אווסטה

ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, חוסר במקורות, ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

האווסטהפרסית: اوستا) הוא הספר הקדוש של הדת הזורואסטרית, המאגד בתוכו את כתביה הקדושים אשר נכתבו בשפה האווסטית, שאין לה תיעוד נוסף.

עטיפת ספר האווסטה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1858

אטימולוגיהעריכה

האטימולוגיה של המונח "אווסטה" אינה ברורה; ככל הנראה פירוש המילה "לשבח" או "להלל" (ולפיכך בתרגום מדויק של האווסטה יהיה "השבח").

היסטוריהעריכה

זמנם של הטקטסיםעריכה

כתבי האווסטה, שנכתבו בשפה האווסטית נאספו לאורך מאות שנים עד אשר קובצו לספר אחד. מבין כתבי האווסטה, בולט במיוחד החלק העוסק במזמורים, שהאמונה הזורואסטרית מייחסת את כתיבתם לנביאה ומייסדה - זרתוסטרא. אותם מזמורים נקראים בשפה האווסטית - גאת'ות, ולפי שיקולים לשוניים כתיבתם מתוארכת למאה ה-10 לפנה"ס בקירוב. הכתבים הפולחנים של ה-יסנה, שמכילים בין השאר את הגאת'ות, כתובים בחלקם באווסטית קדומה ובחלקם באווסטית מאוחרת.

העברה מדור לדורעריכה

הדעה הרווחת היא כי כתבי האווסטה הועברו מדור לדור בעל פה לפני שהועלו על כתב. לעומת זאת הספר של ארדא ויראף, שחובר במאה ה-3 או במאה ה-4 לספירה, תחת שלטון האימפריה הסאסנידית, מציע שהגאת'ות ומספר מסוים של כתובים מן האווסטה שאוגדו לתוכה, נשמרו קודם לכן בספריית הארמון של מלכי האימפריה האח'מינידית (559 לפנה"ס – 330 לפנה"ס). ארמון זה נשרף על ידי חייליו של אלכסנדר מוקדון, ובכל מקרה אין מסמכים המעידים על העברה זו או אחרת, ואם אכן היו אי פעם מסמכים המאשרים אחת מן הטענות, הרי שלעת עתה נראה כי אבדו.

לעומת זאת, ראסמוס כריסטיאן ראסק טען שכתבים אלו חייבים להיות שרידיו של מקור ספרותי גדול. זאת בדומה למה שהציע פליניוס הזקן בספרו "תולדות הטבע" בו הוא מתאר את הרמיפוס מסמירנה כמי שפירש "שני מיליוני מזמורים ופסוקים של זרתוסטרא" במאה ה-3 לפנה"ס. גם פיטר קלארק בספרו על הדת הזורואסטרית גרס כי הגאת'ות וכתבי ה-יסנה הקדומים יותר לא יכלו לשמור על איכותם הלשונית אם העברתם התבצעה בעל פה ולא בכתב.

עיבוד מאוחרעריכה

לפי הדינכרד, יצירה דתית למחצה שנכתבה בסביבות המאה ה-9 לספירה, המלך וולגאש (ככל הנראה הכוונה למלך הפרתי וולוגסס הרביעי 191-147~ לספירה) ניסה לקבץ ולאגד את הכתבים הקדושים, אבל תוצאותיה של משימה זו, אם אכן התרחשה, לא שרדה את מהמורות הזמן.

במאה ה-3 לספירה, השליט הסאסאני, ארדשיר (מלך מ-226 עד 241 לספירה) ציווה על הכהן הגדול טנסר (או טונסאר) לאסוף ולאגד את הכתבים הקדושים לספר. הדנכרד מספר לנו כי ניסיונו של הכהן הגדול טנסר הניב העתק הכולל עשרים ואחד ספרים, שנקראים נאסקים (nasks); ספרים אלו מחולקים אף הם ל-348 פרקים ומונים כ-3.5 מיליוני מילים. עיבוד נוסף ואחרון נעשה תחת חסותו של השליט שָאפּוּר השני (מלך מ-309 עד 379 לספירה).

