלו כוחות צה"ל את הימים להתארגנות וצבירת כוחות להמשך. מידע שהגיע אל אמ"ן ב-13 באוקטובר בישר כי מתקפת הנגד תתחיל ביום שלמחרת וששתי דיוויזיות משוריינות בסיוע חי"ר וכוחות ממוכנים, ינסו לפרוץ את קווי צה"ל ולהבקיע לעומק סיני.

קרב השריון של ה-14 באוקטובר והכנות לחציית התעלהעריכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

בעקבות ידיעות שהתקבלו יום קודם לכן, נערכו כוחות מכל היחידות הלוחמות בחזית במארבים לשריון המצרי. הקרב נערך לאורך רובו של היום היה מכריע, וכוחות השריון של צה"ל שהיו עדיפים על השריון המצרי, בלמו את ההתקפה המצרית לכל אורך החזית בהשמידם כ-250 טנקים מצריים. לאחר מכן היה ברור, כי לא נשארו כוחות שריון רבים בגדה המערבית (בשטח מצרים) וכי ניתן לבצע את מבצע הצליחה.

מבצע אבירי לבעריכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אבירי לב
שני טנקים מאוגדה 143 מועברים על ידי שני תמסחים מחוברים אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. צנחן מחטיבה 55 שחצה את התעלה בסירות גומי מנופף אליהם מהצד המצרי
גשר הגלילים נגרר על ידי גדוד טנקים שלם אל עבר תעלת סואץ
מקטעי גשר הדוברות נגררים על ידי טנקים אל תעלת סואץ
רכב צה"לי עובר על גשר הדוברות

בליל יום ה-15 באוקטובר, החלו כוחות מחטיבת הצנחנים של דני מט לצלוח את התעלה בסירות גומי והחלו לאבטח ראש גשר במערב התעלה. פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת המילואים של הצנחנים 247, בפיקודו של רב-סרן אבישי (אביק) טמיר[1], נקבעה כראשונה לצלוח. מילת הקוד "אקוואריום" נקבעה לציון ירידת הצנחנים למים. עלייתם על הגדה שמנגד צוינה כ-"אקפולקו". הצליחה בוצעה מול מעוז "מצמד", מצפון לאגם המר הגדול, שהיה בתפר שבין הארמייה השנייה לארמייה השלישית, כך שלא היו כוחות מצריים היכן שאוגדת שרון החלה לצלוח ובעקבות כך המצרים כלל לא ידעו על המתרחש. בשעה 1:25 בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, ובה כוח בפיקודו של סגן אלי כהן. חמש דקות אחר כך, לאחר שגמאו את מאה ושישים המטרים שהם רוחבה של התעלה, הגיעו הלוחמים לגדה השניה. גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, צלח את התעלה לאחר מכן. מפקד החטיבה, דני מט, עבר לגדה המערבית של התעלה כעבור שעתיים וחבר לכוח הצנחנים שהחזיק בראש הגשר. לימים סיפר על הצליחה:

מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו".‬

דני מט [2]

הזרמת אמצעי הצליחה הכבדים המיועדים לטנקים נתקלה בקשיים רציניים ביותר: גשר הגלילים אוחסן במרחק 17 קילומטרים מן התעלה, ופלוגת המילואים שגררה אותו נתקלה בקושי רב בגרירת הגשר באזורי דיונות קשים. תנועת הכוחות הנעים לקרב החווה הסינית ולאזור הצליחה יצרו פקק תנועה אדיר לאורך הציר שלאורכו נגרר הגשר - ציר "עכביש". בסופו של דבר הגשר לא עמד בעומסים ובבוקר ה-16 לחודש נקרע והושבת. ממילא גם המשך ציר התנועה של הגשר אל התעלה - ציר "טרטור", טרם פונה בשלב זה מאויב.

לעומת זאת הצליחו להגיע לאזור הצליחה דוברות "התמסח" המתנייעות, ובהמשך גם דוברות היוניפלוט שנגררו על ידי טנקים. אור ליום ה-16 באוקטובר צלחו 27 טנקים מחטיבה 421 את התעלה על גבי התמסחים. בנוסף צלח גדוד הצנחנים 416 בפיקודו של צביקי נור וחבר לכוחות החטיבה[3].

