אופירה הניג
אופירה הניג (נולדה ב-6 במרץ 1960) היא במאית תיאטרון ישראלית. פרופסור חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
לידה |
6 במרץ 1960 (בת 64) רוחמה, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | סמינר הקיבוצים |
בן או בת זוג | שמעון בוזגלו |
פרסים והוקרה | |
https://www.ofirahenig.com/ | |
ביוגרפיה
עריכהאופירה הניג נולדה בקיבוץ רוחמה בדרום הארץ לבת עמי ונתן הניג, לה אח ואחות גדולים ממנה. אמה דיברה גרמנית ואביה הונגרית. ההורים הגיעו לישראל ב-1946. בהיותה בת שנתיים עברו הוריה לשכונת ג'סי כהן בחולון, שם גדלה. אמה לימדה ריתמיקה ואביה עבד בחברת אגרקסקו. בצבא שירתה בגרעין נח"ל בקיבוץ יפתח, אחר-כך הייתה בגרעין הנח"ל שהוצב במצפה שלם. מייד עם שחרורה מצה"ל נסעה לשנתיים לטיול באירופה, טיילה ועבדה בעבודות שונות.
היא לא נהגה ללכת לתיאטרון כילדה ונחשפה לראשונה בצורה רצינית לתיאטרון בטיול מקרי לברלין בשנות השמונים, שם גילתה תיאטרון בעל תפישה אינטלקטואלית ואסתטית ייחודית. מששבה לישראל הלכה אופירה הניג ללמוד במגמת בימוי בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים וסיימה את לימודיה כעבור שלוש שנים בשנת 1986. שם למדה אצל חנן שניר, אסתר איזביצקי, שמעון לוי, אליקים ירון ועתי ציטרון. בשנה השלישית ללימודיה גרי בילו צפה בתרגיל בימוי שלה והזמין אותה לביים בבית צבי. בבית צבי היא ביימה כמה הצגות, בהן "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גארסיה לורקה, "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שקספיר ו"אקווס" מאת פיטר שאפר. בשנת 1987 השתתפה בסדנת בימוי עם הבמאי הגרמני פיטר שטיין, מטעם מכון גתה בתל אביב, בתיאטרון השאוביהנה.
בשנת 1989 השתתפה בסדנת כתיבה ובימוי בתיאטרון רויאל קורט, על מלגה מטעם הקונסוליה הבריטית. בדצמבר 1988, בפרימיירה של "אקווס" נכחו מנהל פסטיבל מוסקבה שהזמין את ההצגה לפסטיבל ועמרי ניצן שהזמינה לביים בהבימה. בגיל 28 מונתה לבמאית הבית של תיאטרון הבימה, תפקיד בו כיהנה במשך ארבע שנים (1993-1989). בו ביימה בין השאר את "ביבר הזכוכית" מאת טנסי ויליאמס, "היפוליטוס" מאת אוריפידס ואת "בשפל" מאת מקסים גורקי. בשנת 1989 לימדה הניג באקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון "גיטיס" במוסקבה, ממנה הגיע הגרעין המייסד של להקת גשר. בשנת 1992 ביימה את האופרה "הבן האובד" באופרה הצעירה של מוסקבה.
אחרי הבימה ביימה כפרילאנסרית בתיאטראות שונים, בהם החאן ובאר-שבע. ב-1995 נסעה לניו יורק להשתלמות בבימוי אופרה, בסיוע מענק שניתן לה מטעם קרן שרת אמריקה ישראל. ב-1996 הייתה ממייסדי מרכז הפרינג' בתל אביב.
בשנים 1996–2001 כיהנה אופירה הניג כמנהלת אמנותית של תיאטרון החאן. שתיים מההצגות שביימה באותה עת זכו בפרס התיאטרון הישראלי: "השחף" מאת אנטון צ'כוב ו"השיבה למדבר" מאת ברנאר-מארי קולטס לשנת 2000/1.
ב-2001 כשעבדה על בימוי "פרגודים" הזמינה את השחקן הפלסטיני טאהר נג'יב, לשחק בהצגה. נג'יב טס לארץ מפריז בה התגורר, היה זה יום לאחר ה-11 בספטמבר, על התלאות שעבר בדרך כתב את המחזה "בטווח יריקה". זו הייתה הצגת יחיד בכיכובו של ח'ליפה נאטור, עליה עבדה בצוותא עם התאורן ג'קי שמש. ההצגה זכתה במקום הראשון בתיאטרונטו. פיטר ברוק שהיה אורח פסטיבל ישראל צפה בהצגה והתלהב. מאותו רגע הם הסתובבו במשך שנתיים עם ההצגה ברחבי תבל והניג עבדה לצידו של פיטר ברוק בתיאטרון בוף דה נור בפריז.
הניג שימשה מנהלת אמנותית של פסטיבל ישראל בתחומי תיאטרון, מחול ויצירה ישראלית (2004-2001). בהמשך, שימשה מנהלת אמנותית של תיאטרון המעבדה (2006-2004).
תפקידה הניהולי האחרון היה המנהלת האמנותית של תיאטרון אנסמבל הרצליה (2011-2007). עם כניסתה לתפקיד הפכה אותו ממקום שעובד על פרויקטים לאנסמבל שחקנים קבוע. בתקופתה התיאטרון עבר מבית חיל האוויר שהיה משכנו הזמני וקיבל מבנה קבוע במרכז העיר הרצליה. בשנותיה בהרצליה עבר סגנון הבימוי שלה תמורה, היא מיעטה להשתמש בתפאורה ותלבושות והעמידה את השחקן והטקסט במרכז, בהשראתו של פיטר ברוק. ב-2011 היא נתבקשה לשנות את הקו האמנותי של הרפרטואר, בטענה שהצגותיה לא הביאו די קהל ושהן עול על הקופה הציבורית ולבסוף התפטרה.
הניג היא הבמאית היהודית הראשונה שהוזמנה לביים בתיאטרון הערבי אל-מידאן בחיפה.
לאורך השנים הניג לימדה בבית הספר לתיאטרון חזותי (2004-2001), בסמינר הקיבוצים (1989-1987) וברמאללה. ביימה בבתי הספר לאמנות הבמה סמינר הקיבוצים ובית צבי. היא מלמדת בימוי באוניברסיטת תל אביב ובאוקטובר 2011 התמנתה לפרופסור חבר. שיטת ההוראה של הניג מתבססת על שימוש בחומרים דוקומנטריים, עיבודם לטקסטים בימתיים דרמטיים, ביניהם, תצלומים, סצנות ללא מילים, חומרים אודיו-ויזואליים ופרוטוקולי בית משפט.
באוקטובר 2015 מונתה לתפקיד ראש המסלול לבימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. באוקטובר 2021 סיימה את תפקידה, והיא ממשיכה לכהן כפרופסור חבר בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב ולעסוק בהוראה ובמחקר.
בשנים 1996- 2007 חייתה בירושלים, שם הכירה את בן זוגה לחיים, המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו. החל משנת 2007 הם מתגוררים בתל אביב.
פרסים
עריכה- 2011/12 - פרס התיאטרון הישראלי להצגה "יוליסס על בקבוקים" על פי המחזה המקורי הטוב ביותר ולמחזאי הטוב ביותר (גלעד עברון) לשנת 2012.
- 2010 - פרס רוזנבלום לאמנויות במה תיאטרון, על מצוינות.
- 2007 - פרס לנדאו לאמנויות הבמה מטעם מפעל הפיס.
- 2006 - פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו להצגה "בטווח יריקה"
- 2000/1 - פרס התיאטרון הישראלי להצגה "השיבה למדבר" מאת ברנאר-מארי קולטס; בקטגוריות הצגת השנה, במאית השנה, שחקנית הראשית (לאורה ריבלין) והמתרגם (דורון תבורי).
