אורניום

אורניום
	נפטוניום - אורניום - פרוטקטיניום
; 92	U
כללי
מספר אטומי	92
סמל כימי	U
סדרה כימית	אקטינידים
צפיפות	19050 kg/m3
מראה
	אפור כסוף מתכתי
תכונות אטומיות
משקל אטומי	238.0289 u
רדיוס ואן דר ואלס	186 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה	2,8,18,32,21,9,2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר	מוצק
נקודת התכה	1405.15K (1132°C)
נקודת רתיחה	4404K (4131°C)
מהירות הקול	3155 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות	1.38
קיבול חום סגולי	120 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית	3.8 106/m·Ω
מוליכות חום	27.6 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה	597.6 kJ/mol
אנרגיית יינון שנייה	1420 kJ/mol

ערך זה עוסק ביסוד כימי. אם התכוונתם לסוגי האורניום הנוספים או למשמעות אחרת, ראו אורניום (פירושונים).

אוּרַנְיוּם (Uranium) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי מסדרת האקטינידים, שסמלו הכימי U ומספרו האטומי 92.

האיזוטופ אורניום-235 הנמצא בטבע בריכוז של 0.71%, הוא חומר בקיע, אשר בריכוז רב מספיק יכול לקיים תגובת שרשרת גרעינית. משום כך, משתמשים באורניום המועשר באיזוטופ זה בכורים גרעיניים ובנשק גרעיני. שאריות העשרת האורניום לתעשייה הגרעינית, ולעיתים חלק מן הפסולת הנוצרת בכורים גרעיניים נקראים אורניום מדולדל. גם האיזוטופ המלאכותי אורניום-233, המתקבל מתוריום, הוא חומר בקיע, ומשמש לעיתים בנשק גרעיני.

מידע כלליעריכה

אורניום טהור הוא מתכת רדיואקטיבית בצבע לבן-כסוף ורקיעה. האורניום נחשב ליסוד הכבד ביותר המצוי באופן טבעי בכדור הארץ, אך למעשה כמויות מזעריות של נפטוניום ופלוטוניום נמצאות בטבע בעפרות אורניום. צפיפותו גדולה ב-65% מצפיפות העופרת.

למתכת האורניום שלוש צורות אלוטרופיות:

אלפא - יציב עד 667.7°C
בטא - יציב מ-667.7°C עד ל-774.8°C
גמא - מ-774.8°C

גילוי האורניוםעריכה

האורניום זוהה על ידי הכימאי הגרמני מרטין היינריך קלפרוט (Martin Heinrich Klaproth) בשנת 1789, שכינה אותו על שם כוכב הלכת אורנוס. היסוד בודד לראשונה רק ב-1841. תכונותיו הרדיואקטיביות הודגמו לראשונה על ידי אנטואן אנרי בקרל ב-1896. האורניום נדיר בקרום כדור הארץ, ולא נמצא כחומר טהור אלא כתרכובת בעפרות כגון אורניט וקרנוטיט. מקורותיו פזורים בכל העולם: ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ודרום-אפריקה.

זמן רב בטרם זוהה, השתמשו עושי הזכוכית באירופה בתרכובותיו בצביעת כלי הזכוכית והחרס שלהם. האינדיאנים באמריקה עשו מאבן חול צהובה בהירה צבע בו משחו את פניהם בצאתם למלחמה; הצבע הבהיר הופק מתרכובת האורניום שבתוך אבן החול. כשהיסוד זוהה הוא עורר עניין מדעי. כעבור 160 שנה נתגלה כי ניתן לבקע אטומי אורניום כדי להפיק אנרגיה.

מבנה אטומיעריכה

לפני שזוהה האורניום, סברו מדענים כי לא ניתן להתמיר יסוד מסוים ליסוד אחר. מאז, התברר כי אטומים רבים דועכים ליסודות אחרים או לאיזוטופים אחרים, בשל חוסר יציבות אנרגטית של גרעינם. אחד מהם הוא אורניום, הדועך, בהדרגה, לעופרת (ראה סדרה רדיואקטיבית). בתהליך ההתפרקות נפלטים מגרעין האטום חלקיקים (אלפא או בטא) וקרינה (גמא), והם הופכים יציבים יותר. חומרים הפעילים רדיואקטיבית, ופולטים חלקיקים וקרינה, קרויים חומרים רדיואקטיביים.

איזוטופיםעריכה

ידועים כ-30 איזוטופים שונים ליסוד. עם זאת, רובם המוחלט סינתטי כלומר, אינו מופיע בטבע. לחלק גדול מהם זמן מחצית חיים קצר ביותר (קטן מכמה אלפיות השנייה ולעיתים רק כמה מיליארדיות השנייה).

איזוטופים שונים של אותו יסוד נבדלים זה מזה במספר הנייטרונים שבגרעיניהם, ולכן תכונותיהם הכימיות (כגון: צבע, ברק, מוליכות חשמלית) זהות כמעט לחלוטין. עם זאת, האיזוטופים נבדלים זה מזה בתכונותיהם הגרעיניות. כשמדובר באיזוטופי אורניום, ההבדל העיקרי בין האיזוטופים הוא ביכולתם להתבקע: רק שניים מהם, האיזוטופים 235 ו-233, הם חומרים בקיעים היכולים לחולל תגובת שרשרת גרעינית. הבדל פיזיקלי נוסף ביניהם הוא זמן מחצית חייהם.

אורניום-238 סייע למדענים להעריך ולחשב את גיל כדור הארץ. מאחר שזמן מחצית החיים שלו מספיק גדול, הרי שנמצאים עדיין ריכוזים גבוהים דיים כדי לשמש לתיארוך אירועים גאולוגיים קדומים מאוד.

לאורניום שישה איזוטופים עיקריים:

איזוטופ	הערות	זמן מחצית חיים
²³²U	סינתטי (אינו קיים בטבע). תוצר לוואי של ייצור ה-²³³U.	‎68.9 שנים‎
²³³U	סינתטי. תוצר דעיכה של ²³²Th (לאחר הפגזה בנייטרונים). יכול לשמש כדלק ונשק גרעיניים.	‎159,200 שנים‎
²³⁴U	נמצא בטבע בשכיחות של כ-0.0054%.	‎245,500 שנים‎
²³⁵U	נמצא בטבע בשכיחות של כ-0.71%. משמש בייצור אורניום מועשר לנשק ולכורים גרעיניים.	‎7.038×10⁸ שנים‎
²³⁶U	תוצר לוואי של אורניום ששימש כדלק לכור גרעיני.	‎2.342×10⁷ שנים‎
²³⁸U	נמצא בטבע בשכיחות של כ-99.28%. האיזוטופ השכיח ביותר.	‎4.468×10⁹ שנים‎