אורי שמחוני

אלוף בצה"ל

אורי שמחוני (24 באוקטובר 193615 בדצמבר 2021) היה אלוף בצה"ל ומנכ"ל חברת "סולתם".

אורי שמחוני
האלוף אורי שמחוני, 1 בספטמבר 1981
האלוף אורי שמחוני, 1 בספטמבר 1981
לידה 24 באוקטובר 1936
גינוסר, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בדצמבר 2021 (בגיל 85) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19541986 (כ־32 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
לגיון ההצטיינות (קצין) אות לגיון ההצטיינות
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל סולתם מערכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורי שמחוני בתל אביב, 2012

ביוגרפיהעריכה

אורי שמחוני נולד בקיבוץ גינוסר ושם גם גדל. התגייס לצה"ל באוגוסט 1954, התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגה א' בגדוד 890, עליה פיקד תחילה סעדיה אלקיים ולאחר מכן מאיר הר-ציון[1]. השתתף בפעולת התגמול בעזה ולאחר קורס מכ"ים הוצב בפלוגה ב' והשתתף במבצע הר געש ובמבצע כנרת. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר שימש כמפקד מחלקה בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול[2] במבצע יהונתן, מבצע לולב, מבצע שומרון וצנח במיתלה במבצע קדש[3].

באזרחותעריכה

ב-1957 השתחרר שמחוני מצה"ל והצטרף לקיבוץ גינוסר עבד בדיג בכנרת ובענפי המשק השונים. בשנת 1960 התחתן עם חברת הקיבוץ אילנה דאר[4]. הצטרף לצי הסוחר הישראלי ושירת כימאי באוניות א/מ פלמ"ח וא/מ פלי"ם של חברת הספנות הקיבוצית תרשיש. החל כמלח פשוט והגיע לרמה של רב מלחים. הניסיון הימי שאסף בעבודתו גרם לכך שבהיותו אלוף נחשב על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן כמועמד לפיקוד על חיל הים.[דרוש מקור]

חזרה לצה"לעריכה

ב-1964 חזר שמחוני לשירות קבע כקצין מודיעין במחלקת המודיעין של פיקוד הצפון. ב-1966 מונה לקצין מודיעין של חטיבת גולני ושירת בתפקיד בתקופת מלחמת ששת הימים ובתקופת מלחמת ההתשה.

לאחר המלחמה למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[5] ובאוגוסט 1970 קיבל לידיו את הפיקוד על גדוד הסיור של פיקוד הצפון, סיירת אגוז[6]. שמחוני הוביל את סיירת אגוז למבצעים רבים בלבנון, ובהם הפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד בה נהרגו כחמישה מחבלים[7], והפשיטה על מפקדת המחבלים בעיירה אל-ח'יאם. ב-1972 מונה לקצין אג"ם של פיקוד הצפון, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים[8]. בשחר 22 באוקטובר 1973, מיד אחרי תום כיבוש החרמון מחדש, במבצע קינוח, טס לחרמון יחד עם מפקד הפיקוד, האלוף יצחק חופי כדי להחליף את מח"ט גולני אל"ם אמיר דרורי שנפצע בקרב. ניהול המלחמה ברמה הפיקודית מנקודת מבטו כקצין האג"ם הפיקודי, מתואר בספר "הסורים על הגדרות" [9], שיצא לאור בין היתר ביוזמתו, ב-2008 בהוצאת משרד הביטחון ומערכות[10].

לאחר המלחמה התמנה למפקד חטיבת אלכסנדרוני וב-1974 למפקד חטיבת גולני[11]. בשנת 1975 מונה למפקד בית ספר לקצינים, ובאוגוסט 1976 הועלה לדרגת תת-אלוף, החליף את דן שומרון כקצין חי"ר וצנחנים ראשי[12], ופיקד על אוגדת הקחצ"ר, בין היתר במבצע ליטני[13]. באפריל 1980 מונה לעוזר ראש אג"ם[14], בשנת 1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראש מחלקת ההדרכה. במינוי משני שימש סגן מפקד פיקוד הצפון ומילא תפקיד זה במלחמת לבנון הראשונה. ב-1984 עד לשחרורו ב-1986 כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית[15]. זכה לעיטור אות לגיון ההצטיינות.

