אודרי הפבורן
אודרי הפבורן (באנגלית: Audrey Hepburn; 4 במאי 1929 – 20 בינואר 1993) הייתה שחקנית, דוגמנית ופעילה הומניטרית בריטית.
 | |||||||||||||||||
| לידה |
4 במאי 1929 אלסן, מחוז בריסל, בלגיה  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1993 (בגיל 63) טולושנה, שווייץ | ||||||||||||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Cemetery of Tolochenaz | ||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
מל פרר (24 בספטמבר 1954–1968) אנדראה דוטי (18 בינואר 1969–1982) רוברט וולדרס (1980–1993) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
שנות ילדותיה ונעוריה - עד מלחמת העולם השנייהעריכה
נולדה בשם אודרי קת'לין רסטון (Audrey Kathleen Ruston) בבריסל שבבלגיה. בתו היחידה של הבנקאי הבריטי ג'וזף ויקטור אנת'וני רסטון ושל הברונית ההולנדית אלה ואן הימסטרה (Ella van Heemstra) – ברונית ממוצא פריזי הקשורה בקשרי משפחה לבית המלוכה הבריטי. מאוחר יותר שינה אביה את שמו להפבורן, ושמה של רסטון הפך לאודרי הפבורן רסטון. לאודרי הפבורן היו שני אחים למחצה מנישואיה הקודמים של אמה לאציל הולנדי - אלכסנדר ואיאן קוורלס פון אפורד. אביה של הפבורן היה מיודד עם אוסוואלד מוסלי, מייסד "איגוד הפשיסטים הבריטי", וכך התפקדו הוריה של הפבורן למפלגה הפשיסטית הבריטית וסייעו בגיוס כספים לפעילותה.
בשנת 1932, בהיותה בת שלוש לערך עברה המשפחה לפרבר אחר בבריסל - לינקביק. האב נסע לנסיעות עסקים פעמים רבות, אולם כאשר היה בביתו שבבריסל, נהגו הוא ואמה של הפבורן לנהל ויכוחים קולניים. כאשר הייתה אודרי בת שש, עזב אביה את אמה ולאחר תקופה קצרה השניים התגרשו. בהמשך חייה תיארה הפבורן את גירושי הוריה כאירוע מכונן טראומטי ביותר עבורה. יש הטוענים שבשל כך סבלה הפבורן במשך שנים אחר כך מחששות שגברים אליהם נקשרה יעזבו אותה.
בגיל חמש נשלחה הפבורן ללימודים בפנימייה בקנט, אנגליה. אמה חשבה שהדבר יסייע לחיזוק ביטחונה העצמי של הילדה, אשר נחשבה עד אז לביישנית ומופנמת. תחילת הדרך בפנימייה הייתה לה קשה, בין היתר בשל הגעגועים למשפחתה והעובדה שלא שלטה בשפה האנגלית. בחלוף הזמן, למדה הפבורן הצעירה את השפה עד לשליטה בה. בפנימייה החלה הפבורן בלימודי בלט, תחום שהיא עתידה להמשיך בו עד תחילת שנות העשרים שלה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הייתה אודרי בת עשר, החליטה האם לעזוב את בריסל ולשוב להולנד. השתיים עברו להתגורר בכפר סמוך לארנהם שבהולנד, כעשרים קילומטרים מגבול גרמניה. האם חשבה שבצורה זו תוכלנה היא ובתה להתגורר באווירה רגועה, הרחק משאון העיר ורוחות המלחמה. ליתר ביטחון, מחשש לחייה בשל היותה אזרחית אנגליה, שינתה את שמה של אודרי ל"אדה פון הימסטרה" באמצעות זיוף תעודותיה. כעבור מספר חודשים פלשה גרמניה להולנד והאחרונה נכנעה לשלטון הרייך. את השינוי במצב החלה אודרי לחוש בעיקר באביב 1942. הקצבת מזון הונהגה אז ובאותו קיץ החלו להשלח משפחות של יהודים הולנדיים למחנות ההשמדה. אודרי בת ה-12 חזתה בגירוש. בזכרונותיה, היא תיארה את שראו עיניה: ”הלכתי עם אמי לתחנת הרכבת, במטרה לנסוע, וראיתי קרונות בקר עם יהודים. משפחות עם ילדים קטנים, תינוקות, הועמסו לקרונות. אני אומרת לכם, המחזה הזה הופיע בכל הסיוטים שהיו לי מאז”. באותה שנה הוציאו הנאצים להורג את אוטו, דודה של אודרי, בחשד שפעל במחתרת ההולנדית בתקיפת מטרות נאציות. אחד מאחיה למחצה ברח באותה עת מחשש שיתפס. בגיל 13 החליטה לסייע למחתרת ולשמש שליחה עבורה. היא העבירה עלונים ברחבי האזור, תוך מעבר בנקודות בידוק נאציות.
