ויקיפדיה

אופנה בת קיימא

חלק מהפילוסופיה העיצובית ומגמת הקיימות בתעשיית אופנה

אופנה בת קיימא היא תנועה, תפיסה צרכנית ותהליך לעידוד שינוי של תעשיית האופנה ומוצריה, לטובת הפחתת השפעות סביבתיות שליליות, התנהלות סביבתית יותר וצדק חברתי. תעשיית האופנה כוללת מערכות חברתיות, תרבותיות, אקולוגיות-סביבתיות וכלכליות. משמעות נוספת היא התייחסות לאופנה מנקודות המבט של הצרכנים והיצרנים, בעלי חיים, מערכות אקולוגיות וקהילות בהווה ובעתיד. אופנה בת קיימא דורשת אחריות מצד האזרחים, המגזר הציבורי והפרטי.[1] מצד הצרכן, היא כוללת בין השאר אימוץ גישה צרכנית אתית המודעת להשפעות הסביבתיות והחברתיות של תעשיית האופנה, פריטי הלבוש, טיפול נאות בבגדים (תיקונים וניקוי), צמצום פסולת על ידי מסירה, החלפה ומכירה של פריטי לבוש, אימוץ ארון מינימלסטי, רכישת פריטים מיד-שנייה, מיחזור משביח[2] והעדפת רכישה מיצרנים מקומיים. מצד היצרנים והמשווקים, השינוי דורש בין השאר מעבר לתהליכי ייצור בני קיימא יותר, חומרי גלם ידידותיים לסביבה, תנאי העסקה הוגנים ועוד. מצד קובעי מדיניות מדובר בקידום ואימוץ מערך אסדרה מתאים.

מטרות עריכה

התנועה עוסקת במגוון רחב של נושאים כמו איכות הסביבה, זכויות עובדים, תרבות הצריכה, אתיקה ושימור מלאכות ומסורות מקומיות. מטרת התנועה היא יצירת איזון בין התעשייה, הסביבה וקהילות מקומיות.[3]

התנועה בעד הגברת הייצור המקומי, הארכת חיי המוצר וחומרי הגלם, שקיפות בשרשרת האספקה, צמצום צריכה, הפחתת ייצור יתר, הפחתת פסולת, צמצום הפגיעה בסביבה בתהליך ייצור ובמהלך השימוש ובשלב סיום חיי המוצר.[4] השיח על צרכנות אחראית נועד לעודד צרכנים לקנות פחות אופנה מהירה, להאריך את השימוש הבגדים הקיימים, לקנות תוצרת מקומית, למחדש - להשתמש בבגד באופנים שונים (למשל להפוך מכנסים לתיק), לקנות בגדים יד שנייה ולהחליף בגדים בין אנשים, במקום לקנות בגדים חדשים.

פגיעות אקולוגיות בייצור אופנה עריכה

לטענת התנועה, תעשיית האופנה היא אחת המזהמות הגדולות בעולם, היא צורכת משאבים, כמו מים ואנרגיה, משתמשת בכימיקלים מזיקים, מצריכה שינוע למרחקים ארוכים, מייצרת כמויות גדולות של פסולת ומפרה זכויות אדם ועובדים.[5][6] הגלובליזציה מאפשרת ייצור זול, בעיקר בדרום ומזרח אסיה ומכירת הפריטים בכל העולם. תרבות הצריכה מעודדת את הציבור לרכוש מוצרים, ביניהם פרטי אופנה, מעבר לצורך. מלתחה ממוצעת במאה ה-21 כוללת פי שלושה יותר בגדים מאשר בשנות ה-80.[7] הפריטים זולים וישנם צרכנים המתחייסים לעיתים לבגד כלמוצר חד-פעמי. בגדים אלו נמצאים ברוב הרשתות ובקניונים הגדולים בעולם.[8][9]