פורסם כי היה מעורב בפרשת איראן-קונטראס[16]. אך לטענתו לא היה מעורב בשום צורה, אף לא בידיעה כללית.

לאחר שחרורו מצה"לעריכה

לאחר שחרורו מצה"ל הקים חברת ייעוץ ותיווך, ושימש כיועץ לחברת "מזל"ט", חברה שהוקמה כשותפת בין תדיראן והתעשייה האווירית לישראל לשיווק כלי טיס בלתי מאוישים תוצרתם. עוד קודם, בעת שהיה נספח צה"ל בארצות הברית, סייע למנכ"ל החברה צבי שילר לקדם עסקה למכירת מזל"טים מסוג פיוניר לצי האמריקאי[17]. בשנת 1988 חשף ה-FBI פרשת שוחד בה היה מעורב מלווין פייזלי, תת-מזכיר הימייה בממשל האמריקאי[18]. מלווין פייזלי הודה בקבלת שוחד, ואדם נוסף, ויליאם גלבין, לוביסט ויועץ פרטי בעסקאות נשק, הודה במתן השוחד. שניהם חתמו על עסקאות טיעון עם התביעה האמריקנית, והפלילו את שמחוני ואת שילר[19]. בנוסף טען ה-FBI שבידיו הקלטה בה דנים שמחוני, שילר, פייזלי וגלבין בחלוקת 2 מיליון דולר דמי תיווך כביכול בעסקה למכירת תחנת בקרה קרקעית עבור המזל"טים (עסקה שלא יצאה לפועל לבסוף)[17]. בפרשה הייתה מעורבת חברה ישראלית נוספת בשם "פוקאל תעשיות"[20], שהייתה בבעלות שלמה וחיים זבלודוביץ', בעלי מפעל "סולתם"[18].

ב-1991 פתחה משטרת ישראל גם בחקירת הפרשה[17]. במאי 1993 הוגש נגד שמחוני כתב אישום בארצות הברית, שביקשה את הסגרתו[21]. לאחר עסקת טיעון מול משרד המשפטים האמריקאי, אשר כללה את כל המעורבים האחרים, למעט שמחוני שסירב לחתום, הפרשה נסגרה בלא שהוגשו כתבי אישום[22].

ניהול סולתםעריכה

בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם"[23], שהיה שקוע בהפסדים עקב שורה של זעזועים שספג, בהם ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואיראן, אליה הופנה חלק ניכר מייצוא החברה. בתחילת 1990 ספגה החברה מכה נוספת, כאשר צה"ל החליט על הפסקת פרויקט פיתוח התותח המתנייע ה"שולף"[24]. ב-1990 רשמה החברה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, והנהלת החברה הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. פריצה בכוח לתוך המפעל בליווי כלבים אימתניים תועדה באמצעי התקשורת וזכתה לכינוי "ליל הכלבים"[25]. הפינוי הוביל לדיון ציבורי נרחב בתקשורת, וכעבור ימים אחדים נאלץ שמחוני להגיש את התפטרותו[26].

תפקידים נוספיםעריכה

באוקטובר 1990 מונה במשרד החקלאות לממונה על היצוא החקלאי למזרח אירופה[27].

ב-1993 הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות על חוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (הרצת מניות) ונדון לשנה וחצי מאסר על תנאי ולקנס בסך 23,000 שקלים[28]. ההרשעה נמחקה ב-1998 על ידי נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן.

