פתיחת התפריט הראשי

אוטו באריץ'קרואטית: Otto Barić; נולד ב-19 ביוני 1933) הוא כדורגלן ומאמן עבר ממוצא אוסטרי-קרואטי.

אוטו באריץ'
לידה 19 ביוני 1933 (בן 86)
אייזנקאפל שבאוסטריה
שם מלא אוטו באריץ'
מועדוני נוער
1946 - 1952 דינמו זאגרב
מועדונים מקצועיים כשחקן
1952 - 1958
1958 - 1963
מטלאק זאגרב
לוקומוטיבה זאגרב
קבוצות כמאמן
1964 - 1967
1967 - 1969
1969 - 1970
1970 - 1972
1972 - 1974
1974 - 1976
1974 - 1979
1976 - 1979
1980 - 1982
1982 - 1985
1985 - 1986
1986 - 1988
1988 - 1989
1990 - 1991
1991 - 1995
1995 - 1996
1996 - 1997
1997 - 1998
1998 - 1999
1999 - 2001
2002
2002 - 2004
2006 - 2007
לוקומוטיבה זאגרב
אופל רוסלסהיים
גרמניה ויסבאדן
ואקר אינסברוק
ל.א.ס.ק. לינץ
נ.ק. זאגרב
נבחרת יוגוסלביה (חובבים)
דינמו וינקובצי
שטורם גראץ
ראפיד וינה
שטוטגרט
ראפיד וינה
שטורם גראץ
וורוורץ שטייר
קזינו זלצבורג
נבחרת קרואטיה (עוזר מאמן)
קרואטיה זאגרב
פנרבחצ'ה
ל.א.ס.ק. לינץ
נבחרת אוסטריה
אוסטריה זלצבורג
נבחרת קרואטיה
נבחרת אלבניה

לאחר קריירת משחק קצרה, שהתרכזה כולה בעיר זאגרב שבקרואטיה, במדי קבוצת הנוער של דינמו והקבוצות הבוגרות של מטלאק ולוקומוטיבה, פנה באריץ' לקריירת אימון שנפרשה על פני למעלה מארבעה עשורים. במהלך קריירת האימון הוביל באריץ' קבוצות מאוסטריה, קרואטיה, גרמניה וטורקיה, וכן את הנבחרות הלאומיות של אוסטריה, קרואטיה ואלבניה. בין הישגיו ניתן למנות שבע אליפויות (שש מתוכן באוסטריה), ארבעה גביעי מדינה (מתוכם שלושה באוסטריה), העפלות לגמר גביע אופ"א ולגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, וכן העפלה לטורניר יורו 2004 עם נבחרת קרואטיה.

קריירת משחקעריכה

באריץ' נולד באוסטריה, אך גדל בעיר זאגרב שבקרואטיה, שם גם החל את קריירת המשחק. באריץ' שיחק בקבוצת הנוער של דינמו זאגרב, אך לא התקדם לקבוצת הבוגרים של המועדון. את הקריירה הבוגרת החל במדיה של במטלאק זאגרב, ולאחר שש עונות עבר לקבוצה השלישית שלו בעיר זאגרב, לוקומוטיבה. ב-1963, לאחר חמש עונות במדיה של לוקומוטיבה, פרש באריץ' ממשחק פעיל בגיל 29, מבלי ששיחק בליגה הבכירה או ערך הופעות בינלאומיות.

קריירת אימוןעריכה

תחילת הקריירה ביוגוסלביה ובגרמניהעריכה

עם פרישתו ממשחק, פנה באריץ' לקריירת אימון, שהחלה בתחנת המשחק האחרונה שלו, לוקומוטיבה זאגרב מליגת המשנה היוגוסלבית. באריץ' הוביל את המועדון במשך שלוש עונות, בשלישית הוביל אותה למקום הרביעי בטבלה.