מפגעים סביבתיים עריכה

לתעשיית האופנה יש השפעות על הסביבה. שימוש במים, זיהום מטיפולים כימיים המשמשים בצביעה ושימוש רב בדלק ובאנרגיה, הם רק חלק מהגורמים להשפעות אלו.[6][10] בנוסף, פריטים שאינם נמכרים מושמדים על ידי המותגים בשריפה או בהטמנה.[11][12] יותר מ-30% מהבגדים מגיעים בסוף דרכם למטמנה. גם אם הבגדים לא נקברים ומועברים לתרומה, ההשפעה הסביבתית שלהם לא מסתיימת. כך, למשל, הכמויות העצומות של בגדים שמועברים מדי שנה על ידי ארגוני צדקה למדינות שונות באפריקה יצרו שם שורה של בעיות כלכליות, חברתיות וסביבתיות.[13] קניה לבדה מייבאת בכל שנה 100 מיליון טונות של בגדים, נעליים ואביזרים מיד שנייה, רובם מגיעים מארגוני צדקה במערב. לפי נתוני הארגון ההומניטרי Oxfam, כ-70 אחוז מהבגדים שנתרמים במערב מגיעים לאפריקה. תופעה זו זכתה לכינוי מיטומבה (MITUMBA חבילה, או צרור בשפה הסווהילית). מספר מדינות אפריקאיות המנסות לבלום את התופעה באמצעות חקיקה או מיסוי.[14]

ככל שתפוקת הייצור גוברת, כך גם השימוש במים. עבור ייצור חולצת טריקו אחת נדרשים 2,700 ליטר מים.[15] כמות השימוש הנוכחית (כ-79 מיליארד מ"ק בשנה) מדאיגה את התנועה, מכיוון שייצור טקסטיל מתרחש בעיקר באזורים הנמצאים במחסור במים.[16] על פי Earth Pledge, ארגון ללא מטרות רווח המחויב לקידום פיתוח בר-קיימא, "לפחות 8,000 כימיקלים משמשים להפוך חומרי גלם לטקסטיל. בין 15% ל-20% מחומרי ההדברה בעולם משמשים לגידול כותנה לא אורגנית. שימוש בחומרים אלו גורם לנזק בלתי הפיך לאנשים ולסביבה. עדיין רוב פליטת הפחמן של הבגד תתרחש לאחר רכישתו"[17] זיהום סביבתי נוסף הקשור לתעשיית האופנה הוא מיקרו-סיבים הנתלשים מבגדים סינתטיים במהלך הכביסה. מיקרו-סיבים אלה קטנים מכדי להילכד במערכות סינון של מפעלי טיהור שפכים, ובסופו של דבר הם נכנסים למערכות המים הטבעיות וכתוצאה מכך מזהמים את שרשרת המזון. מחקר שערך ה-IUCN מצא כי 34% מהמיקרו-פלסטיק שנמצא באוקיינוסים מגיעים מתעשיית הטקסטיל, רובם היו עשויים מפוליאסטר, פוליאתילן, אקריליק וואלסטן.[18] הפסקת שימוש בחומרים סינתטיים המשמשים בתעשיית האופנה יכולה למנוע מחלקיקים מזיקים אלו מלפגוע בסביבה.
ההשפעה הסביבתית של תעשיית האופנה פוגעת גם בתושבים החיים בקרבת אתרי הייצור. יש מעט מאוד גישה למידע על פגיעה זו, אך יודעים בבירור שהכימיקלים בהם נעשה שימוש להפקת צבעים המיועדים לטקסטיל רעילים ופוגעים במי השתייה ובאדמה של אלה החיים בקרבת המפעלים. ברמה הגלובלית, תעשיית האופנה תורמת לשינויי אקלים ומאיימת על המגוון הביולוגי.[16][19]

סוגיות חברתיות בתעשיית האופנה עריכה

אחת הסוגיות החברתיות המרכזיות הקשורות לתעשיית האופנה נוגע לסוגיית כח אדם. מאז פריצת השריפה במפעל החולצות טריאנגל, בשנת 1911, זכויות עובדים בתעשיית האופנה, היא נושא מרכזי בסוגיית כח האדם בתעשייה. קריסת מפעל במתחם רנה פלאזה בבנגלדש בשנת 2013 החזיר את הזרקור אל תנאי העבודה הירודים במפעלי ייצור אופנה.[20] והוביל לשינוי בבטיחות בחלק מן הפעלים אך לא בתנאי ההעסקה.[21] לכל אורך כל מחזור ייצור האופנה, הולכת וגוברת תשומת הלב לנושא הפרות זכויות העובדים, החל מייצור הטקסטיל ותהליכי עיבודו,[22] דרך קמעונאות, הפצה,[23] דוגמנות,[24] ועד מיחזור הטקסטיל.

