אוטו סקורצני
אוטו סקורצני (בגרמנית: Otto Skorzeny; 12 ביוני 1908 – 5 ביולי 1975) היה קצין ממוצא אוסטרי, שהתנדב לשרת בוואפן אס אס ('האס אס החמוש') בגרמניה הנאצית. משלהי 1943 עד לסוף מלחמת העולם השנייה פיקד על יחידת קומנדו מיוחדת של הוואפן אס אס, שלחמה לצד הוורמאכט וביצע פשעי מלחמה רבים. בתום המלחמה השכיר שירותיו בתחומי המודיעין והריגול הבינלאומי, בין השאר עבד בשביל גמאל עבד אל נאצר, יאסר ערפאת, חואן פרון ואף בשנותיו האחרונות עבד בשביל המוסד.
 | |
| לידה |
12 ביוני 1908 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביולי 1975 (בגיל 67) מדריד, המדינה הספרדית |
| מקום קבורה |
בית הקברות דבלינג |
| מדינה |
אוסטריה |
| השכלה |
האוניברסיטה הטכנית של וינה |
| השתייכות | ואפן אס אס |
| תקופת הפעילות |
מ-1931 |
| דרגה | אוברשטורמבאנפיהרר |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
סקורצני נולד בווינה, אוסטריה, למשפחה עם מקורות פולניים. במהלך לימודיו באוניברסיטה עסק בסיף ומאחד הקרבות בהם נפצע נותר בפניו סימן ההיכר שלו: צלקת סיף עמוקה ובולטת על לחיו השמאלית.[1] במאי 1932 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית, ולטענתו הציל את הנשיא וילהלם מיקלס מהתנקשות של נאצים בזמן האנשלוס. נטען כי סקורצני השתתף בליל הבדולח בווינה, והוביל חוליה ששרפה בית כנסת ברובע התשיעי.[דרוש מקור]
ב-1940, אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה, התנדב לדיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה; הוא השתתף בקרבות ברחבי אירופה ובחזית המזרחית. אחרי פציעה הוא הועבר לתפקיד מטה בברלין, שם השתלם בנושא לחימת קומנדו והצטרף לארנסט קלטנברונר ולולטר שלנברג. בהמשך קיבל פיקוד על יחידת קומנדו של האס אס, כשמשימתו הראשונה הייתה לנסות לחבור לכוחות של שבטים מורדים באיראן ולהפעילם בביצוע חבלות במסילת הברזל הטרנס-איראנית ששימשה להובלת אספקה מבעלות הברית לברית המועצות. מבצע זה נחל כישלון.
פעולתו המפורסמת ביותר הייתה פשיטת גראן סאסו לחילוץ הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני מכלאו לאחר שהודח. סקורצני הצטרף לכוח פשיטה של צנחנים גרמניים בספטמבר 1943, במבצע מוטס ראשון מסוגו שבו נחת הכוח הגרמני בדאוני הסתערות על פסגת הר גבוה שם היה מוסוליני כלוא תחת שמירה כבדה. כהוקרה על המבצע המוצלח עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל[2].
במבצע לחילוץ מוסוליני היה סקורצני בדרגה מקבילה לסרן, ובזכות הצלחותיו במבצע זה ובמבצעים נוספים של יחידתו, שהפכו אותו לחביבו של היטלר, הוא זכה בסוף המלחמה לדרגת אוברשטורמבאנפיהרר (מקבילה לסגן-אלוף). יחידת הקומנדו שלו הורחבה לכדי חטיבת כוחות מיוחדים, שכללה גם יחידה גדולה של חיילים דוברי שפות זרות שאומנו ללחימה בשטחי אויב תוך התחזות לחיילי האויב, וכן יחידת הקומנדו הימי הגרמני, ועוד.
במבצע נוסף בפיקודו הוא הצליח להשליט את מרותה של גרמניה על הונגריה הסוררת: באוגוסט 1944, כשהדיח שליט הונגריה מיקלוש הורטי את ממשלת הבובות הפרו-גרמנית וביקש לנהל משא ומתן עם ברית המועצות להפסקת הלחימה, נחטף בנו של הורטי על ידי יחידתו של סקורצני, והורטי אולץ להתפטר מתפקידו כעוצר ב-15 באוקטובר 1944[3].
