אוגוסטו פינושה

נשיא צ'ילה (1915–2006)

אָאוּגוּסטוֹ חוֹסֶה רָמוֹן פִּינוֹשֶׁה אוּגַרְטֶה[א]ספרדית: Augusto José Ramón Pinochet Ugarte;‏ 25 בנובמבר 1915 - 10 בדצמבר 2006) היה גנרל צ'יליאני אשר עמד בראש הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה ("החונטה"), אשר שלטה בצ'ילה מ-1973 עד 1990.

אוגוסטו פינושה
Augusto Pinochet
Pinochet de Civil.jpg
לידה 25 בנובמבר 1915
ולפראיסו, צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 2006 (בגיל 91)
סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'ילהצ'ילה צ'ילה
השכלה
  • Instituto Rafael Ariztía de Quillota
  • בית הספר הצבאי ברנרדו או'היגינס (1936)
  • Colegio de los Sagrados Corazones de Valparaíso
  • אוניברסיטת צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה משטר צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Lucía Hiriart (29 בינואר 194310 בדצמבר 2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת
צאצאים Lucía Pinochet
Augusto Pinochet Hiriart עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא צ'ילה
11 במרץ 1981 – 11 במרץ 1990
(9 שנים)
Military Junta of Chile
פרסים והוקרה
  • מסדר ברנרדו או'היגינס
  • מסדר קצאל
  • מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי
  • מסדר מאי
  • מסדר ההצטיינות הצ'יליאני
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Signature of Augusto Pinochet.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פינושה כרמטכ"ל צבא צ'ילה בשנת 1971
תמונת פורטרט רשמית של פינושה משנת 1974
פינושה יחד עם הנרי קיסינג'ר ב-1976

ראשית חייועריכה

ההפיכהעריכה

פינושה תפס את השלטון ב-11 בספטמבר 1973 בהפיכה צבאית אלימה שבה הודח ונהרג סלוודור איינדה, הנשיא הסוציאליסטי הראשון שנבחר לכהונה בצ'ילה. ההפיכה באה אחרי תקופה ממושכת של חוסר יציבות כלכלית וחברתית, מהומות ושביתות אלימות, ושמה קץ לתקופה ממושכת של מתיחות ביחסי המדינה עם ארצות הברית, אשר חששה מהשתלטות קומוניסטית על צ'ילה. מפרטים שנודעו בשלב מאוחר יותר התברר כי ממשל ניקסון, שהיה באותה עת נשיא ארצות הברית, היה מעורב באופן פעיל בהדחתו של איינדה ובמימון השביתות.

ב-11 בספטמבר 1973 הסתער צבא צ'ילה בהנהגת פינושה על הארמון הנשיאותי ותפס את השלטון מידיו של הנשיא איינדה, אשר נמצא מת זמן קצר לאחר מכן[1]. פינושה לקח לעצמו את תפקיד שר הפנים[2] והבהיר במסיבת עיתונאים שבכוונת החונטה לשלוט במשך זמן בלתי מוגבל וישתמש בכל האמצעים להבטיח את שלטונו[3].

משטר החונטה שבראשו עמד פינושה השעה מיד את החוקה, את חירויות האזרח ואת זכויות האדם בצ'ילה, פיזר את הקונגרס, השליט צנזורה חריפה, הוציא אל מחוץ לחוק את מפלגות השמאל שהיוו את בסיס הקואליציה של איינדה, ועצר כל פעילות פוליטית. בנוסף, נפתח מסע של טרור כנגד יריבים מן השמאל. על פי דו"ח של ועדת חקירה מיוחדת בראשות הבישוף סרג'ו וואלך אשר התפרסם ב-2004, הוצאו להורג או "נעלמו" במהלך הרדיפה הפוליטית כ-3,000 אזרחים צ'יליאנים וכ-27,000 נאסרו ובמקרים רבים אף עונו. רבים גלו מצ'ילה לארצות חוץ, במיוחד לארגנטינה, אולם נרדפו גם שם על ידי סוכנים של המשטרה החשאית - ה-DINA.

ביוני 1974 מונה פינושה לנשיא צ'ילה[4].

