פתיחת התפריט הראשי

אולימפיאדת מונטריאול (1976)

האולימפיאדה ה-21 בעת החדשה

אולימפיאדת מונטריאול (1976) היא האולימפיאדה ה-21 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-17 ביולי עד ה-1 באוגוסט 1976. השתתפו בתחרויות 6,028 ספורטאים מ-92 מדינות. 28 מדינות, רובן באפריקה, החרימו את המשחקים במחאה על השתתפותה של ניו זילנד במשחקים עקב כך שנבחרת הרוגבי שלה שיחקה נגד נבחרתה של דרום אפריקה, בניגוד לחרם הספורטיבי שהוטל על דרום אפריקה עקב מדיניות האפרטהייד.

משחקי האולימפיאדה ה-XXI
1976 Summer Olympics logo.svg
עיר מארחת מונטריאול, קנדה
מדינות משתתפות 92
ספורטאים משתתפים 6,084
(4,824 גברים, 1,260 נשים)
תחרויות 198 תחרויות ב-21 ענפים
טקס הפתיחה 17 ביולי 1976
טקס הנעילה 1 באוגוסט 1976
נפתח רשמית על ידי אליזבת השנייה, מלכת קנדה
השביע את המשתתפים פייר סינט-ז'ין
הדליק את הלפיד האולימפי סטיב פרפונטיין וסנדרה הנדרסן
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי, מונטריאול, קנדה
הערים שהתמודדו על האירוח מוסקבה, לוס אנג'לס
המגדל באצטדיון האולימפי והוולודרום
הכפר האולימפי
המדינות שהחרימו את אולימפיאדות 1976, 1980, 1984 מסיבות שונות

האולימפיאדה הסתיימה בהפסד כספי גדול של המארגנים. אזרחים רבים רואים באולימפיאדה שנערכה בעיר, אסון פיננסי לעיר שגרם לחובות במשך 30 שנים לאחר סיום המשחקים. הגג הנשלף של האצטדיון האולימפי מעולם לא עבד כראוי ובכמה הזדמנויות הוא אף נקרע, מה שגרם לאצטדיון להיות סגור מספר פעמים לתקופות ממושכות של לתיקונים[1].

המארחת, קנדה, לא זכתה ולו במדליית זהב אחת. זהו המקרה היחיד בתולדות אולימפיאדת הקיץ (לצד שני מקרים באולימפיאדת החורף) שבו המדינה המארחת לא זכתה במדליית זהב.

אירועים בולטיםעריכה

אתלטיקהעריכה

  ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מונטריאול (1976)

אתלטיותעריכה

אתלטיםעריכה

התעמלותעריכה

מתעמלותעריכה

  • נדיה קומנץ' (רומניה   רומניה), ונלי קים (ברית המועצות   ברית המועצות), התחלקו במדליות הזהב האישיות במשחקים אלו.
  • נדיה קומנץ' הייתה הספורטאית הראשונה בהיסטוריה שזכתה בציון המושלם של 10.0 נקודות. כמו כן, היא זכתה ב-5 מדליות מהן 3 זהב כולל בתחרות הקרב רב.
  • נלי קים זכתה ב-4 מדליות מהן 3 זהב ו-1 כסף וסייעה לנבחרתה לזכות במדליית זהב בתחרות הקבוצתית.

מתעמליםעריכה

  • ניקולאי אנדריאנוב (ברית המועצות   ברית המועצות), זכה במספר המדליות הרב ביותר, 7 במספר מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב רב אישי.
  • נבחרת הגברים של יפן (יפן ), זכתה בפעם החמישית ברציפות בתחרות הקבוצתית במידה רבה הודות לנחישותו של שון פוג'ימוטו. פוג'ימוטו שבר את ברכו בעת שביצע את תרגיל הקרקע האישי שלו, אך המשיך להתחרות וביצע תרגיל על סוס הסמוכות (עליו קיבל ציון 9.5) ועל הטבעות (9.7). המשך השתתפותו החמיר את פציעתו, והוא נאלץ לפרוש מפעילות ספורטיבית מיד אחר כך.

קפיצה למיםעריכה

  • קלאוס דיביאזי (איטליה   איטליה), זכה בפעם השלישית ברציפות בקפיצה מפלטפורמה קשיחה מ-10 מטר ובכך היה לקופץ למים הראשון והיחיד בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שזכה להישג זה.

