אופניים במשחקים האולימפיים

מרוצי אופניים נערכים במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). המרוצים הם מרוצי מהירות ואינם כוללים תחרויות קפיצה. באולימפיאדת טוקיו (2020) הוסף תחרות הרכיבה בסגנון חופשי. בראשית המשחקים נערכו מרוץ אופני כביש וחמישה מרוצי אופני מסלול. כיום, המרוצים כוללים חמישה סוגים:

מרוץ אופני מסלול - לגברים מאז אולימפיאדת אתונה (1896) (למעט אולימפיאדת סטוקהולם (1912)) ולנשים מאז אולימפיאדת סיאול (1988).
מרוץ אופני כביש - לגברים מאז אולימפיאדת אתונה (1896), וברציפות מאז אולימפיאדת סטוקהולם (1912), ולנשים מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984).
מרוץ אופני הרים - לגברים ולנשים מאז אולימפיאדת אטלנטה (1996).
מרוץ אופני BMX - לגברים ולנשים מאז אולימפיאדת בייג'ינג (2008).
אופני BMX בסגנון חופשי - לגברים ולנשים מאז אולימפיאדת טוקיו (2020).

היסטוריה עריכה

באולימפיאדת אתונה (1896) נערכו חמישה מרוצים של אופני מסלול: ספרינט (2 ק"מ), מרוץ נגד השעון (למרחק של שליש קילומטר, לעומת קילומטר שהונהג בהמשך), מרוץ 10 ק"מ, מרוץ 100 ק"מ ומרוץ 12 שעות. את שני המרוצים האחרונים סיימו שני רוכבים בלבד, והמנצחים בהם היו הצרפתי לאון פלאמנג והאוסטרי אדולף שמאל, בהתאמה. בנוסף, נערך מקצה אחד של מרוץ אופני כביש, למרחק של 87 ק"מ. הרוכב הצרפתי פול מאסון ניצח בשלושה מהמרוצים - ספרינט, מרוץ נגד השעון ועשרה ק"מ.

באולימפיאדת פריז (1900) נערכו רק שני מרוצים, שניהם של אופני מסלול: ספרינט ו-25 ק"מ. גם באולימפיאדת סנט לואיס (1904) נערכו רק מרוצים של אופני מסלול, אך מספרם עלה לשבעה. מאחר שבארצות הברית לא נהוגה השיטה המטרית, ועוד לא הונהגה רגולציה עולמית אחידה בענף, המרחקים נקבעו במיילים: רבע מייל, שליש מייל, חצי מייל, מייל, שני מייל, חמישה מייל ו-25 מייל. כל הרוכבים שהשתתפו במשחקים היו אמריקאים. מרקוס הארלי ניצח בארבעת המרוצים הקצרים, וזכה במדליית ארד במרוץ לשני מייל, וברטון דאונינג ניצח במרוצים לשני מייל ו-25 מייל, וזכה ב-3 מדליות כסף ומדליית ארד אחת בארבעה מרוצים נוספים.

באולימפיאדת לונדון (1908) שוב השתנו המרחקים, ונערכו מרוצים ל-660 יארד, 5 ק"מ, 20 ק"מ ו-100 ק"מ. גמר מרוץ הספרינט נפסל, ולא חולקו בו מדליות. בנוסף, נערכו מרוץ אופני טנדם ומרוץ מרדף לנבחרות.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912) הייתה היחידה שבה לא נערכו מרוצי אופני מסלול כלל. תחת זאת, נערכו, לראשונה מאז 1896, שני מרוצי אופני כביש: מרוץ נגד השעון ליחידים ומרוץ נגד השעון לנבחרות.

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) נערכו אותן תחרויות אופני כביש, וכן הוחזרו תחרויות אופני המסלול. הן כללו מרוץ ספרינט, מרוץ 50 ק"מ, מרוץ אופני טנדם ומרוץ מרדף קבוצתי. באולימפיאדת פריז (1924) נערכו התחרויות במתכונת דומה.

