אורי שמחוני

אורי שמחוני (נולד ב-24 באוקטובר 1936) הוא אלוף בצה"ל בדימוס ומנכ"ל חברת "סולתם".

אורי שמחוני
אורי שמחוני בתל אביב, מאי 2012
אורי שמחוני בתל אביב, מאי 2012
לידה 24 באוקטובר 1936 (בן 84)
גינוסר, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
שנות הפעילות 19541986 (כ־32 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
לגיון ההצטיינות (קצין) אות לגיון ההצטיינות
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל סולתם מערכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

שירות בצה"לעריכה

אורי שמחוני נולד בקיבוץ גינוסר בשנת 1936 ושם גם גדל. התגייס לצה"ל באוגוסט 1954, התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגה א' בגדוד 890, עליה פיקד תחילה סעדיה אלקיים ולאחר מכן מאיר הר-ציון[1]. השתתף בפעולת התגמול בעזה ולאחר קורס מכ"ים הוצב בפלוגה ב' והשתתף במבצע הר געש ובמבצע כנרת. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר שימש כמפקד מחלקה בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול במבצע יהונתן, מבצע לולב, מבצע שומרון וצנח עמו במיתלה במבצע קדש[2].

באזרחותעריכה

ב-1957 השתחרר שמחוני מצה"ל והצטרף לקיבוץ גינוסר עבד בדיג בכנרת ובענפי המשק השונים.

הצטרף לצי הסוחר הישראלי ושירת כימאי באוניות א/מ פלמ"ח וא/מ פלי"ם של חברת הספנות הקיבוצית תרשיש. החל כמלח פשוט והגיע לרמה של רב מלחים. הניסיון הימי שאסף בעבודתו גרם לכך שבהיותו אלוף נחשב על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן כמועמד לפיקוד על חיל הים.

חזרה בצה"לעריכה

ב-1964 חזר שמחוני לשירות קבע כקצין מודיעין של חטיבת גולני בתקופת מלחמת ששת הימים ובתקופת מלחמת ההתשה.

לאחר המלחמה למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[3] וב-1970 קיבל לידיו את הפיקוד על גדוד הסיור של פיקוד צפון, סיירת אגוז[4]. שמחוני הוביל את סיירת אגוז למבצעים רבים בלבנון, ובהם הפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד בה נהרגו כחמישה מחבלים[5], והפשיטה על מפקדת המחבלים בעיירה אל-ח'יאם. ב-1972 מונה לקצין אג"ם של פיקוד צפון, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים[6]. בשחר 22 באוקטובר 1973, מיד אחרי תום כיבוש החרמון מחדש, במבצע קינוח, טס לחרמון יחד עם אלוף הפיקוד, האלוף יצחק חופי כדי להחליף את מח"ט גולני אל"ם אמיר דרורי שנפצע בקרב. ניהול המלחמה ברמה הפיקודית מנקודת מבטו כקצין האג"ם הפיקודי, מתואר בספר "הסורים על הגדרות", שיצא לאור בין היתר ביוזמתו, ב-2008 בהוצאת משרד הביטחון ומערכות[7].

לאחר המלחמה התמנה למפקד חטיבת אלכסנדרוני וב-1974 למפקד חטיבת גולני[8]. בשנת 1975 מונה למפקד בית ספר לקצינים, ובאוגוסט 1976 הועלה לדרגת תא"ל, החליף את דן שומרון כקצין חי"ר וצנחנים ראשי[9], ופיקד על אוגדת הקחצ"ר, בין היתר במבצע ליטני[10]. באפריל 1980 מונה לעוזר ראש אג"ם[11], בשנת 1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראש מחלקת ההדרכה. מ-1984 עד לשחרורו ב-1986 כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית. זכה לעיטור אות לגיון ההצטיינות.

פורסם כי היה מעורב בפרשת איראן-קונטראס[12]. אך לטענתו לא היה מעורב בשום צורה אפילו לא בידיעה כללית.

לאחר שחרורו מצה"לעריכה

ב-1986 היה מעורב יחד עם צבי שילר בפרשת שוחד של תת-מזכיר הימייה בממשל האמריקאי, מלווין פייזלי, במטרה לקדם עסקה למכירת מזל"טים תוצרת התעשייה האווירית מסוג פיוניר לצי האמריקאי. לאחר עסקת טיעון מול משרד המשפטים האמריקאי, אשר כללה את כל המעורבים האחרים למעט שמחוני שסירב לחתום, הפרשה נסגרה בלא שהוגשו כתבי אישום[13].

ניהול סולתםעריכה

בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם",[14] שהיה שקוע בהפסדים עקב שורה של זעזועים שספג, בהם ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואיראן, אליה הופנה חלק ניכר מייצוא החברה. בתחילת 1990 ספגה החברה מכה נוספת, כאשר צה"ל החליט על הפסקת פרויקט פיתוח התותח המתנייע ה"שולף".[15] ב-1990 רשמה החברה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, והנהלת החברה הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. פריצה בכוח לתוך המפעל בליווי כלבים אימתניים תועדה באמצעי התקשורת וזכתה לכינוי "ליל הכלבים".[16] הפינוי הוביל לדיון ציבורי נרחב בתקשורת, וכעבור ימים אחדים נאלץ שמחוני להגיש את התפטרותו.[17]

תפקידים נוספיםעריכה

באוקטובר 1990 מונה במשרד החקלאות לממונה על היצוא החקלאי למזרח אירופה.[18]

ב-1993 הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות על חוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (הרצת מניות) ונדון לשנה וחצי מאסר על תנאי ולקנס בסך 23,000 שקלים[19]. ההרשעה נמחקה ב-1998 על ידי נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן.

השכלה וספר שיחותעריכה

שמחוני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מטעם אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2006 יצא לאור הספר "לוויתן לבן" (הוצאת גלורי), המקבץ 167 נושאים שעליהם שוחח עם בנו גלעד שמחוני, ואשר תועדו ונערכו על ידי בנו ללא ידיעתו[20].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מאמרים פרי עטו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדוד חי"ר מוצנח 890 פלוגה א'
  2. ^ אייל לוי, חזרה אל המיתלה: "שום צבא בעולם לא היה יכול לעשות את זה", מעריב, ‏ 18.09.2016.
  3. ^ אמיר אורןצרות של מפסידים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
  4. ^ אורי שמחוני, "לוייתן לבן", הוצאת גלורי, 2006, עמודים 72-73.
  5. ^ יעקב ארז, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 65.
  6. ^ דרומי, אורי (22 באוקטובר 2007). "פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון". הארץ. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2020. 
  7. ^ רני סנה, המלחמה דרך העיניים שלהם, אתר צה"ל, 25.09.2008.
  8. ^ מיטל צור ורועי מנדל, אשכנזי - האיש הנכון בזמן הנכון, ynet, ‏ 14.02.2007.
  9. ^ תת-אלוף אורי שמחוני קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מעריב, 29 באוגוסט 1976
    אמיר אורןהיחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
  10. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
  11. ^ תא"ל שמחוני נתמנה עוזר ראש אג"ם, מעריב, 13 באפריל 1980
    אמיר אורןמנקודת מבטו של גנרל, באתר הארץ, 25 באפריל 2002.
  12. ^ אמיר אורןגילויים חדשים משנות ה-80: צה"ל, נשק שלל והמחתרת בניקרגואה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2010
  13. ^ דרור מרום, ‏סיב"ט לא אחראית לפאשלות, באתר גלובס, 23 ביוני 1998
  14. ^ יואב יצחק ואמיר גילת, אורי שמחוני - מנכ"ל סולתם, מעריב, 13 בינואר 1989
  15. ^ עמנואל רוזן, זעם בסולתם: צה"ל החליט לא להצטייד בתותח חדיש, מעריב, 2 במרץ 1990
  16. ^ אמיר גילת, "ב-3:30 נכנסו המאבטחים לסולתם ושיסו בנו כלבים", מעריב, 7 בספטמבר 1990
  17. ^ אבשלום גינוסר וטל שחף, המנכ"ל אורי שמחוני נטל על עצמו אחריות אישית לאורעי סולתם - והתפטר, מעריב, 24 בספטמבר 1990אבשלום גינוסר, 'כור': התפטרות שמחוני - מעכשיו בתוקף, מעריב, 28 בספטמבר 1990
  18. ^ אורי שמחוני לתפקיד בכיר במשרד החקלאות, מעריב, 30 באוקטובר 1990
  19. ^ ת"פ 73/91 מדינת ישראל נגד מקבץ תשואה ואחרים, ניתן ב-14 בפברואר 1993
  20. ^ הספר "לוייתן לבן", באתר "סימניה"