נשיאות צ'ילהעריכה

מדיניות כלכליתעריכה

מדיניותו הכלכלית של פינושה עמדה בניגוד חריף למדיניותו של איינדה. בעוד שאיינדה נקט מדיניות סוציאליסטית מובהקת ובכלל זה הלאמת חלק ניכר מאמצעי הייצור (למשל, מכרות הנחושת), נקט פינושה צעדי ליברליזציה במדינה, החל משנת 1975. לשם השגת מטרותיו, ביטל פינושה את שכר המינימום ואת הזכות לאיגוד מקצועי, הפריט את קרנות הפנסיה, תעשיות בבעלות ממשלתית ובנקים, והפחית מיסים על רווחים ועל הון. תוצאות המדיניות הנאו-ליברלית שבה נקט פינושה היו צמיחה שנתית של התמ"ג בקצב של 2.9% בשנה ב-15 שנות שלטון החונטה הצבאית, זינוק של העוני מ-17% ב-1969 ל-45% ב-1987 ואי שוויון שזינק לשיא של כל הזמנים בצ'ילה[5][6].

הפרת זכויות אדםעריכה

משטרו של פינושה היה אחראי להפרות רבות של זכויות אדם בתקופת שלטונו, כולל מעצרים, עינויים, העלמה ורצח ועינויים של פעילים פוליטיים וחברתיים. לפי דו"ח של הוועדה הממשלתית שכלל עדויות של יותר מ-30,000 בני אדם, ממשלתו של פינושה הרגה לפחות 3,197 בני אדם ועינתה כ-29,000. שני שלישים מהמקרים המפורטים בדו"ח אירעו ב-1973[7].

פרופסור קלייב פוס (Clive Foss) מעריך בספרו "הרודנים: 2500 שנים של כוח ושחיתות מוחלטת" (הוצאת Quercus 2006) כי 1,500–2,000 צ'יליאנים נהרגו או "נעלמו" במהלך תקופת משטר פינושה[8]. באוקטובר 1979 דיווח עיתון הניו יורק טיימס כי אמנסטי אינטרנשיונל תיעד את היעלמותם של כ-1,500 צ'יליאנים מאז 1973[9].

המשטר השתמש בתקנות לשעת חירום כדי לעצור ולענות אזרחים. לדוגמה ניבס אירס נחטפה והועברה למרכז עינויים. היא עברה אונס קבוצתי, וכן אונס באמצעות כלבים שאומנו לכך במיוחד וכן הוחדרו חולדות לתוך איבר מינה[10].

דוגמה נוספת לזוועות המשטר היה מרכז העינויים "ונדה סקסי" (אנ') — "ונדה", מילה שפירושה כיסוי עיניים בספרדית, מפני שהעצורים היו עם מטפחות על העיניים כל הזמן שהותם במתקן, ו"סקסי" בגלל ההתעללויות המיניות, ומעשי האונס של האסירות במקום, כולל אונס על ידי כלבים. המענים הכריחו את בני הזוג ובני משפחה לצפות באונס של נשים במתקן[11].

ההפסד והפרישהעריכה

ב-1980 נכנסה לתוקף חוקה חדשה, שקבעה שבשנת 1988 יתקיים משאל עם על כהונת הנשיא, שבו יתמודד מועמד אחד בלבד, ולאחריו יועבר השלטון בצ'ילה מידי החונטה הצבאית בראשות פינושה לידיים אזרחיות. לקראת משאל העם ביטל פינושה את מצב החירום בארצו[12] והגולים הפוליטיים הורשו לשוב לצ'ילה[13], אך הדבר לא סייע לו ופינושה הפסיד במשאל העם. שנה לאחר מכן התקיימו בחירות חופשיות לנשיאות, בהן זכה מועמד של איחוד מפלגות המרכז שגבר על מועמדו של פינושה[14]. במרץ 1990, בהתאם לחוקה, העביר פינושה את כהונת הנשיא ליורשו, אולם שמר לעצמו את תפקיד המפקד העליון של הצבא[15]. ב-1998 פרש פינושה מהצבא, ומונה לסנאט הצ'ילאני במינוי מיוחד לכל החיים, על פי החוקה שהוא עצמו חוקק.

יחסיו ליהודיםעריכה

פינושה העריץ את הצבא הנאצי, בניגוד לצבא הגרמני בשנות השבעים שאותו כינה "צבא של הומואים חסרי תועלת". הוא גם טיפח קשרים תושבי היישוב קולוניה דיגנידד שיושב על ידי נאצים שנמלטו לצ'ילה אחרי נפילת גרמניה הנאצית[16][17]. ב-1983 נחשף כי הפושע הנאצי ולטר ראוף גר בסנטיאגו[18], אך צ'ילה דחתה את הבקשה להסגירו לידי ישראל[19].