בשעה שמרבית ייצור הטקסטיל והאופנה מתרחשת במדינות אסיה ומרכז אמריקה עדיין ניתן למצוא יצרנים ברחבי אירופה, וגם שם זוהו תנאי עבודה נצלניים, כמו בלסטר, בריטניה[25] ובמרכז ומזרח אירופה. אי שיויון חברתי מגדרי ואתני, עבודת ילדים כמו גם הלחץ ממותגים וקמעונאים המתבטא במחירים נמוכים וזמן תגובה קצר, תורמים לתנאי עבודה נצלניים ושכר נמוך.[26] גם ייצור מקומי, כמו פריטי לבוש עליהם מופיע תווית תוצרת איטליה למשל, מעורב מיקור גלובלי ונצלני של עובדים, עוקף איגודים מקצועיים והסכמים מחייבים.[27]

מספר העובדים המועסקים בתעשיית הטקסטיל, ההלבשה והנעלה איננו ידוע בגלל מדדים סטטיסטיים שונים ומשתנים בין מדינה למדינה.[28] ההנחה הרווחת היא שלפחות 60 מיליון אנשים, ברובם נשים, מועסקים תעשיית ההלבשה[29] ולמעלה מ-300 מיליון אנשים בתעשיית הכותנה.[30] בשנת 2017, הוצע אומדן של 300 מיליון מועסקים בשרשרת הערך בתעשיית הביגוד.[19] עם זאת, קשה לאמוד בדיוק את מספר האנשים המועסקים בכל חלקי שרשרת הייצור, השימוש והמחזור. אף האומדן המועסקים במגזר היצרני, אינו חד משמעי זאת מפני שקיימות בתעשייה חברות ייצור וקבלני משנה הפועלות באופן בלתי חוקי.

שקיפות עריכה

נושא השקיפות של שרשרת הייצור בתעשיית האופנה הפך לחלק מהשיח מאז שספרה של נעמי קליין, NO LOGO, יצא לאור. השקיפות מקודמת על ידי ארגוני העובדים בתעשייה, ועל ידי קמפיינים שונים למשל של רשת הפעילים הארגונים הבינלאומית Clean Clothes Campaign ותנועת מהפיכת האופנה. למרות פעולות של קבוצות אלו ודומות להם רמת השקיפות ועקיבות (Traceability) לא מלאה ואף חלקית מאוד.[16] אף על פי שמעל 100 חברות אופנה חתמו על מסמך המחייב אותן לשקיפות ב-2018 אך מעט נעשה בפועל.[13]

שונות, מעורבות והכללה עריכה

מרכיב נוסף בשינוי פני תעשיית האופנה הוא שילוב של דוגמניות במידות, גילאים, מגדר ומוצאים אתניים מגוונים.[31] ביקורת רדיקלית יותר ביחס לאי-שיויון חברתי באופנה נוגעת בהדרה ובעליונות אסתטית מובנית ומודגשת. בעוד שחלק השדות התרבותיים הבחירה מה "מקובל" (in) ומה "לא מקובל" (out) עשויות להראות שרירותיות, התוצאות של שלהן אינן. במקום זאת הן הופכות ליסודות המוטיבציה להדרה ולדחייה רחבים יותר שבהם האופנה משחקת תפקיד משמעותי ביותר. עליונות אסתטית מגידרה מי ומה ונתפס כאליטה מריטוקרטית.[32] הדיון על ההדרה והדחייה שמייצרת אופנה עדין אינה חלק מהשיח האתי-סביבתי בתעשיית האופנה.

מעניין לציין שבעוד "הכללה" חברתית הפכה לנורמה כמעט בקרב מותגים המשווקים אופנה אתית ובת קיימא, הנורמה לגבי מה נחשב "יפה" ו"בריא" ממשיך להצטמצם לכדי מה שחוקרים מכנים "סינדרום השלומות". היום, עם החשיבה החיובית סביב סוגיית ההכללה, ההנחה היא שאדם יכול להיות מי שיחפוץ, ולכן אם הוא לא ממלא אחר האידיאלים, האחריות היא עליו בלבד. התפיסה הזו מסתירה למעשה את הדיקטטורה של אסתטיקת השלומות, אשר הופך את ההכללה לחובה להיראות טוב ואופנתי, מעין דרישה "דמוקרטית" לשלמות אסתטית ומוסרית, כפי שטוענת הפילוסופית הת'ר ווידוס.

אופנה בת־קיימא בישראל עריכה

בענף הטקסטילים ובעיקר האופנה המהירה שהוא אחד המזהמים ביותר את הסביבה, הפתרונות שכבר מבוצעים על יד ציבור הולך ומתרחב תיקוני בגדים, דבר שפעם נעשה בכל משק בית, מיחזור משביח של הביגוד, או קניית בגדים מיד שנייה. בישראל התפתחה בשנים האחרונות פעילות ענפה בנושא.

בספטמבר 2016, הוקם הפורום לאופנה בת קיימא, על ידי אילנה לייזין ונועה שרון. הפורום הגוף הראשון והמקצועי בישראל. הפורום הוא פלטפורמה עצמאית הפועלת בהתנדבות להעלת מודעות להשלכות הסביבתיות והחברתיות של תעשיית האופנה מתוך מטרה להוביל שינוי תפיסתי ותרבותי. הפורום יוצר מקום לשיתוף ידע ועשייה, לקדם רגולציה ושיתופי פעולה, ולהיות הגוף המוביל בישראל והבית לתחומי אופנה בת קיימא. הפורום הוא הקהילה לאנשי מקצוע, יזמים, אקדמאים ומתעניינים באופנה בת קיימא ועוסק בתרבות, אופנות, מגדר, זכויות אדם וחיות, טכנולוגיה ומחקר אקדמאי סביב הנושא.

בשנת 2019 פתחו מיכל לסטר ומיטל פלג מזרחי קבוצת פייסבוק בשם 'מתלבשות על נובמבר' הפועלת להעלאת המודעות לנזקי תעשיית האופנה והשפעתם על הסביבה, החברה וצרכני האופנה בישראל. זאת, לצד הצגת אפשרויות לצריכת אופנה הוגנת ובת קיימא. כעבור שנה הצטרפה אליהן אירית דרמון.

