אוויה (אי)
אוויה (ביוונית: Εύβοια[1]) הוא האי השני בגודלו ביוון (אחרי כרתים), המהווה את חלקה הגדול של היחידה האזורית אוויה (אנ') (הכוללת גם את האי סקירוס וחלק קטן מן היבשת).
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
הים האגאי  |
| קואורדינטות | 38°30′N 24°00′E / 38.5°N 24°E |
| שטח | 3,670 קילומטר רבוע |
| אורך | 175 קילומטר |
| רוחב | 45 קילומטר |
| גובה מרבי | דירפיס |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
יוון |
| אוכלוסייה | 191,206 (נכון ל־2011) |
| עיר ראשית |
כלקיס |
  | |
גאוגרפיהעריכה
שטח האי הוא 3,670 קילומטרים רבועים, ואוכלוסייתו מנתה כ-190,00 תושבים, נכון לשנת 2011. צורת האי מוארכת, וכמעט צמוד לחוף המזרחי של יוון. שטח האי מהווה את המשכו של רכס הרים, אשר בחלק היבשתי, הסמוך לאי, כולל את ההרים אתוס, אולימפוס, אוסה ופליון. רכס זה עובר דרך אוויה וממשיך בכמה איים הרריים נוספים: אנדרוס, טינוס ומיקונוס. קיימת חלוקה טבעית של האי לשלושה אזורים: האזור הצפוני מיוער מאוד, ונשלט על ידי הפסגה פיקסריה (גובה 1,371 מטר), ואקלימו זהה לאקלים של חצי האי פליון הסמוך אליו. מרכז האי הוא הפורה ביותר, ובו מישורים נרחבים, כאשר בדרום מרכז אי נמצא ההר דירפיס (גובה 1,745 מטר). דרום האי דומה טופוגרפית ואקלימית לאיים הקיקלאדיים, ובמרכזו ההר אוכחי (גובה 1,394 מטר).
שני גשרים, הגשר הישן והגשר הגבוה, מחברים בין האי לבין היבשת. ניתן להגיע אל האי במכונית וברכבת, וכמובן גם במעבורות שחוצות את מצר אוריפוס. לאי יש שלושה נמלים עיקריים: קימי, כלקיס וקריסטוס.
אוכלוסיית האי מגוונת, ומקורה ממחוזות שונים ביבשת וגם מהאיים השונים. בין התושבים היוונים יש גם אלבנים וולאכים.
על פי המיתולוגיה היוונית, אאובויה הייתה אהובתו של פוסידון, והיא שנתנה את שמה לאי. הומרוס מספר באיליאדה שהערים היווניות סיפקו את האוניות לצי שיצא נגד טרויה, ובהן מונה הומרוס שבע ערים ששכנו באי זה: כלקיס, ארטריה, איסטיאיה, קירנטתו, דיון, קריסטו וסטירה. ערים אלה השתתפו עם 40 ספינות.
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אוויה- ירדנה עבודי פוקס, האי האבוד: חופשה באוויה, באתר ynet, 23 ביוני 2015.
- רותם מימון, עכבר העיר אונליין, אוויה - האי שהיוונים שומרים לעצמם, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2017.
- אוויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ הגייה ביוונית המודרנית: אֶוִיָה; ההגייה ביוונית עתיקה: אֶוּבּוֹיָה