למרות הקשרים עם ישראל רצח משטרו של פינושה כמה עשרות יהודים על פי אומדן שמרני. בסך הכול בתקופת שלטונו נרצחו 4,000 מתנגדים פוליטיים על ידי גופי הביטחון, הצבא והמשטרה, רבים מהם לאחר שנחטפו, ועשרות אלפים נעצרו, עונו או אולצו לצאת גלות. יהודים רבים היגרו לישראל בתקופה זו[17][20].

יחסי ישראל עם פינושהעריכה

בתקופת שלטונו של פינושה סיפקה ישראל נשק, אימונים והכשירה ארגוני ביטחון צ'יליאנים[21]. בין הציוד שרכשה הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה מישראל היו ספינות טילים[22] מחיל הים הישראלי שהוצאו משימוש בישראל, כמו כן ספינות דבור שהיו בשימוש חיל הים וכאלה חדשים שיוצרו בישראל. חברת תעשיות רכב נצרת עילית מכרה לצ'ילה רכבי שטח[23]. בשנת 1997 ביקר פינושה בישראל, אז בתפקיד המפקד העליון של הצבא, כדי לדון בעסקאות נשק[23].

בשנת 2012 פורסם בצ'ילה ספרו של הוגו הרווי, על היחסים בין ישראל וצ'ילה בשנים 1973–1990. הספר מתאר ראיות מהצד הצ'יליאני על הסחר בנשק בין שתי המדינות. לפי הערכות, בצד הישראלי קיימים עשרות אלפי מסמכים הנוגעים לנושא, אולם ממשלת ישראל מסרבת לחשוף אותם[24].

ב-2015 פנו ליועץ המשפטי לממשלה אם ובתה, לילי טראובמן ותמרה סנטוס טראובמן, אזרחיות ישראליות בהווה שהגיעו לארץ מצ'ילה, לאחר שנרדפו בשנות ה-70 על ידי הדיקטטורה במדינה, שגם חטפה עינתה רצחה את אביה של ליל ארנסטו טראובמן והעלימה את גופתו. השתיים דרשו כי היועץ יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד הגורמים המעורבים במשרדי החוץ והביטחון, בצה"ל ובקרב סוחרי נשק ישראלים בגין סיוע בפשעים נגד האנושות, שביצע הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה בראשותו אוגסטו פינושה[11]. היועץ המשפטי סירב לפתוח בחקירה[25].

בשנת 2016, בעקבות בקשות חופש מידע נחשפו לראשונה מסמכים רבים, על הקשרים הקרובים בין ישראל לדיקטטורה הצבאית[26].

ניסיונות העמדה לדין עקב הפרת זכויות אדם ופשעים נגד האנושותעריכה

על פי החוקה שיזם, פינושה היה חסין מכל האשמה פלילית בצ'ילה על הטרור האזרחי שיישם משטרו, שכלל חטיפות, היעלמות, הוצאות להורג ועינויים.

ב-9 בפברואר 1991 פורסם דו"ח רטיג של ה"וועדה הלאומית לאמת ולפיוס" שחקרה את הפרת זכויות האדם במהלך שנות הדיקטטורה הצבאית של פינושה. הדו"ח קבע כי במהלך שנות הדיקטטורה נרצחו 2,279 איש ואישה. 164 מתוכם מסיבות פוליטיות, ו-2,115 על רקע הפרת זכויות אדם.

מספר מדינות ניסו להעמידו לדין באשמת פשעים נגד האנושות, ללא הצלחה. ספרד ניסתה, על בסיס חוקי ההסגרה והשיפוט של האיחוד האירופי ובלחץ פעילי זכויות אדם ומשפחות קורבנות המשטר, להעמיד אותו לדין בסוף שנות ה-90[27]. באוקטובר 1998, בעודו מבקר בלונדון, נעצר פינושה בן ה-82 על פי צו מעצר שהוציא נגדו השופט החוקר הספרדי בלתאסאר גארסון. פינושה הושם במעצר בית במרפאה שבה עבר ניתוח גב. האישומים נגדו כללו 94 סעיפים של עינויים נגד אזרחים ספרדים בזמן השלטון הצבאי בצ'ילה[28].

לאחר דיונים של כשנה בהליך הסגרה לספרד, במהלכם נטען כי אין להסגיר את פינושה לספרד עקב מצבו הבריאותי המעורער[29], החליטה ממשלת בריטניה שלא להסגירו מטעמים הומניטריים[30]. אף על פי שממשלת צ'ילה התנגדה למעצרו בבריטניה, להסגרתו לספרד ולהעמדתו לדין, לאחר שובו למולדתו מונה שם שופט חוקר, על מנת לחקור מספר רב של אישומים פליליים נגד השליט לשעבר[31].