התכנים בהם עוסקת הקבוצה: העלאת המודעות לפגיעה של תעשיית האופנה בסביבה, עידוד צמצום רכישת בגדים, העלאת המודעות לאפשרויות נוספות לרכישה / קבלה של בגדים:קנייה בחנויות יד שנייה, החלפת בגדים צריכה אלטרנטיביים ומינימליזם בתחום האופנה והעלאת מודעות לתנאי העבדות המודרנית בהם מועסקים חלק גדול מעובדי המפעלים של תעשיית האופנה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אופנה בת קיימא בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Fashion System | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  2. ^ מחזור, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ Kirsi Niinimäki, Ethical foundations in sustainable fashion, Textiles and Clothing Sustainability 1, 2015-12 doi: 10.1186/s40689-015-0002-1
  4. ^ Olga Gurova, Daria Morozova, A critical approach to sustainable fashion: Practices of clothing designers in the Kallio neighborhood of Helsinki, Journal of Consumer Culture 18, 2016-09-15, עמ' 397–413 doi: 10.1177/1469540516668227
  5. ^ Environmental Impacts of the Fashion Industry, SustainYourStyle (באנגלית)
  6. ^ 1 2 Environmental impact of the textile and clothing industry, EPRS | European Parliamentary Research Service 2019
  7. ^ אילנה לייזן, זווית‏, מהשדה ועד לפח: כך הורסת האופנה את כדור הארץ, באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2017
  8. ^ Amy de Klerk, 10 simple steps to being more sustainable, Harper's BAZAAR, ‏2020-04-22 (באנגלית)
  9. ^ A NEW TEXTILES ECONOMY: REDESIGNING FASHION’S FUTURE. 2017 Ellen MacArthur Foundation
  10. ^ Sustainability of the fashion industry inquiry, UK Parliament (באנגלית)
  11. ^ Chris Baraniuk, Will fashion firms stop burning clothes?, BBC Earth (באנגלית)
  12. ^ Olivia Pinnock, No One In Fashion Is Surprised Burberry Burnt £28 Million Of Stock, Forbes (באנגלית)
  13. ^ 1 2 אילנה לייזין, אקולוגיה וסביבה - כתב עת למדע ומדיניות הסביבה (עמ' 14-19), באתר magazine.isees.org.il, ‏יוני 2019
  14. ^ Amanda Ericsson and Andrew Brooks, Kate Fletcher, Mathilda Tham (ע), African Second-hand Clothes: Mima-te and the Development of Sustainable Fashion, Routledge handbook of sustainability and fashion, London: Routledge, 2015
  15. ^ שני אשכנזי, ‏חולצה רק ב-30 שקל? כדור הארץ משלם את המחיר, באתר גלובס, 31 ביולי 2019
  16. ^ 1 2 3 [https://globalfashionagenda.com/wp-content/uploads/2017/05/Pulse-of-the-Fashion-Industry_2017.pdf PULSE OF THE FASHION INDUSTRY], Boston: Global Fashion Agenda and The Boston Consulting Group, 2017 (הקישור אינו פעיל, 2019-10-04) (אורכב 04.10.2019 בארכיון Wayback Machine)
  17. ^ FutureFashion white papers, 1st ed, New York, N.Y.: Earth Pledge, 2007, Earth Pledge Series on Sustainable Development
  18. ^ Boucher, D.; Friot, D. "Primary micro plastics in the oceans: a global evaluation of sources" (PDF). Primary micro plastics in the oceans: a global evaluation of sources. gland, Switzerland: IUCN. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-03-01. נבדק ב-2018-02-28.
  19. ^ 1 2 [https://www.ellenmacarthurfoundation.org/assets/downloads/publications/A-New-Textiles-Economy_Full-Report.pdf A NEW TEXTILES ECONOMY: REDESIGNING FASHION’S FUTURE], ‏2017
  20. ^ Elke Schuessler, Stephen J. Frenkel, Chris F. Wright, Governance of Labor Standards in Australian and German Garment Supply Chains: The Impact of Rana Plaza, ILR Review 72, 2018-04-17, עמ' 552–579 doi: 10.1177/0019793918771360
  21. ^ York, Michael Safi Dominic Rushe in New (2018-04-24). "Rana Plaza, five years on: safety of workers hangs in balance in Bangladesh | Michael Safi and Dominic Rushe". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-08-02.
  22. ^ JUSTIN KENNY, Bangladesh: Billion Dollar Leather Industry Has a Problem with Child Labor and Toxic Chemicals, Pulitzer Center, ‏2017-03-30 (באנגלית)
  23. ^ Lawrence, Felicity (2017-08-08). "How big brands including Sports Direct unwittingly used slave labour". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-08-02.
  24. ^ RTM, RTM (באנגלית)
  25. ^ Study led by Dr Nik Hammer of University of Leicester’s Centre for Sustainable Work and Employment Futures, New report published on working conditions in Leicester garment sector — University of Leicester, www2.le.ac.uk, ‏Feb 18, 2015 (באנגלית)
  26. ^ Anika Kozlowski, Michal Bardecki and Cory Searcy, Environmental Impacts in the Fashion Industry: A Life-cycle and Stakeholder Framework, The Journal of Corporate Citizenship, עמ' 17-36
  27. ^ "Insight - Italy's Chinese garment workshops boom as workers suffer". Reuters (באנגלית). 2013-12-30. נבדק ב-2019-08-02.
  28. ^ International Labour Office, Sectoral Activities Department, Working Hours in the Textiles, Clothing, Leather and Footwear Industries., 2014
  29. ^ Lina Stotz & Gillian Kane, Facts on The Global Garment Industry, Global Garment Industry Factsheet
  30. ^ Cotton farmers | Fairtrade Foundation, www.fairtrade.org.uk
  31. ^ CORDELIA TAI, Diversity Report: The Fall 2018 Runways Were the Most Race and Transgender-Inclusive Ever; Not So Much for Age and Size Diversity, theFashionSpot, ‏2018-03-22
  32. ^ Otto von Busch, [http://selfpassage.info/research/vonBusch-2018-Inclusive-Fashion-Oxymoron.pdf Inclusive Fashion—an Oxymoron—or a Possibility for Sustainable Fashion?], Fashion Practice The Journal of Design, Creative Process & the Fashion Industry Volume 10, Issue 3, 2018, עמ' 311–327
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אופנה_בת_קיימא&oldid=38224742"