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) שונתה מתכונתם של מרוצי אופני הכביש, ובמקום מרוצים נגד השעון נערך מרוץ רגיל. במקרה שבו היו שלושה רוכבים מאותה מדינה, נחשבו תוצאותיהם במרוץ זה גם לשם דירוג קבוצתי, שנוצר מצירוף התוצאות אותן השיגו. גם במרוצי המסלול נערכו שינויים: המירוץ ל-50 ק"מ בוטל, ובמקומו נוסף מרוץ נגד השעון, למרחק של קילומטר אחד.

השינוי הבא במתכונת התחרויות נערך רק באולימפיאדת רומא (1960), אז הוחלף מרוץ אופני הכביש הקבוצתי במירוץ קבוצתי נגד השעון. באולימפיאדת טוקיו (1964) נוספה תחרות נוספת במרוצי המסלול - מרוץ מרדף אישי. אולימפיאדת מינכן (1972) הייתה האחרונה בה נערך מרוץ אופני טנדם, והוא בוטל החל מאולימפיאדת מונטריאול (1976).

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) החלו גם נשים להתחרות במרוצי אופניים. בשלב זה הן התחרו בתחרות אחת בלבד, מרוץ אופני כביש ליחידות, והאלופה האולימפית הראשונה בהיסטוריה בענף הייתה האמריקאית קוני קרפנטר. כמו כן, נוספה תחרות במרוצי אופני המסלול לגברים, מרוץ נקודות. באולימפיאדת סיאול (1988) החלו נשים להתחרות גם במרוץ אופני מסלול, במרוץ ספרינט בלבד, ובאולימפיאדת ברצלונה (1992) החלו להתחרות גם במרוץ מרדף אישי.

באולימפיאדת אטלנטה (1996) נערכו לראשונה מרוצי אופני הרים, הן לגברים והן לנשים. בנוסף, נערכו שינויים במתכונתן של יתר התחרויות. נוספו שני מקצים חדשים לנשים: מרוץ נקודות באופני מסלול ומרוץ נגד השעון באופני כביש. אצל הגברים, המרוץ הקבוצתי נגד השעון באופני כביש הומר במרוץ אישי, לראשונה מאז אולימפיאדת פריז (1924).

באולימפיאדת סידני (2000) נוספו ארבע תחרויות חדשות במרוצי המסלול. שלושה מקצים נוספו בתחרויות הגברים: מרוץ מדיסון, קיירין וספרינט קבוצתי. הנשים החלו להתחרות גם במרוץ נגד השעון ל-500 מטר.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) נערכו לראשונה מרוצי אופני BMX, לגברים ולנשים. המרוצים נגד השעון באופני מסלול, הן לגברים והן לנשים, בוטלו ולא נערכו עוד. החל מאולימפיאדת לונדון (2012) הונהגו מספר שינויים נוספים במרוצי המסלול, שיצרו שוויון בין תחרויות הגברים והנשים. מספר התחרויות לגברים צומצם מ-7 ל-5: בוטלו מרוצי המדיסון, הנקודות והמרדף האישי, ונוסף מרוץ אומניום. אצל הנשים עלה מספר התחרויות מ-3 ל-5: בוטלו מרוצי הנקודות והמרדף, ונוספו מרוצי קיירין, אומניום, מרדף קבוצתי וספרינט קבוצתי.

שיטת התחרויות עריכה

התחרויות כיום כוללות 10 מרוצי אופני מסלול (ספרינט אישי, ספרינט קבוצתי, קיירין, מרדף קבוצתי ואומניום, הכל לגברים ולנשים), 4 מרוצי כביש (מרוץ רגיל ומרוץ נגד השעון, לגברים ולנשים), שני מרוצי אופני הרים (לגברים ולנשים) ושני מרוצי אופני BMX (לגברים ולנשים)

אופני מסלול עריכה

במרוצי אופני המסלול רשאי להשתתף רוכב אחד (או נבחרת אחת) מכל מדינה.