לקראת עונת 1967/1968 עבר לאמן את אופל רוסלסהיים, ששיחקה ברגיונליגה-סוד, אחת מחמש הליגות האזוריות שהרכיבו את ליגת המשנה בגרמניה באותן השנים. באריץ' התקשה להוביל את הקבוצה להישגים, ובעונה השנייה שלו במועדון אף התקרב לירידת ליגה, לאחר שקבוצתו סיימה את העונה במקום ה-15, אחד מעל המקומות המובילים לירידה. לאחר שסיים את דרכו בקבוצה, עבר לאמן את גרמניה ויסבאדן ששיחקה בלנדסליגה הסן-סוד, ששימשה אז כליגה רביעית בגרמניה. באריץ הוביל את הקבוצה למקום הראשון ולזכייה באליפות הליגה לעונת 1969/1970, בדרכה לליגה הגרמנית השלישית.

מעבר לאוסטריה, אליפות ראשונה וחזרה ליוגוסלביהעריכה

לקראת עונת 1970/1971 חזר באריץ' לארץ הולדתו אוסטריה, כשהתמנה לתפקיד מאמן ואקר אינסברוק מהבונדסליגה האוסטרית. כבר בעונת הבכורה שלו כמאמן הקבוצה, הוביל באריץ' את ואקר לזכייה באליפות אוסטריה לראשונה בתולדות המועדון. לאורך העונה התקיים קרב צמוד בין ואקר לבין אוסטריה זלצבורג, שאף הובילה את הטבלה בתום הסיבוב הראשון. במחזור הנעילה שתי הקבוצות שיחקו משחק חוץ, כאשר אינסברוק של באריץ' הייתה תלויה בעצמה וגברה 4-2 על ואקר וינה, במשחקה האחרון לפני האיחוד שהפך אותה לאדמירה ואקר. הניצחון הבטיח לחניכיו של באריץ' את הזכייה בתואר.

העונה הבאה אף היא הייתה צמודה, כאשר אינסברוק של באריץ' התמודדה על התואר מול אוסטריה וינה. אינסברוק הצליחה להקדים את יריבתה בנקודה אחת בתום העונה ולזכות בתואר האליפות, אך באריץ' לא זכה לרשום את האליפות על שמו כאשר זמן קצר לפני תום העונה, ב-8 במאי 1972, התפטר מתפקידו כמאמן הקבוצה. באריץ' התפטר לאחר שהותקף בתום משחק השוויון (1-1) מול ל.א.ס.ק. לינץ יומיים קודם לכן, וכן בעקבות תקופה ארוכה של חוסר תמיכה מצד העיתונות המקומית. הוא הוחלף בברנקו אלסנר, שבמשחקי הנעילה הוביל את הקבוצה לתואר השני ברציפות. ל.א.ס.ק. לינץ, שמולה הותקף כמאמן ואקר אינסברוק בשלהי העונה הקודמת, הייתה הקבוצה שזכתה בשירותיו עונה לאחר מכן. באריץ' הוביל את המועדון לשתי עונות במרכז הטבלה האוסטרית, בטרם סיים את תפקידו במועדון כדי לשוב ליוגוסלביה.

באריץ' התמנה לתפקיד מאמן נ.ק. זאגרב מליגת המשנה היוגוסלבית. הוא זכה להצלחה במועדון, עם סגנות ליגת המשנה בעונת הבכורה, והמקום הראשון בעונתו השנייה במועדון. עם זאת, באריץ' נותר בליגת המשנה ועבר לאמן את דינמו וינקובצי לקראת עונת 1976/1977 באריץ' נותר במועדון במשך שלוש עונות, אך במהלכן לא הצליח להוביל את המועדון לליגה הבכירה.

במקביל לתקופת האימון בזאגרב ובווינקובצי, אימן באריץ' באותן השנים את נבחרת החובבים של יוגוסלביה, שהורכבה משחקני ליגת המשנה וזכתה בשלושה תארים אזוריים ויבשתיים בין השנים 1976 ל-1978.