האווסטה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, כוללת בעיקר את הטקסטים שנעזרים בהם לטקסי הפולחן; טקסטים אלו שרדו ונשתמרו בזכות זכרונם של הכהנים, וכעת כשהאווסטה מכילה את כל התכנים הפולחניים בשפה האווסטית, היא עשויה להכיל תכנים שלא נערכו בעשרים ואחד ספרי הנאסקס כלל. האווסטה הנוכחית היא אפוא ספר תפילה יותר מאשר תורה, כי שארית עשרים ואחד ספרי הנאסקס אבדו ונעלמו עם נפילתה של האימפריה הסאסנידית והכיבוש המוסלמי בפרס, שהביא את האמונה המוסלמית לאזור ודחק את האמונה הזורואסטרית לשוליים. אבל, ישנן מספר יצירות משניות בלשון הפלהבית המתיימרות לכלול בתוכן קטעים או רשימות תכנים של הספרים האבודים (שכאמור אבדו ונעלמו קודם לניסוחה של האווסטה).

האסכולה האירופאיתעריכה

הכתבים הללו נעשו נגישים למלומדים האירופאים בתקופה די מאוחרת. אברהם הייניקן אנקטיל דופן, יצא למסע בהודו ב-1775, וגילה את הכתבים בקהילות פארסיות. הוא פרסם את התרגום הצרפתי לכתובים ב-1771, בהתבססו על התרגום הפרסי המודרני שסיפק לו אחד מכהני הקהילות הפרסיות.

מספר כתבי יד של האווסטה נאספו על ידי ראסמוס כריסטיאן ראסק בביקורו בבומביי (מומביי של היום) ב-1820, וזו הייתה ההבחנה שלו, שהראתה כי השפה האווסטית נשתמרה דרך כתבים שמקורם ככל הנראה ממקור ספרותי גדול ששימר בתוכו כתבי קודש. אוסף כתבי היד שאסף ראסק שמורים כעת בספריה של אוניברסיטת קופנהגן. אוספים אחרים שמורים בבית מזרח הודו המוזיאון הבריטי בלונדון, הספרייה הבודליינית באוקספורד וכן במספר ספריות של אוניברסיטאות שונות בפריס.

הזנדעריכה

המילה זֶנד או זָנד פירושה המילולי הוא "ביאור, פירוש, תרגום", והיא מתייחסת לפירושים (פרפרזה) בשפה הפרסית התיכונה (ראה פאזנד ופהלבית) של הספרים בשפה האווסטית. פירושים אלו דומים במידת מה באופיים לתרגומי התנ"ך (כמו תרגום אונקלוס לתורה), שכן הפירושים לאווסטה, שמתוארכים מן המאה ה-3 למאה ה-10 לספירה, לא היו מיועדים לשמש ככתבים תאולוגים בעצמם אלא כהדרכה דתית לציבור, שאינו דובר את השפה האווסטית. ויש להדגיש כי עקב קדושתם הרבה כתבי האווסטה נכתבו וסופרו אך ורק בשפה האווסטית, הנחשבת שפה קדושה (בדומה לעברית בקרב היהודים והערבית בקרב המוסלמים).

לכתבי היד של האווסטה יש שתי מתכונות. האחת היא ה"אווסטה-או-זָנד" (או "זָנד-אי-אווסטה"), ובה כתבי האווסטה הקדושים כתובים יחד עם הזָנד, והשנייה היא ה"וֶנדידאד סאדֶה", בה נכללות גם היַסנה, ה-ויספֶראד והוֶנדידאד.

