אורי שמחוני
אורי שמחוני (נולד ב-24 באוקטובר 1936) הוא אלוף בצה"ל בדימוס ומנכ"ל חברת "סולתם".
.jpg) | |
| אורי שמחוני בתל אביב, מאי 2012 | |
| לידה |
24 באוקטובר 1936 (בן 84) גינוסר, ישראל  |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| שנות הפעילות | 1954–1986 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
| עיטורים | |
 אות לגיון ההצטיינות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל סולתם מערכות | |
  | |
קורות חייועריכה
שירות בצה"לעריכה
אורי שמחוני נולד בקיבוץ גינוסר בשנת 1936 ושם גם גדל. התגייס לצה"ל באוגוסט 1954, התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגה א' בגדוד 890, עליה פיקד תחילה סעדיה אלקיים ולאחר מכן מאיר הר-ציון[1]. השתתף בפעולת התגמול בעזה ולאחר קורס מכ"ים הוצב בפלוגה ב' והשתתף במבצע הר געש ובמבצע כנרת. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר שימש כמפקד מחלקה בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול במבצע יהונתן, מבצע לולב, מבצע שומרון וצנח עמו במיתלה במבצע קדש[2].
באזרחותעריכה
ב-1957 השתחרר שמחוני מצה"ל והצטרף לקיבוץ גינוסר עבד בדיג בכנרת ובענפי המשק השונים.
הצטרף לצי הסוחר הישראלי ושירת כימאי באוניות א/מ פלמ"ח וא/מ פלי"ם של חברת הספנות הקיבוצית תרשיש. החל כמלח פשוט והגיע לרמה של רב מלחים. הניסיון הימי שאסף בעבודתו גרם לכך שבהיותו אלוף נחשב על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן כמועמד לפיקוד על חיל הים.
חזרה בצה"לעריכה
ב-1964 חזר שמחוני לשירות קבע כקצין מודיעין של חטיבת גולני בתקופת מלחמת ששת הימים ובתקופת מלחמת ההתשה.
לאחר המלחמה למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[3] וב-1970 קיבל לידיו את הפיקוד על גדוד הסיור של פיקוד צפון, סיירת אגוז[4]. שמחוני הוביל את סיירת אגוז למבצעים רבים בלבנון, ובהם הפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד בה נהרגו כחמישה מחבלים[5], והפשיטה על מפקדת המחבלים בעיירה אל-ח'יאם. ב-1972 מונה לקצין אג"ם של פיקוד צפון, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים[6]. בשחר 22 באוקטובר 1973, מיד אחרי תום כיבוש החרמון מחדש, במבצע קינוח, טס לחרמון יחד עם אלוף הפיקוד, האלוף יצחק חופי כדי להחליף את מח"ט גולני אל"ם אמיר דרורי שנפצע בקרב. ניהול המלחמה ברמה הפיקודית מנקודת מבטו כקצין האג"ם הפיקודי, מתואר בספר "הסורים על הגדרות", שיצא לאור בין היתר ביוזמתו, ב-2008 בהוצאת משרד הביטחון ומערכות[7].
לאחר המלחמה התמנה למפקד חטיבת אלכסנדרוני וב-1974 למפקד חטיבת גולני[8]. בשנת 1975 מונה למפקד בית ספר לקצינים, ובאוגוסט 1976 הועלה לדרגת תא"ל, החליף את דן שומרון כקצין חי"ר וצנחנים ראשי[9], ופיקד על אוגדת הקחצ"ר, בין היתר במבצע ליטני[10]. באפריל 1980 מונה לעוזר ראש אג"ם[11], בשנת 1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראש מחלקת ההדרכה. מ-1984 עד לשחרורו ב-1986 כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית. זכה לעיטור אות לגיון ההצטיינות.
פורסם כי היה מעורב בפרשת איראן-קונטראס[12]. אך לטענתו לא היה מעורב בשום צורה אפילו לא בידיעה כללית.
לאחר שחרורו מצה"לעריכה
ב-1986 היה מעורב יחד עם צבי שילר בפרשת שוחד של תת-מזכיר הימייה בממשל האמריקאי, מלווין פייזלי, במטרה לקדם עסקה למכירת מזל"טים תוצרת התעשייה האווירית מסוג פיוניר לצי האמריקאי. לאחר עסקת טיעון מול משרד המשפטים האמריקאי, אשר כללה את כל המעורבים האחרים למעט שמחוני שסירב לחתום, הפרשה נסגרה בלא שהוגשו כתבי אישום[13].
ניהול סולתםעריכה
בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם",[14] שהיה שקוע בהפסדים עקב שורה של זעזועים שספג, בהם ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואיראן, אליה הופנה חלק ניכר מייצוא החברה. בתחילת 1990 ספגה החברה מכה נוספת, כאשר צה"ל החליט על הפסקת פרויקט פיתוח התותח המתנייע ה"שולף".[15] ב-1990 רשמה החברה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, והנהלת החברה הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. פריצה בכוח לתוך המפעל בליווי כלבים אימתניים תועדה באמצעי התקשורת וזכתה לכינוי "ליל הכלבים".[16] הפינוי הוביל לדיון ציבורי נרחב בתקשורת, וכעבור ימים אחדים נאלץ שמחוני להגיש את התפטרותו.[17]
תפקידים נוספיםעריכה
באוקטובר 1990 מונה במשרד החקלאות לממונה על היצוא החקלאי למזרח אירופה.[18]
ב-1993 הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות על חוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (הרצת מניות) ונדון לשנה וחצי מאסר על תנאי ולקנס בסך 23,000 שקלים[19]. ההרשעה נמחקה ב-1998 על ידי נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן.
השכלה וספר שיחותעריכה
שמחוני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2006 יצא לאור הספר "לוויתן לבן" (הוצאת גלורי), המקבץ 167 נושאים שעליהם שוחח עם בנו גלעד שמחוני, ואשר תועדו ונערכו על ידי בנו ללא ידיעתו[20].
לקריאה נוספתעריכה
- משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
קישורים חיצונייםעריכה
- אבי רז, שמחוני, פרק ב', מעריב, 17 באוקטובר 1986, המשך, המשך
- אורי שמחוני באתר חטיבת גולני.
- עדות אל"ם אורי שמחוני - קצין מבצעים פיקוד צפון, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- מאמרים פרי עטו
- אל תתנו להם לחקור, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2010.
- צבא מופתע אך יעיל, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2010.
- הלקח היחיד החשוב מהמלחמה, ישראל היום, 10 באוקטוברמ-2011.
- בפתח הדברים, מערכות, גיליון 287, יוני 1983, עמודים 8–9.
- יחס ישיר בין כמות הצל"שים וגודל התקלה, באתר nrg, 24 באפריל 2001.
- היסטוריה צבאית ואישית, מערכות 453 (פברואר 2014), עמ' 80–81.
- החיים נמשכים, מערכות 455 (יוני 2014), עמ' 70.
- מהי מידתיות, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2014.
- "חקה" של מלחמת יום הכיפורים, באתר וואלה! NEWS, 19 בספטמבר 2014.
הערות שולייםעריכה
- ^ גדוד חי"ר מוצנח 890 פלוגה א'
- ^ אייל לוי, חזרה אל המיתלה: "שום צבא בעולם לא היה יכול לעשות את זה", מעריב, 18.09.2016.
- ^ אמיר אורן, צרות של מפסידים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
- ^ אורי שמחוני, "לוייתן לבן", הוצאת גלורי, 2006, עמודים 72-73.
- ^ יעקב ארז, "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 65.
- ^ דרומי, אורי (22 באוקטובר 2007). "פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון". הארץ. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2020.
- ^ רני סנה, המלחמה דרך העיניים שלהם, אתר צה"ל, 25.09.2008.
- ^ מיטל צור ורועי מנדל, אשכנזי - האיש הנכון בזמן הנכון, ynet, 14.02.2007.
- ^ תת-אלוף אורי שמחוני קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מעריב, 29 באוגוסט 1976
אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011 - ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
- ^ תא"ל שמחוני נתמנה עוזר ראש אג"ם, מעריב, 13 באפריל 1980
אמיר אורן, מנקודת מבטו של גנרל, באתר הארץ, 25 באפריל 2002. - ^ אמיר אורן, גילויים חדשים משנות ה-80: צה"ל, נשק שלל והמחתרת בניקרגואה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2010
- ^ דרור מרום, סיב"ט לא אחראית לפאשלות, באתר גלובס, 23 ביוני 1998
- ^ יואב יצחק ואמיר גילת, אורי שמחוני - מנכ"ל סולתם, מעריב, 13 בינואר 1989
- ^ עמנואל רוזן, זעם בסולתם: צה"ל החליט לא להצטייד בתותח חדיש, מעריב, 2 במרץ 1990
- ^ אמיר גילת, "ב-3:30 נכנסו המאבטחים לסולתם ושיסו בנו כלבים", מעריב, 7 בספטמבר 1990
- ^ אבשלום גינוסר וטל שחף, המנכ"ל אורי שמחוני נטל על עצמו אחריות אישית לאורעי סולתם - והתפטר, מעריב, 24 בספטמבר 1990אבשלום גינוסר, 'כור': התפטרות שמחוני - מעכשיו בתוקף, מעריב, 28 בספטמבר 1990
- ^ אורי שמחוני לתפקיד בכיר במשרד החקלאות, מעריב, 30 באוקטובר 1990
- ^ ת"פ 73/91 מדינת ישראל נגד מקבץ תשואה ואחרים, ניתן ב-14 בפברואר 1993
- ^ הספר "לוייתן לבן", באתר "סימניה"