חזרה לאוסטריה ותקופת השיא בראפיד וינהעריכה

במרץ 1980, בשלהי עונת 1980/1981, שב באריץ' לאוסטריה והתמנה לתפקיד מאמן שטורם גראץ. עד לתום העונה הוביל באריץ' את קבוצתו להישרדות בליגה הבכירה, ועונה אחר כך כבר הוביל את קבוצתו למאבק צמוד על תואר האליפות, כשקבוצתו מחמיצה את האליפות בפער של נקודה מאוסטריה וינה, ומסתפקת בסגנות. קבוצתו של באריץ' לא הצליחה לשחזר את ההצלחה בעונה הבאה, וסיימה שישית בלבד.

לקראת עונת 1982/1983, התמנה באריץ' לתפקיד מאמן ראפיד וינה, שהייתה לתחנה המוצלחת ביותר שלו עד אז בקריירת האימון. באריץ' הגיע לראפיד לאחר שזו זכתה באליפות אוסטריה, ומאמנה זכה לחוזה בלאס פאלמס הספרדית. באריץ' הוביל את ראפיד לזכייה בדאבל המקומי, שכלל את אליפות השנייה ברציפות של המועדון והשנייה שלו בקריירה כמאמן, וזכייה בגביע האוסטרי. הזכייה הדרמטית באליפות הושגה בזכות פער שערים בלבד מהסגנית והיריבה העירונית אוסטריה וינה, וזאת לאחר עונה מוצלחת שכללה עשרים ניצחונות ושני הפסדים בלבד בשלושים משחקי הליגה. בגביע זכתה הקבוצה לאחר ניצחון 8-0 מוחץ בסיכום שני משחקי הגמר מול ואקר אינסברוק.

עונה לאחר מכן, הייתה קרובה ראפיד לשחזר את ההישג ולזכות בדאבל נוסף. ראפיד ואוסטריה וינה שוב סיימו עם אותו מספר נקודות בראש הטבלה, אך הפעם פער השערים היה בעוכריה של ראפיד, שנאלצה להסתפק בסגנות. עם זאת, שמרה הקבוצה על הגביע האוסטרי ומנעה את הדאבל מיריבתה העירונית. אוסטריה וינה גברה 3-1 ביתי על ראפיד במשחק הראשון, אך בגומלין ניצחה ראפיד 2-0 וזכתה בגביע בזכות חוק שערי חוץ.

עונה אחר כך הוביל באריץ' את קבוצתו לאחד מגדולי הישגיה בכל הזמנים, העפלה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע. בסיבוב הראשון הדיחה ראפיד את בשיקטש, והעפילה לסיבוב השני מול סלטיק. ראפיד ניצחה 3-1 בבית, אך נכנעה 3-0 בסלטיק פארק שבגלאזגו, והייתה אמורה להיות מודחת מהמפעל. אלא שאז החליטה אופ"א על קיומו של משחק חוזר באולד טראפורד במנצ'סטר, לאחר שרודולף ויינהופר מראפיד טען כי נפגע בראשו מחפץ שנזרק מיציע אוהדי סלטיק. ראפיד ניצחה במשחק החוזר 1-0 והעפילה לשלב הבא. ברבע הגמר הפכה ראפיד הפסד חוץ 3-0 לניצחון ביתי של 5-0 על דינמו דרזדן, ובחצי הגמר הדיחה את דינמו מוסקבה בדרך לגמר אירופי ראשון בתולדותיה. בגמר באצטדיון פיינורד נכנעה ראפיד 3-1 לאברטון, וסיימה את הטורניר במקום השני. בליגה המקומית שוב הסתפקה ראפיד בסגנות, הפעם בפער תשע נקודות מאוסטריה וינה שבפסגה. על אף שרשמה עונה טובה עם שלושה הפסדי ליגה בלבד, נכנעה ראפיד לעונה מוצלחת יותר של אוסטריה וינה, במהלכה נוצחה רק פעם אחת והשיגה 25 ניצחונות ליגה. עם זאת, בפעם השנייה ברציפות מנעה ראפיד מאוסטריה וינה את הזכייה בדאבל וגברה עליה בגמר הגביע. הגמר שוחק הפעם במתכונת של משחק אחד בלבד, והוכרע בדרמה גדולה. 11 דקות לסיום עלתה ראפיד ליתרון, אך ספגה שער שוויון שתי דקות לסיום ההתמודדות. דקה מפתיחת ההארכה שבה ראפיד להוביל, אך איבדה את יתרונה שוב, שתי דקות לאחר מכן. בדקה המאה של המשחק נקלעה ראפיד לפיגור ראשון במשחק, אך ארבע דקות לאחר מכן נהנתה מפנדל מוצלח של כוכבה הגדול הנס קרנקל, ושלחה את המשחק לדו-קרב בעיטות הכרעה. לאחר ששתי הקבוצות כבשו את חמש הבעיטות הראשונות, הושגה הכרעה בבעיטה השישית וראפיד זכתה בגביע השלישי ברציפות.