- 2000/1 - פרס התיאטרון הישראלי להצגה "השחף" מאת אנטון צ'כוב; בקטגוריית העלאה מחודשת של מחזה קלאסי.
- 1995 - זוכה במלגה לבימוי אופרה מטעם קרן שרת אמריקה ישראל.
צורת עבודה ומקורות השפעה
עריכהאופירה הניג הושפעה במיוחד מהבמאים פיטר ברוק וטדאוש קנטור. היא מספרת על סגנון עבודתה בבימוי:
"אני בהחלט מעריצה גדולה של דיוק. של תמצות. אני מאמינה שרגע אחד מדויק בתיאטרון הוא חיים שלמים, אבל הרגע הזה מרומם את הנפש כשהוא לא מנסה לחקות את החיים. ואני חושבת שהמילה 'חסכונית' אינה מדויקת בתיאור הבימוי שלי. זו יותר כמיהה לפשטות וצניעות על הבמות, לברוח מה'רעש' וההמולה שיש בדרך כלל על הבמות. ובעניין המודרניות: הבימוי שלי הוא פוסט-פוסט מודרני. מערבב זמן ותקופה ומשנה את סדרי העדיפויות בתיאטרון הקונבנציונלי. וכמובן שלא המצאתי את זה..."[1]
היא הוסיפה ואמרה:
"יש הרבה אנשים שמעמידים הצגות. אני לא בהכרח רואה בזה בימוי. הבמאי יוצר עולם, לבד או עם שותפים, אבל הוא לעולם ייצור עולם ומציאות אלטרנטיבית שמקומה אך ורק על הבמה. למרות שהמציאות הזאת נובעת מהמציאות ומהסביבה החיצונית – היא אינה מנסה לחקות אותה..." [2]
היא מתארת כיצד הבמאי צריך לדעתה לפענח טקסט:
הניג אמרה בראיון:
" "תיאטרון טוב גורם לך להקשיב ולחשוב לשאול שאלות. התקשורת נותנת לך רק תשובות מוכנות." [4]
הצגות בבימויה
עריכהפרויקטים בחו"ל
הצגה | תיאטרון | מחזאי | שנה |
---|---|---|---|
ג'ונגל הערים | התיאטרון העירוני אאוגסבורג, גרמניה | ברטולט ברכט | פברואר 2013 |
הבן האובד | האופרה הצעירה של מוסקבה | קלוד דביסי | 1992 |
פרויקטים עצמאיים
הצגה | תיאטרון | מחזאי | שנה |
---|---|---|---|
נורא אנושי | תיאטרון הבית | גלעד עברון | אוקטובר 2023 |
המלכה ציוותה עליו לשכוח | סטודיו האופרה הישראלית, בהפקת אולם פייר בולז, ברלין | על פי ברטולט ברכט ואליאס ח'ורי | ספטמבר 2021 |
Kind of | תיאטרון השאובינה, ברלין | אופירה הניג | 2019 |
נתן החכם | ביוזמת מכון גתה, תל אביב | אפרים לסינג | ינואר 2016 |
לילה שלושה כלבים | Deutches Theater-Berlin, Hellerau-Dresden | כתיבה ובימוי: אופירה הניג | ספטמבר 2015 |
זוז, אתה מסתיר לי את השמש | פרויקט בינלאומי בשיתוף ובתמיכת תיאטראות ופסטיבלים מגרמניה, שווייץ ונסיכות ליכטנשטיין, בהפקת TAK Theater, Liechtenstein,Kurtheater, Baden, Spielart Festival, Munich, Zurcher Theaterspektakel, Zurich | יוסוף אבו ורדה, גלעד עברון, אופירה הניג וחומרים תיעודיים | מאי 2013 |
בטווח יריקה | ההצגה זכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו והועלתה בתיאטרון של פיטר ברוק בפריז, במרכז הברביקן בלונדון, בפסטיבל רומא - אירופה, באופרה של סידני, בתיאטרון השאוביהנה בברלין ועוד. ההצגה נוצרה בשיתוף ובהשתתפות השחקן ח'ליפה נאטור ומעצב התאורה ג'קי שמש | טאהר נג'יב | אפריל 2006 |
תיאטרון חיפה
הצגה | מחזאי | שנה |
---|---|---|
רוח ים | עיבוד של אופירה הניג וח'ליפה נאטור לספר "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" מאת עלאא חליחל | מאי 2014 |
יוליסס על בקבוקים | גלעד עברון | ינואר 2011 |
תיאטרון אנסמבל הרצליה
הצגה | מחזאי | הצגת בכורה | מידע נוסף |
---|---|---|---|
איש ואישה אחת (קופרודוקציה עם תיאטרון חיפה) | פרויקט תיאטרוני המבוסס על סיפורי עם, בעיבוד: שמעון בוזגלו, טאהר נג'יב, יוספה אבן-שושן וח'ליפה נאטור | 2011 | ההצגה הועלתה בפסטיבלים בינלאומיים בציריך, בזל ובליכטנשטיין |
שלוש אחיות | אנטון צ'כוב | 2010 | |
גשם שחור (קופרודוקציה עם תיאטרון חיפה) | שמעון בוזגלו | 2007 | ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בניו יורק |
ירמה | פדריקו גארסיה לורקה | 2008 | ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בבודפשט, נוצרה בשיתוף השחקנית גילי בן אוזיליו |
הטענה של דון קיחוטה | גלעד עברון | 2008 | |
עירם של האנשים הקטנים | עיבוד של אייל דורון ואופירה הניג על פי סיפורים קצרים מאת שלום עליכם | 2008 | גרסה מחודשת עם שחקני אנסמבל הרצליה להצגה שהועלתה בעבר בתיאטרון החאן, 2006. ההצגה הועלתה בתיאטרון העירוני בהיידלברג-גרמניה, ובמרכז האמנויות ברביקן, לונדון) |
תיאטרון החאן
הצגה | מחזאי | שנה | מידע נוסף |
---|---|---|---|
עירם של האנשים הקטנים | עיבוד של אייל דורון ואופירה הניג על פי סיפורים קצרים מאת שלום עליכם | 2006 | ההצגה הועלתה בפסטיבלים בינלאומיים בפולין ובניו יורק |
השיבה למדבר | ברנאר-מארי קולטס | 2000 | פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריות הצגת השנה, במאית השנה, שחקנית הראשית והמתרגם |
השחף | אנטון צ'כוב | 2000 | הצגת השנה בקטגוריית בימוי מחזה קלאסי, במסגרת פרס התיאטרון הישראלי |
שמיים | גלעד עברון | 1999 | |
הבתולה מלודמיר | יוספה אבן-שושן | 1997 | |
הנסיכה איבון | ויטולד גומברוביץ' | 1997 | |
אנה גלקתיה | הווארד בארקר | 1996 | ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בבריסל |
החתונה | ברטולט ברכט | 1995 |
תיאטרון הבימה
הצגה | מחזאי | הצגת בכורה |
---|---|---|
אליס בארץ הפלאות | עיבוד של יוספה אבן-שושן לספרו של לואיס קרול | 20 בדצמבר 2003 |
פרגודים | ז'אן ז'נה (קופרודוקציה עם פסטיבל ברלין) | 19 באוגוסט 2002 |
נושים | אוגוסט סטרינדברג | 9 באוקטובר 1993 |
היפוליטוס | אוריפידס | 6 בפברואר 1993 |
בשפל | מקסים גורקי | 23 במאי 1992 |
פצפונת ואנטון | עיבוד של אפרים סידון לספרו של אריך קסטנר | 30 בנובמבר 1991 |
ליל העשרים[5] | יהושע סובול | 18 בספטמבר 1990 |
ביבר הזכוכית | טנסי ויליאמס | 29 ביוני 1991 |
זהב | יוסף בר-יוסף | 9 בדצמבר 1989 |
תיאטרון המעבדה
הצגה | מחזאי | שנה |
---|---|---|
שלומית | אוסקר ויילד | 2005 |
תיאטרון באר-שבע
הצגה | מחזאי | שנה |
---|---|---|
קיץ ועשן | טנסי ויליאמס | 1993 |
בית צבי
הצגה | מחזאי | הצגת בכורה | מידע נוסף |
---|---|---|---|
בית ברנרדה אלבה | פדריקו גארסיה לורקה | מחזור ל"ג | |
הסוחר מוונציה | ויליאם שקספיר | 30 במרץ 1991 | |
עקומים | מרטין שרמן | ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי בלנינגרד | |
אקווס | פיטר שאפר | 14 בדצמבר 1988 | ההצגה הועלתה בפסטיבל בינלאומי במוסקבה |
עו"ד מטעם | ג'והן מורטינר | 25 בדצמבר 1988 | |
טעם הדבש | שילה דילייני | 31 באוקטובר 1987 | |
הדב מארקנסו | אורנד האריס | 28 במאי 1988 | |
לאבלי ריטה | תומאס בראש | 27 בינואר 1987 |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של אופירה הניג
- האתר של אופירה הניג
- דורית ירושלמי, אופירה הניג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- צבי גורן, ביקורת: אתה מסתיר לי את השמש - פרויקט נדיר, באתר הבמה, 4 במרץ 2013
- רון שוורץ, לעומק התודעה, רון שוורץ, באתר גלובס, 7 במרץ 2013
- אופירה הניג, קלאסי וחו"ל: תיאטרון הוא תיאטרון הוא תיאטרון?, תיאטרון מס' 6
- אביבה לורי, מבחינת אופירה הניג, במאית ומנהלת אנסמבל הרצליה, ההצגה לא תמיד חייבת להימשך, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2010
- מרב יודילוביץ', אופירה הניג: "התירו את דמי", באתר ynet, 29 ביוני 2011
- ציפי שוחט, אנסמבל הרצליה כמקרה מבחן להתנהלות של תיאטרון ציבורי בישראל, באתר הארץ, 29 ביוני 2011
- ריצ'רד פיליפס, "תיאטרון טוב גורם לך לשאול שאלות": ריאיון עם אופירה הניג וח'ליפה נאטור, World Socialist Website, 24 בנובמבר 2008 (באנגלית)
- מרב יודילוביץ', השאובינה יארח שלושה פרויקטים מישראל, באתר ynet, 20 בפברואר 2011
- תמר מרין, מאמר על הפקת "שלוש אחיות", באתר סל תרבות ארצי
- מיה סלע, אופירה הניג משיקה פרויקט תיאטרוני רב-לשוני שיועלה גם באירופה, באתר הארץ, 15 בינואר 2013
- מאיה נחום שחל, אופירה הניג: "שיקפצו לי כולם", באתר כלכליסט, 27 בינואר 2013
- מאיה נחום שחל, על הגסיסה, באתר כלכליסט, 10 בנובמבר 2015
- אופירה הניג, דף שער בספרייה הלאומית
- אופירה הניג, בארכיון הבימה
הערות שוליים
עריכה- ^ יואב איתמר, ריאיון עם אופירה הניג(הקישור אינו פעיל, 3.7.2020), אתר MySay, 23 באפריל 2011
- ^ גד קינר ונורית יערי, "הבמאי כיוצר עולם: שאלות לאופירה הניג", תיאטרון 31, עמ' 13.
- ^ גד קינר ונורית יערי, "הבמאי כיוצר עולם: שאלות לאופירה הניג", תיאטרון 31, עמ' 15-14.
- ^ ריצ'רד פיליפס, "ריאיון עם חליפה נאטור ואופירה הניג", World Socialist Web Site, 24 בנובמבר 2008
- ^ שוש אביגל, תיאטרון/ זה לא עובד יותר - "ליל העשרים" מאת יהודע סובול ב"הבימה", חדשות, 19 בספטמבר 1990