ב-17 בספטמבר 1944 פתחו בעלות הברית במבצע, בין היתר במטרה לכבוש גשר הקרוב לעיר ארנהם, הסמוכה למקום מגוריהן של אודרי ואמה, במהלך מה שהפך למבצע הכושל "מארקט גרדן". תוך כדי הלחימה כמעט ונחרבה ארנהם כליל ורבים מתושביה נהרגו. על כ-90 אלף התושבים שנותרו ציוו הנאצים לעזוב את המקום. אודרי צפתה במחזות הקשים של הפינוי. כ-40 מתושבי העיר עברו להתגורר בכפר בו שכנה הפבורן. הגרמנים הרעו את יחסם לאוכלוסייה המקומית, ובשנת 1944 סבלה האוכלוסייה מרעב כבד ומחוסר באמצעי חימום. בשל תת תזונה והתנאים הירודים חלתה הפבורן בקצרת ובצהבת והייתה מרותקת למיטתה זמן רב. היא סיפרה כי נהגה לקרוא הרבה על מנת להסיח דעתה מהרעב. כאשר הבריאה נהגה לרקוד בלט ברחובות ולאסוף כסף עבור המחתרת ההולנדית ועבור יהודים שהסתתרו במחבוא[1].
הפבורן כוכבת הקולנועעריכה
לאחר תום מלחמת העולם עברו הפבורן ואמה לאמסטרדם כדי שהפבורן הצעירה תוכל להמשיך בלימודי הבלט אצל סוניה גסקל, שנחשבה לאחת הבכירות במורות למחול באותה עת. בהמשך, לאחר שהתברר כי לא תוכל לפתח קריירה כרקדנית בלט, בשל שנות המלחמה שהחלישו את גופה ומנעו ממנה להתאמן, עברו הפבורן ואמה ללונדון, שם החלה אודרי לעבוד כדוגמנית. בשנת 1951 החלה להופיע בתפקידי משנה זוטרים בסרטים. תפקידה העיקרי הראשון היה בסרט משנת 1951 - "האנשים הסודיים" בו שיחקה רקדנית בלט. כמו כן השתתפה בשנה זו במחזה "ג'יג'י" בתיאטרון בברודוויי ועבור תפקיד זה זכתה בפרס עולם התיאטרון.
סרטה ההוליוודי הראשון, בו שיחקה לצד גרגורי פק היה "חופשה ברומא" שזכה להצלחה רבה, ועבורו זכתה בשנת 1953 בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
הסרט "חופשה ברומא" הפך אותה לכוכבת, ובהמשך קיבלה הצעות רבות להשתתף בסרטים והשתתפה בין היתר ב"סברינה" עם המפרי בוגרט וויליאם הולדן עמו הייתה בקשר רומנטי. מאוחר יותר השתתפה עם הולדן בסרט נוסף - "יום מהפכה אחד בפריז".
בשנת 1954 חזרה להופיע בתיאטרון בתפקיד פיית המים בהצגה "אונדין", תפקיד עבורו זכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר.
הפבורן הפכה לאחת השחקניות הפופולריות ביותר בהוליווד. היא שיחקה לצד פרד אסטר בסרט "פנים מצחיקות", לצד מוריס שבלייה וגרי קופר בסרט "אהבה אחרי הצהריים", לצד קרי גרנט בסרט "חידון בחרוזים", לצד רקס הריסון בסרט "גבירתי הנאווה", לצד פיטר או'טול בסרט "כיצד לגנוב מיליון", לצד ברט לנקסטר בסרט "הגזע הארור" ולצד שון קונרי בסרט "רובין ומריאן".
אחד מתפקידיה הידועים ביותר היה בסרט משנת 1961 - "ארוחת בוקר בטיפאני".
ליהוקה בשנת 1964 לסרט "גבירתי הנאווה" היה מפתיע, שכן הכול ציפו כי תיבחר ג'ולי אנדרוז - באותה עת שחקנית לא ידועה, שהופיעה בתפקיד זה קודם לכן בברודוויי. המפיקים העדיפו לבחור בהפבורן הידועה על פני אנדרוז. הפבורן שרה את השירים במחזמר, אולם, בלא ידיעתה הוחלף קולה בקול הזמרת מארני ניקסון. אנדרוז עצמה לוהקה באותה שנה לסרט "מרי פופינס", ואף זכתה עבור תפקיד זה בפרס אוסקר בעוד שהפבורן לא הייתה מועמדת עבור תפקידה.
