פתיחת התפריט הראשי

"אורלנדו המטורף" (Orlando furioso) הוא אפוס מתקופת הרנסאנס שנכתב על ידי המשורר האיטלקי לודוביקו אריוסטו. היצירה נחשבת לאבן דרך בספרות המערב. לכאורה מהווה המשך לסיפור המעשה ביצירתו הבלתי גמורה של מאתאו בויארדו, "אורלנדו מאוהב" (Orlando Innamorato), אך בעוד היצירה של בויארדו חותמת את הספרות הרומנסית ונועדה להורות ולהנעים, האפוס של אריוסטו יצירה רומנטית שחוברה על מנת להנעים ולהורות, מצטיינת ביכולת ההמצאה וכשרון-סיפור יוצאי-הדופן של המחבר, ובסגנונה העשיר והבהיר להפליא. היצירה יצאה לאור לראשונה ב-1516, ובמהדורתה הסופית בשנת 1532.

קטע מתוך האפוס (בהוצאה מ-1565)

מבנהעריכה

היצירה מחולקת ל-46 קאנטי, שכל אחד מהם מכיל מעל 80 בתים מחורזים. אורכה הכולל 38,736 שורות, מה שעושה אותה לאחת הפואמות הארוכות ביותר בספרות האירופאית.

עלילהעריכה

עלילת האפוס מתרחשת על רקע מלחמות בין המלך קרל הגדול ואביריו הנוצרים לבין הסרצנים המוסלמים, אך נקודת המוקד אינה האירועים ההיסטוריים כי אם סיפורי האהבה, הכשפים וההרפתקאות של אבירים שונים. בין עלילות המשנה: אהבתו של אורלנדו הנוצרי לנסיכה המוסלמית אנג'ליקה (אהבה חד-צדדית שגורמת לאורלנדו להשתגע); אהבת הלוחמת הנוצריה ברדמנטה והמוסלמי רוג'ירו, אשר נכלא בארמונה של הקוסמת ארלצ'ינה, מסעו של אסטולפו לירח, משם הוא מחלץ את שכלו האבוד של אורלנדו, ועוד.

דמויות מרכזיותעריכה

 
Orlando Furioso, 1551

אורלנדו - אביר, אחד הפאלאדינים של שרלמן, מאבד את שפיותו מרוב אהבתו לאנג'ליקה.

אטלאנטס - מכשף מוסלמי רב עוצמה, מורו של רוג'רו.

אלקינה - מכשפה מרושעת החיה על אי קסום ומפילה גברים ברשתה בעזרת קסמיה ואשליותיה, ולאחר שהיא מואסת בהם הופכת אותם לעצים.

אנג'ליקה - נסיכה מוסלמית, מושא אהבתם של אורלנדו, רינלדו ואבירים רבים אחרים.

אסטולפו - אביר, בנו של אוטו מלך אנגליה ואחד הפאלאדינים של שרלמן. נפל ברשתה של אלקינה וחי תקופה מסוימת בתור עץ על האי שלה.

בארדמנטה - אבירה לוחמת, אחותו של רינלדו ובת דודתו של אורלנדו. מתאהבת ברוג'רו ומצילה אותו משביו של אטלאנטס.

ברונלו - גמד, גנב ערמומי, משרתו של המלך אגרמנטה המוסלמי.

מליסה - קוסמת טובת לב, מסייעת רבות לבארדמנטה ורוג'רו.

מרפיסה - מלכת הודו, אחותו של רוג'רו שהופרדה ממנו בילדות.

רוג'רו - אביר מוסלמי רב עוצמה. הוריו מתו בצעירותו והוא גודל בידי אטלאנטס. במהלך האפוס הוא מתאהב בבארדמנטה.

רודומונטה - מלך סרצה ואלג'יר, עומד בראש ברית המלכים הסרצנים המוסלמים הנלחמים בשרלמן.

רינלדו - אביר, אחד הפאלאדינים של שרלמן, אחיה של בארדמנטה, בן דודו של אורלנדו. מתחרה באחרון על רקע אהבתם לאנג'ליקה.

השפעהעריכה

 
"העזיבה של אנג'ליקה ומדורו" - ציור מאת רנה תאודור ברטון, 1810

"אורלנדו המטורף" הוא מיצירות הספרות המשפיעות ביותר במהלך הדורות. אריוסטו היה הסופר הראשון שזכה להצלחה בינלאומית בחייו. עד שנת 1600 ספרו כבר יצא ב-154 מהדורות, ביותר עותקים מכל ספר אחר שבזמנו. השפעתו על הספרות האירופאית עצומה. באיטליה, טורקוואטו טאסו באפוס "ירושלים המשוחררת" שאל סיפורים ודמויות מהיצירה, גליליאו ידע את "אורלנדו המטורף" בעל-פה, לאופרדי החשיב את אריוסטו במעלת המשוררים הקלאסים העתיקים. בספרד, אריוסטו השפיע על חיבור האפוס "אראוקנה" מאת אלנסו דה ארסילה, וליצירה של אריוסטו נכתבו אפוסי המשך ע"י לואיס סוטו באראונה וע"י לופה דה וגה, לואיס דה גונגורה חיבר בעקבותיה את השיר "במחסה פסטורלי", ברנרדו דה בלבואנה חיבר בהשראתה ובהשראת היצירה של בויארדו את האפוס "ברנרדו", והשפעתו של אריוסטו ניכרת על הרומן "דון קישוט" של סרוונטס. בפורטוגל, לואיש דה קמואש הושפע מאריוסטו בחיבור האפוס "הלוזיטאנים". באנגליה, האפוס "מלכת הפיות" מאת ספנסר נכתב בהשראת "אורלנדו המטורף", רוברט גרין חיבר מחזה המבוסס עליה - מקור למחזה "מהומה רבה על לא דבר" מאת שייקספיר, מילטון הצעיר הושפע בדמיונו מ-"אורלנדו המטורף" ובעקבות אריוסטו החליט לחבר את שיריו בלשון אנגלית ולא בלטינית, ואף כלל באפוס "גן העדן האבוד" מחוות ליצירה, הסופר וולטר סקוט היה קורא מדי שנה את "אורלנדו המאוהב" ואת "אורלנדו המטורף", וליצירה היתה השפעה גדולה על המשוררים הרומנטים סאות'י, ביירון ו-וורדסוורת'. בצרפת, ליצירה היתה השפעה גדולה על רונסאר, די בלה, לה פונטן. בתקופה המודרנית הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס והסופר האיטלקי איטלו קאלווינו היו חסידים של אריוסטו. כן היצירה היתה מקור השראה להרבה מלחינים קלאסים, ובהם לולי, סקרלטי, ראמו, אלבינוני, ויולדי, הנדל, פיצ'יני, היידן; ולהרבה ציירים, כגון קראצ'י, ורונזה, ריינולדס, טייפולו, אנגר, דלקרואה, ברטון, דורה, ואחרים.

לקריאה נוספתעריכה

  • יהושע פינקל, לתורה ולתעודה (ע' 39), בתוך "חורב, מאסף מוקדש לתולדות ישראל וספרותו", כרך ח, ניו יורק תש"ד
  • שולמית פורסטנברג-לוי, "הפולמוס הביקורתי בספרות הרנסאנס האיטלקי", בתוך: ציוני דרך בביקורת המערב (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה