אולי אלכסנדר

מוזיקאי, זמר-יוצר ושחקן אנגלי

אוליבר אלכסנדר תורנטוןאנגלית: Oliver Alexander Thornton; נולד ב-15 ביולי 1990)[2] הוא מוזיקאי, זמר-יוצר ושחקן אנגלי, סולן ההרכב יירס אנד יירס. כמו כן ידוע בשל תפקידו בתור ריצ'י טוזר בסדרת הדרמה "החטא" של ערוץ 4.

אולי אלכסנדר
Olly Alexander
אלכסנדר מופיע בפסטיבל סיגט (אנ') בהונגריה, 2016
אלכסנדר מופיע בפסטיבל סיגט (אנ') בהונגריה, 2016
לידה 15 ביולי 1990 (בן 32)
הרוגייט, צפון יורקשייר, אנגליה[1] עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אוליבר אלכסנדר תורנטון
מוקד פעילות אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2008–הווה (כ־15 שנים)
מקום לימודים מכללת הרפורד לאמנויות
סוגה סינת'פופאינדי פופאלקטרוניקהדאנס-פופ
סוג קול טנור
שפה מועדפת אנגלית
כלי נגינה קולקלידיםסינתיסייזרפסנתר
חברת תקליטים פולידורקיטסונה
שיתופי פעולה בולטים יירס אנד יירס, פט שופ בויז
yearsandyears.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

אלכסנדר נולד בהרוגייט, צפון יורקשייר.[1][3][4] אמו, ויקי תורנטון,[5] הייתה ממייסדי פסטיבל קולפורד למוזיקה.[6] אלכסנדר למד בבית הספר היסודי סנט ג'ונס בקולפורד[7] ובבית הספר המקיף מונמות'. במהלך לימודיו בבית הספר המקיף מונמות', הוא שיחק בשתי הצגות בית ספר: "ברנשים וחתיכות", בתפקיד בני, ו"מעגל הגיר הקווקזי", בתפקיד רב-טוראי.[8] לאחר שסיים את לימודי ה-GCSE שלו, למד אלכסנדר אמנויות הבמה במכללת הרפורד לאמנויות.[9][10] את שירו הראשון הוא כתב בגיל 10, במקלדת הקסיו של אביו.[11] הוריו נפרדו כשהיה בן 13, ולאחר מכן הוא גדל רק עם אמו.[12]

כשהיה בן 16 הוא קיבל את שירותיו של סוכן, בזמן שנבחן לתפקיד בסדרת הטלוויזיה הבריטית "סקינס". בסרטון בערוץ היוטיוב של המגזין האמריקאי Nylon, אמר אלכסנדר כי הוא עזב את מכללת הרפורד לאמנויות כדי להמשיך בקריירת המשחק שלו כשהוצעו לו תפקידים, ואמר: "התחלתי לשחק כשהייתי צעיר; זה פשוט סוג של קרה. עזבתי את בית הספר כדי לעבוד ברחבי העולם, וזה היה מדהים".[13][14] "מאוד רציתי להיות זמר או מוזיקאי... ופתאום אני שחקן. זה אף פעם לא היה משהו שהחלטתי להיות. אני עדיין מנסה לעבוד על זה... שנאתי ממש את בית הספר כי היו מתעללים בי המון. אבל אף פעם לא מציקים לך בשיעור דרמה, כי הילדים המוזרים מצליחים בשיעורי הדרמה. זה מקום בטוח".[15] אלכסנדר רואיין בנושא בריאותו הנפשית על ידי אוון ג'ונס, בעל טור בגרדיאן.[16][17] הוא הרחיב עוד על הבריונות, הבולימיה וחוויות נעוריו בריאיון עם הגרדיאן בשנת 2021.[18]