בשנת 2000 הסיר בית המשפט העליון במדינה את החסינות של פינושה, וסלל את הדרך להעמידו לדין. כתב אישום הוגש נגדו אז בגין 75 מקרי רצח וחטיפה. עם זאת, שנתיים אחר כך ביטל אותו בית משפט את ההאשמות בטענה כי הוא חולה מכדי לעמוד לדין[32].

בשנים הבאות חי פינושה בצנעה כסנאטור לשעבר והמעיט בהופעות ציבוריות.

במאי 2004 הסיר בית משפט לערעורים הצ'יליאני את חסינותו של פינושה בשל מעורבותו בפרשת שיירת המוות, ובכך הפך את פסיקתו הקודמת בעניין[33]. באוגוסט 2004, גם בית המשפט העליון בצ'ילה הסיר את חסינותו[34], ונפתחה הדרך להעמיד אותו לדין[35].

בספטמבר 2004, שופט חקר את פינושה באשמת פשעים נגד האנושות שהתרחשו בתקופת שלטונו הצבאי. השופט חואן גוסמן הגיע לביתו וחקר אותו במשך כשעה. החקירה התמקדה בחטיפתם ועינויים של כ-19 בני אדם, במסגרת "מבצע קונדור"[36]. חקירת פשעיו נמשכה חודשים רבים ובנובמבר 2005, נשלח למעצר בית לאחר שהואשם במקביל בכמה עבירות מס שונות הקשורות ל-27 מיליון דולר שנמצאו בחשבונות הבנק הסודיים שלו ושנרשמו תחת שמות בדויים[37]. במקביל גם נחשף שתאגיד הנשק הבריטי BAE סיסטמס העביר תשלומים חשאיים בסך 2 מיליון דולר לפינושה, במטרה להבטיח באמצעות השוחד חוזים עם משטרו[38]. בינואר 2006 גם אשתו ובנו של פינושה נעצרו על העלמת מס[39].

מותועריכה

בשנים האחרונות לחייו הידרדרה בריאותו של פינושה, וימים אחדים לאחר שנעצר במעצר בית, ב-3 בדצמבר 2006, אושפז בבית חולים צבאי עקב התקף לב. הוא מת ב-10 בדצמבר 2006 בגיל 91[40].

לאחר מותו נערכו הן עצרות שמחה והן הפגנות אבל בסנטיאגו וברחבי צ'ילה. ממשלת צ'ילה החליטה שלא תיערך לו הלוויה ממלכתית אלא הלוויה צבאית שלה היה זכאי כגנרל בדימוס[41].

לקריאה נוספתעריכה

  • Benjamin Beit-Hallahmi, The Israeli Connection: Who Israel Arms and why. I.B.Tauris, 1987, p. 98-101