ההצלחה הגדולה של באריץ' עם ראפיד סידרה לו מינוי יוקרתי בשטוטגרט מהבונדסליגה. המעבר של באריץ' לגרמניה לא הוכתר בהצלחה מרובה, ושלושה חודשים לתום העונה פוטר באריץ' מתפקידו במועדון. בקיץ 1986, ובתום הפסקה של עונה אחת, שב באריץ' לכסאו כמאמן ראפיד וינה. עונת החזרה שלו למועדון הוכתרה כהצלחה גדולה והסתיימה בזכייה בדאבל המקומי. בליגה, בה הונהגה שיטת הפלייאוף בתום העונה הסדירה, שוב התמודדו ראפיד ואוסטריה וינה על התואר. אוסטריה וינה הקדימה את ראפיד בשלוש נקודות בתום העונה הסדירה, אך ראפיד מחקה את הפער בפלייאוף, וזכתה בתואר בזכות פער שערים בלבד. בגביע, גברה ראפיד 4-2 בסיכום שני משחקים על סוורובסקי טירול, והניפה גביע רביעי תחת באריץ'.

בעונת 1987/1988 הוביל באריץ' את ראפיד לאליפות שנייה ברציפות, הפעם בפער ניכר מאוסטריה וינה הסגנית. בגביע סיימה ראפיד את דרכה כבר בשמינית הגמר לאחר שהודחה על ידי פירסט וינה, ובפעם הראשונה (מתוך חמישה ניסיונות) כמאמן ראפיד כשל באריץ' לזכות בגביע. בסך הכול בחמש עונות במצטבר כמאמן ראפיד, זכה באריץ' בשלוש אליפויות, ארבעה גביעים ופעמיים בסופר קאפ האוסטרי.

זמן קצר לאחר פתיחת עונת 1988/1989 עזב באריץ' את ראפיד, שלא הצליחה לשחזר את הישגיה, וכחודשיים לאחר מכן שב לקדנציה שנייה בשטורם גראץ. עד לתום העונה הוביל באריץ' את הקבוצה למקום ה-11 מתוך 12 בליגה הבכירה (בתום העונה הסדירה), ולמקום הראשון בפלייאוף האמצעי שמשמעותו הישארות בליגה הבכירה לעונה נוספת. בתום העונה סיים את דרכו במועדון.

תחילת שנות ה-90 וההצלחה בקזינו זלצבורגעריכה

לאחר עונה מחוץ מגרשים, שב באריץ' לתפקיד המאמן לקראת עונת 1990/1991, כשהתמנה לתפקיד מאמן וורוורץ שטייר מהבונדסליגה האוסטרית. הוא אימן את הקבוצה במשך עונה אחת, במהלכה הצליח להתברג בפלייאוף העליון ולסיים במקום השביעי.

לקראת עונת 1991/1992 מונה באריץ' לתפקיד מאמן קזינו זלצבורג. בעונתו הראשונה במועדון הוביל באריץ' את הקבוצה לסגנות, לאחר שזו הובילה את הטבלה בתום העונה הסדירה והפסידה את התואר עקב פער שערים נחות מזה של אוסטריה וינה. עונה אחר כך חזר על עצמו התסריט במדויק, כשזלצבורג מוליכה את הטבלה בתום העונה הסדירה, ומפסידה את התואר בפער שערים לאוסטריה וינה.

