אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Otto der Dritte Heiliger Römischer Kaiser יוני 980 קאסל – 23 בינואר 1002 צ'יביטה קסטלנה. כונה גם Mirabilia mundi[1]) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה מ-983 ועד מותו.
 | |||||
| אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||
| לידה |
יוני 980 קאסל, האימפריה הרומית הקדושה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1002 (בגיל 21) צ'יביטה קאסטלאנה, האימפריה הרומית הקדושה | ||||
| מדינה | האימפריה הרומית הקדושה | ||||
| מקום קבורה |
הקתדרלה של אאכן  | ||||
| השושלת האוטונית | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
ילדותו כמלך הרומאים עריכה
אוטו נולד ביוני 980 לאוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ולתאופנו (אנ'), נסיכה ביזנטית, בתו של קונסטנטין סקלרוס ורעייתו סופיה פוקאינה.
אביו, אוטו השני, מת בארמונו ברומא ב-7 בדצמבר 983, כתוצאה ממחלת המלריה[2]. אוטו הוכתר כמלך הרומאים בהיותו בן שלוש. בהתחשב בעובדה כי בזמן שאביו נפטר הוא היה בגיל צעיר מידי מכדי למלוך נאלץ השלטון למצוא מחליף זמני לאוטו הצעיר. בתחילה ניסה בן דודו היינריך מבוואריה לתפוס את השלטון בשיתוף פעולה עם ארכיבישוף קלן, ואף הפך למלך לזמן קצר[1], אולם משנוכח לדעת שאין לו תמיכה מהאצילים הסיר את תביעתו ונקבע שעד בגרותו של אוטו ישלטו בשמו אמו וסבתו אדליידה מאיטליה. כשנפטרה אמו החליפה אותה אדלייד מאיטליה (עד 994).
אוטו קיבל חינוך מהמעלה הראשונה במשך נעוריו וילדותו - תחילה כשהיה צעיר יותר היה החינוך מפי ברנארד, בישוף הילדסהיים, שהקנה לו חלק נרחב מהחינוך בחייו והמשיך על ידי האדם שהעתיד להיקרא סילבסטר השני ולהיות אפיפיור והוא ז'רבר מאוריאק (Gerbert d'Aurillac)[1].
הכתרתו לקיסר במהלך מרד האפיפיורות עריכה
בשנת 996, שנת הכתרתו כקיסר, הוא עבר דרך האלפים עד לאיטליה, שם הוכתר כמלך לומברדיה בפאביה ואף הצליח לדכא מרידה של האצולה הרומאית כנגד האפיפיור.
המרד הונהג בידי איש האצולה קרסצנטיוס השני ולאחר שדיכא אוטו את המרד, החליף את קרסצנטיוס בדודנו, ברונו מקרינתיה, שהוכתר על ידו כאפיפיור וזכה לשם גרגוריוס החמישי, ב-21 במאי שנת 996 לספירה והפך לאפיפיור הראשון ממוצא גרמני. קרסצנטיוס פתח במרד נוסף בשנת 998, הדיח את ברונו והכתיר תחתיו את יוחנן השישה עשר. אוטו דיכא פעם נוספת את המרד, הוציא להורג את שניהם והכתיר בתור האפיפיור את סילבסטר השני הנאמן לו, ובכך חיזק את כוחו ברחבי האימפריה.
כמנהיג ראה עצמו אוטו בחסד האל אף כמנהיג העולם הנוצרי כולו. כשהוא מאמץ את רומא כמרכז האימפריה (בפועל מעין כבירה) הוא למעשה אימץ גם תארים כגון "משרת השליחים", "משרתו הראשון של ישוע" ואף "קיסר העולם". הוא אימץ אורח חיים רומאי לארמונו ולחצר מלכתו המתאפיינת אף בחידוש תלבושות מרומא ויוון העתיקות בנוסף לאלו עם מראה גרמני עתיק[3]. חלק מחצר ארמונו היו גם אנשי דת וכמורה (ובהם גם בישופים). הוא אף ידע לטינית באופן מרשים במיוחד, כל זאת כחלק מהחייאת המורשת של קרל הגדול בחצר המלוכה[4]. בעולם ההשכלתי של התקופה הקים אוטו ספרייה גדולה ורחבה כשבחצר ארמונו מתגוררים הוגי דעות חשובים. חוץ מהעובדה כי הבישופים של התקופה זכו לחינוך גבוה בבתי ספר ייחודיים או אף בחצר המלכות, האנשים שהקיפו את אוטו היו לידועים ובהם ניתן למנות את לאו מוורסלי (אנ')[5].
כמעריץ דגול של קרל הגדול הוא ערך מסע מלכותי אל אקס לה שפל, בירתו האגדית של קרל כאשר הוא אף מעז לפתוח את קברו המיתולוגי של קרל הגדול. לפי עדויות שנשמרו מאותה התקופה ברגע הפתיחה לא נראה קרל הגדול בתנוחת שכיבה כנהוג למנוחים אלא דווקא בתנוחת ישיבה כל זאת כשהוא נראה עדיין כיושב על כיסא מלכותו. כך תוארו הדברים:[6]
הוא (קרל) לא נמצא שוכב, אלא יושב אל כס המלכות כפי שהוא היה כשחי. הוא היה מוכתר עם נזר מוזהב כשהוא מחזיק שרביט בידו. אף אחד מהנוכחים השחית; [כך שאוטו] בנה מחדש את הקבר ועזב אותו"
— John R. Sommerfeldt, The Flight and Fall of the Eagle-A History of Medieval Germany 800-1648, Hamilton Books, 2017, page 32
מאבקי הכוח מול בכירי הנצרות עריכה
בשנת 1000 ייסד את ארכיבישופות פולין[7]. אל ארכיבישופות זאת המשיך לייסד את ארכיבישופות הונגריה בשנת 1001[8].