מרוצי הספרינט כוללים שני שלבים מוקדמים, שבהם שני רוכבים מתחרים זה מול זה (או שלושה, אם יש מספר אי-זוגי של משתתפים). אחרי כל אחד מהשלבים יש שלב ניחומים, המקנה לרוכבים שהפסידו הזדמנות נוספת. משלב רבע הגמר ואילך נערכת ההתמודדות בשיטת נוקאאוט. המנצח בגמר זוכה במדליית זהב, המפסיד במדליית כסף, ושני המפסידים בחצאי הגמר מתחרים על מדליית הארד. בנוסף, נערכים מרוצי דירוג על מקומות 5 עד 8 ו-9 עד 12, שבהם מתחרים ארבעה רוכבים זה מול זה. בתחרות הקבוצתית משתתפות בסיבוב המוקדם 10 נבחרות בנות שלושה רוכבים כל אחת. 8 הנבחרות שהשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר מעפילות לסיבוב הבא. שתי הראשונות בסיבוב זה מתחרות זו מול זו על מדליית הזהב, והשתיים שדורגו במקום השלישי והרביעי מתחרות על מדליית הארד.

במרוץ הקיירין מתחרים הרוכבים במקצים של שישה. שני הראשונים בכל מקצה מעפילים לחצי הגמר, והיתר ממשיכים למקצי ניחומים, המקנים להם הזדמנות נוספת. שלב חצי הגמר מורכב משני מקצים של שישה רוכבים. השלושה הראשונים בכל מקצה מעפילים לשלב הגמר, והיתר מתחרים על מקומות 7 עד 12.

במרוץ המרדף הקבוצתי מתחרות עשר נבחרות בנות ארבעה רוכבים. שמונה הנבחרות עם התוצאות הטובות ביותר מעפילות לשלב הבא. לאחר הסיבוב השני, ממשיכות שתי הנבחרות עם התוצאות הטובות ביותר לשלב הגמר, השתיים שדורגו במקום השלישי והרביעי מתחרות על מדליית הארד, והיתר ממשיכות למרוצי דירוג על מקומות 6-5 ו-8-7.

מרוץ האומניום כולל שישה מרוצים שונים. כל רוכב מקבל ניקוד בסיומו של כל מרוץ בהתאם לדירוג שלו באותו מרוץ (רוכב שסיים במקום השלישי מקבל 3 נקודות, רוכב שסיים במקום השביעי מקבל 7 נקודות, וכן הלאה). הרוכב שלאחר המרוץ השישי מספר הנקודות שלו הוא הנמוך ביותר, הוא המנצח.

אופני כביש עריכה

במרוץ אופני הכביש אין מגבלה על מספר המשתתפים מכל מדינה. מדובר במסלול ארוך, שאינו קבוע (באולימפיאדת לונדון (2012) היה אורכו 250 ק"מ לגברים ו-140 ק"מ לנשים), ועל כן נערך שלב אחד בלבד.

במרוץ נגד השעון רשאים להשתתף לכל היותר שני רוכבים מכל המדינה. גם מרוץ זה כולל שלב אחד בלבד, ואורך המסלול אינו קבוע. באולימפיאדת לונדון היה אורכו 44 ק"מ לגברים ו-29 ק"מ לנשים.

אופני הרים עריכה

במרוץ אופני הרים רשאים להשתתף לכל היותר 3 רוכבים מכל מדינה. המרוץ כולל שלב אחד בלבד, במסלול שאורכו אינו קבוע.

אופני BMX עריכה

בתחרות הגברים משתתפים 32 רוכבים, ולכל היותר שלושה מכל מדינה. בשלב מקדים מתחרים הרוכבים נגד השעון. בהתאם לדירוגם בשלב זה, הם מחולקים לארבעה מקצי רבע גמר, שבכל אחד מהם שמונה רוכבים. כל מקצה רבע גמר כולל חמישה סבבים. שני הרוכבים שדורגו ראשונים לאחר הסבב השלישי, מעפילים אוטומטית לחצי הגמר, ואינם נדרשים להתחרות בשני הסבבים הנותרים. לאחר הסבב החמישי, מעפילים לחצי הגמר שני רוכבים נוספים מכל מקצה. שלב חצי הגמר כולל שני מקצים של שמונה רוכבים. בכל מקצה נערכים שלושה סבבים, ובסיומם מעפילים ארבעת הראשונים לשלב הגמר. בשלב הגמר מתחרים שמונה רוכבים, והוא כולל סבב אחד בלבד.

בתחרות הנשים משתתפות 16 רוכבות, ולכל היותר שתיים מכל מדינה. גם כאן נערך שלב דירוג מקדים, אך לא נערך שלב רבע גמר, והשלב הבא הוא שלב חצי הגמר. שלב זה, וכן שלב הגמר, נערכים במתכונת דומה לזו של הגברים.

