אונאי אמרי

אונאי אמרי
Unai Emery
	אמרי, 2012
מידע אישי
לידה	3 בנובמבר 1971 (בן 52); הונדריביה שבספרד
שם מלא	אונאי אמרי אצ'גויין
גובה	1.81 מטר
עמדה	קשר
מועדוני נוער
	ריאל סוסיאדד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
קבוצות כמאמן
2004–2006 ; 2006–2008 ; 2008–2012 ; 2012 ; 2013–2016 ; 2016–2018 ; 2018–2019 ; 2020–2022 ; 2022–	לורקה דפורטיבה ; אלמריה ; ולנסיה ; ספרטק מוסקבה ; סביליה ; פריז סן-ז'רמן ; ארסנל ; ויאריאל ; אסטון וילה
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אוּנָאִי אֶמֵרִי אֵצֶ'גוֹיִין (בספרדית: Unai Emery Etxegoien; נולד ב-3 בנובמבר 1971 בהונדריביה, ספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי שמשמש כיום כמאמנה של אסטון וילה. ככדורגלן אמרי שיחק בעמדת הקשר השמאלי. אמרי שיחק לאורך רוב הקריירה בליגה השנייה והשלישית בספרד, לפני שפתח בקריירת אימון. כמאמן הוביל אמרי, בין היתר, את ולנסיה לשלוש עונות רצופות במקום השלישי בליגה הספרדית, ואת סביליה לשלוש זכיות רצופות בליגה האירופית, מה שהפך אותה לשיאנית הזכיות במפעל בכל הזמנים ולשיאנית הזכיות הרצופות בו. ב-2021 הוביל גם את ויאריאל לזכייה בליגה האירופית, הייתה זו הפעם הרביעית בה אמרי זוכה בתואר.

קריירת משחק

אמרי החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של ריאל סוסיאדד. הוא החל לשחק בעונת 1990/1991 בקבוצת הבת של המועדון, ריאל סוסיאדד ב', ששיחקה בליגה השלישית.

לאחר חמש עונות בקבוצה, קודם אמרי לסגל ריאל סוסיאדד בעונת 1995/1996. ב-15 באוקטובר 1995 ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה, כשעלה כמחליף לרבע שעה בהפסדה הביתי של קבוצתו 1–2 למרידה. עד לסיום העונה ערך אמרי חמש הופעות ליגה, כולן כמחליף, ובהן כבש שער ליגה אחד.

לקראת עונת 1996/1997 עבר אמרי לטולדו מליגת המשנה, שם היה לשחקן מפתח במשך ארבע עונות. בעונתו הרביעית והאחרונה במועדון ירדה הקבוצה לליגה השלישית, ואמרי סיים את דרכו בקבוצה. בסך הכול ערך 126 הופעות ליגה במדי טולדו, יותר מבכל קבוצה אחרת בקריירת המשחק שלו.

אמרי נותר בליגת המשנה גם לאחר ירידת קבוצתו, כשעבר לקראת עונת 2000/2001 לראסינג פרול. אמרי היה לשחקן הרכב קבוע במשך שתי עונות בקבוצה, ובעונתו השנייה בקבוצה כבש שבעה שערי ליגה, שיא קריירה אישי. בעונת 2002/2003 שיחק במדי לגנס מליגת המשנה, ואחריה עבר לשחק בלורקה דפורטיבה מהליגה השלישית. לאחר חמישה מחזורים בעונתו השנייה בקבוצה, נפצע אמרי בברכו ונאלץ לפרוש בגיל 32 ממשחק פעיל.

קריירת אימון

תחילת דרכו

בתחילת עונת 2004/2005 נפצע אמרי ופרש במדי לורקה דפורטיבה. חודשים ספורים אחר כך, במהלך אותה העונה, התמנה לתפקיד מאמן הקבוצה, וכבר באותה העונה הוביל אותה למקום הרביעי ולהעפלה ראשונה בתולדותיה לליגת המשנה. עונה אחר כך, עונתו המלאה הראשונה על הקווים, הוביל אמרי את המועדון בעונת הבכורה שלו בליגת השנייה למקום החמישי בטבלה, מרחק חמש נקודות בלבד מהעפלה לליגה הבכירה.

