אוריה החתי

מגיבורי דוד, בעלה הראשון של בת שבע אשת דוד

אוּרִיָּה הַחִיתִּי, דמות מקראית, היה אחד משלושים ושבעה גיבורי דוד[1], ובעלה הראשון של בת שבע, אימו לעתיד של שלמה המלך.

אוריה החתי
הַחִתִּי
בן או בת זוג בת שבע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוד מוסר את המכתב לאוריה, ציור מאת פיטר לאסטמן, שנת 1611.
הקפלה הסיסטינית, פרסקו מיכלאנג'לו: מותו של אוריה (1509)

דוד המלך ואשתו של אוריה עריכה

  ערך מורחב – דוד ובת שבע

על פי המסופר בשמואל ב י"א, דוד יצא באחד הלילות לגגו ומשם ראה את בת-שבע מתרחצת. דוד חשק בה, זימן אותה אליו ושכב עימה. כתוצאה מכך בת שבע הרתה. היא הודיעה זאת לדוד, שהחזיר את אוריה משדה הקרב בעמון וציווהו לשוב לביתו כדי שישכב עם אשתו והוולד ייוחס אליו. אך אוריה סירב להיכנס לביתו בנימוק: ”הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.”

דוד ערך לו משתה ושכרו, אך עדיין אוריה ישן עם החיילים האחרים בפתח הארמון. דוד שלחו חזרה לחזית למחלמה על העיר רבה עם הוראה כתובה ליואב לשלוח אותו "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה" כדי שיהרג. יואב מילא את הפקודה והשתמש בבשורת מותו של אוריה בשביל להמתיק לדוד את הדיווח על אבדותיו במערכה. בגמר אבלה של בת-שבע על אוריה, דוד נשאה והיא ילדה לו בן.

חטאו של דוד עריכה

מדברי הנביא נראה כי סיפור זה היה רע בעיני ה', בכך ששלח את נתן הנביא להוכיח את דוד. דוד שב בתשובה, אך נענש במות הילד, בכך שתקום עליו רעה מביתו ונשיו יילקחו ממנו לעיניו ויישכבו בידי אחר בפרהסיה ובכך שלא תסור חרב מביתו "עד-עולם".

אמנם מדברי חז"ל נראה שלא נפל פגם במעשה דוד, וכפי שהתבטאו על דוד בתלמוד:

אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר: 'וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?!"...

לדעת חז"ל, הסיבה לכך היא מפני שכל חיילי דוד ובכללם אוריה נתנו לנשותיהם גט (והראשונים בסוגיה זו נחלקו האם זהו גט גמור או על תנאי[2]) לפני צאתם למערכה, כך שלאחר מות אוריה, התברר למפרע שבת-שבע הייתה גרושה כשדוד שכב עימה.

הרמב"ם בניגוד לחז"ל הסבורים כי אוריה נקרא 'חתי' רק מפני שישב בארץ חת, סבור כי אוריה כלל לא היה יהודי, והוא היה גר תושב ונישואיו לבת-שבע היו חסרי תוקף[3], ולפיכך בת שבע נחשבת מבחינה משפטית לרווקה (בלשון המקורות "בתולה") ולא לאשת איש.

הצד השוה בפירושים אלו הוא שכולם מבקשים לנקות את דויד מחטא הניאוף ולקבוע כי דוד לא עבר על איסור זה.

לא רק שפרושים אלה מבקשים להציג את דויד כדמות מופת, שלא ראוי לייחס לה עברה כה חמורה, אלא שיש לדבר גם פן מעשי, שכן לפי ההלכה אחת מתוצאות האיסור היא שבת שבע הייתה נאסרת על דוד לעולם. לאור העובדה שבהמשך הדברים לקח דויד את בת שבע לאשה, נוצר צורך להסביר כיצד נישא דויד לאשה עמה נאף. משנקבע כי לא בוצע ניאוף, ניתן לומר שנישואי דויד לבת שבע היו כשרים.

סירובו של אוריה עריכה

התלמוד[4] רואה בדברי אוריה התרסה כלפי דוד. הוא אף מגדיר אותו כמורד במלכות עקב דבריו "אדני יואב" (רש"י שם) או לדברי התוספות עקב סירוב פקודתו של דוד לסור לביתו, ומצדיק בכך את הוצאתו להורג על ידי דוד.

גם חוקרי ספרות כגון מנחם פרי או מאיר שטרנברג רואים בהתנהגות אוריה התרסה נזעמת כלפי המלך דוד כאלו אומר: "ואתה בא אל ביתך לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי!" וסבורים הם שהכתוב במכוון לא פרש את הספור בצורה חד-משמעית: ייתכן כי אוריה כבר חשד בדוד ובאשתו ודבר זה, ולא רגשות סולידריות, הוא שהפריע לו לשכב עם אשתו [5]. אוריה משתמש בביטוי חריף כלפי המלך: "חייך וחי נפשך" כך אולי הוא רומז למלך שעל מעשה כזה עליו לשלם בחייו. כותב יהודה קיל:

"אפשר שמרוב השידולים של דוד בא אוריה לכלל חשד שיש דברים בגו, ולא על חינם מתאמץ דוד להשפיע עליו שיבוא אל ביתו. ועוד אפשר שקלטה אוזנו שמץ מרינון כלשהו מפי משרתי הארמון שידעו מהשלוחים ששלח דוד לבת שבע ומהשליח ששלחה בת שבע אליו, והחליט לא לתת לדוד לטשטש את המעשה".

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוריה החתי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ט
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט', עמוד ב', לדברי רש"י המדובר בגט על תנאי אך לדעת רבינו תם המובא בתוספות ולדעת הרשב"א מדובר בגט גמור
  3. ^ "דויד ובת שבע - הספור שלא שמעתם", הרב מרדכי הוכמן, פורסם באתר דעת
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א'.
  5. ^ המלך במבט אירוני : על תחבולותיו של המספר בסיפור בת שבע ועל שתי הפלגות, באתר lib.cet.ac.il