פתיחת התפריט הראשי

אודת הזיכרון

שיר זיכרון בריטי
לוח הזיכרון שהוצב במקום חיבור הפואמה "לנופלים" בקורנוול

אודת הזיכרוןאנגלית: Ode of Remembrance) היא שיר קצר, המהווה מרכיב קבוע בטקסי הזיכרון לחללי המלחמות בבריטניה ובחלק ממדינות חבר העמים הבריטי.

האודה היא חלק מן הפואמה הפטריוטית לנופלים (For the Fallen) שחיבר המשורר האנגלי לורנס ביניון (Laurence Binyon) בחודש ספטמבר 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

תוכן עניינים

הפואמהעריכה

לורנס ביניון כתב את הפואמה, ובה שבעה בתים, לכבוד חללי חיל המשלוח הבריטי לצרפת. היה זה לאחר שנודע על אבדותיו הקשות בקרב מון ובקרב על המארן, מהקרבות הראשונים בחזית המערבית. הפואמה פורסמה לראשונה בעיתון טיימס ב-21 בספטמבר 1914.

עם הזמן הפך הבית הרביעי של הפואמה, שהוא האודה, לטקסט זיכרון מקובל לחללי כל המלחמות בבריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, ומושמע בטקסי יום הזיכרון, יום שביתת הנשק ויום אנזא"ק. במהלך הטקסים מדקלם אחד הדוברים את ארבע שורות האודה, ואחריו חוזרים הנוכחים בקול על השורה האחרונה - אנו נזכור אותם.[1] מיד לאחר מכן נשמעת תרועת החצוצרה Last Post, שלאחריה נשמרות שתי דקות דומייה.

האודה נחרתה על אנדרטאות רבות לנופלים. כמו כן חוברו לה עם השנים מספר לחנים, לרבות על ידי המלחין אדוארד אלגר.

ביניון חיבר את הפואמה בשבתו על הצוקים בחופו הצפוני של מחוז קורנוול. באתר שבו סבורים כי ישב הונח בשנת 2001 שלט זיכרון למאורע.

מילות האודהעריכה

תרגום לעברית

הם לא יזקינו, כפי שנזקין אנו שנותרנו

גיל לא ילאה אותם, ולחומרה לא ידונו השנים

עם רדת החמה ולעת בוקר

אנו נזכור אותם

המקור באנגלית

They shall grow not old, as we that are left grow old

Age shall not weary them, nor the years condemn

At the going down of the sun and in the morning

We will remember them.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ להשוואה, ראו את שיר הרעות הישראלי.