לקראת עונת 2006/2007, בעקבות הצלחתו בלורקה, התמנה אמרי לתפקיד מאמן אלמריה מליגת המשנה. כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה הוביל אמרי את אלמריה למקום השני בטבלה, והעפיל עמה לראשונה בתולדות המועדון לליגה הבכירה. עונת 2007/2008 הייתה העונה הראשונה של אמרי על הקווים בליגה הספרדית הבכירה, ובה הוביל את אלמריה, בעונתה הראשונה בתולדותיה בליגה הראשונה, למקום השמיני בטבלה, שמונה נקודות בלבד מהשתתפות בגביע אופ"א.

ולנסיה

בעקבות הצלחותיו במועדונים הקטנים אותם אימן, זכה אמרי להצעה מקבוצה בכירה בדמותה של ולנסיה, ולקראת עונת 2008/2009 התמנה לתפקיד מאמן הקבוצה במקומו של רונאלד קומאן. בעונת הבכורה שלו בקבוצה, על אף הקשיים הכלכליים הכבדים בהם היה שרוי המועדון, הוביל אמרי את ולנסיה למקום השישי בטבלה ולהשתתפות בליגה האירופית. באותה עונה צלח עם הקבוצה את שלב הבתים בגביע אופ"א ללא הפסד, אך הודח עמה כבר בשלב הנוקאאוט הראשון מול דינמו קייב בעקבות חוק שערי חוץ.

בעונת 2009/2010 הוביל אמרי את קבוצתו למקום השלישי בטבלה, ובכך החזיר אותה לליגת האלופות לאחר היעדרות בת שנתיים. במקביל, הוביל אמרי את קבוצתו עד לרבע גמר הליגה האירופית, שם הודחה על ידי בת ארצה והזוכה בסוף הטורניר, אתלטיקו מדריד, שוב עקב חוק שערי חוץ. הישגיו של המאמן הובילו להארכת חוזהו בסיום העונה לעונה נוספת.

עונת 2010/2011 החלה ללא שניים מבכירי שחקניה של הקבוצה, דויד וייה שעבר לברצלונה ודויד סילבה שעבר למנצ'סטר סיטי. גם ללא השניים הצליחה ולנסיה לנצח חמישה מששת משחקיה הראשונים בליגה, וסיימה עונה נוספת במקום השלישי. היא חגגה את חזרתה לליגת האלופות עם ניצחון 0–4 על בורסאספור בטורקיה, וצלחה את שלב הבתים במפעל לפני שהודחה בשמינית הגמר.

בעונה הרביעית והאחרונה של אמרי בקבוצה, הצליח המאמן להוביל את ולנסיה למקום השלישי בטבלה בפעם השלישית ברציפות. בליגת האלופות הודחה הקבוצה בשלב הבתים, ובסיום העונה עזב אמרי את הקבוצה לאחר קדנציה בת ארבע עונות.

ספרטק מוסקבה

לקראת עונת 2012/2013 יצא אמרי לראשונה בקריירה המקצועית מספרד, כשהחליף את ואלרי קרפין כמאמן ספרטק מוסקבה מהליגה הרוסית. ב-25 בנובמבר 2012, לאחר פחות מחצי עונה, פוטר אמרי מתפקידו בעקבות שרשרת תוצאות לא מוצלחת, האחרונה שבהן תבוסה בדרבי של מוסקבה, 5-1 לדינמו מוסקבה^[1]. בעת פיטוריו של אמרי, ניצבה הקבוצה במקום השביעי בטבלה. מי שהחליפו בתפקיד היה קרפין, אותו החליף אמרי בתחילת העונה.

סביליה

ב-14 בינואר 2013 חזר אמרי לספרד, כשהחליף את מיצ'ל בתפקיד מאמן סביליה^[2]. בעת מינויו ניצבה הקבוצה במקום ה-12 בטבלה, ואמרי הוביל אותה בסיום העונה למקום התשיעי. כמו כן, הוביל אמרי את הקבוצה לחצי גמר גביע המלך הספרדי, מה שהקנה לה מקום בליגה האירופית עונה אחר כך, בעקבות העפלתן של ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, הפינאליסטיות, לליגת האלופות.