החל משנת 1967, לאחר 15 שנים ככוכבת, מיעטה הפבורן להופיע בסרטים. לאחר גירושיה מבעלה הראשון מל פרר ונישואיה לפסיכיאטר אנדריה דוטי היא ילדה את בנה השני. רק לאחר גירושיה מדוטי שבה להופיע בקולנוע בסרט "רובין ומריאן". היא סירבה להופיע בסרטים מספר שנים לאחר מכן, ושבה לשחק בסרט "קו הדם של סידני שלדון" בשנת 1979.
סרטה האחרון היה הקומדיה "הם צחקו על כולם" בבימויו של פיטר בוגדנוביץ'. הפבורן הופיעה הופעת אורח נוספת אחת בסרט "לנצח" (Always) של סטיבן ספילברג משנת 1988 - סרט שלא זכה להצלחה והורד מהר מהאקרנים.
בנוסף לשפה האנגלית, שלטה הפבורן גם בצרפתית, איטלקית, הולנדית וספרדית.
עבודתה עבור UNICEFעריכה
בשנת 1978 מונתה הפבורן שגרירה מיוחדת של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF). הפבורן התרגשה מאוד ממינוי זה והחליטה להקדיש את חייה לשפר את חייהם של ילדים בארצות עניות, על מנת שלא יסבלו רעב כמו שהיא סבלה במהלך מלחמת העולם השנייה. הפבורן ביקרה בארצות רבות באפריקה ואסיה ופעלה לאיסוף כספים לתוכניות של UNICEF במשך שארית חייה.
בשנת 1992 העניק לה נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, את מדליית החירות הנשיאותית לאות הכרה על עבודתה ההומניטרית, והאקדמיה האמריקאית לקולנוע העניקה לה את פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית (הפרס ניתן לה לאחר מותה).
כיום מעניק ארגון יוניצ"ף פרס על שמה לאושיות המצטיינות בדאגה לזכויות אדם.
נישואיה ומותהעריכה
בתחילת שנות ה-50 התארסה הפבורן לג'יימס הנסון בו התאהבה "ממבט ראשון" לדבריה, אולם לאחר שנקבע מועד חתונה, ואף נתפרה עבורה שמלה, ביטלה הפבורן את החתונה משום שהגיעה למסקנה שלא תוכל להמשיך בקריירה שלה אם תינשא לו (את השמלה נתנה כמתנה לזוג איטלקי עני שעמד להתחתן ולא היה לו כסף לרכוש שמלה).
הפבורן נישאה פעמיים - לשחקן האמריקאי מל פרר ולפסיכיאטר האיטלקי אנדראה דוטי, ונולדו לה שני בנים - אחד מכל בעל - שון מפרר, ולוקה מדוטי.
הפבורן התאהבה בפרר בעת צילומי הסרט "סברינה", ונישאה לו ב-25 בספטמבר 1954. הנישואים נמשכו 14 שנים ("יותר מדי" לדבריה של הפבורן). לפרר הייתה מאהבת במשך מרבית שנות הנישואים, ואף להפבורן היה רומן עם השחקן אלברט פיני עמו שיחקה ב"שניים לדרך".
לאחר גירושיה פגשה בעת מסע ליוון את הפסיכיאטר האיטלקי אנדראה דוטי והתאהבה בו. לאחר נישואיה דוטי בגד בהפבורן מספר רב של פעמים ולבסוף, לאחר 13 שנות נישואין, כשהייתה הפבורן סבורה שבנה לוקה יוכל להתמודד עם הגירושים, התגרשה מדוטי. במהלך צילומי הסרט "קו הדם" ניהלה רומן קצר עם השחקן בן גאזארה.
הפבורן הייתה ידועה ברזונה, ובמבט לאחור, רבים סבורים שהייתה אנורקטית, אולם בנה מכחיש זאת בתוקף וטוען כי נהגה לאכול הרבה אולם הקפידה על פעילות ספורטיבית רבה וריקוד בלט. הפבורן הקפידה על חיים צנועים, והבתים בהם התגוררה היו בתים קטנים, אך בעלי גנים נרחבים בשל אהבת הגינון שלה, כמו כן היא סירבה לטוס במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה.
לאחר גירושיה פגשה את השחקן ההולנדי רוברט וולדרס עמו ניהלה מערכת יחסים ארוכה אך לא נישאה לו. הפבורן ווולדרס חיו יחד שמונה שנים מבלי להינשא. כאשר נשאלה הפבורן על כך, על ידי המראיינת ברברה וולטרס ענתה הפבורן שהיא ווולדרס נשואים - אולם לא באופן רשמי.