קריירהעריכה

קריירת משחקעריכה

קריירת המשחק של אלכסנדר החלה בסדרת הילדים "סאמרהיל" (אנ') ששודרה לראשונה בשנת 2008. סרטו הבא, כוכב בהיר, היה מועמד לפרס האוסקר בארצות הברית לעיצוב התלבושות הטוב ביותר.[19] הוא שיחק בסרטים "Tormented" (אנ') שיצא לאקרנים בשנת 2009, בכיכובו של אלכס פטיפר, וב-"Enter the Void" (אנ'). בשנת 2010 שיחק את אוון בהפקה "The Aliens" של תיאטרון בוש בלונדון.[20][21] אלכסנדר תרם לתסריט ולפסקול[22] של הסרט העצמאי "The Dish & the Spoon" (אנ'), שיצא לאקרנים בתחילת 2011. בשנת 2012 הופיע בהפקת התיאטרון "Mercury Fur", בה גילם את נאז, בפאב ותיאטרון השוליים The Old Red Lion באיזלינגטון.[23]

ממרץ עד יוני 2013 כיכב אלכסנדר בתפקיד פיטר פן במחזה של וסט-אנד "Peter and Alice" (אנ') לצד בן וישו וג'ודי דנץ'. אלכסנדר שיחק גם בתפקיד משנה בעונה האחרונה של הסדרה "סקינס", בה שיחק את הסטוקר של קאסי איינסוורת' בפרק הכפול "Skins Pure" (אנ') ששודר ביולי 2013. כמו כן, בשנת 2013 פרסמה גוגל אנליטיקס סרטון תאגידי פנימי בהשתתפות אלכסנדר, בו הוא מגלם קונה תובעני, תחת כותרת המשנה "זה מה שקורה כשאתה חוסך בשימושיות".[24]

אלכסנדר גילם את אחת הדמויות הראשיות בסרט העלילתי המוזיקלי משנת 2014, "God Help the Girl" (אנ'), בו הוא גם שר ומנגן בגיטרה. הסרט נכתב וביים על ידי סטיוארט מרדוק (אנ'), סולן הלהקה בל וסבסטיאן, כחלק מהפרויקט "God Help the Girl" (אנ').

אלכסנדר הופיע גם בסרט "The Riot Club", העיבוד הקולנועי למחזה "Posh" מאת לורה וייד, לצד השחקנים הבריטים סם קלאפלין, מקס איירונס ודאגלס בות'. אלכסנדר גילם בקצרה את דמותו של הערפד פנטון בסדרת האימה הבריטית-אמריקאית פני דרדפול בפרקים ששודרו בשנת 2014.[25]

בסרט העצמאי "Funny Bunny", שהוקרן לראשונה בפסטיבל SXSW לשנת 2015, אלכסנדר מגלם את טיטי, נער מתוסבך בדרמה הקומית.[26] הסרט בוים ונכתב על ידי אליסון בגנל, שביימה את "The Dish & the Spoon", בעוד אלכסנדר היה שותף לכתיבת הסרט, יחד עם שני הכותבים האחרים.[27] הסרט הוצג בבתי אמנות במהלך הקיץ, ויצא לאקרנים ב-13 בנובמבר 2015.[28]

בינואר 2021 הופיע אלכסנדר בתפקיד ראשי בסדרת הדרמה של ראסל טי דייוויס בערוץ 4 וב-HBO Max‏, "החטא", המתארת את חיי ההומואים בשנות השמונים. הסדרה, כמו כן השתתפותו של אלכסנדר, זכו לשבחי הביקורת, וכמה מהמבקרים הביעו את רצונם שאלכסנדר יזכה בפרס באפט"א על הופעתו.[29]

קריירת מוזיקהעריכה

להקת הסינת'פופ הבריטית יירס אנד יירס הוקמה בשנת 2010, כאשר אלכסנדר הצטרף ללהקה כסולן, לאחר שחבר הלהקה מייקי גולדסוורת'י שמע אותו שר במקלחת ואהב את קולו.[30] קולו של אלכסנדר הוזכר במיוחד בשל הטון הייחודי שלו, והמוזיקה תוארה כ"נינה סימון... מזמזמת שיר ערש מלודי לילד האהבה הפולקטרוני של ביץ' האוס וטרי ריילי".[31]