שמחוני היה בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2006 יצא לאור הספר "לוויתן לבן" (הוצאת גלורי), המקבץ 167 נושאים שעליהם שוחח עם בנו גלעד שמחוני, ואשר תועדו ונערכו על ידי בנו ללא ידיעתו[29].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מאמרים פרי עטו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדוד חי"ר מוצנח 890 פלוגה א'
  2. ^ גל פרל פינקל, "מפקד צריך לאהוב את חייליו", הבלוג על הכוונת, ‏ 16 בדצמבר 2021.
  3. ^ אייל לוי, ‏חזרה אל המיתלה: "שום צבא בעולם לא היה יכול לעשות את זה", באתר מעריב אונליין, 18 בספטמבר 2016.
  4. ^ ההורים וכל בית גנוסר, למרחב, 12 בספטמבר 1960
  5. ^ אמיר אורן, צרות של מפסידים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
  6. ^ אורי שמחוני, לוייתן לבן, הוצאת גלורי, 2006, עמודים 72–73.
  7. ^ יעקב ארז, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 65.
  8. ^ אורי דרומי, פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2007
  9. ^ גל פרל פינקל, "ניצחו את הקרב מאות מעשים קטנים של מפקדים וחיילים בנקודות ההכרעה", הבלוג על הכוונת, ‏ 3 ביולי 2013.
  10. ^ רני סנה, המלחמה דרך העיניים שלהם, אתר צה"ל, 25.09.2008
  11. ^ מיטל צור ורועי מנדל, "אשכנזי - האיש הנכון בזמן הנכון", באתר ynet, 14 בפברואר 2007
  12. ^ תת-אלוף אורי שמחוני קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מעריב, 29 באוגוסט 1976
    אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
  13. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
  14. ^ תא"ל שמחוני נתמנה עוזר ראש אג"ם, מעריב, 13 באפריל 1980
    אמיר אורן, מנקודת מבטו של גנרל, באתר הארץ, 25 באפריל 2002
  15. ^ חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986
  16. ^ אמיר אורן, גילויים חדשים משנות ה-80: צה"ל, נשק שלל והמחתרת בניקרגואה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2010
  17. ^ 1 2 3 נעמי לויצקי, פולרד, דותן ועכשיו שמחוני, חדשות, 20 בדצמבר 1991
  18. ^ 1 2 יעקב אילון, שמואל טל, יגאל קוצר, האף.בי.איי חוקר מעורבות ישראלית בשערוריית הפנטגון, חדשות, 12 ביולי 1988
  19. ^ אלכס פישמן, אין חברים בביזנס הזה, חדשות, 21 ביוני 1991
  20. ^ סוכנויות הידיעות, נשיא "פוקאל" הישראלית: לא קיימנו קשו כלשהו עם פ״זלי מפרשת הפנטגון, חדשות, 13 ביולי 1988
  21. ^ אהרן קליין, אורי שמחוני וצבי שילר מואשמים במתן שוחד לבכירים בפנטגון, חדשות, 2 במאי 1993
  22. ^ דרור מרום, ‏סיב"ט לא אחראית לפאשלות, באתר גלובס, 23 ביוני 1998
  23. ^ יואב יצחק ואמיר גילת, אורי שמחוני - מנכ"ל סולתם, מעריב, 13 בינואר 1989
    נוית זומר, שמחוני – מנכ״ל סולתם, חדשות, 13 בינואר 1989
  24. ^ עמנואל רוזן, זעם בסולתם: צה"ל החליט לא להצטייד בתותח חדיש, מעריב, 2 במרץ 1990
  25. ^ אמיר גילת, "ב-3:30 נכנסו המאבטחים לסולתם ושיסו בנו כלבים", מעריב, 7 בספטמבר 1990
  26. ^ אבשלום גינוסר וטל שחף, המנכ"ל אורי שמחוני נטל על עצמו אחריות אישית לאורעי סולתם - והתפטר, מעריב, 24 בספטמבר 1990אבשלום גינוסר, 'כור': התפטרות שמחוני - מעכשיו בתוקף, מעריב, 28 בספטמבר 1990
    מירב ארלוזורוב, יגאל קוצר, נווית זומר, ועדת החקירה לאלימות בסולתם: "כל המעורבים בסכסוך אשמים", חדשות, 24 בספטמבר 1990
  27. ^ אורי שמחוני לתפקיד בכיר במשרד החקלאות, מעריב, 30 באוקטובר 1990
  28. ^ ת"פ 73/91 מדינת ישראל נגד מקבץ תשואה ואחרים, ניתן ב-14 בפברואר 1993
  29. ^ הספר "לוייתן לבן", באתר "סימניה"
אורי שמחוני - תבניות ניווט