אוזו

משקה חריף מזוקק בטעם אניס, המיוצר בדרך כלל ביוון

אוּזוֹיוונית: Ούζο) הוא משקה חריף מזוקק בטעם אניס, שמקורו ביוון. האוזו שייך למשפחת משקאות האניס והוא נחשב אפריטיף יבש. לא ידוע מה מקור השם, אך הסברה המקובלת היא שהוא מגיע מהמילה הטורקית üzüm שפירושה הוא ענבים, אשר מהווים את הפחמימה העיקרית ממנה מותסס המשקה.

אוזו
Пляшка узо.JPG
מוצא יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בקבוק אוזו

היסטוריהעריכה

האוזו כמעט זהה למשקאות כמו הראקי הטורקי והערק המזרח תיכוני. משקאות אלו יוצרו כבר באימפריות הביזנטית והעות'מאנית. צורת ההגשה, המראה וצריכת האוזו הם בדיוק כמו ההגשה והצריכה של הראקי והערק, כך ששלושת המשקאות ממלאים בדיוק אותה פונקציה.

ייצור האוזו המודרני קיבל תנופה במאה ה-19 בעקבות עצמאות יוון (השימוש בשם חדש היה כנראה ביטוי להתנתקות מן התרבות העות'מאנית והמזרח תיכונית). מזקקת האוזו הראשונה הוקמה ב-1856 בעיר טירנבוס (אנ'). חלק גדול מהאוזו יוצר אז באי לסבוס, שלטענת תושביו שם הוא הומצא, ועד היום האי הוא יצרן מרכזי של אוזו. בשנת 1932 נכנסה לשימוש שיטה לזיקוק אוזו במבשלות נחושת, שהיא היום שיטת הייצור העיקרית.

ייצורעריכה

האוזו מתחיל כשיכר מענבים או צימוקים מעוכים, לעיתים בתוספת תבלינים ופירות נוספים בשלב התסיסה. הריח החזק של המשקה נובע מתוספת האניס לשם הטעם, אך ישנם מרכיבים נוספים שמוכנסים לתערובת על פי בחירת היצרן, כגון כוסברה, ציפורן, שורש מלאכית, שוש, מנטה, שומר, שקדים, קינמון ותפרחת חושחש. האלכוהול וחומרי הטעם מוכנסים למבשלות נחושת ומבושלים, לפעמים יותר מפעם אחת. אחרי כן המשקה מקורר, מאוחסן למספר חודשים ואז מדולל, בדרך כלל לכ-40% אלכוהול.

הגשהעריכה

ביוון המודרנית ישנם מקומות המגישים אוזו לצד מתאבנים ("מזטים") כגון תמנון, מיני סלט, סרדינים, קלמארי וצדפות. המסורת היא לגמוע את האוזו (בדרך כלל עם מים או קרח) באיטיות, תוך כדי אכילת המזטים בחברה במשך מספר שעות משעת ערב.

מראהעריכה

האוזו הוא שקוף וכשמוסיפים לו מים או קרח הוא נעשה לבן חלבי, משום שהשמנים האתריים שבו מסיסים באלכוהול וכשריכוז האלכוהול יורד כאשר מוהלים את המשקה עם מים, נוצרת אמולסיה והמשקה מקבל צבע לבן חלבי.

מותגי אוזועריכה

קישורים חיצונייםעריכה