סינגל הבכורה של הלהקה, "I Wish I Knew", יצא לאור ביולי 2012 על ידי חברת התקליטים Good Bait, כאשר בלהקה חמישה חברים. בשנת 2013 חתמה הלהקה על עסקה עם חברת התקליטים הצרפתית קיטסונה (אנ') כאשר נשארו בה שלושה חברים, והוציאה את הסינגל השני שלה, "Traps" בספטמבר 2013 שהשיג תמיכה מרדיו 1 ורדיו 6, וכן מכתבי עת רבים באינטרנט כגון הגרדיאן ודה פיידר (אנ').[32][33] "Traps" מופיע גם באוסף ה-15 של חברת התקליטים, מייסון קיטסונה.[34]

 
אלכסנדר, 2014

בפברואר 2014 הלהקה הוציאה את הסינגל השני שלה, "Real", על ידי חברת התקליטים קיסטונה ובאייטונס. בקליפ של השיר מופיעים בן וישו, ששיחק לצד אלכסנדר במחזה "Peter and Alice",[35] ושחקן הסדרה "עברייני על" לשעבר, נייתן סטיוארט-ג'ארט.[36] לאחר שסיפר את הסיפור במאמר בעיתון האינדפנדנט מ-28 ביולי 2015, של אפקט בן וישו (השחקן האחרון של הדמות Q מסרטי ג'יימס בונד), הקליפ קיבל שמונה וחצי מיליון צפיות ברשת, ובשנת 2014 הם גם עברו מחברת התקליטים הצרפתית הקטנה קיטסונה לפולידור רקורדס, לאחר שזכו להכרה. בינואר 2015 הם הוכרזו כזוכים בהצבעה Sound of... (אנ') של ה-BBC.[37]

הסינגל המצליח ביותר של יירס אנד יירס, "King" שיצא לאור על ידי חברת התקליטים פולידור, הגיע היישר למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי במרץ 2015, והקנה ללהקה הכרה ארצית.[38] אלבום הבכורה שלהם, Communion, יצא לאור ב-10 ביולי 2015, והגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי.[39]

 
אלכסנדר מבצע את השיר "Worship" ב-O2 ארנה, 2018

ככותב שירים הומוסקסואל,[40][41] אלכסנדר הצהיר בראיונות שהוא רוצה לראות שימוש רב יותר בכינוי הגוף הגברי המתאים במוזיקה. הוא הסביר כי בכל פעם שהוא היה כותב יומן, הוא היה מתייחס ל"אתה ואני" (you and I) מכיוון שרצה להסתיר על מי הוא כותב. כמה מהשירים של יירס אנד יירס כוללים כינויי גוף זכריים.[42] "זה די עצוב בעיניי שאין לנו כוכבי פופ הומוסקסואלים ששרים על גברים תוך שימוש בכינויי גוף זכריים", אמר לאתר חדשות הבידור דיגיטל ספיי, "אבל זה יכול להשתנות, אני מקווה".[43] אף על פי שבעבודתו עם יירס אנד יירס הוא מתייחס בגלוי למיניותו, אלכסנדר "לא יכול לדבר בשם כל האנשים ההומואים, מכיוון שיש כל כך הרבה סוגיות וחוויות שונות, וצורות וגדלים שונים. אבל אני יכול לדבר בשם עצמי, וזה מה שאני עושה אם אני הולך לכתוב שירים ולהתראיין, אני רוצה להיות מסוגל לדבר על משהו שחשוב לי". אלבום האולפן השני של יירס אנד יירס, Palo Santo, יצא לאור ב-6 ביולי 2018, ובו להיטים כמו "If You're Over Me" ו-"Sanctify". ב-14 באוגוסט 2018, "If You're Over Me" הגיע למעמד זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, והדבר הוכרז בחשבון הטוויטר של הלהקה.

ב-17 בספטמבר 2018 יירס אנד יירס פרסמה את הקליפ הרשמי של השיר "All For You", ובו מופיעה גרסה מלאכית של אלכסנדר רוקד בתוך מחסן נטוש, לפני שהפך לגרסה דמונית של עצמו ועורך תחרות ריקודים עם אנדרואיד.[44]

אלכסנדר שיתף פעולה עם הצמד פט שופ בויז בסינגל שלהם משנת 2019, "Dreamland", ובהמשך הוציא גרסת כיסוי ללהיט שלהם "It's a Sin" במקביל לתפקידו המככב בסדרת הדרמה בעלת אותו השם.