המשחקים האולימפיים לנוער עריכה

מרוצי האופניים הם חלק מהתוכנית של המשחקים האולימפיים לנוער מראשיתם. באולימפיאדת הנוער סינגפור (2010) נערך מרוץ משולב של צוותים מעורבים שהורכב ממרוצי משנה בהתאם לסוגים השונים. כל צוות הורכב משלושה בנים ובת אחת. כל אחד משלושת הבנים נדרש להשתתף באחד מהמרוצים (הרים, BMX ומירוץ נגד השעון באופני כביש) בעוד הבת נדרשה להשתתף בשלושת המרוצים. כל שלושת הבנים נדרשו להשתתף במירוץ אופני הכביש. בסוף כל תת-מרוץ הרוכב קיבל ניקוד, שיכל להיות חיובי או שלילי. הצוות הזוכה במירוץ המשולב הוא הצוות עם מעט הנקודות.

באולימפיאדת הנוער נאנג'ינג (2014) המירוץ חולק לשני מרוצים נפרדים לבנים ולבנות. כל צוות מורכב משני רוכבים מאותו מגדר המתחרים יחדיו. כל אחד מחברי הצוות נדרש להשתתף בשני מרוצים כאשר רק אחד מחברי הצוות מתחרה (BMX, הרים, מרוץ נגד השעון באופני כביש ומירוץ פסילה ישירה באופני הרים). בנוסף, רק בתחרות הבנים, שני חברי הצוות נדרשים להשתתף במירוץ אופני הכביש. כמו כן, המירוץ המשולב של הצוותים המעורבים הורכב ממרוצי משנה באופני כביש ואופני הרים. כל צוות הורכב משני בנים ושתי בנות. כאשר בכל תת-מרוץ נדרשו להשתתף בן ובת מהצוות. עבור מדינות שהעפילו לאולימפיאדה רק צוות בנים או רק צוות בנות בוצעה הגרלה להרכבת נבחרות מלאומים מעורבים במירוץ. שינוי נוסף היה בשיטת הניקוד. בסוף כל תת-מרוץ חולק ניקוד חיובי, כאשר הצוות הזוכה במירוץ הוא הצוות עם מרבית הנקודות.^[1]

רוכבים ישראלים במשחקים האולימפיים עריכה

חמישה רוכבי אופניים ישראלים ייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים. הנרי אוחיון ויצחק בן דוד היו הראשונים לעשות זאת, באולימפיאדת רומא (1960) והתחרו במרוץ אופני כביש. 56 שנים חלפו עד שייצגו את ישראל רוכבי אופניים נוספים, באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). שני בלוך הייתה האישה הראשונה שמייצגת את ישראל בענף, אף היא במרוץ אופני כביש, ושלומי חיימי התחרה במרוץ אופני הרים. באולימפיאדת טוקיו (2020), ייצגו את ישראל שני רוכבי אופניים, בשלוש תחרויות. שלומי חיימי התחרה בשנית במרוץ אופני הרים, ועומר שפירא התחרתה במרוץ אופני כביש ומירוץ נגד השעון.

אולימפיאדה	רוכב	תחרות	דירוג
רומא 1960	הנרי אוחיון	מרוץ אופני כביש	מקום 39
רומא 1960	יצחק בן דוד	מרוץ אופני כביש	לא סיים
ריו דה ז'ניירו 2016	שני בלוך	מרוץ אופני כביש	מקום 48
ריו דה ז'ניירו 2016	שלומי חיימי	מרוץ אופני הרים	מקום 29
טוקיו 2020	שלומי חיימי	מרוץ אופני הרים	מקום 33
טוקיו 2020	עומר שפירא	מרוץ אופני כביש, מרוץ נגד השעון	מקום 24, מקום 15

טבלת מדליות עריכה

המשחקים האולימפיים עריכה

לאורך השנים זכו רוכבי אופניים מ-44 מדינות במדליות אולימפיות. המדינות המובילות בענף הן צרפת, איטליה ובריטניה.

כולל את אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).