בעונת 1993/1994 הונהגה שיטה חדשה לליגה האוסטרית, שכללה מאז עשר קבוצות שנפגשו ארבע פעמים אחת עם השנייה (סך הכול 36 מחזורים). באותה עונה הוביל באריץ' את זלצבורג לזכייה באליפות אוסטריה, בפער שתי נקודות מאוסטריה וינה. במקביל לזכייה בתואר האליפות, הוביל באריץ' את זלצבורג להישג אירופי מרשים ולהעפלה עד לגמר גביע אופ"א, לראשונה בתולדותיה ובהופעתה החמישית בלבד במפעלים האירופים. זלצבורג הדיחה בין היתר את אנטוורפן, ספורטינג ליסבון, וצמד הגרמניות איינטרכט פרנקפורט וקרלסרוהה בדרך לגמר מול אינטר מילאנו. במשחק הגמר הכפול הפסידה זלצבורג פעמיים באותה התוצאה, 1-0, וסיימה את הטורניר במקום השני.

עונה אחר כך הוביל באריץ' את זלצבורג להשתתפות היסטורית בשלב הבתים של ליגת האלופות, לאחר שהדיחה את מכבי חיפה בשלב המוקדמות. זלצבורג סיימה שלישית בבית, אחרי אייאקס אמסטרדם ומילאן. הייתה זו השתתפות ראשונה של מועדון אוסטרי בשלב הבתים של ליגת האלופות. במקביל, שמרה זלצבורג על אליפות אוסטריה בפעם השנייה ברציפות, לאחר שהקדימה את שטורם גראץ בפער שערים בלבד בתום העונה.

בתום העונה, ולאחר ארבע עונות במועדון, התפטר באריץ' מתפקידו. במאזנו במועדון שתי אליפויות ושתי זכיות בסופר קאפ האוסטרי.

קרואטיה, טורקיה וחזרה לאוסטריהעריכה

לאחר עזיבתו של באריץ', התמנה לראשונה בקריירה לתפקיד בנבחרת לאומית, ולראשונה היה לעוזר מאמן, כשהתמנה לתפקיד עוזרו של מירוסלב בלאז'ביץ', מאמן נבחרת קרואטיה. בלאז'ביץ', עם באריץ' לצידו, הוביל את קרואטיה במשחקי יורו 1996 באנגליה. את שלב הבתים צלחו הקרואטים במקום השני, לאחר ניצחונות על טורקיה ודנמרק והפסד לפורטוגל. קרואטיה העפילה לרבע הגמר, שם נכנעה 2-1 לגרמניה והודחה מהטורניר.

עם תום אליפות אירופה סיים באריץ' את דרכו בנבחרת, ולקראת העונה החדשה התמנה לתפקיד מאמן קרואטיה זאגרב (כיום דינמו). באריץ' אימן את הקבוצה עונה אחת בלבד, במהלכה הוביל אותה לזכייה בדאבל המקומי. באליפות קרואטיה זכתה זאגרב בפער עצום של 21 נקודות מסגניתה היידוק ספליט, ובתום עונה מוצלחת שכללה 26 ניצחונות והפסד בודד ב-30 משחקים. בגמר הגביע הקרואטי גברה הקבוצה 2-1 על יריבתה העירונית נ.ק. זאגרב, אותה אימן באריץ' בעברו.

לאחר עונה אחת עבר באריץ' לאמן את פנרבחצ'ה מליגת העל הטורקית. הייתה זו התנסות חדשה עבור המאמן, שלא אימן מחוץ לאוסטריה, גרמניה וקרואטיה עד אז, והוא הוביל את פנרבחצ'ה למקום השני בטבלה אך פוטר כשלושה חודשים לתום העונה. לקראת עונת 1998/1999 שב באריץ' לל.א.ס.ק. לינץ, בה אימן כ-25 שנים קודם לכן. לאחר כחצי עונה סיים באריץ' את דרכו בקבוצה.

