אווה פרון
מריה אווה דוארטה דה פרון (בספרדית: María Eva Duarte de Perón, ידועה בכינוי אוויטה; 7 במאי 1919 – 26 ביולי 1952) הייתה רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. היא הייתה דמות כריזמטית ושאפתנית ביותר, ונודעה כדומיננטית ומשפיעה בתקופת נשיאותו הראשונה של בעלה, עד למותה מסרטן בגיל 33 בלבד. היא זכתה להערצת המוני העם בארגנטינה, בני מעמד הפועלים ממנו העפילה לצמרת, אך גם לבוז ולאיבה מצד האליטות.
.JPG) | |||||
| לידה |
7 במאי 1919 Junín, ארגנטינה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 1952 (בגיל 33) בואנוס איירס, ארגנטינה | ||||
| שם לידה |
María Eva Duarte | ||||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות לה רקולטה | ||||
| מפלגה |
Female Peronist Party | ||||
| בן או בת זוג |
חואן דומינגו פרון (1945–1952) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
תחילת דרכה עריכה
דוארטה נולדה במאי 1919 בעיירה לוס טולדוס במחוז בואנוס אייר וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. היא הייתה אחת מחמישה ילדים ממערכת יחסים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי, חואן דוארטה. מוצאה הנחות והתנכרות משפחת אביה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, וטינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה. בגיל 15 עזבה את העיירה והגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד. בעיר הבירה של ארגנטינה קשרה קשרים ופיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. היא טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו.
את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא שמונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. הם נישאו בשנת 1945, כאשר היא הייתה בת 26 והוא היה בן 50. כרעייתו של חואן פרון טיפחה את שאיפותיו הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות חסרי החולצות – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא נשאה נאומים נלהבים בתחנת הרדיו שלה, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים, בניסיון לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. פעילותה הנמרצת תרמה רבות לניצחונו של חואן פרון באותה מערכת בחירות, והוא נבחר לנשיא ארגנטינה.
רעיית הנשיא עריכה
לאווה היה תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות בעלה לאחר שנבחר לנשיא ארגנטינה. היא סייעה לבעלה בתפקידו כנשיא והייתה כצל וכממלאת מקומו, ומתוקף כך גם נהגה לקיים נאומים ולחתום על הסכמים בשמו של פרון. היא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. אווה הקימה וניהלה את "קרן אווה פרון", לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, והשתמשה בהם לקידום מטרות חברתיות, שימוש שהעלה את קרנה בעיני הציבור בארגנטינה.[1] רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, דבר שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה.
חייהם האישיים היו פחות חשופים וידועים. ניכרה ההערצה ההדדית ביניהם אך לזוג לא היו ילדים. יש חוקרים הטוענים שחואן פרון היה הומוסקסואל ובין בני הזוג לא היו יחסי מין.
להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדרך המינית מדי, לתפיסתם, שבה בנתה את הקריירה שלה, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים.
ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו (שקרא על שמה את הסופר קאפ הספרדי בכדורגל), ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקריית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור. המלך ג'ורג' השישי סירב לפגוש אותה, בניגוד לעצת משרד החוץ הבריטי, וקבע שלא יתייחס לביקורה כביקור רשמי, והיא ביטלה את ביקורה בבריטניה בתגובה. הודעתה הרשמית לעיתונות הייתה כי ביטלה את ביקורה בבריטניה עקב תשישות. ביקורה בשווייץ היה בלתי מוצלח גם כן, ובמהלך נסיעתה ברחוב הושלכו על מכוניתה אבנים אשר שברו את שמשת הרכב. בהמשך הביקור בשווייץ השליכו מפגינים עגבניות עליה ועל שר החוץ במחאה. לאחר חודשיים של סיור שבה אווה לארגנטינה.
אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעיתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם.
ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגנית-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד.
זמן קצר אחרי-כן חלתה בסרטן צוואר הרחם. מצבה התדרדר במהירות והיא נפטרה ביולי 1952, בגיל 33.[2]
אחרי מותה עריכה
בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם געו בבכי ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה.
מותה של אווה פרון לא קטע את הביוגרפיה הסוערת שלה: גופתה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה, שם נקברה בבית הקברות הגדול במילאנו. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה לצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ותיירים. כדי למנוע את גנבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק האדמה.
ערך מורחב – אוויטה (מחזמר)
דמותה וחייה של אווה פרון שימשו בסיס למחזמר המצליח "אוויטה" שנוצר על ידי אנדרו לויד ובר וטים רייס, והועלה בתיאטראות לונדון וברודוויי. בשנת 1996 עובד המחזמר לסרט מוזיקלי באותו השם בבימויו של אלן פארקר.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
"אווה פרון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "מי אחראי לתפישת אוויטה כזונה"- מתוך הפודקאסט "עושים רוח"
- אווה פרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על אווה פרון בקטלוג הספרייה הלאומית
- אווה פרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אוה פרון (1919-1952), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Navarro, Marysa. 1977. The Case of Eva Perón. Women and National Development: The Complexities of Change 3(1). pp. 229-240
- ^ מתה אווה פרון, מעריב, 27 ביולי 1952