אורה איל
אוֹרה אַיָּל (16 במרץ 1946 – 26 בפברואר 2011) הייתה סופרת ומאיירת ישראלית, שהתפרסמה בעיקר בזכות איוריה לספרי ילדים מוכרים.
 | |
| לידה |
16 במרץ 1946 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 2011 (בגיל 64) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות |
? – 26 בפברואר 2011 |
  | |
ביוגרפיהעריכה
אורה איל נולדה בשנת 1946 בירושלים למשפחת מצאצאי יצחק ליפקין, מבוני שכונות ירושלים. לאחר סיום לימודיה בגימנסיה העברית רחביה למדה בבית הספר לאמנות "בצלאל", אולם לא סיימה שם את לימודיה. למדה לתואר ראשון במתמטיקה ועסקה בפיתוח ספרי לימוד למתמטיקה במט"ח.
הספר הראשון שאיירה הוא "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות, שיצא לאור בשנת 1974. לאחר מכן איירה יותר מ-70 ספרי ילדים, בהם הספרים "הבית של יעל" ו"תירס חם" מאת מרים רות, "מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז וסדרת "סיפורי איתמר" מאת דויד גרוסמן. על איוריה בספרו של גרוסמן "השפה המיוחדת של אורי" זכתה בשנת 1990 בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער[1].
איל פרסמה גם ספרים שאותם כתבה וגם איירה, בהם "לילה חשוך אחד", "בוקר בהיר אחד", ו"אוגבו". על תהליך יצירת ספריהּ סיפרה[2]: "בדרך כלל הסיפור ישנו לי בראש. אני מכינה את הציורים ורק אז כותבת את כל הטקסט באופן סופי."
בשנותיה האחרונות עסקה בעריכה ובתרגום ספרים, בהם "הגבינה והתולעים" ו"אבא לא רוצה לישון", ומבחר מספרי סופר הילדים האיטלקי ג'אני רודרי כ"איש הגשם", "ליסה בארץ האגדות", ו"סיפורי טלפון"[3].
בשנת 1994 זכתה בפרס בן-יצחק על איור הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" מאת רונית חכם.
אורה איל נפטרה ב-2011, בגיל 64, מפרקינסון, בה אובחנה כחולה כעשר שנים קודם. היא השאירה בן אחד מנישואיה הראשונים, וכן בן זוג איתו חייתה בעשרים שנותיה האחרונות בביתם בשכונת בקעה בירושלים.
ספרים שכתבה ואיירהעריכה
- בוקר בא, (הספר בקטלוג ULI) הוצאת קרן אור, 1975
- אוגבו, (הספר בקטלוג ULI) ספרית פועלים, 1977. הוצאת אגם, 2021
- הצב של אורן ((הספר בקטלוג ULI)נכתב על ידי מירה מאיר), 1977
- בוקר בהיר אחד, ספרית פועלים, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
- המלחמה האדירה (הספר בקטלוג ULI), ספרית פועלים, 1986
- ילדה לבדה, (הספר בקטלוג ULI) הוצאת כתר, 1992
- לילה חשוך אחד, (הספר בקטלוג ULI) ספרית פועלים, 1988
- סבתא של חנה בננה בשלה דיסה, (הספר בקטלוג ULI) הוצאת איילות, 1996
קישורים חיצונייםעריכה
- אורה איל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- בוקר בהיר אחת, כתבה ואיירה אורה איל, ספרית פועלים
- לילה חשוך אחד, כתבה ואיירה אורה איל, ספרית פועלים
- רשימת הפרסומים של אורה איל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאיירת ספרי הילדים אורה איל הלכה לעולמה, באתר ynet, 27 בפברואר 2011
- המאיירת וסופרת הילדים אורה איל הלכה לעולמה, באתר וואלה!, 27 בפברואר 2011
- מעשה במאיירת: פרידה מהמאיירת אורה איל, באתר וואלה!, 28 בפברואר 2011
- המאיירת אורה איל הלכה לעולמה, באתר nrg, 27 בפברואר 2011
- דוד רפ, בספר "חמש מכשפות הלכו לטייל", המאיירת אורה איל הרשתה לעצמה להיות פחות מאופקת, באתר הארץ, 6 במרץ 2011
- שהם סמיט, "כלם יצאו לטיל" מאת רבקה דוידית - עושים דרך, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2011
- אורה איל, באתר "דףדף"
- רשימות המתויגות עם אורה איל, באתר "הפנקס"
הערות שולייםעריכה
- ^ IBBY, Honour List (1990), 1990, pp.39–40.
- ^ נורית שילה-כהן (עורכת), ספר המאיירים הגדול, מוזיאון ישראל, אגף הנוער על שם רות, 2005
- ^ בר חיון, סלט גרביים - "סיפורי טלפון", באתר הארץ, 1 ביולי 2009