השימוש במונח "זֶנד-אווסטה" בהתייחסות לאווסטה נובע מאי הבנה של הביטוי "זָנד-אי-אווסטה". טעות נפוצה ונוספת הקשורה בשימוש במילה זֶנד היא שקוראים לכלל השפה האווסטית או הכתובים האווסטית על שמה. ב-1759, דיווח אברהם הייניקן אנקטיל דופן כי סופר לו שהמילה זֶנד הייתה שם של השפה של הכתובים הקדומים של האווסטה. בדיונו השלישי, שפורסם ב-1798, מציין סר ויליאם ג'ונס שיחה עם כהן הודי, שסיפר לו כי הכתובים נקראים זֶנד, והשפה נקראת אווסטה, גם זו שגיאה שנובעת מתוצאות של אי הבנת המונח "פאזנד", שלמעשה מתייחס לשימוש של האלפבית האווסטי בכתיבת הזנד וכתובים שונים השפה הפרסית התיכונה, כביטוי פירושו "בתוך הזנד".

הבלבול בין המונחים השונים הפך להיות מקיף באסכולה האירופאית וכמעט לא ניתן לשנותו, והזנד-אווסטה, על אף היותה שם מוטעה ושגוי, נמצאת עדיין לפעמים בשימוש כדי לציין את הכתובים הקדומים.

מבנה ותוכןעריכה

בצורתה הנוכחית, האווסטה היא אוסף של מקורות שונים וחלקיה השונים מתוארכים לתקופות שונות המתחלפות בהיקף רחב וטבעי; רק טקסטים הכתובים בשפה האווסטית נחשבים חלק מן האווסטה.

ישנו דמיון לשוני ותרבותי בין כתבי האווסטה לבין כתבי הריג ודה. ההנחה המקובלת היא שדמיון זה משקף את האמונות המשותפות והעממיות של הזמנים הפרוטו-הינדו-איראנים. ההבדלים בין שני גופים טקסטואליים אלו מתפרשים כשיקוף של התפתחות עצמאית שהתרחשה אחרי ההתפצלות הפרה-היסטורית בין שתי התרבויות (אחת נדדה לאזור אירופה והשנייה לאזור הודו-פרס).

לפי הדנקארד, עשרים ואחד ספרי הנאסקס משקפים את המבנה של תפילת "אהונה ואיריה" בעלת עשרים ואחת מילים: כל אחת משלוש שורות התפילה מכילה שבע מילים, ובהתאמה גם הנאסקס מחולקים לשלוש קבוצות, של שבעה כרכים כל אחד. במקור, לכל אחד מספרי הנאסקס הייתה מילה אחת מתוך התפילה ששימשה כשמו של הספר, ובכך בעצם סומן מקומו של הספר ביחס לשאר ספרי הנאסקס. רק כרבע מתוך תמליל הנאסקס שרד עד היום. התכנים באווסטה מחולקים באופן מקומי (אף על פי שסדרם של ספרי הנאסקס אינו כזה) אבל אלו אינם קבועים או קאנוניים. כמה מלומדים מעדיפים לסווג את התכנים בשתי קבוצות, האחת פולחנית והשנייה כוללת. הסיווג הבא מתואר על ידי ג'אן קלנס:

 
יסנה 28.1 (Bodleian MS J2)