בשנת 1992 חלתה בסרטן התוספתן, ונותחה בבית חולים בלוס אנג'לס. אולם הסרטן פשט בגופה. הפבורן סירבה לעבור טיפולי כימותרפיה ומתה ב-20 בינואר 1993 בטוֹלוֹשְנָה (Tolochenaz) שבקנטון ווֹ בשווייץ בגיל 63.
פילמוגרפיהעריכה
קולנועעריכה
אנשים משייכים אותי לתקופה בה הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות בסרטים והמוזיקה הייתה תמיד נעימה. אני אוהבת שאנשים כותבים לי ואומרים "היה לי מצב רוח רע ואז נכנסתי לקולנוע, ראיתי סרט שלך וזה עשה את כל ההבדל".
— אודרי הפבורן
- הולנדית בשבעה שיעורים (Dutch in Seven Lessons) (1948) (סרט דוקומנטרי) - בתפקיד: דיילת אוויר.
- תינוק מונטה קרלו (Monte Carlo Baby) (1951) - בתפקיד: מליסה פארל.
- צחוק בגן העדן (1951) (Laughter in Paradise) - בתפקיד: נערת הסיגריות.
- דגן פרא (1951) (One Wild Oat) - בתפקיד: פקידת קבלה במלון.
- אספסוף גבעת האזוביון (1951) (The Lavender Hill Mob) - בתפקיד: צ'יקיטה.
- סיפורי האישה הצעירה (1951) (Young Wives' Tale) - בתפקיד: איב לסטר.
- האנשים הסודיים (1952) (The Secret People) - בתפקיד: נורה ברנטאנו.
- נלך למונטה קרלו (We Will Go to Monte Carlo) (1952) (גרסה צרפתית ל-Monte Carlo Baby) - בתפקיד: לינדה פאבל.
- חופשה ברומא (Roman Holiday) (1953) - בתפקיד: הנסיכה אן.
- סברינה (1954) - בתפקיד: סברינה פיירצ'יילד.
- מלחמה ושלום (1956) - בתפקיד: נטשה רוסטובה.
- פנים מצחיקות (הופץ בארץ במקור תחת השם "פנים מחייכות") (Funny Face) (1957) - בתפקיד: ג'ו סטוקטון.
- אהבה אחרי הצהריים (Love in the Afternoon ) (1957) - בתפקיד: אריאן שאבאס/ נערה רזה.
- היכלי ירק (1959) (Green Mansions) - בתפקיד: רימה.
- סיפורה של נזירה (1959) (The Nun's Story) - בתפקיד: האחות לוק (גבריאל ון דר מאל).
- הגזע המוחרם (מוכר לעיתים כ"הבלתי נסלח") (1960) (The Unforgiven) - בתפקיד: רחל זאכרי.
- ארוחת בוקר בטיפני (הופץ במקור בארץ תחת השם סעודה בטיפאני) (1961) (Breakfast at Tiffany's) - בתפקיד: הולי גולייטלי.
- שעת הילדים / הלחישה הרועמת (1961) (The Children's Hour/ The Loudest Whisper) - בתפקיד: קארן רייט.
- חידון בחרוזים (1963) (Charade) -בתפקיד: רגינה "רג'י" למפרט.
- פריז התוססת (1964) (Paris, When It Sizzles) - בתפקיד: גבריאל "גבי" סימפסון.
- גבירתי הנאווה (1964) (My Fair Lady) - בתפקיד: אלייזה דוליטל (אנ') (משחק ללא שירה).
- כיצד לגנוב מיליון (1966) (How to Steal a Million) - בתפקיד: ניקול.
- שניים לדרך (1967) (Two for the Road) - בתפקיד: ג'ואנה וולאס.
- בודדה באפלה (1967) (Wait Until Dark) - בתפקיד: סוזי הנדריקס.
- רובין ומריאן (1976) (Robin and Marian) - בתפקיד: מריאן.
- קו הדם (1979) (Bloodline) - בתפקיד: אליזבט רופה.
- הם צחקו על כולם (1981) (They All Laughed) - בתפקיד: אנג'לה ניוטס.
- לנצח (1989) - בתפקיד: האפ.
טלוויזיהעריכה
הפבורן השתתפה בסרט הטלוויזיה בהפקת CBS "יום גשום בצומת גן העדן" (Rainy Day at Paradise Junction) קודם לפרסומה בסרט "חופשה ברומא". בשנת 1993 השתתפה הפבורן בסדרת הטלוויזיה "גני העולם" (Gardens of the World with Audrey Hepburn) בת תשעת הפרקים בהפקת רשת PBS.