תחילה לא היה ידוע מה יעלה בגורלן של הארכיבישופויות אותן הקים אך הסתבר לבסוף כי הן הוכרו בעקיפין על ידי הכנסייה הקתולית כאשר התייחסו אליהן במכתבים מכתב ידו של האפיפיור גרגוריוס השביעי בעצמו. כך בעקיפין הן גם הוכרו על ידי השליחים ששלח גרגריוס ואף גם יורשיו העתידיים בתפקיד - כל זאת לאותו הזמן עוד לא הספיק כי ארצות אלו בהחלט יתבססו כארצות נוצריות-קתוליות גם לעתיד אך עקב גורמים נוספים שבאו מאוחר יותר הן תהליך הטמעתן אכן הושלם[8].
אוטו פעל רבות על מנת להפריד אף יותר את הכנסייה מהאצולה הגבוהה. אז עדיין הייתה קיימת השפעה של החברה הגבוהה על אנשי הכמורה והדת ואוטו פעל על מנת לשנות זאת. כך לעיתים הוא אף נתן לבישופים ולראשי מנזרים סמכויות כוח גדולות יותר כשהוא למעשה מעניק להם טריטוריות גדולות לשלטונם[5].
מזרח אירופה עריכה
כל תקופת שלטונו של אוטו נאלץ להיאבק בסלבים שמרדו מיד לאחר מות אביו, וניסה להחזיר את שלטונו בשטחים ממזרח לאלבה. אוטו קשר קשרים טובים עם פולין, הונגריה ובוהמיה, ואף תמך בהכתרת אישטוון, מנהיג ההונגרים למלך הונגריה.
הריבונות במרכז אירופה עריכה
אוטו היה היוזם והמבצע של ה-Donation of Constantine, מסמך שלמעשה ביסס את הטענה כי הבעלות על מערב האימפריה הרומית (העתיקה) למעשה עבר הוא לתחת חסותו של האפיפיור על ידי הקיסר קונסטנטינוס כאשר אצלו נשארים החלקים המזרחיים שלה (מה שעתיד לאותה התקופה להיות האימפריה הביזנטית)[5].
המרידות באזור רומא עריכה
אף על פי שאוטו הפך את רומא למרכז האימפריה, הדבר לא הספיק כדי למנוע מהומות באזור. כאשר תושבי טיבולי הסמוכה מרדו בו בשנת 1001, העיר הוקפה תחת מצור, אך אוטו חס עליה ולא השמידה. ידיעות על כך, שהגיעו לרומא הקרובה - יריבה מרה של טיבולי באותם הימים, גרמו למרד על כך שאוטו לא השמיד את טיבולי והחריב אותה. המרד פגע מאוד בשלטונו של אוטו ואילץ אותו לבקש עזרה מבן דודו, היינריך, לימים היינריך השני, או הנריך הקדוש. היינריך נעתר לבקשה, כשאז היה לדוכס בוואריה, ושלח כוחות צבאיים אל רומא לעזרתו של אוטו. עם זאת הכוחות הגיעו מאוחר מדי, לאחר מותו של אוטו[3] ב-23 בינואר 1002 מקדחת. לימים החליפו היינריך כקיסר וכמלך, לאחר מאבק ירושה קצר, וארדואינו, מלך איטליה מונה למלך איטליה.
אילן יוחסין עריכה
| היינריך הראשון, מלך גרמניה | מטילדה מרינגלהיים | רודולף השני, מלך בורגונדי | ברטה משוואביה | פנתריוס סקלרוס | גרגוריה, בתו של ברדס | לאו פוקאס הצעיר | מאלאינוס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | אדליידה מאיטליה | קונסטנטין סקלרוס | סופיה פוקאינה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | תאופנו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים עריכה
- אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוטו ה-3, (980-1002), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 William Stubbs, Germany in the Early Middle Ages, Forgotten Books, 2015, עמ' 112
- ^ 255.Reuter T. (2000). The New Cambridge Medieval History, Vol. III: c. 900-c. 1024, Cambridge University Press. p
- ^ 1 2 "Otto III | Holy Roman emperor". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-03-18.
- ^ John R. Sommerfeldt, The Flight and Fall of the Eagle, A History of Medieval Germany 800-1648, Hamilton Books, 2017, עמ' 31
- ^ 1 2 3 John R. Sommerfeldt, The Flight and Fall of the Eagle-A History of Medieval Germany 800-1648, Hamilton books, 2017, עמ' 34–35
- ^ John R. Sommerfeldt, The Flight and Fall of the Eagle, A History of Medieval Germany 800-1648, Hamilton Books, 2017, עמ' 32
- ^ "Otto III | Holy Roman emperor". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-03-18.
- ^ 1 2 R.I.Moore, The First European Revolution, c. 970-1215, BlackWell Publishers Inc, 2000, עמ' 99
| אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה השושלת האוטונית נולד:יוני 980 מת:23 בינואר 1002 | ||
| אוטו השני | האימפריה הרומית הקדושה 983–1002 |
היינריך השני |
| ממלכת איטליה 996–1002 |
ארדואינו | |