ב-18 במרץ 2021 נודע כי יירס אנד יירס תמשיך כפרויקט סולו של אולי אלכסנדר.[45]

פעילות, פוליטיקה וחיים אישייםעריכה

בראיונות שונים ובקמפיינים לצדקה, אלכסנדר קידם קיום מין בטוח ובדיקות HIV,[46] ויוזמות המתנגדות לבריונות נגד להט"ב.[47] הוא גם דיבר באופן גלוי על ההתמודדות שלו עם דיכאון, פגיעה עצמית,[48] הפרעות אכילה[49] וחרדות מגיל 13 ואילך.[50][51][52] אלכסנדר הוא הומוסקסואל מוצהר, ובשנת 2017 הוא הציג סרט תיעודי של ה-BBC Three, החוקר מדוע הקהילה הגאה פגיעה יותר לבעיות פסיכולוגיות, ובו הוא נפתח בנוגע לבולימיה שלו וסיפר על המאבק ארוך-השנים שלו עם דיכאון. בשנת 2018, אלכסנדר היה חלק מהניסיון של אירוע הצדקה Sport Relief להעלות את המודעות לבריאות הנפש, לצד הידוענים האחרים נדיה חוסיין וסטיבן פריי.[53]

אלכסנדר מגדיר את עצמו כ"שמאלני אמיתי" ואמר ב-2016 כי הוא "היה דלוק על" מנהיג מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין.[54][55]

ממאי 2015 ניהל אלכסנדר מערכת יחסים עם המוזיקאי ניל מילאן אמין-סמית', שהיה חבר בלהקת קלין בנדיט. עקב התנגשויות בזמנים בזמן סיבוב ההופעות וההקלטות, הם נפרדו בסוף שנת 2015.[56]

בפסטיבל גלסטונברי 2016, עלה אלכסנדר לבמה עם להקתו יירס אנד יירס בתלבושת קשת בענן בחגיגת שבוע הגאווה, ועלה לכותרות בנאומו שנשא בלהט הרגע[57] לאור הירי במועדון הלילה באורלנדו.

 
אולי אלכסנדר מבצע את "Lucky Escape" ב-O2 ארנה, 2018

בחודש ספטמבר 2018, אלכסנדר זכה בפרס "ההופעה החיה של השנה" של מגזין GQ.[58] הפרס הוענק לו על ידי הזמרת הצרפתייה אלואיז לטיסייה (אנ'), ובנאום הזכייה שלו, אלכסנדר הביע תמיכה בקהילת הלהט"ב ובחודש המודעות לבריאות הנפש, במיוחד לגבי גברים.[59]

 
אלכסנדר מבצע את "Worship" בהופעה ב-O2 ארנה, 2018

באותו חודש, אלכסנדר השתתף בקמפיין הווידאו "הדגל שאנחנו לא צריכים להיות גאים בו" עבור היום העולמי למניעת התאבדויות, והרים דגל קשת ששני צבעים נקרעו ממנו, ואמר "זה הדגל שאנחנו לא צריכים להיות גאים בו. דגל המייצג את השניים מתוך שישה להט"בים שאנו מסתכנים לאבד דרך התאבדות".[60]

באוקטובר 2018 פרסם המגזין British GQ ריאיון[61] של אלכסנדר לאלסטייר קמפבל, בו דיבר על מאבקיו בפגיעה עצמית ובהפרעות אכילה, על חוויותיו בשנת 2018 עם הומופוביה, על דעותיו הפוליטיות על הברקזיט ודונלד טראמפ. בריאיון אמר שהצביע בעד הישארות (Remain) במשאל האיחוד האירופי שהתקיים בשנת 2016, תמך בקורבין לתפקיד ראש הממשלה וכינה את טראמפ "מגעיל" ו"דוחה".[62]

במהלך הופעתם של יירס אנד יירס על בימת הפירמידה בפסטיבל גלסטונברי 2019, נשא אלכסנדר נאום המקדם זכויות להט"ב, וקרא לחסל את הגזענות, היכולתנות והסקסיזם. הנאום זכה לשבחים מצד המעריצים והתקשורת.[63]