היסנהעריכה

היסנה (מן המונח "יאזישן" שפירושו המילולי: "סגידה, קורבן"), היא האוסף הראשי של הפולחן. היא כוללת שבעים ושניים קטעים הקרויים "הא – יטי" או פשוט "הא". שבעים ושניים חוטי צמר טלאים בקושטי, הפתיל הקדוש שכרוך סביב מותני המאמין הזורואסטרי, מסמלים את אותם שבעים ושניים קטעי היסנה. החלק המרכזי ביותר של היסנה הוא הגאת'ות. הוא נחשב כחלק הקדום והקדוש ביותר מבין חלקי האווסטה וחיבורו מיוחס לזרתוסטרא עצמו. מבחינה מבנית הגאת'ות קטועות על ידי היסנה הפטאנגאטי ("שבע פרקי יסנה"), שמשלימים את הפרקים 35–42 ביסנה; גילם כגיל הגאת'ות והם כוללים תפילות ומזמורים לכבוד האל הנעלה, אהורה מאזדה, המלאכים, אש, מים ואדמה. היסנה כתובה כסיפורת, אבל אולי הייתה בעברה בעלת אותו משקל פואטי כמו הגאת'ות. בקרב כמה המלומדים רווחת השערה כי היסנה מייצגת את הנאסק העשרים ואחד (כלומר השביעי והכרך האחרון בקבוצה השלישית והאחרונה). שישה מספרי הנאסקס מהקבוצה הראשונה של הנאסקס, שהם פירוש לגאת'ות, עשויים אף הם להיות משיוכים ליסנה. היסנה, או היֶזשן, הוא בראש ובראשונה שם, לא של ספר, אלא אם כי של טקס בו כל הספר מוקרא ומתבצע טקס פולחני הולם, על פי מסגרתו הרגילה; טקס זה מתרחש אך ורק בבוקר.

ויספראדעריכה

ויספראד (פהלווי: Visperad; אווסטה: vīspe ratawō; פרסית: ویسپرد) הוא חיבור ארוך שנועד להוסיף לטקס היסנה ולקשטו.

ונדידאדעריכה

ונדידאד (פהלווי: Vendīdād או jud-dēw-dād; אווסטה: widaēwa-dāta; פרסית: وندیداد) הוא חיבור העוסק בשדים ובהתגוננות מפניהם.

ישתעריכה

היַשְת (פהלווי: yašt; אווסטה: yasna; פרסית: یشت) הוא חיבור המוקדש לישות אלוהית מסוימת בדת הזורואסטרית. כיום כל מאמין זורואסטרי יכול לומר את הישת בכל עת, להבדיל מן היסנה, המקדשת את כלל הישויות ויכולה להיאמר רק מפי כוהן זורואסטרי מוסמך. יש 21 ישתים שונים:

  • אהורא מזדא ישת
  • אמשא ספנדאן ישת
  • אַרְדְוַהישְת ישת
  • הוֹרְדאד ישת
  • אַבַּאן ישת
  • ח'ורשיד ישת
  • מַאהּ ישת
  • תישְתר ישת
  • גוֹש ישת (או: דְרוּאַסְפּ ישת)
  • מֵהְר ישת
  • סְרוש ישת
  • רַשְן ישת
  • פְראוַרְדין ישת
  • בהראם ישת
  • רַאם ישת
  • דֵין ישת
  • אַרְד ישת
  • אַשְתַאד ישת
  • זַמְיַאד ישת
  • הוֹם ישת
  • וַנַאנְד ישת

סי-רוזאגעריכה

סי-רוזאג (בפהלווי: Sīh-rōzag; בפרסית: سی‌روزه) הוא חיבור המורכב משני חלקים המוקדש לישויות האלוהיות של הדת הזורואסטרית. הוא משמש גם היום בטקסים זורואסטריים.

ח'ורדה אווסטהעריכה

הקובץ ח'ורדה אווסטה (בפרסית: خرده‌اوستا), "האווסטה הקטנה", כולל תפילות בעיקר תפילות הנאמרות על ידי המאמין בעצמו, בניגוד לתפילות הנאמרות מפי הכוהן המוסמך. בקובץ נכללים החיבורים הבאים:

  • חלקי מבוא מתוך היסנות השונות.
  • תפילות שבח (פהלווי: Niyāyišn; פרסית: نیایش).
  • תפילות התואמות את מהלך היממה (פהלווי: Gāh; פרסית: گاه).
  • תפילות וברכות לנשמות המתים ולמועדים מיוחדים (פהלווי: Āfrinagān; פרסית: آفرینگان).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אווסטה בוויקישיתוף