פתיחת התפריט הראשי

אוניברסיטת לבוב

אוניברסיטה באוקראינה

אוניברסיטת לבוב, בימינו "האוניברסיטה הלאומית "איוואן פרנקו" של לביב" (באוקראינית: Львівський університет או Львівський національний університет імені Івана Франка) היא האוניברסיטה הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באוקראינה. היא נמצאת בעיר ההיסטורית לבוב, באזור לבוב במערב אוקראינה.

אוניברסיטת איוואן פרנקו של לביב
Львівський національний університет імені Івана Франка
University Lviv 2009 1.JPG
הבניין המרכזי של אוניברסיטת לבוב, בניין הסיים לשעבר של גליציה
מוטו
Patriae decori civibus educandi "אזרחים משכילים - תפארת המולדת"
תאריך ההקמה 20 בינואר 1661
סוג אוניברסיטה ציבורית לאומית
רקטור וולדימיר מלניק
סגל 203 פרופסורים, 220 בעלי תואר PhD
סטודנטים 19,357
מיקום לבוב, אוקראינה
קואורדינטות 49°50′26″N 24°01′21″E / 49.840488°N 24.022464°E / 49.840488; 24.022464
http://www.lnu.edu.ua
(למפת לבוב רגילה)
Ukraine Lviv location map.svg
 
אוניברסיטת לבוב
אוניברסיטת לבוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

התחלתה בימי מלכי פוליןעריכה

האוניברסיטה הוקמה ב-20 בינואר 1661 כשהוציא המלך יאן השני קז'ימייז' של פולין דיפלומה שהעניקה למכללה הישועית שפעלה בעיר לבוב, אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי משנת 1608 "את הכבוד והתואר של אוניברסיטה". הישועים ניסו להקים אוניברסיטה אף מוקדם יותר, בשנת 1589, אך לא עלה בידם. הקמת מכללה חדשה בפולין באותה תקופה נתפסה על ידי השלטון כאיום על מעמד האוניברסיטה היגלונית בקרקוב שהתנגדה לתחרות ולמשך שנים רבות הכשילה את תוכניות הישועים.

המלך יאן השני קזימייז' היה אוהד של הישועים ועמדתו הכריעה. הדיפלומה המלכותית שלו אושרה על ידי מסמך נוסף שהוצא בעיר צ'נסטוחובה ב-5 בפברואר 1661. הקמת האוניברסיטה הוזכרה אף בהסכם הדיאץ' בשנת 1658 בין הפולנים לקוזקים האוקראינים. אחד מסעיפיו ציין שתוקם בקייב אקדמיה "רוטנית" ושמוסד דומה יוקם במקום נוסף, שעדיין לא נקבע, קרוב לוודאי בלבוב, שהיה מרכז חשוב של הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית בשנת 1758 הכריז המלך אוגוסט השלישי בצו כי הקולגיום בלבוב הוא בית ספר אקדמי השווה בפועל לאוניברסיטה היגלונית, ובו שתי מחלקות: תאולוגיה ופילוסופיה.

ימי השלטון האוסטריעריכה

בשנת 1772 סופחה לבוב (בגרמנית:למברג) על ידי אוסטריה, שהייתה חלק מהאימפריה ההבסבורגית (ראו חלוקת פולין). ב-1773 פוזרה "חברת ישו" על ידי רומא על ידי צו האפיפיור "Dominus ac Redemptor" וכשחלוקת האיחוד הפולני-ליטאי גרם להוצאת בית הספר ממסגרת הרפורמה שנערכה באמצעות הוועדה לחינוך לאומי. האוסטרים שינו את שמו לאקדמיה הממלכתית "תרזיאנום". ב-21 באוקטובר 1784 חתם הקיסר האוסטרי יוזף השני את מסמך הקמת האוניברסיטה כמוסד חילוני. הוא דחף לגרמניזציה של המוסד על ידי הבאת מורים דוברי גרמנית מרחבי האימפריה ההבסבורגית. לאוניברסיטה היו אז 4 מחלקות: תאולוגיה, פילוסופיה, משפטים ורפואה. השפה הרשמית של האוניברסיטה הייתה הלטינית והפולנית והגרמנית היו השפות המשניות. השפה האוקראינית הספרותית (סלאבנו-רוסין) של התקופה הייתה בשימוש רק ב"סטודיום רותנום" שפעל בשנים 1809-1787 כמוסד מיוחד לחינוך המועמדים לכמורה יוונית-קתולית מקרב התושבים.

בשנת 1805 נסגרה האוניברסיטה, מכיוון שאוסטריה, ששקעה אז במלחמות עם נפוליאון לא מצאה יותר כספים מספיקים לממנה. לעומת זאת הוקם בעיר בית ספר תיכון. האוניברסיטה נפתחה מחדש ב-1817. באופן רשמי השלטון הווינאי תיאר את ההחלטה כמעשה חסד, אולם הסיבות היו שונות: האוסטרים היו מודעים למדיניות הצאר אלכסנדר הראשון שתמכה בפולנים וביקשה למנוע את השפעתה. עם זאת רמת החינוך לא הייתה גבוהה: הלטינית הוחלפה בגרמנית ורוב הפרופסורים בה היו בינוניים. יחידי הסגולה ראו בשהותם בלבוב רק כמקפצה לקריירות עתידיות.

ב-1848 כשהגיע "אביב העמים" גם ללבוב (ראו "מהפכות 1848"), ייסדו הסטודנטים בלבוב שני ארגונים: הלגיון האקדמי והוועד האקדמי, ודרשו את הפולוניזציה של המוסד. הממשל בווינה הגיב בכוח, וב-2 בנובמבר 1848 הופגז מרכז העיר על ידי חיילי הגנרל המרשטיין שירה בבנייני האוניברסיטה, במיוחד בספרייה. כעבור זמן קצר הוכרז על עוצר והאוניברסיטה נסגרה זמנית.

הקורסים חודשו בינואר 1850 תחת משטר של אוטונומיה מוגבלת. אחרי שנים אחדות גישת השלטון התרככה וב-4 ביולי 1871 הכירה וינה בפולנית וב"רוטנית" (אוקראינית) כשפות רשמיות של האוניברסיטה. כעבור שמונה שנים המצב השתנה. הרשויות האוסטריות הכריזו על הפולנית כשפה רשמית ועל רוטנית וגרמנית כמשניות. בחינות בשפות האחרונות היו אפשריות במידה שהפרופסורים שלטו בהן. ההחלטה גרמה למהומות בקרב האוקראינים בשם הדרישה לשוויון זכויות. ב-1908 רצח סטודנט אוקראיני לפילוסופיה בשם מירוסלב סיצ'ינסקי את מושל גליציה, אנדז'יי פוטוצקי.

עם הזמן אוניברסיטת לבוב התפתחה וחיזקה את מעמדה כאחת משתי האוניברסיטאות באימפריה האוסטרו-הונגרית שבהן שפת ההוראה פולנית, לצד האוניברסיטה היגלונית בקרקוב. פעלו בה מורים ידועי שם כדוגמת ולדיסלב אברהם, אוסוולד באלצר, שימון אסכנזי, סטניסלב זקז'בסקי, זיגמונט יאנישבסקי, קז'ימייז' טברדובסקי, בנדיקט דיבובסקי, מריאן סמולכובסקי ולודוויק רידיגייר.

בשנות ה-1870 למד באוניברסיטה זו איוואן פרנקו שהצטיין לימים כסופר חשוב בשפה האוקראינית, דמות ציבורית ומתרגם. באותה תקופה הוקמה גם קתדרה להיסטוריית העולם והיסטוריה של מזרח אירופה שבראשה עמד ההיסטוריון האוקראיני מיכאיל הרושבסקי (1934-1866), מחבר "היסטוריה של אוקראינה-רוס" ב-10 כרכים והנחשב לאבי האסכולה האוקראינית להיסטוריה.

אוניברסיטת "יאן קז'ימייז'" (1919–1939)עריכה

בין שנת 1919 לספטמבר 1939 בימי הרפובליקה הפולנית השנייה נודעה אוניברסיטת לבוב כ"אוניברסיטת יאן קז'ימייז'" לזכר מייסדה, המלך יאן השני קז'ימייז' לבית ואזה. שם זה הוענק לה על ידי ממשלת פולין ב-22 בנובמבר 1919. אוניברסיטת יאן קז'ימייז' הייתה אז המרכז האקדמי השלישי בחשיבות בפולין המודרנית, אחרי אוניברסיטת ורשה והאוניברסיטה היגלונית בקרקוב. ב-26 בפברואר 1920 העניקה לה ממשלת פולין את הבניין ששימש בעבר את ה"סיים" של גליציה, שהפך לבניין הראשי של האוניברסיטה. הרקטור הראשון בימי השלטון הפולני המחודש היה המשורר יאן קספרוביץ'. בשנת 1924 חולקה הפקולטה לפילוסופיה לפקולטות למדעי הרוח ולמחלקה מתמטית-ביולוגית. ב-1934 פעלו משום כך באוניברסיטה חמש פקולטות: תאולוגיה (222 תלמידים), משפטים (1978 תלמידים), רפואה (638 תלמידים, כולל 263 שלמדו רוקחות), מדעי הרוח (892 תלמידים) ומתמטיקה ומדעי החיים (870 תלמידים). בסך הכל למדו בשנת הלימודים 1935-1934 כ-5,900 סטודנטים. לפי השתייכות "דתית" הם התחלקו כדלהלן:

המורים האוקראינים נדרשו באופן פורמלי להישבע אמונים לפולין. מרביתם סירבו ועזבו את האוניברסיטה בשנות ה-1920 המוקדמות. הופעל עקרון ה"נומרוס קלאוזוס" לגבי קבלת אוקראינים ללימודים - לא הותר לקבל יותר ממכסה של 15%, בעוד הפולנים היו צריכים להתקבל בשיעור של לפחות 50% מהסטודנטים.

אוניברסיטת "איוואן פרנקו"עריכה

בשנת 1939, אחרי הפלישה המתואמת לפולין של גרמניה הנאצית וברית המועצות, סופחה לבוב לברית המועצות במסגרת "אוקראינה הסובייטית". בהתחלה איפשרו הכובשים הסובייטים את המשך הקורסים כסדרם. עד סוף שנת 1939 הושארה על כנה גם שיטת ההוראה הפולנית. ב-18 באוקטובר 1939 פוטר הרקטור הפולני רומן לונשאן דה ברייה והחלף עם ההיסטוריון האוקראיני מיכאילו מרצ'נקו (סבו של העיתונאי והדיסידנט ולרי מרצ'נקו). מרצ'נקו היה נחוש להפוך את אוניברסיטת לבוב לאוניברסיטה לאומית אוקראינית. ב-8 בינואר 1940 הוסב שם האוניברסיטה ל"איוואן פרנקו". המורים ואנשי המנהל הפולנים פוטרו בהדרגה והוחלפו בדוברי אוקראינית ורוסית. הונהגו מקצועות בהתאם לאידאולוגיה הסובייטית: פילוסופיה מרקסיסטית-לניניסטית, "כלכלה פוליטית", ספרות, היסטוריה וגאוגרפיה אוקראינית וסובייטית. נסגרו חוגים שעסקו בתאולוגיה, כלכלת שוק חופשי, אידאולוגיה קפיטליסטית, היסטוריה, תרבות וגאוגרפיה פולנית. בשנים 1941-1939 הוצאו להורג כתריסר חברי הסגל הפולנים של האוניברסיטה.

ביולי 1941 נכבשה לבוב על ידי גרמניה הנאצית. הכובשים החדשים סגרו את האוניברסיטה וטבחו בעוד כעשרים אנשי סגל פולנים ובנוסף בעוד עשרים בני משפחותיהם או אורחים שנזדמנו בביתם. מאוחר יותר הועלתה סוגיית שיתוף הפעולה של סטודנטים ולאומנים אוקראינים בארגון הטבח, לפחות עריכת רשימת הקורבנות שנבחרו.