פרסים והוקרהעריכה

ביוני 2020, לכבוד יום השנה ה-50 למצעד הגאווה הראשון של קהילת הלהט"ב, מגזין הלהט"ב Queerty (אנ') כלל אותו בין 50 הגיבורים "המובילים את האומה לעבר שוויון, קבלה וכבוד לכל בני האדם".[64][65]

בנובמבר 2020 זכה אלכסנדר בפרס "הסלבריטאי הלהט"ב של השנה" בטקס פרסי הלהט"ב הבריטי (אנ').[66]

דיסקוגרפיהעריכה

פילמוגרפיהעריכה

סרטיםעריכה

שנה סרט תפקיד
2008 סאמרהיל (אנ') נד
2009 כוכב בהיר טום קיטס
2009 מעונה (אנ') ג'ייסון בנקס
2009 Enter the Void (אנ') ויקטור
2009 Dust (אנ') אליאס
2010 The Fades עצמו
2010 מסעות גוליבר הנסיך אוגוסט
2010 The Dish & the Spoon (אנ') ילד
2012 Cheerful Weather for the Wedding (אנ') טום
2012 תקוות גדולות הרברט פוקט
2013 Le Week-End (אנ') מייקל
2014 God Help the Girl (אנ') ג'יימס
2014 The Riot Club (אנ') טובי מייטלנד
2015 Funny Bunny טיטי

טלוויזיהעריכה

שנה סדרה תפקיד הערות רשת שידור
2009 Lewis (אנ') היידן וישארט בפרק "Allegory of Love" ITV
2013 סקינס ג'ייקוב בפרק "Skins Pure" (פרק כפול) E4
2014 פני דרדפול פנטון בפרקים "Resurrection" ו-"Demimonde" Sky Atlantic
2017 Growing Up Gay עצמו/מנחה סרט תיעודי BBC iPlayer
2019 Celebrity Gogglebox (אנ') עצמו 4 פרקים ערוץ 4
2021 החטא ריצ'י טוזר תפקיד ראשי ערוץ 4
2021 Ant & Dec's Saturday Night Takeaway (אנ') מכריז הכוכב האורח פרק 1 ITV

תיאטרוןעריכה

שנה מחזה תיאטרון מככב גם
ספטמבר–אוקטובר 2010 The Aliens[67] תיאטרון בוש, לונדון ראלף ליטל ומקנזי קרוק
מרץ–אפריל 2012 Mercury Fur (אנ') תיאטרון The Old Red Lion קיארן אוונס, פרנק קיאו, בן דילוויי, קייטי סקארף, הנרי לואיס, ג'יימס פיינן
מרץ–יוני 2013 Peter and Alice (אנ') תיאטרון נואל קאוורד ג'ודי דנץ' ובן וישו