דירוג	מדינה	זהב	כסף	ארד	סך הכל
1	צרפת צרפת	41	27	22	90
2	איטליה איטליה	33	16	10	59
3	בריטניה בריטניה	32	30	25	87
4	הולנד הולנד	18	21	11	50
5	ארצות הברית ארצות הברית	16	18	23	57
6	אוסטרליה אוסטרליה	14	19	18	51
7	גרמניה גרמניה	14	14	16	44
8	ברית המועצות ברית המועצות	11	4	9	24
9	דנמרק דנמרק	7	9	10	26
10	בלגיה בלגיה	7	8	11	26
11	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית	6	6	4	16
12	שווייץ שווייץ	5	8	6	19
13	רוסיה רוסיה	5	5	9	19
14	ספרד ספרד	5	5	5	15
15	שוודיה שוודיה	4	5	8	17
16	גרמניה המערבית גרמניה המערבית	4	5	5	14
17	צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה	2	2	2	6
18	קולומביה קולומביה	2	1	3	6
19	נורווגיה נורווגיה	2	0	2	4
20	לטביה לטביה	2	0	1	3
21	קנדה קנדה	1	5	8	14
22	דרום אפריקה דרום אפריקה	1	4	3	8
23	המשלחת הכלל-גרמנית	1	4	2	7
24	ניו זילנד ניו זילנד	1	3	4	8
25	סין	1	3	3	7
26	יוון יוון	1	3	0	4
27	צ'כיה צ'כיה	1	1	0	2
27	קזחסטן קזחסטן	1	1	0	2
29	אוסטריה אוסטריה	1	0	2	3
30	אסטוניה אסטוניה	1	0	0	1
30	ארגנטינה ארגנטינה	1	0	0	1
32	פולין פולין	0	7	4	11
33	יפן יפן	0	1	3	4
34	אוקראינה אוקראינה	0	1	2	3
35	מקסיקו מקסיקו	0	1	1	2
36	אורוגוואי אורוגוואי	0	1	0	1
	פורטוגל פורטוגל	0	1	0	1
	קובה קובה	0	1	0	1
39	בלארוס בלארוס	0	0	1	1
	ג'מייקה ג'מייקה	0	0	1	1
	הונג קונג הונג קונג	0	0	1	1
	ונצואלה ונצואלה	0	0	1	1
	ליטא ליטא	0	0	1	1
	מלזיה מלזיה	0	0	1	1
סך הכל		241	240	238	719

המשחקים האולימפיים לנוער עריכה

לאורך השנים זכו רוכבי אופניים מ-6 מדינות במדליות אולימפיות במשחקים האולימפיים לנוער.

כולל את אולימפיאדת הנוער נאנג'ינג (2014).

דירוג	מדינה	זהב	כסף	ארד	סך הכל
1	קולומביה קולומביה	2	0	0	2
2	איטליה איטליה	1	2	0	3
3	צ'כיה צ'כיה	1	1	1	3
4	דנמרק דנמרק	0	1	1	2
5	הולנד הולנד	0	0	1	1
6	אוקראינה אוקראינה	0	0	1	1
סך הכל		4	4	4	12

ספורטאים וספורטאיות מובילים עריכה

לאורך השנים שבעה רוכבי אופניים זכו ב-6 או יותר מדליות אולימפיות כל אחד בנפרד.

כולל את אולימפיאדת טוקיו (2020).

דירוג	שם	מדינה	זהב	כסף	ארד	סך הכל
1	ג'ייסון קני	בריטניה בריטניה	7	2	0	9
2	בראדלי ויגינס	בריטניה בריטניה	5	1	2	8
3	כריס הוי	בריטניה בריטניה	6	1	0	7
4	לורה קני	בריטניה בריטניה	5	1	0	6
5	לאונטין ואן מורסל	הולנד הולנד	4	1	1	6
6	ברטון דאונינג	ארצות הברית ארצות הברית	2	3	1	6
7	אנה מיארס	אוסטרליה אוסטרליה	2	1	3	6

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא אופניים במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

^ "Official Results Book - Cycling", הוועד האולימפי הבינלאומי, ‏2014

[1] "Official Results Book - Cycling", הוועד האולימפי הבינלאומי, ‏2014

[1]