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוגוסטו פינושה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פינושה הוא שם משפחה צרפתי, אשר בספרדית מבוטא פינוצ'ט.
  1. ^ צ'ילי: קץ הסוציאליזם הבלתי אלים, דבר, 13 בספטמבר 1973
  2. ^ מוסקוה, ברלין וסופיה ניתקו היחסים עם צ'ילה, דבר, 23 בספטמבר 1973
  3. ^ ארי ראט, איך הצלחתי לצאת בשלום מצ'ילה, דבר, 3 באוקטובר 1973
  4. ^ המפקד העליון, דבר, 27 ביוני 1974
  5. ^ Ricardo Ffrench-Davis, Economic Reforms in Chile: From Dictatorship to Democracy, University of Michigan Press, 2002, עמ' 7
  6. ^ Chiles Weg zur Sozialen Marktwirtschaft.
  7. ^ Reel, Monte; J.Y. Smith (11 בדצמבר 2006). "A Chilean Dictator's Dark Legacy". The Washington Post. ארכיון ארכיון מהמקור מ-17 בינואר 2013. נבדק ב-18 בנובמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ הספר The Tyrants: 2500 Years Of Absolute Power And Corruption
  9. ^ A Green Light for The Junta? New York Times. 28 October 1977
  10. ^ איתי מק, חסיד אומות העולם הוא לא. פינושה ידע מדוע הוא אוהב את שגריר ישראל, באתר הארץ, 30 ביוני 2022
  11. ^ 1 2 איילת שני, לילי טראובמן: לא אשקוט עד שאגרום לישראל להודות בקשרים עם משטר פינושה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
  12. ^ בוטל מצב החירום בצ'ילה; האופוזיציה: זה תרגיל, מעריב, 28 באוגוסט 1988
  13. ^ פינושה מתיר לכל הגולים הפוליטיים לשוב לצ'ילה, מעריב, 2 בספטמבר 1988
  14. ^ ריצ'רד האוס, חגיגות נצחון האופוזיציה בצ'ילה הפכו למהומות אלימות, מעריב, 17 בדצמבר 1989
  15. ^ פינושה פורש - פצצות בסנטיאגו, מעריב, 11 במרץ 1990
  16. ^ Pinochet - good for Jews, tragedy for human rights
  17. ^ 1 2 פינושה רצח את בני, כותרת ראשית, 18 בנובמבר 1987
  18. ^ בעל השיטה של המתת יהודים בגאז מנועים ואלטר ראוף - חי בסנטיאגו, דבר, 22 באוגוסט 1983
  19. ^ צ"לה דחתה בקשת קמחי להסגיר לידי ישראל הפושע הנאצי ראוף, מעריב, 2 בפברואר 1984
  20. ^ ראיון טלוויזיוני הוכיח: פינושה כשיר למשפט, באתר וואלה!‏, 15 בדצמבר 2004
  21. ^ נחום ברנע, מגש הכסף, כותרת ראשית, 29 באפריל 1986
  22. ^ בהם הספינות: רשף, קשת, רומח, תרשיש, חנית, חץ.
  23. ^ 1 2 פינושה, רודן צ'ילה לשעבר, הוזמן לארץ לשיחות על רכש צבאי, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1997
  24. ^ ג'ון בראון, סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה, באתר "שיחה מקומית", 5 במאי 2016
  25. ^ ג'ון בראון, פנייה ליועמ"ש: חקור ספקי נשק ישראלי לצ'ילה בחשד לפשעים נגד האנושות, באתר "שיחה מקומית", 28 בפברואר 2017
  26. ^ קשרי החוץ והדיפלומטיה של ממשלת ישראל עם משטר פינושה בצ'ילה, באתר חופש המידע 14 בינואר 2016
    לראשונה: מסמכים ישראלים חושפים את הסחר בנשק של ישראל עם משטר פינושה בצ'ילה, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
  27. ^ אלדד לוי, ספרד וצ'ילה, פרנקו ופינושה, שיכחה וזיכרון, באתר העוקץ, 14 בספטמבר 2016
  28. ^ יורופיאן, ‏ספרד חוטפת רסיסים, באתר גלובס, 5 בנובמבר 1998
  29. ^ פייננשל טיימס, ‏פינושה לבדיקות רפואיות, באתר גלובס, 6 בינואר 2000
    פייננשל טיימס, ‏ספרד מקבלת שיחרור פינושה, באתר גלובס, 13 בינואר 2000
  30. ^ סוכנויות הידיעות, לונדון, ‏בריטניה שיחררה את הרודן הצ'יליאני, פינושה, באתר גלובס, 5 במרץ 2000
  31. ^ ניצן הורוביץ, מנהיגים על הכוונת, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2001
  32. ^ סי"צ, לונדון, ‏שר החוץ הצ'יליאני: פינושה יעמוד למשפט או שיוכרז בלתי שפוי, באתר גלובס, 6 במרץ 2000
  33. ^ בימ"ש בצ'ילה הסיר החסינות של פינושה, באתר הארץ, 29 במאי 2004
  34. ^ סוכנויות הידיעות, בית המשפט העליון בצ'ילה הסיר חסינותו של פינושה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2004
  35. ^ עדי שורץ, אולי הפעם הוא ילך סוף סוף לכלא, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2004
  36. ^ פינושה נחקר לקראת העמדתו למשפט בגין פשעים נגד האנושות, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2004
  37. ^ כתב אישום נגד פינושה בגין עבירות מס, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2005
  38. ^ נמרוד הלפרן, ענקית התעשיות הבטחוניות הבריטית BAE סיסטמס העבירה תשלומים חשאיים בסך 2 מיליון דולר לרודן הצ'ילאני פינושה, באתר TheMarker‏, 15 בספטמבר 2005
  39. ^ אשתו ובנו של פינושה נעצרו על העלמת מס, באתר הארץ, 23 בינואר 2006
  40. ^ שירות גלובס, ‏דיווחים מצ'ילה: הרודן הקשיש אגוסטו פינושה מת בבי"ח צבאי לאחר שלקה בליבו, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2006
  41. ^ יהושע סימון, ‏עיוות היסטורי כלכלי - אכזריות משטרו של אוגוסטו פינושה, שנפטר באחרונה, נשכחת, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2006