נבחרת אוסטריהעריכה

ב-13 באפריל 1999 התמנה באריץ' לתפקיד מאמן נבחרת אוסטריה. באריץ' החליף בתפקיד את הרברט פרוהסקה, בעקבות התבוסה 9-0 לספרד במוקדמות יורו 2000. עד לעזיבתו של פרוהסקה רשמה הנבחרת שני ניצחונות, תיקו והפסד. במשחקו הראשון על הקווים, שבועיים לאחר מינויו, הביסה אוסטריה 7-0 את סן מרינו. ב-6 ביוני 1999 שיחקה אוסטריה במשחק חוץ באצטדיון רמת גן מול ישראל במסגרת טורניר המוקדמות. באחד ממשחקיה הגדולים אי-פעם, הביסה ישראל 5-0 את האוסטרים, והתקרבה משמעותית למקום השני. הפסד ביתי לספרד וניצחון ביתי על קפריסין הובילו את אוסטריה למקום השלישי בבית, עם אותו מספר נקודות אך בפער שערים נמוך משמעותית מזה של ישראל שבמקום השני, ואוסטריה איבדה סיכוי להשתתף ביורו 2000.

במוקדמות מונדיאל 2002 הוגרלו אוסטריה ובאריץ' פעם נוספת מול ישראל ומול ספרד. בעוד הספרדים הפייבוריטים כבשו את פסגת הבית, נותר המאבק על המקום השני בין ישראל לבין אוסטריה של באריץ'. המפגש הראשון בין ישראל לאוסטריה נערך במגרשם של האוסטרים, שהשלימו מהפך וניצחו 2-1. משחק הנעילה של הבית זימן מפגש באצטדיון רמת גן בין ישראל לאוסטריה, כאשר לאוסטרים שלוש נקודות מעל לישראל, אך לישראל פער שערים עדיף. במצב זה, כל תוצאה פרט לניצחון ישראלי משאירה את האוסטרים במקום השני.

הזמן שקדם להתמודדות יצר לוחמה פסיכולוגית בין הצדדים, כאשר בין היתר דרשו האוסטרים את הזזת המשחק עקב המצב הביטחוני, ושחקנים רבים הודיעו כי ישקלו אם להגיע לישראל. התבטאויות רבות בשני הצדדים עוררו את חמתם של אוהדי ואנשי הנבחרת, ובאריץ' ספג גידופים וקללות שעה ארוכה לפני פתיחת ההתמודדות באצטדיון רמת גן. במשחק עצמו עלתה ישראל ליתרון ראשון בדקה ה-56 מפנדל מדויק של שמעון גרשון, אך בתוך תוספת הזמן של ההתמודדות כבש אנדראס הרצוג בבעיטה חופשית שעברה מתחת לרגליו של אבי נימני וחדרה לרשת, שוויון 1-1 שהעלה את אוסטריה לפלייאוף ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף פגשה אוסטריה את טורקיה, אך נכנעה ללא תנאי עם הפסד 1-0 ביתי ותבוסת 5-0 באיסטנבול. היה זה משחקו האחרון של באריץ' כמאמן, שהתפטר מתפקידו. ב-22 משחקים כמאמן הנבחרת (מתוכן 14 משחקים רשמיים) ניצח באריץ' בשבעה, הפסיד בתשעה, ושישה הסתיימו ללא הכרעה.

נבחרת קרואטיהעריכה

באריץ' שב לתפקיד מאמן אוסטריה זלצבורג בינואר 2002, וסיים עמה את העונה במקום השישי. בתום העונה, ועם סיומו של טורניר מונדיאל 2002, התמנה באריץ' לתפקיד מאמן נבחרת קרואטיה[1]. משחקו הראשון כמאמן הנבחרת היה שוויון 1-1 במשחק ידידות מול ויילס, שהתקבל באכזבה. משחקו הרשמי הראשון, שוויון 0-0 מול אסטוניה עם פתיחתו של קמפיין מוקדמות יורו 2004, התקבל באכזבה גדולה אף יותר, ופגע משמעותית בסיכויי ההעפלה של הנבחרת. הפסד חוץ 2-0 לבולגריה כחודש אחר כך, כבר הפך את סיכויי העפלתה של קרואטיה לנמוכים במיוחד.