שחייהעריכה

  ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מונטריאול (1976)

שחייניותעריכה

  • נבחרת הנשים של מזרח גרמניה מזרח גרמניה  בשחייה, זכתה בכל מדליות הזהב פרט לשתיים.
  • קורנליה אנדר (מזרח גרמניה ), זכתה ב-5 מדליות מהן 4 זהב
  • אנדריאה פולק (מזרח גרמניה ), זכתה ב-4 מדליות מהן 2 זהב ו-2 כסף
  • אולריקה ריכטר (מזרח גרמניה ), זכתה ב-3 מדליות זהב
  • שירלי בבשוף (ארצות הברית ), זכתה ב-5 מדליות מהן 1 זהב ו-4 כסף.

שחייניםעריכה

  • נבחרת הגברים של ארצות הברית ארצות הברית  בשחייה, זכתה בכל מדליות הזהב פרט לאחת.
  • ג'ון נייבר (ארצות הברית ), זכה ב-5 מדליות מהן 4 זהב
  • ג'ים מונטגומרי (ארצות הברית ), זכה ב-4 מדליות מהן 3 זהב ובנוסף היה לשחיין הראשון בהיסטוריה ששחה את המשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי מתחת ל-50 שניות (49.99 שניות).

מדליותעריכה

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1   ברית המועצות 49 41 35 125
2   מזרח גרמניה 40 25 25 90
3   ארצות הברית 34 35 25 94
4   מערב גרמניה 10 12 17 39
5   יפן 9 6 10 25
6   פולין 7 6 13 26
7   בולגריה 6 9 7 22
8   קובה 6 4 3 13
9   רומניה 4 9 14 27
10   הונגריה 4 5 13 22

המארחת, קנדה, זכתה ב-5 מדליות כסף ו-6 מדליות ארד, והיא המדינה היחידה בהיסטוריה שאירחה אולימפיאדה (במשחקי הקיץ) ולא זכתה בה במדליית זהב.

המשלחת הישראליתעריכה

  ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת מונטריאול (1976)

המשלחת הישראלית לאולימפיאדה כללה 11 ספורטאים ב-9 ענפים אישיים, כמספר הנרצחים בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ארבע שנים קודם, ו-17 שחקני נבחרת הכדורגל אשר העפילה לטורניר האולימפי בפעם השנייה (הראשונה הייתה במקסיקו סיטי ב-1968, בסך הכל 28 ספורטאים (המשלחת השנייה בגודלה עד אז) בעשרה ענפים (שיא באותו זמן).

במשלחת למונטריאול הייתה ספורטאית אחת בלבד שהייתה גם במינכן. האתלטית אסתר רוט, והיא זו שנשאה את הדגל בטקס הפתיחה. רוט, אשר בעקבות הטבח שבו נרצח מאמנה דאז עמיצור שפירא פרשה משלב חצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות, השלימה את המשימה שנקטעה במינכן והצליחה להעפיל לריצת הגמר בריצה הזו, בה סיימה במקום הששי עם תוצאה של 13.04 שניות. היה זה הגמר האולימפי הראשון בתולדות הספורט הישראלי, והישגה של רוט-שחמורוב מהווה עד היום הישג שיא במקצועות המסלול באתלטיקה.

הישג מעולה נוסף היה המקום החמישי שהשיג אדוארד וייץ בענף הרמת המשקולות. ספורטאי מצטיין נוסף היה המתאבק רמי מירון, שהישגו בתחרות היה השביעי בטיבו (אם כי הדירוג הרשמי אז היה רק עד המקום הששי). הישגים אלה היו טובים יותר מכל ההישגים בתחרויות אישיות באולימפיאדות הקודמות. הישגו של וייץ מהווה הישג שיא בהרמת משקולות בכל הזמנים.

הייתה סמליות רבה בכך ששלושת הספורטאים המצטיינים ייצגו את חללי מינכן: הספורטאית שאיבדה את מאמנה, והספורטאים משני הענפים שאיבדו בטבח שמונה מאנשיהם, וביניהם כל חמשת הספורטאים שהיו בין הנרצחים.

נבחרת הכדורגל העפילה עד לשלב רבע הגמר, שם הפסידה לנבחרת ברזיל, והשוותה בכך את הישג השיא שלה מאולימפיאדת מקסיקו סיטי, 8 שנים קודם לכן. בשלב המוקדם סיימה ישראל בתיקו את שלושת משחקיה נגד גוואטמלה, מקסיקו וצרפת.

באולימפיאדה זו השתתפה ישראל לראשונה בענף הג'ודו, בפעם השנייה בהיאבקות, שיט, התעמלות וכאמור כדורגל, ובפעם השלישית בהרמת משקולות וסיוף. ישראל המשיכה את ההשתתפות הקבועה באתלטיקה, שחייה וקליעה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אוריאל דסקל, אז... אירוח אולימפיאדה: שווה או לא שווה?, באתר כלכליסט, 22 ביולי 2012