חצר המוותעריכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החצר (מלחמת יום הכיפורים)

המצרים גילו כי כוחות של צה"ל עברו את התעלה וכי הם מנסים להקים ראש גשר במערבה. מ-16 באוקטובר החלו הפגזות כבדות על אזור הצליחה של אוגדת שרון וחיילים רבים החלו להיפגע. במקום שיקרא לאחר מכן חצר מוות נהרגו עד סוף המלחמה למעלה מ-200 חיילים, עד אשר הוחלט במטכ"ל להעביר את מרבית הכוח בסיני אל מעבר לתעלה לשם כיתור הצבא המצרי.

אוגדה 143 בגדה המערביתעריכה

השמדת סוללות הטילים ופתיחת המסדרון לחיל האווירעריכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפשיטה על בסיסי הטילים במצרים ב-16 באוקטובר 1973

לאחר שחצו כוחותיה של אוגדה 143 את התעלה, הן פעלו בנסיון לחסל את כל יחידות הנ"מ שבסביבתן וכך לפתוח מסדרון אווירי דרכו יוכל חיל האוויר להיכנס ולסייע לכוחות היבשה. ב-16 באוקטובר ביצע גדוד שריון מחטיבה 421 פשיטה משוריינת בגדה המערבית והצליח להשמיד 4 סוללות טילים ועשרות רכבים משוריינים.

קרב סרפאוםעריכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב סרפאום

במאמץ להרחבת ראש הגשר נשלח כוח צנחנים לסרפאום ב-17 באוקטובר. הכוח נתקל במארב מצרי שהמתין בשטח בנוי, סמוך לתחנת הרכבת של סרפאום. חיילי צה"ל בראשותו של אסא קדמוני, תפסו מחסה והשיבו אש למקורות הירי. הכוח ניסה להתארגן מחדש ולפגוע בתוקפים. לאחר קרב מתיש, הגיעה לבסוף תגבורת לכוחותיו של קדמוני וסייעו בחילוץ הפצועים וההרוגים ופנו בחזרה לראש הגשר. קדמוני התבונן לאחר מעשה במצב התחמושת שלו וגילה כי נשארו לו 7 כדורים בלבד. לאחר המלחמה הוענק לו עיטור הגבורה על פעולתו בקרב זה.

ב-19 באוקטובר חצתה חטיבה 14 את תעלת סואץ על גשר הגלילים והצטרפה לכוחות האוגדה שפעלו ממערב לתעלה. משעות הצהריים תקפה החטיבה את אזור סרפאום (מתחם "אורחה") ועד הערב סיימה את כיבושו.

תקיפת "מיסורי" ב-21 באוקטוברעריכה

ב-21 באוקטובר קיבלה האוגדה הוראה לתקוף את מתחם "מיסורי", מצפון לחווה הסינית, במטרה להרחיב את מסדרון הצליחה. שרון התנגד לתקיפה והעדיף להתקדם צפונה בגדה המערבית לכיוון איסמעליה, אולם בסופו של דבר הטיל את המשימה על חטיבה 600, שתקפה את המתחם בשעות אחר הצהריים, בכוח של שני גדודים (כ-40 טנקים). גדוד 410, שתקף את החלק הצפוני של "מיסורי", נקלע לקרב קשה וספג אבידות כבדות. בשעות הערב נסוג הגדוד לאחר שנותרו לו 4 טנקים תקינים. 23 לוחמים מחטיבה 600 נהרגו בקרב, בנוסף לעשרות פצועים ושבויים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חטיבת הצנחנים 247 במלחמת יום הכיפורים, ובפרט במבצע אבירי לב, אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים.
  2. ^ כפיר, א. (2003). אחי גיבורי התעלה. תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד. עמ' 212-211.
  3. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 174, "לאחר המלחמה שיתף אל"ם מט את הקהל בתחושותיו: 'למרות שמסביב היו הגבעות שחורות ממצרִים, ההרגשה שלנו הייתה שבשישה עשר בחודש המצרים היו מבולבלים לגמרי ושהיה אפשר להמשיך להתקדם'.".