גלריהעריכה
-
בסרט "מלחמה ושלום"
-
בסרט "ארוחת בוקר בטיפני"
-
"ארוחת בוקר בטיפני"
-
עם קרי גראנט בסרט "חידון בחרוזים"
-
עם קרי גראנט בסרט "חידון בחרוזים"
-
בסרט "סברינה"
פרסיםעריכה
בשנת 1953 זכתה הפבורן בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ובפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי עבור תפקידה בסרט "חופשה ברומא". הפבורן הייתה מועמדת ארבע פעמים נוספות לפרס השחקנית הטובה ביותר עבור תפקידיה בסרטים: "סברינה" (בשנת 1954), "סיפורה של נזירה" (בשנת 1959), "ארוחת בוקר בטיפני" (בשנת 1961) ו"המתן עד החשיכה" (בשנת 1967).
הפסדה בשנת 1964 לג'ולי אנדרוז הייתה תוצאה של בחירתה לסרט "גבירתי הנאווה" במקום אנדרוז שהופיעה בתפקיד בברודוויי.
הפבורן זכתה בשנת 1954 בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר בשל תפקידה במחזה "אונדין", וכן פרס עבור הישגים מיוחדים בשנת 1968. זכתה בפרס גראמי עבור אלבום סיפורי הילדים שיצא לאור לאחר מותה בשנת 1993. זכתה בפרס אמי עבור הישגים מיוחדים - עבור סדרתה "גני העולם", לאחר מותה בשנת 1993.
לאחר מותה, בשנת 1993, קיבלה את פרס ג'ין הרשולט להומניטריות.
הפבורן היא אחת מ-17 האנשים שזכו בפרסי אמי, גראמי, טוני ואוסקר גם יחד.
סרט ביוגרפי ואזכורים תרבותייםעריכה
בשנת 2000 הופק סרט ביוגרפי על חייה בשם "סיפורה של אודרי הפבורן" (The Audrey Hepburn Story) בהשתתפות השחקנית ג'ניפר לאב יואיט, שהייתה שותפה בהפקת הסרט. הסרט ספג ביקורות שליליות בשל טעויות היסטוריות רבות וכן בשל משחקה של יואיט.
שחקניות רבות ניסו במהלך השנים להידמות לאודרי הפבורן בתצלומיהן ובמשחקן, ובהם השחקניות נטלי פורטמן, קירה נייטלי, אודרי טוטו ואמי רוסום.
דמות הנסיכה אורורה בסרט "היפהפייה הנרדמת" של אולפני וולט דיסני מבוססת על דמותה של אודרי הפבורן, משום שהמאייר העריץ אותה.
לקריאה נוספתעריכה
- איסבל סנצ'ז וגארה, אודרי הפברן (קטנות-גדולות), יפו: הוצאת צלטנר, 2018. תרגום: אבירמה גולן. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצונייםעריכה
- קרן אודרי הפבורן - אתר האינטרנט הרשמי של הקרן
- אודרי הפבורן - עבודתה ההומניטרית - אתר המוקדש לפעילות זו בחייה
- רונית מטלון, אודרי(הקישור אינו פעיל), "בננות Blogs", 13 ביולי 2009
- סוזי מנקס, עכבר העיר אונליין, מטמון הבגדים של אודרי הפבורן, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009; במקור, מתוך הניו יורק טיימס
- אסי גל, אודרי הפבורן - לא מה שחשבתם: שש עובדות מפתיעות על הכוכבת, באתר Xnet, 4 באפריל 2015
אורי קליין, לא ניתן היה להסיר את המבט מאודרי הפבורן, באתר הארץ, 31 בינואר 2021- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-85 של אודרי הפבורן, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- אודרי הפבורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אודרי הפבורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גילי איזיקוביץ, "אודרי": חובבי הקולנוע יתענגו על הסרט הזה, באתר הארץ, 10 ביולי 2021
אודרי הפבורן, ברשת החברתית פייסבוק
אודרי הפבורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אודרי הפבורן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אודרי הפבורן, באתר AllMovie (באנגלית)
אודרי הפבורן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- אודרי הפבורן, באתר Metacritic (באנגלית)
אודרי הפבורן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אודרי הפבורן, באתר ספוטיפיי
אודרי הפבורן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אודרי הפבורן, באתר Discogs (באנגלית)- אודרי הפבורן, באתר Genius
.svg){kind=logo}
הערות שולייםעריכה
- ^ RICH TENORIO, How Hollywood idol Audrey Hepburn helped save Dutch Jews during the Holocaust, The Times of Israel, 12.6.2019