בעונת 2013/2014, עונתו המלאה הראשונה של אמרי על הקווים בסביליה, הוביל אותה למקום החמישי בליגה הספרדית. במקביל, הוביל אמרי את קבוצתו לזכייה בליגה האירופית. סביליה צלחה שני שלבי מוקדמות, סיימה ראשונה בשלב הבתים ללא הפסד, ובשלבי הנוקאאוט חלפה על פני מריבור, ריאל בטיס, פורטו וקבוצתו לשעבר של אמרי, ולנסיה. במשחק הגמר גברה סביליה על בנפיקה ליסבון 2–4 בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר שוויון 0–0 בתום הארכה.

בעונת 2014/2015 שמר עם קבוצתו על המקום החמישי, ובמקביל זכה בפעם השנייה ברציפות בליגה האירופית. קבוצתו העפילה אוטומטית לשלב הבתים של המפעל, בזכות זכייתה בטורניר עונה קודם לכן. בשלב הנוקאאוט הדיחה סביליה את רד בול זלצבורג, ויאריאל, זניט סנקט פטרבורג ופיורנטינה, ובמשחק הגמר גברה 2–3 על דניפרו. בכך, שברה סביליה את שיא הזכיות במפעל עם ארבע זכיות (כולל הפורמט הקודם של המפעל, גביע אופ"א), והייתה לקבוצה השנייה בהיסטוריה שזוכה בו פעמיים רצופות (אחרי ריאל מדריד ב-1986 ו-1987). בסיום העונה האריך אמרי את חוזהו בשנתיים נוספות^[3].

בעקבות החלטתה של אופ"א על העפלתה של הזוכה בליגה האירופית לשלב הבתים של ליגת האלופות, זכתה סביליה להשתתף בליגת האלופות בעונת 2015/2016. ההשתתפות שלה במפעל הסתיימה כבר באותו השלב, כשסיימה שלישית אחרי יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, והיא נשרה לשלבי הנוקאאוט של הליגה האירופית. סביליה המשיכה את הדומיננטיות שלה במפעל השני בחשיבותו, והדיחה בדרכה את מולדה, פ.צ. בזל, אתלטיק בילבאו ושחטאר דונצק בדרך לגמר שלישי ברציפות. לאחר שסביליה הבטיחה את העפלתה לגמר, שילב אמרי במשחקי הליגה בעיקר שחקנים מחליפים ושחקני נוער, וסיים את העונה במקום השביעי. עם זאת, הצליחה הקבוצה להשיג כרטיס לגמר שני באותה העונה, גמר גביע המלך הספרדי מול ברצלונה. בעוד בגמר הגביע נוצחה סביליה 0–2, בגמר הליגה האירופית השיגה קבוצתו של אמרי השיג מרשים, כשזכתה בתואר בפעם השלישית ברציפות. היא הגדילה את הפער בראש טבלת הזכיות במפעל עם זכייתה החמישית, והייתה לראשונה בהיסטוריה שזוכה בתואר שלוש פעמים רצופות. במשחק הגמר עצמו גברה סביליה 1–3 על ליברפול, וזאת לאחר שפיגרה 0–1 בהפסקה.

ב-12 ביוני 2016, לאחר שלוש וחצי עונות כמאמן סביליה ובעקבות רצונו של המאמן לעזוב את הקבוצה, הודיעה הנהלת סביליה על סיום ההתקשרות עם אמרי^[4].