בקיץ 1944 ערכו אנשי הצבא האדום יחד עם יחידות של ארמייה קריובה את מבצע בורזה וגרשו את הצבא הגרמני מחוץ ללבוב. האוניברסיטה פתחה שוב את שעריה. הסגל הורכב תחילה מפולנים, אך אלו "פונו"-גורשו בשנים 1946-1944 על ידי השלטון הסטליניסטי מערבה למדינה הפולנית המחודשת, יחד עם רוב האוכלוסייה הפולנית במסגרת תוכנית "הרפטראציה". גם התושבים הגרמנים גורשו מן העיר.

הכרזת עצמאות אוקראינה בשנת 1991 הביאה לשינויים מן היסוד בכל תחום של חיי האוניברסיטה. בשנים 2013-1990 בראש המוסד עמד הפיזיקאי איוואן וקרצ'וק. הדרישות שהתעוררו בשנות 1990-2000 הביאו להקמתן של פקולטות חדשות כמו פקולטה ליחסים בינלאומיים (1997), החוג לתרגומים ובלשנות השוואתית (1998)ץ החל מ-1997 הוקמו יחידות לימוד חדשות כמו המכללה למשפטים, המרכז למדעי הרוח, המכון ללימודי ספרות, המרכז לשפה והתרבות האיטלקית, מרכז למחשוב, וכן מוזיאונים לזואולוגיה, לגאולוגיה ולמינרלוגיה, מוזיאונים לארכאולוגיה, למטבעות (נומיסמטיקה) ולחותמים (ספרגיסטיקה) ומעל מאה מעבדות חדשות. סגל האוניברסיטה עלה ל-981.

מבני הגוף המרכזיעריכה

הבניין הנוכחי של הגוף המרכזי של האוניברסיטה ברחוב אוניברסיטטסקוי נבנה בשנים 1881-1877 על ידי האדריכל יוליוש הוכברגר. בהתחלה שכן בו הסיים האזורי של גליציה ולודומריה. החזית צוידה בפורטיקו מפואר עם עמודים ואכסדרה, עם קבוצות פסלים אלגוריים - "העבודה" ו"החינוך" בכניסה, ו"גליציה, הויסלה והדנייסטר" בעליית הגג, יצירות מאת ט. ריגר. בשנת 1920 הבניין נמסר לאוניברסיטת יאן קזימיר.

פקולטותעריכה

  • אלקטרוניקה והנדסת מחשב
  • ביולוגיה
  • גאוגרפיה
  • גאולוגיה
  • היסטוריה
  • חינוך (פדגוגיה)
  • יחסים בינלאומיים
  • כימיה וכימית הגבישים
  • כלכלה
  • מכינה טרום-אוניברסיטאית
  • מכניקה ומתמטיקה
  • משפטים
  • מתמטיקה יישומית ומדעי מחשב
  • מנהל עסקים
  • עיתונאות
  • פיזיקה
  • פילולוגיה
  • פילוסופיה
  • רפואה
  • שפות זרות
  • תרבות ואומנויות

קתדרות כלליותעריכה

  • עזרה ראשונה
  • חינוך גופני וספורט

מוסדות נוספיםעריכה

  • גימנסיה קלאסית
  • הגימנסיה-פנימייה בעיר בוסק ע"ש אבגני פטרושביץ'
  • המכון לימודיpost graduate
  • מכון לפיזיקה ומתמטיקה
  • המכינה האוניברסיטאית
  • מכללה לחינוך
  • מכללה למשפטים
  • מכללה למדעי הטבע
  • המרכז לשפה והתרבות האיטלקית
  • התיכון-פנימייה בסטרילקיבסק
  • התיכון-פנימייה בקוזיוב

מכונים מדעייםעריכה

  • אקולוגיה של המידע ההמוני
  • ארכאולוגיה
  • מחקרים היסטוריים
  • חקר יצירתו של איוואן פרנקו
  • חקר הספרות
  • סלאביסטיקה (השפות והתרבות הסלאביות)
  • שילוב באירופה

מורים ידועיםעריכה

תלמידים ידועיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוניברסיטת לבוב בוויקישיתוף