אופירה הניג

במאית תיאטרון ישראלית

אופירה הניג (נולדה ב-6 במרץ 1960) היא במאית תיאטרון ישראלית. פרופסור חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

אופירה הניג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 6 במרץ 1960 (בת 64)
רוחמה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סמינר הקיבוצים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שמעון בוזגלו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
https://www.ofirahenig.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

 
סצנת הפתיחה של ההצגה "איש ואשה אחת", תיאטרון חיפה, יולי 2011

אופירה הניג נולדה בקיבוץ רוחמה בדרום הארץ לבת עמי ונתן הניג, לה אח ואחות גדולים ממנה. אמה דיברה גרמנית ואביה הונגרית. ההורים הגיעו לישראל ב-1946. בהיותה בת שנתיים עברו הוריה לשכונת ג'סי כהן בחולון, שם גדלה. אמה לימדה ריתמיקה ואביה עבד בחברת אגרקסקו. בצבא שירתה בגרעין נח"ל בקיבוץ יפתח, אחר-כך הייתה בגרעין הנח"ל שהוצב במצפה שלם. מייד עם שחרורה מצה"ל נסעה לשנתיים לטיול באירופה, טיילה ועבדה בעבודות שונות.

היא לא נהגה ללכת לתיאטרון כילדה ונחשפה לראשונה בצורה רצינית לתיאטרון בטיול מקרי לברלין בשנות השמונים, שם גילתה תיאטרון בעל תפישה אינטלקטואלית ואסתטית ייחודית. מששבה לישראל הלכה אופירה הניג ללמוד במגמת בימוי בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים וסיימה את לימודיה כעבור שלוש שנים בשנת 1986. שם למדה אצל חנן שניר, אסתר איזביצקי, שמעון לוי, אליקים ירון ועתי ציטרון. בשנה השלישית ללימודיה גרי בילו צפה בתרגיל בימוי שלה והזמין אותה לביים בבית צבי. בבית צבי היא ביימה כמה הצגות, בהן "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גארסיה לורקה, "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שקספיר ו"אקווס" מאת פיטר שאפר. בשנת 1987 השתתפה בסדנת בימוי עם הבמאי הגרמני פיטר שטיין, מטעם מכון גתה בתל אביב, בתיאטרון השאוביהנה.

בשנת 1989 השתתפה בסדנת כתיבה ובימוי בתיאטרון רויאל קורט, על מלגה מטעם הקונסוליה הבריטית. בדצמבר 1988, בפרימיירה של "אקווס" נכחו מנהל פסטיבל מוסקבה שהזמין את ההצגה לפסטיבל ועמרי ניצן שהזמינה לביים בהבימה. בגיל 28 מונתה לבמאית הבית של תיאטרון הבימה, תפקיד בו כיהנה במשך ארבע שנים (1993-1989). בו ביימה בין השאר את "ביבר הזכוכית" מאת טנסי ויליאמס, "היפוליטוס" מאת אוריפידס ואת "בשפל" מאת מקסים גורקי. בשנת 1989 לימדה הניג באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון "גיטיס" במוסקבה, ממנה הגיע הגרעין המייסד של להקת גשר. בשנת 1992 ביימה את האופרה "הבן האובד" באופרה הצעירה של מוסקבה.

אחרי הבימה ביימה כפרילאנסרית בתיאטראות שונים, בהם החאן ובאר-שבע. ב-1995 נסעה לניו יורק להשתלמות בבימוי אופרה, בסיוע מענק שניתן לה מטעם קרן שרת אמריקה ישראל. ב-1996 הייתה ממייסדי מרכז הפרינג' בתל אביב.

בשנים 1996–2001 כיהנה אופירה הניג כמנהלת אמנותית של תיאטרון החאן. שתיים מההצגות שביימה באותה עת זכו בפרס התיאטרון הישראלי: "השחף" מאת אנטון צ'כוב ו"השיבה למדבר" מאת ברנאר-מארי קולטס לשנת 2000/1.

ב-2001 כשעבדה על בימוי "פרגודים" הזמינה את השחקן הפלסטיני טאהר נג'יב, לשחק בהצגה. נג'יב טס לארץ מפריז בה התגורר, היה זה יום לאחר ה-11 בספטמבר, על התלאות שעבר בדרך כתב את המחזה "בטווח יריקה". זו הייתה הצגת יחיד בכיכובו של ח'ליפה נאטור, עליה עבדה בצוותא עם התאורן ג'קי שמש. ההצגה זכתה במקום הראשון בתיאטרונטו. פיטר ברוק שהיה אורח פסטיבל ישראל צפה בהצגה והתלהב. מאותו רגע הם הסתובבו במשך שנתיים עם ההצגה ברחבי תבל והניג עבדה לצידו של פיטר ברוק בתיאטרון בוף דה נור בפריז.

הניג שימשה מנהלת אמנותית של פסטיבל ישראל בתחומי תיאטרון, מחול ויצירה ישראלית (2004-2001). בהמשך, שימשה מנהלת אמנותית של תיאטרון המעבדה (2006-2004).

תפקידה הניהולי האחרון היה המנהלת האמנותית של תיאטרון אנסמבל הרצליה (2011-2007). עם כניסתה לתפקיד הפכה אותו ממקום שעובד על פרויקטים לאנסמבל שחקנים קבוע. בתקופתה התיאטרון עבר מבית חיל האוויר שהיה משכנו הזמני וקיבל מבנה קבוע במרכז העיר הרצליה. בשנותיה בהרצליה עבר סגנון הבימוי שלה תמורה, היא מיעטה להשתמש בתפאורה ותלבושות והעמידה את השחקן והטקסט במרכז, בהשראתו של פיטר ברוק. ב-2011 היא נתבקשה לשנות את הקו האמנותי של הרפרטואר, בטענה שהצגותיה לא הביאו די קהל ושהן עול על הקופה הציבורית ולבסוף התפטרה.

הניג היא הבמאית היהודית הראשונה שהוזמנה לביים בתיאטרון הערבי אל-מידאן בחיפה.

לאורך השנים הניג לימדה בבית הספר לתיאטרון חזותי (2004-2001), בסמינר הקיבוצים (1989-1987) וברמאללה. ביימה בבתי הספר לאמנות הבמה סמינר הקיבוצים ובית צבי. היא מלמדת בימוי באוניברסיטת תל אביב ובאוקטובר 2011 התמנתה לפרופסור חבר. שיטת ההוראה של הניג מתבססת על שימוש בחומרים דוקומנטריים, עיבודם לטקסטים בימתיים דרמטיים, ביניהם, תצלומים, סצנות ללא מילים, חומרים אודיו-ויזואליים ופרוטוקולי בית משפט.

באוקטובר 2015 מונתה לתפקיד ראש המסלול לבימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. באוקטובר 2021 סיימה את תפקידה, והיא ממשיכה לכהן כפרופסור חבר בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב ולעסוק בהוראה ובמחקר.

בשנים 1996- 2007 חייתה בירושלים, שם הכירה את בן זוגה לחיים, המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו. החל משנת 2007 הם מתגוררים בתל אביב.

פרסים עריכה

צורת עבודה ומקורות השפעה עריכה

אופירה הניג הושפעה במיוחד מהבמאים פיטר ברוק וטדאוש קנטור. היא מספרת על סגנון עבודתה בבימוי:

"אני בהחלט מעריצה גדולה של דיוק. של תמצות. אני מאמינה שרגע אחד מדויק בתיאטרון הוא חיים שלמים, אבל הרגע הזה מרומם את הנפש כשהוא לא מנסה לחקות את החיים. ואני חושבת שהמילה 'חסכונית' אינה מדויקת בתיאור הבימוי שלי. זו יותר כמיהה לפשטות וצניעות על הבמות, לברוח מה'רעש' וההמולה שיש בדרך כלל על הבמות. ובעניין המודרניות: הבימוי שלי הוא פוסט-פוסט מודרני. מערבב זמן ותקופה ומשנה את סדרי העדיפויות בתיאטרון הקונבנציונלי. וכמובן שלא המצאתי את זה..."[1]

היא הוסיפה ואמרה:

"יש הרבה אנשים שמעמידים הצגות. אני לא בהכרח רואה בזה בימוי. הבמאי יוצר עולם, לבד או עם שותפים, אבל הוא לעולם ייצור עולם ומציאות אלטרנטיבית שמקומה אך ורק על הבמה. למרות שהמציאות הזאת נובעת מהמציאות ומהסביבה החיצונית – היא אינה מנסה לחקות אותה..." [2]

היא מתארת כיצד הבמאי צריך לדעתה לפענח טקסט:

"קריאה אחרת של מחזות. הלגיטימציה לקרוא את המחזה כבמאי ולא כמתרגל פרשנויות ותאוריות. שם מתחיל הבימוי. במאי צעיר חייב להבין שהוא לא מביים תיאוריות שאחרים כתבו, אלא שהוא מביים את היצירה האישית שלו ולצורך זה, הבמאי הצעיר (ובוודאי הסטודנט) זקוק לחופש מחשבה מוחלט."[3]

הניג אמרה בראיון:

" "תיאטרון טוב גורם לך להקשיב ולחשוב לשאול שאלות. התקשורת נותנת לך רק תשובות מוכנות." [4]

הצגות בבימויה עריכה

פרויקטים בחו"ל

הצגה תיאטרון מחזאי שנה
ג'ונגל הערים התיאטרון העירוני אאוגסבורג, גרמניה ברטולט ברכט פברואר 2013
הבן האובד האופרה הצעירה של מוסקבה קלוד דביסי 1992

פרויקטים עצמאיים

הצגה תיאטרון מחזאי שנה
נורא אנושי תיאטרון הבית גלעד עברון אוקטובר 2023
המלכה ציוותה עליו לשכוח סטודיו האופרה הישראלית, בהפקת אולם פייר בולז, ברלין על פי ברטולט ברכט ואליאס ח'ורי ספטמבר 2021
Kind of תיאטרון השאובינה, ברלין אופירה הניג 2019
נתן החכם ביוזמת מכון גתה, תל אביב אפרים לסינג ינואר 2016
לילה שלושה כלבים Deutches Theater-Berlin, Hellerau-Dresden כתיבה ובימוי: אופירה הניג ספטמבר 2015
זוז, אתה מסתיר לי את השמש פרויקט בינלאומי בשיתוף ובתמיכת תיאטראות ופסטיבלים מגרמניה, שווייץ ונסיכות ליכטנשטיין, בהפקת TAK Theater, Liechtenstein,Kurtheater, Baden, Spielart Festival, Munich, Zurcher Theaterspektakel, Zurich יוסוף אבו ורדה, גלעד עברון, אופירה הניג וחומרים תיעודיים מאי 2013
בטווח יריקה ההצגה זכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו והועלתה בתיאטרון של פיטר ברוק בפריז, במרכז הברביקן בלונדון, בפסטיבל רומא - אירופה, באופרה של סידני, בתיאטרון השאוביהנה בברלין ועוד. ההצגה נוצרה בשיתוף ובהשתתפות השחקן ח'ליפה נאטור ומעצב התאורה ג'קי שמש טאהר נג'יב אפריל 2006

תיאטרון חיפה

הצגה מחזאי שנה
רוח ים עיבוד של אופירה הניג וח'ליפה נאטור לספר "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" מאת עלאא חליחל מאי 2014
יוליסס על בקבוקים גלעד עברון ינואר 2011

תיאטרון אנסמבל הרצליה

הצגה מחזאי הצגת בכורה מידע נוסף
איש ואישה אחת (קופרודוקציה עם תיאטרון חיפה) פרויקט תיאטרוני המבוסס על סיפורי עם, בעיבוד: שמעון בוזגלו, טאהר נג'יב, יוספה אבן-שושן וח'ליפה נאטור 2011 ההצגה הועלתה בפסטיבלים בינלאומיים בציריך, בזל ובליכטנשטיין
שלוש אחיות אנטון צ'כוב 2010
גשם שחור (קופרודוקציה עם תיאטרון חיפה) שמעון בוזגלו 2007 ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בניו יורק
ירמה פדריקו גארסיה לורקה 2008 ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בבודפשט, נוצרה בשיתוף השחקנית גילי בן אוזיליו
הטענה של דון קיחוטה גלעד עברון 2008
עירם של האנשים הקטנים עיבוד של אייל דורון ואופירה הניג על פי סיפורים קצרים מאת שלום עליכם 2008 גרסה מחודשת עם שחקני אנסמבל הרצליה להצגה שהועלתה בעבר בתיאטרון החאן, 2006. ההצגה הועלתה בתיאטרון העירוני בהיידלברג-גרמניה, ובמרכז האמנויות ברביקן, לונדון)

תיאטרון החאן

הצגה מחזאי שנה מידע נוסף
עירם של האנשים הקטנים עיבוד של אייל דורון ואופירה הניג על פי סיפורים קצרים מאת שלום עליכם 2006 ההצגה הועלתה בפסטיבלים בינלאומיים בפולין ובניו יורק
השיבה למדבר ברנאר-מארי קולטס 2000 פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריות הצגת השנה, במאית השנה, שחקנית הראשית והמתרגם
השחף אנטון צ'כוב 2000 הצגת השנה בקטגוריית בימוי מחזה קלאסי, במסגרת פרס התיאטרון הישראלי
שמיים גלעד עברון 1999
הבתולה מלודמיר יוספה אבן-שושן 1997
הנסיכה איבון ויטולד גומברוביץ' 1997
אנה גלקתיה הווארד בארקר 1996 ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בבריסל
החתונה ברטולט ברכט 1995

תיאטרון הבימה

הצגה מחזאי הצגת בכורה
אליס בארץ הפלאות עיבוד של יוספה אבן-שושן לספרו של לואיס קרול 20 בדצמבר 2003
פרגודים ז'אן ז'נה (קופרודוקציה עם פסטיבל ברלין) 19 באוגוסט 2002
נושים אוגוסט סטרינדברג 9 באוקטובר 1993
היפוליטוס אוריפידס 6 בפברואר 1993
בשפל מקסים גורקי 23 במאי 1992
פצפונת ואנטון עיבוד של אפרים סידון לספרו של אריך קסטנר 30 בנובמבר 1991
ליל העשרים[5] יהושע סובול 18 בספטמבר 1990
ביבר הזכוכית טנסי ויליאמס 29 ביוני 1991
זהב יוסף בר-יוסף 9 בדצמבר 1989

תיאטרון המעבדה

הצגה מחזאי שנה
שלומית אוסקר ויילד 2005

תיאטרון באר-שבע

הצגה מחזאי שנה
קיץ ועשן טנסי ויליאמס 1993

בית צבי

הצגה מחזאי הצגת בכורה מידע נוסף
בית ברנרדה אלבה פדריקו גארסיה לורקה מחזור ל"ג
הסוחר מוונציה ויליאם שקספיר 30 במרץ 1991
עקומים מרטין שרמן ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בלנינגרד
אקווס פיטר שאפר 14 בדצמבר 1988 ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי במוסקבה
עו"ד מטעם ג'והן מורטינר 25 בדצמבר 1988
טעם הדבש שילה דילייני 31 באוקטובר 1987
הדב מארקנסו אורנד האריס 28 במאי 1988
לאבלי ריטה תומאס בראש 27 בינואר 1987

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יואב איתמר, ריאיון עם אופירה הניג(הקישור אינו פעיל, 3.7.2020), אתר MySay‏, 23 באפריל 2011
  2. ^ גד קינר ונורית יערי, "הבמאי כיוצר עולם: שאלות לאופירה הניג", תיאטרון 31, עמ' 13.
  3. ^ גד קינר ונורית יערי, "הבמאי כיוצר עולם: שאלות לאופירה הניג", תיאטרון 31, עמ' 15-14.
  4. ^ ריצ'רד פיליפס, "ריאיון עם חליפה נאטור ואופירה הניג", World Socialist Web Site, ‏24 בנובמבר 2008
  5. ^ שוש אביגל, תיאטרון/ זה לא עובד יותר - "ליל העשרים" מאת יהודע סובול ב"הבימה", חדשות, 19 בספטמבר 1990