אחרי המלחמה הואשם סקורצני במשפטי דכאו בפשעי מלחמה בשל מבצע שבו התחזו אנשיו לחיילים אמריקנים בעת הקרב על הבליטה, אך זוכה מאשמה לאחר שקצין מקביל לו בכוחות המיוחדים הבריטיים העיד לטובתו שבעלות הברית השתמשו בשיטות דומות[4]. בעודו במעצר הצליח להימלט, כנראה בסיועם של אנשי אס אס לשעבר שהיו מחופשים במדי המשטרה הצבאית האמריקנית. מאוחר יותר טען שהדבר התאפשר בשיתוף פעולה עם שירותי המודיעין האמריקניים.
לאחר בריחתו השתקע בספרד בחסות משטרו של פרנקו וחזר למקצועו האזרחי מלפני המלחמה - מהנדס בניין. הוא הקים חברה משגשגת, כשבמקביל היה מעורב בסחר נשק וכן בארגון "אודסה", שסייע לפושעים נאצים נמלטים. תקופה מסוימת שהה בארגנטינה וחבר למשטר של חואן פרון ואשתו אווה פרון, עמה קשר קשרים הדוקים. בפועל הוא עסק בייעוץ בנושאי חקירות ומודיעין, וכן באימון והדרכת המשטרה המקומית. ב-1966 היה שותף להקמתו של ארגון ספרדי בעל נטיות נאו-נאציות בשם CEDADE.
בהמשך עלה שמו כיועץ צבאי במצרים למשטרו של מוחמד נגיב והקולונל נאצר. שם עסק, ביחד עם קצינים נאצים לשעבר אחרים, באימון צבא מתנדבים ערבי בלוחמת גרילה כשיעדם המתוכנן היו הכוחות הבריטיים באזור תעלת סואץ. כמו כן אימנו והכשירו פליטים פלסטינים לפעול כפדאיון, בהסתננות לישראל למטרות חבלה מתוך רצועת עזה, בשנים 1953–1954. אחד הפלסטינים עמם קשר יחסי ידידות ממושכים היה יאסר ערפאת הצעיר.
ב-1964 גויס סקורצֵני על ידי אברהם אחיטוב ורפי איתן לשרת את "המוסד" במסגרת "מבצע עומר". עזרתו הייתה נחוצה לאיתור המדענים הגרמנים שעסקו בפיתוח טילים עבור מצרים שהיוו איום על ישראל[5][6]. לאחר מבצע חטיפת אדולף אייכמן חשש סקורצני, כמו נאצים רבים אחרים, מגורל דומה, ושיתוף הפעולה איתו הותנה בהבטחה מצד ראש ממשלת ישראל ש"המוסד" לא יפגע בו לרעה[7]. סקורצני יצר עבור המוסד שורה של קשרים, בזכותם גויסו כמה סוכנים שהשתתפו בפרויקט הטילים הגרמני במצרים[8]. כך נפרס לעיני ישראל כל מערך המדענים הגרמנים, ובהמשך סוכל פרויקט הטילים באמצעים מדיניים, לאחר שהפרטים הוצגו במלואם לפרנץ יוזף שטראוס, שר ההגנה של מערב גרמניה.
סקורצני מת במדריד ב-1975 ממחלת הסרטן. גופתו נשרפה ואפרו נטמן בבית העלמין דבלינג שבווינה. עד יום מותו הוא לא הביע כל חרטה על מעשיו, ודבק באידאולוגיה הנאצית[9][10]. בהלווייתו נכחו עשרות קולגות לשעבר שהצדיעו במועל יד[11].
לקריאה נוספת עריכה
- יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
קישורים חיצוניים עריכה
- אוטו סקורצני - "האיש המסוכן באירופה" (באנגלית)
- אוטו סקורצני איש הקומנדו המצולק
- אוטו סקורצני-ביוגרפיה
- אוטו סקורצני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אוטו סקורצני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ דני אורבך, נמלטים: שכירי חרב נאצים במלחמה הקרה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2023, עמ' 226
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 149-143.
- ^ ירון פלינט, התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה, מערכות 408, אוגוסט 2006.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 145-146.
- ^ ידיעות אחרונות 3 במרץ 2006
- ^ יוסף ארגמן: מלחמת הצללים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 21–38, 2008
- ^ מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, המוסד - המבצעים הגדולים", הוצאת ידיעות ספרים, 2010 עמ' 109
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 148-147.
- ^ שמעון איפרגן., הקצין הנאצי שגויס למוסד, באתר מאקו, 13 באפריל 2018
- ^ "How did Hitler's scar-faced henchman become an Irish farmer?". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-12-30. נבדק ב-2022-01-22.
- ^ Forward, The (2016-03-27). "The Strange Case of a Nazi Who Became an Israeli Hitman". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2016-06-14.