פריז סן-ז'רמן

ב-28 ביוני 2016, כשבועיים לאחר שעזב את סביליה, חתם כמאמן הטרבליסטית הצרפתית, פריז סן-ז'רמן, כמחליפו של לורן בלאן^[5]. בעונתו הראשונה כמאמן פריז הקבוצה נכשלה לזכות באליפות צרפת אך זכתה בגביע הצרפתי ובגביע הליגה. בליגת האלופות פריז סן ז'רמן הובסה 1–6 על ידי ברצלונה במשחק הגומלין של שמינית גמר ליגת האלופות לאחר ניצחון 0–4 בפריז במשחק הראשון וכתוצאה מכך הודחה מהמפעל. ב-2018 זכה עם הקבוצה בליגה הצרפתית ובגביע הליגה, אך בפעם השנייה ברציפות הקבוצה נכשלה לעבור את שמינית גמר ליגת האלופות לאחר שהודחה על ידי ריאל מדריד .

ב-27 באפריל 2018 פוטר בתום העונה^[6].

ארסנל

ב-23 במאי 2018 מונה למאמן ארסנל^[7]. בעונתו הראשונה בקבוצה החל עם רצף 11 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, אך סיים עם הקבוצה במקום החמישי בליגה, והגיע לגמר הליגה האירופית בו ארסנל הפסידה 1–4 לצ'לסי. ב-29 בנובמבר 2019 פוטר מתפקידו לאחר הפסד 1–2 במשחק בית בליגה האירופית מול איינטרכט פרנקפורט וסדרה של שבעה משחקים ללא ניצחון^[8].

ויאריאל

ב--23 ביולי 2020 חזר לאמן בספרד ומונה למאמנה של ויאריאל, בה הוא חתם על חוזה לשלוש עונות.

ב-26 במאי 2021 זכה עם ויאריאל בליגה האירופית לאחר ניצחון במשחק הגמר על מנצ'סטר יונייטד. הייתה זו הפעם הרביעית בה אמרי זוכה בתואר (שלוש מהן עם סביליה).

בעונת 2021/2022 הוביל את ויאריאל לחצי גמר ליגת האלופות, בדרך גברה ויאריאל על קבוצות כמו יובנטוס ובאיירן מינכן.

אסטון וילה

ב-24 באוקטובר 2022 מונה למאמנה של אסטון וילה. בשל הסדרת אשרת העבודה שלו באנגליה הוא החל רשמית את תפקידו ב-1 בנובמבר של אותה שנה^[9].

תארים

תארים כמאמן

סביליה

הליגה האירופית (3): 2013/2014, 2014/2015, 2015/2016

פריז סן-ז'רמן

הליגה הצרפתית (1) : 2017/2018
הסופר קאפ הצרפתי (2): 2016, 2017
הגביע הצרפתי (1): 2016/2017
גביע הליגה הצרפתית (2): 2016/2017,2017/2018

ויאריאל

הליגה האירופית (1): 2020/2021

סטטיסטיקות

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה		בגביע		אחר		סה"כ
עונה	קבוצה	ליגה	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
1990/1991	ריאל סוסיאדד ב'	ספרד הליגה הספרדית השלישית	23	2	0	0	3	0	26	2
1991/1992			21	2	0	0	0	0	21	2
1992/1993			5	1	0	0	0	0	5	1
1993/1994			5	0	0	0	0	0	5	0
1994/1995			35	2	0	0	0	0	35	2
1995/1996	ריאל סוסיאדד	ספרד ליגת העל הספרדית	5	1	1	0	0	0	6	1
1996/1997	טולדו	ספרד הליגה הספרדית השנייה	37	0	4	0	0	0	41	0
1997/1998			29	2	3	0	0	0	32	2
1998/1999			26	0	0	0	0	0	26	0
1999/2000			34	0	1	0	0	0	35	0
2000/2001	ראסינג פרול	ספרד הליגה הספרדית השנייה	28	0	0	0	0	0	28	0
2001/2002	ראסינג פרול	ספרד הליגה הספרדית השנייה	33	7	2	0	0	0	35	7
2002/2003	לגנס	ספרד הליגה הספרדית השנייה	28	0	1	0	0	0	29	0
2003/2004	לורקה דפורטיבה	ספרד הליגה הספרדית השלישית	25	1	2	0	6	0	33	1
2004/2005	לורקה דפורטיבה	ספרד הליגה הספרדית השלישית	5	0	0	0	0	0	5	0
סך הכול בקריירה			339	18	13	0	9	0	361	18