סרטון תאגידיעריכה

שנה סרטון תפקיד
2013 "Google Analytics in Real Life Site Search" קונה תובעני

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אולי אלכסנדר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 "Hot kids on the block: Years & Years interview". Evening Standard (באנגלית בריטית). נבדק ב-21 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Happy birthday, Olly Alexander!". Gay Times. 15 ביולי 2016. אורכב מ-המקור ב-2018-09-16. נבדק ב-7 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "the insider: olly alexander". NYLON. נבדק ב-21 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Sullivan, Caroline (5 במרץ 2015). "Years & Years: from Riot Club posh boys to No 1 stars". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-21 בפברואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Alexander, Olly (ביוני 2015). "Vicki Thornton & Olly Alexander – Backstage at performance of Years & Years Shephards Bush Theatre". Instagram. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Good golly, Olly's off to Hollywood!". Gloucester Citizen. 4 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2015. נבדק ב-11 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Chart joy for Years and Years as Coleford singer Olly Alexander's group hits top spot". Gloucester Citizen. 9 במרץ 2015. אורכב מ-המקור ב-2015-11-24. נבדק ב-11 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Staddon, Katie. "Curtis Brown Representation CV of Olly Alexander". curtisbrown.co.uk. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Hereford College of Arts website.
  10. ^ "Hereford College of Arts – Olly Alexander from Years & Years". Hereford College of Arts. 23 בדצמבר 2014. אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2015. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Schou, Solvey (1 ביולי 2015). "Olly Alexander Releases His Debut Album With Years & Years". הניו יורק טיימס. נבדק ב-11 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Robinson, Peter (9 ביולי 2015). "I'm a Convincingly Happy Human Being". Pop Justice. נבדק ב-11 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Young Hollywood 2010 — Olly Alexander. YouTube. 10 במאי 2010. {{cite AV media}}: (עזרה)
  14. ^ Morgan, Ruth (בפברואר 2015). "Singing in the shower got me the Job". redbulletin.com. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Chang, Kee (26 באוגוסט 2014). "Q&A with Olly Alexander". Anthemmagazine.com. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Jones, Owen (26 בינואר 2016). 'My mental health is a positive part of me' — Owen Jones meets Olly Alexander. YouTube. נבדק ב-27 בינואר 2016. {{cite AV media}}: (עזרה)
  17. ^ Jones, Owen (26 בינואר 2016). "Olly Alexander: 'You start to think you're alone and crazy but help is out there'". The Guardian. נבדק ב-27 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Olly Alexander on success, sanity and It's a Sin: 'All those hot guys. I loved it!', באתר the Guardian, ‏2021-01-11 (באנגלית)
  19. ^ "The 82nd Academy Awards 2010". Oscars.Org. 7 במרץ 2010. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Olly wows the critics in The Aliens". Gloucestercitizen.co.uk. 30 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-2015-11-19. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Interview – The Aliens at The Bush Theatre". The Bush Theatre. 15 בספטמבר 2010. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Music from The Dish & the Spoon: The Whale (Single) (2011) Music by Olly Alexander". Soundtrack.Net. 25 בפברואר 2013. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Bayes, Honour (5 באפריל 2012). "Mercury Fur – Love among the ruins". Exeuntmagazine.com. נבדק ב-27 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Google Analytics In Real Life Site Search". Google Corporate Material. 11 בספטמבר 2013. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Barton, Steve (12 בינואר 2015). "Penny Dreadful". Dread Central. נבדק ב-11 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Salovaara, Sarah (13 במרץ 2015). ""You Can't Make This Stuff Up": Alison Bagnall on Funny Bunny". Filmmaker Magazine. נבדק ב-23 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Goolsby, Joshua. "Funny Bunny by Alison Bagnall". Indie Film Picks. אורכב מ-המקור ב-2017-02-22. נבדק ב-15 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Funny Bunny". Indiewire.com. נבדק ב-23 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Olly Alexander on 'It's A Sin': "There's not been a British Aids drama on this scale ever"". NME | Music, Film, TV, Gaming & Pop Culture News (באנגלית בריטית). 21 בינואר 2021. נבדק ב-15 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Murray, Peter (26 במרץ 2015). "A Frank Conversation with Years & Years Frontman Olly Alexander". The GeorgeTowner. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Oberman, Jameela (10 במאי 2011). "Disorder Magazine". Jameela Louise Oberman Freelance Journalist. נבדק ב-24 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Kitsuné (8 באוגוסט 2013). "Years & Years new EP 'Traps' out on Kitsuné September 9th + exclusive stream on the Guardian!". Kitsuné. אורכב מ-המקור ב-2018-07-01. נבדק ב-29 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Friedlander, Emilie (10 בספטמבר 2013). "Stream: Years & Years, "You & I"". The Fader. נבדק ב-29 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Kitsuné Maison Compilation 15 to be released October 21st!". Kitsuné. 9 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-07-01. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Duerden, Nick (28 ביולי 2015). "Years & Years: From feeling like the weird kid at school and studying architecture to the Ben Whishaw effect". The Independent. נבדק ב-29 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Ortiz, Edwin (4 בפברואר 2014). "Years & Years Inspire a Dance-Off In Their New Music Video for "Real"". Complex.Com. נבדק ב-29 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Youngs, Ian (9 בינואר 2015). "Years & Years top BBC Sound Of 2015 list". British Broadcasting Corporation. נבדק ב-29 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Years & Years' King wins Official Singles Chart Number 1 crown". The Official UK Charts Company. 8 במרץ 2015. נבדק ב-5 באוגוסט 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Years & Years' debut at Number 1: "This is the best day of our lives"". The Official UK Charts Company. 17 ביולי 2015. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Murray, Peter (24 במרץ 2015). "A Frank Conversation with Years & Years Frontman Olly Alexander". The Downtowner. Washington, D.C. נבדק ב-24 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Shining Stars: An interview with Years and Years' Olly Alexander – Metro Weekly". Metro Weekly (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-21 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Flyyn, Paul (7 ביולי 2015). "Best Years Ever: With gay frontman Olly Alexander, Years & Years hits pop's sweet spot". Out.com. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Corner, Lewis (8 ביולי 2015). "Years & Years Interview: It's sad we don't have gay male popstars using male pronouns". Digital Spy. נבדק ב-31 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Olly Alexander Throws Some Serious Shapes In Years & Years' 'All For You' Video". Capital (באנגלית). נבדק ב-18 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Nick Reilly, Years & Years to continue as "solo project" for Olly Alexander, באתר NME, ‏2021-03-18 (בBritish English)
  46. ^ Dunn, Francesca (25 באוגוסט 2015). "Years & Years dream big and predict the future". i-d.vice.com. נבדק ב-24 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Duffy, Nick (17 באוגוסט 2015). "Years & Years singer Olly Alexander backs anti-bullying campaign". Pinknews.co.uk. נבדק ב-24 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Olly Alexander: 'Homophobic bullying at school drove me to self-harm'". Evening Standard (באנגלית בריטית). נבדק ב-29 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Years & Years frontman Olly Alexander says he had body issues 'for a decade'". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-29 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Hattersley, Giles (28 ביוני 2015). "Sound of summer". The Sunday Times. London. נבדק ב-30 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Duffy, Nick (2 בדצמבר 2015). "Years & Years singer Olly Alexander opens up about suffering from anxiety". Pink News. נבדק ב-26 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Jones, Owen (26 בינואר 2016). "Mental Health: This is the NHS: Olly Alexander: 'You start to think you're alone and crazy but help is out there'". The Guardian. London. נבדק ב-26 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Nadiya Hussain and Stephen Fry reveal their mental health battles in moving Sport Relief film". Metro. 24 במרץ 2018. נבדק ב-24 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Years and Years singer Olly Alexander reveals his rather unlikely crush... – PinkNews · PinkNews". www.pinknews.co.uk.
  55. ^ "Years & Years' Olly Alexander talks fighting gay abuse". Evening Standard. 9 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Olly Alexander tells Attitude why he and Neil Milan have called it a day". Attitude.co.uk (באנגלית). 3 בדצמבר 2015. נבדק ב-29 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ "Years & Years' Olly Alexander says he cried backstage at Glastonbury after much praised prejudice speech". NME (באנגלית אמריקאית). 7 באפריל 2018. נבדק ב-6 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "All the winners from the GQ Men of the Year Awards 2018". GQ. נבדק ב-6 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "Olly Alexander: 'Men don't talk about their feelings' | GQ Awards 2018", GQ, 5 בספטמבר 2018, נבדק ב-6 בספטמבר 2018 {{citation}}: (עזרה)
  60. ^ "Olly Alexander reveals 'the flag we shouldn't be proud of' this World Suicide Prevention Day". Gay Times (באנגלית בריטית). 1 בספטמבר 2018. נבדק ב-18 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ British GQ (3 באוקטובר 2018), Olly Alexander: "I'm surprised that more people aren't talking about male suicide" | British GQ, נבדק ב-10 בנובמבר 2018 {{citation}}: (עזרה)
  62. ^ "Olly Alexander – Years and Years interviewed by Alastair Campbell". GQ. 17 בינואר 2019. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ Olly Alexander's Speech About LGBTQ+ Rights Being Praised By Fans
  64. ^ "Queerty Pride50 2020 Honorees". Queerty (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-30 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ Tracer, Daniel (1 ביולי 2020). "These musicians became queer role models young fans need, and they're changing the world for good". Queerty. נבדק ב-2 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ https://www.youtube.com/watch?v=pcCov15EIq8
  67. ^ "Mackenzie Crook cast in The Aliens at the Bush Theatre". LondonTheatre.co.uk. 13 באוגוסט 2010. נבדק ב-11 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)