לאחר הפתיחה העגומה, הגיבו הקרואטים תחת באריץ' עם ארבעה ניצחונות רצופים, בהם 4-0 ביתי מרשים על בלגיה, במאזן שערים של 10-0. הפסד חוץ 2-1 לבלגיה סיכן את הקרואטים לקראת משחק הנעילה, אך ניצחון 1-0 מרשים על בולגריה בבית השאיר את הקרואטים במקום השני, המוביל לפלייאוף ההעפלה ליורו. קרואטיה סיימה עם נקודה בלבד מתחת לבולגריה שבראש הבית, ועם מאזן נקודות זהה לזה של בלגיה, אך פער שערים עדיף. בפלייאוף ההעפלה פגשה קרואטיה את סלובניה. במשחק הראשון בבית נפרדו השתיים בשוויון 1-1, ששוב הציב את קרואטיה בסיכון, אך ניצחון חוץ 1-0 בגומלין העניק לחניכיו של באריץ' את הכרטיס ליורו 2004 בפורטוגל.

בטורניר הגמר, הוגרלה קרואטיה לבית אחד עם אלופת אירופה המכהנת צרפת, אנגליה ושווייץ. קרואטיה פתחה את משחקי היורו בשתי תוצאות תיקו, 0-0 מאכזב מול שווייץ ו-2-2 מול צרפת. במשחק הנעילה עלתה קרואטיה ראשונה על לוח התוצאות, אך נכנעה בסיום 4-2 לאנגליה וסיימה את הטורניר במקום השלישי בבית וללא ניצחון.

על אף ההישג שבהעפלה, והכישלון הצפוי לאור המתחרות, חוזהו של באריץ' בנבחרת לא הוארך, והוא סיים את תפקידו עם תום הטורניר.

נבחרת אלבניהעריכה

בעקבות סיום דרכו בנבחרת קרואטיה, שימש באריץ' לתקופות קצרות כיועץ עבור אוסטריה וינה וכמנהל מקצועי בדינמו זאגרב, תפקיד ממנו התפטר לאחר שלושה שבועות בלבד כשרעיונותיו לא התקבלו במועדון.

ביוני 2006, לאחר כשנתיים ללא תפקידי אימון, התמנה באריץ' לתפקיד מאמן נבחרת אלבניה במקומו של הנס-פיטר בריגל. בניגוד לקודמו, עבר באריץ' להתגורר במדינה על מנת לעקוב מקרוב אחרי הליגה המקומית, וחולל שינויים רבים בהרכב הנבחרת, כולל הדחתם של שחקנים בכירים ושיתופם של צעירים מבטיחים. יחד עם זאת, עמד באריץ' במרכזה של סערה כאשר התבטא בהערות הומופוביות בראיון לעיתון קרואטי ב-2004, ושלוש שנים אחר כך נקנס על ידי אופ"א באשמת הומופוביה[2]. אלבניה סיימה את משחקיה במוקדמות היורו במקום החמישי ובתבוסת 6-1 לרומניה, שלאחריה התפטר באריץ' מתפקידו, וזאת על אף שחוזהו חודש זמן קצר קודם לכן.

תאריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


נבחרת קרואטיה - יורו 2004

1 וסילי • 2 טוקיץ' • 3 שימוניץ' • 4 תומאס • 5 טודור • 6 ז'יבקוביץ' • 7 רפאיץ' • 8 סרנה • 9 פרשו • 10 נ. קובאץ' • 11 שוקוטה • 12 בוטינה • 13 שימיץ' • 14 נרטליק • 15 לקו • 16 באביץ' • 17 קלאסניץ' • 18 אוליץ' • 19 מורנר • 20 רוסו • 21 ר. קובאץ' • 22 בייליצה • 23 דידוליצה • מאמן: באריץ'

קרואטיה